אז גם זה קרה: הנשיאות של הרווארד, אוניברסיטת פנסילבניה ו-MIT, מוסדות עילית למהדרין, הופיעו בפני הקונגרס האמריקאי וסירבו להצהיר שקריאות לרצח-עם נגד יהודים הן הפרה של כללי האתיקה.
אחת אמרה שזה עניין של הקשר; אחרת מילמלה משהו על כך שמילים צריכות להפוך למעשים לפני שניתן לפעול. נכון לשעה זו, נשיאת פנסילבניה התפטרה תחת מכבש לחצים.
נשיאה אחת אמרה שזה עניין של הקשר; אחרת מילמלה משהו על כך שמילים צריכות להפוך למעשים לפני שניתן לפעול. נכון לשעה זו, נשיאת פנסילבניה התפטרה תחת מכבש לחצים
תשאלו: איך כל זה ייתכן? גם אני שואל. ואני מוצא כמה תשובות.
אני מעריך את חופש הביטוי – באמת שכן. ואני מבין נכונות להיראות מגוחך כדי למקסם את התועלת האישית של תפקיד כמו נשיא אוניברסיטה. אבל החרפה בשבוע שעבר הציקה לי אישית.
אני למדתי באוניברסיטת פנסילבניה בשנות ה-80, ואת התואר השני עשיתי אצל יריבתה לליגת הקיסוס, אוניברסיטת קולומביה. הייחוס הזה קצת עזר לי לאורך השנים, ולפני שנה התנדבתי להנהלת מועדון בוגרי "פן" בישראל. לאחרונה התנתקנו מהאוניברסיטה בגלל הסימנים המקדימים שיש בעיה עם האנטישמיות.
ללא ספק בעשורים האחרונים נרשמו שינויים חיוביים באוניברסיטאות העילית באמריקה. לדוגמה, כשהייתי בפן, נשיא האוניברסיטה וגם נשיאי הארוורד ו-MIT היו גברים. אין שום דבר רע בגברים – אלא אם כן יש פטריארכיה, שבהחלט הייתה. כעת כל שלושת בעלי התפקידים הללו הן נשים.
אבל יש גם שינויים לא כל כך חיוביים.
האוניברסיטאות הללו היו בעבר מעוזים של ליברליזם: חופש ביטוי, חופש אינטלקטואלי, שיח בלתי מוגבל וחתירה בלתי מתפשרת לאמת. עכשיו, בגלל המהפכה הפרוגרסיבית, האקדמיה נראית הרבה יותר כמו מעוז של אי-ליברליזם. פעם הם היו גם מבשרי ההומניזם עלי אדמות; כעת, כאמור, הנשיאות מסרבות לגנות קריאות לרצח יהודים אלא אם יגיע הדבר "לידי פעולה".
האוניברסיטאות הללו היו בעבר מעוזי ליברליזם: חופש ביטוי, חופש אינטלקטואלי, שיח בלתי מוגבל וחתירה בלתי מתפשרת לאמת. עכשיו, בשל המהפכה הפרוגרסיבית, האקדמיה נראית יותר כמעוז של אי-ליברליזם
בתשובה לשאלה האם סטודנטים הקוראים לרצח עם של יהודים מפרים את קוד ההתנהגות של האוניברסיטה, נשיאת פן אליזבת מגיל טענה כך:
"אם האמירה תהפוך למעשה, זה עלול להחשב הטרדה … זו החלטה תלוית הקשר".
כן, כן: "עלול"; "הטרדה"; "הקשר".
הדברים זכו לנזיפה מהמושל (הדמוקרטי) של פנסילבניה, ג'וש שפירו, שאמר:
"למנהיגים יש אחריות לדבר ולפעול בבהירות מוסרית, וליז מגיל לא הצליחה לעמוד במבחן הפשוט הזה… למען האמת, חשבתי שההערות שלה היו לחלוטין מֵבִּישׁות. לא צריך להיות קשה לגנות רצח-עם".
מגיני השלוש טוענים כי הדיון היה תרגיל ציני של הרפובליקאים נגד ההשכלה הגבוהה וכי הן התבקשו לנתח קודים התנהגותיים מורכבים מבחינה משפטית באווירה חסרת סבלנות לתהליכים סדורים, שמטרתם להיות הוגנים כלפי כל. יתרה מכך, אומרים, השכיחות והעוצמה של אירועים אנטישמיים בקמפוסים הוגזמו, וגם מתעלמים ממאמצים כנים לשיפורים תוך כדי התסיסות של החודשים האחרונים.
מגיני השלוש טוענים כי הדיון היה תרגיל ציני של הרפובליקאים נגד ההשכלה הגבוהה וכי הן התבקשו לנתח קודים התנהגותיים מורכבים משפטית באווירה חסרת סבלנות לתהליכים סדורים, שמטרתם להיות הוגנים לכל
הכל הגיוני ואולי נכון – וודאי לפחות חלקית, ובטח בתלוי בהקשר. אבל בכל זאת לא היה צריך להיות כל כך קשה לבירוקרטים בעלי שכר מטורף (הרבה מעל מיליון דולר לשנה) וגם עם רקע אקדמי חזק, להצליח להבהיר שגם אם יש חשיבות לכל מיני נסיבות, בהחלט רצוי להמנע מקריאות לרצח-עם.
ובכנות, האם ההקשר באמת משנה? הנה שאלה לגאונים מהאקדמיה: מה הייתם עושים אם הייתם מתמודדים עם קריאות בעצרות בקמפוס להחזיר את העבדות ולהטיל אותה על כל האפרו-אמריקאים?
מה הייתם עושים אם סטודנטים יערכו עצרות וסימפוזיון על החזרת עונש המוות ברמה הפדרלית למי שמבצע מעשי הומוסקסואליות? האם תופיעו בקונגרס עם הסברים שזה מסובך? האם הייתם מגנים חד משמעית או מתפתלים בפלפולים על ההקשר?
חלק מההקשר המדובר הוא המלחמה בין ישראל לחמאס, והרגשות העזים והוויכוחים הקדחתניים שהקטסטרופה שחררה. עניין עדין, ללא ספק.
אבל יש גם הקשר אחר.
קשה שלא לראות בכל זה מחלק מהשיגעון הקולקטיבי בשמאל האמריקאי שהוליד את הרעיון הדפוק שאוניברסיטה צריכה להיות "מרחב בטוח" מפני דברים מעצבנים – במקום מרחב להיות מאותגר בו, מקום לרכוש בו התבוננות פנימית וספקנות, חשיבה ביקורתית וחוסן אינטלקטואלי.
בכנות, האם ההקשר באמת משנה? הנה שאלה לגאונים מהאקדמיה: מה הייתם עושים אם הייתם מתמודדים עם קריאות בעצרות בקמפוס להחזיר את העבדות ולהטיל אותה על כל האפרו-אמריקאים?
אסור הרי להעליב שם אף אחד בימינו – עד שזה מגיע להעלבת יהודים. היהודים נתפסים על ידי הפרוגרסיבים כחלק מהתרבות המערבית ה"מדכאת", ושעצם ההשתייכות אליו מהווה סוג של אשמה אישית. זה, בגדול, הסיפור. בשם הצדק שבאמת ראוי לרדוף, הצעירים ירדו מהפסים – וה"מחנכים" משקשקים ומתרפסים, ומנרמלים את הטרלול.
הנשיאות דיברו בשם חופש ביטוי שלא ממש קיים באוניברסיטאות בימינו – שם פרופסורים מפחדים להתבטא בצורה שחורגת מהאורתודוקסיה הפרוגרסיבית, הגורסת שהגזענות פושה בכל ושגברים יכולים ללדת ילדים כי הכל עניין של הגדרה עצמית. מי שחושב אחרת דינו ביטול, ובסבירות גבוהה פיטורין.
אבל גם אם ניקח ברצינות את הטענות שחופש הביטוי מגן על אנטישמים, יש מגבלות בארצות הברית שנקבעו באמצעות תקדימים משפטיים ופרשנויות למכביר, בדרך כלל בית המשפט העליון: אם הדיבור מהווה "סכנה ברורה ונוכחת" לביטחון הציבור; אם הוא מעודד או מסית באופן מפורש לפעולה בלתי חוקית; אם זה מסית ישירות לאלימות; וכאשר זה מהווה "איום אמיתי" לפגוע באדם אחר.
כמו כן, הנושא שעל הפרק היה קודי ההתנהגות של האוניברסיטה, שבדומה לחוקי מדינות בארה"ב יש להם מרחב רוחב מסוים מול התיקון הראשון לחוקה, שהוא המקור להבטחת חופש הביטוי.
בקיצור, זה היה בולשיט כל כך מביך, שהגב' מגיל נאלצה להתפטר. נראה מה יקרה עם האחרות. היכונו לדיסקורס על הכוח המוגזם שיש ליהודים.
אסור הרי להעליב שם אף אחד בימינו – עד שזה מגיע להעלבת יהודים. היהודים נתפסים על ידי הפרוגרסיבים כחלק מהתרבות המערבית ה"מדכאת", ושעצם ההשתייכות אליו מהווה סוג של אשמה אישית
לפני שנים הגיע לידי דגל ענק של אוניברסיטת פנסילבניה, שהיה אמור להיות במקום אחר. הנסיבות אינן חשובות, והזיכרון שלי בכל אופן מעורפל. אבל מה שלא מעורפל הוא הזיכרון שלי בנוגע למה שהיה כתוב בלטינית על הדגל:
"Leges sine moribus vanae"
אין חוק בלי מוסר. אני זוכר את זה, אבל נראה שהנשיאה שכחה. יהיה לה כעת זמן לרענן את זיכרונה.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו