בדברי הימים של המהפכות החוקתיות במדינת ישראל, יצטרכו אהרן ברק ומאיר שמגר לשלוח פרחים ליו"ר ש"ס אריה דרעי. מתברר שלא ברק, לא שמגר, לא יצחק זמיר ולא אסתר חיות – דווקא דרעי הוא גדול האקטיביסטים המשפטיים שקמו למדינת ישראל.
בפסק דין בנק המזרחי בשנת 1995 קבע בית המשפט העליון, על בסיס חוקי היסוד שנחקקו ב-1992, כי יש בסמכותו של בג"ץ לפסול חוקים רגילים שחוקקה הכנסת, אם הם סותרים את הקבוע בחוקי היסוד.
אבל דרעי עוקף את כולם בסיבוב: אם הצעת החוק שיזם בימים האחרונים הייתה עוברת, הכנסת במפורש ובאופן חגיגי הייתה מכירה בסמכותו של בית המשפט העליון לפסול חוקי יסוד. לא פחות.
דרעי עוקף את כולם בסיבוב: אם הצעת החוק שיזם בימים האחרונים הייתה עוברת, הכנסת במפורש ובאופן חגיגי הייתה מכירה בסמכותו של העליון לפסול חוקי יסוד. לא פחות
כל זה נכון, אם יתברר כי הצעת החוק שש"ס קידמה ביממה האחרונה אכן כללה סייג, המכיר במפורש בסמכותו של בית המשפט העליון לבחון את תוקפם של חוקי יסוד שכוננה הכנסת.
בעניין זה קיימות כמה גרסאות: לפי הפרסומים ב-ynet, ב"כלכליסט" וב"ישראל היום", הצעת החוק של ש"ס ביקשה להאריך משלושה חודשים לתשעה חודשים את פרק הזמן שבו רשאים שופטים שפרשו מכס השיפוט לחתום על פסקי דינם – אולם אך ורק בפסקי דין שיש בהם הכרעה בשאלת תוקפו של חוק יסוד.
לעומת זאת, ב"הארץ" נטען כי הצעת החוק, שהיא הוראת שעה שתחול למשך שנה, קבעה כי שופטים שפרשו מבית המשפט העליון החל מפרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר יוכלו לחתום על פסקי דין עד תום תשעה חודשים ממועד פרישתם, ולא רק שלושה חודשים כפי שקבוע כיום בחוק בתי המשפט. מדובר על כלל פסקי הדין שנותרו על שולחנם, ולא רק כאלה העוסקים בתוקפם של חוקי יסוד.
גם טיוטת הצעת החוק שהופצה אמש אינה כוללת את הסייג שיש בה הכרה של הכנסת בסמכותו של העליון לפסול חוקי יסוד. על פי ההצעה, ישונה סעיף 15(א) לחוק בתי המשפט – הקובע כיום כי שופט יהיה מוסמך לפסוק בתוך שלושה חודשים מיום פרישתו – כך שכל שופט שפרש מבית המשפט החל מתחילת המלחמה בעזה, יוכל לתת פסקי דין במשך תשעה חודשים לאחר פרישתו. תוקף השינוי יהיה במשך שנת 2024 בלבד.
דברי ההסבר להצעת החוק אינם מותירים מקום לספקות: מדובר בחוק פרסונלי מובהק, שעניינו במתן היתר לשתי השופטות שפרשו מבית המשפט העליון בחודש אוקטובר האחרון, הנשיאה אסתר חיות והשופטת ענת ברון, להאריך את פרק הזמן שבו הן רשאיות לחתום על פסקי הדין בעניין חוקי היסוד של הסבירות והנבצרות:
"בית המשפט העליון צפוי לפרסם בימים הקרובים מספר הכרעות מרכזיות ושנויות במחלוקת בעתירות לבג"ץ, אשר נידונו טרם פרישתן של חיות ושל ברון. החלטות בג"ץ אלו צפויות לעורר מחלוקת רבה בעם. אין זו השעה לעורר מחלוקת בעם וליצור פילוג במחלוקות שהן לגיטימיות בימים רגילים אולם מקשות על שמירת האחדות בעם בתקופה מיוחדת זו".
להלן, אם כן, "חוק חיות וברון", חקיקה פרסונלית מלא-מלא.
החקיקה היא לא רק פרסונלית במובן זה שהיא מיועדת לכבודן של שתי השופטות, אלא שהיא פרסונלית גם במובן המהותי. היא אינה צופה פני עתיד, אינה עוסקת בקבוצה רחבה של סוגיות שהחקיקה עשויה לחול עליה. היא מיועדת לטפל באופן נקודתי בבעיה שנוצרת לדעת יוזמי החוק כתוצאה מפרסום שני פסקי דין של העליון, שמצויים כבר בכתיבה וטרם פרסום, על שולחנם של השופטים.
בהקשר זה המדובר גם בחקיקה רטרואקטיבית, מאחר שהיא תחול על שופטים שפרשו, מכלל בתי המשפט, החל מ-7 באוקטובר. כך לא מחוקקים במדינת חוק.
בנוסף, אם הצעת החוק תכלול הייתה כוללת הוראה שיש בה הכרה מפורשת בסמכותו של העליון לפסול חוק יסוד – לא היה לה סיכוי לעבור את ועדת החוקה, שבראשה יושב ח"כ שמחה רוטמן, אחד מאבות ההפיכה המשטרית, זה שביקש לחוקק בחוק יסוד כלל מפורש האוסר על בית המשפט העליון לדון בתוקפו של חוק יסוד.
אם הצעת החוק תכלול הייתה כוללת הוראה שיש בה הכרה מפורשת בסמכותו של העליון לפסול חוק יסוד – לא היה לה סיכוי לעבור את ועדת החוקה, שבראשה יושב רוטמן
הצעת החוק הזו הפוכה לאג'נדה של רוטמן ב-180 מעלות. ניכר שמישהו בש"ס לא חשב עד הסוף על המשמעויות של הצעת החוק מבחינת שלמות הקואליציה.
אבל גם בנוסח הכללי יותר, אין בהצעת החוק הזו כדי לסייע לממשלה למנוע את פרסום פסקי הדין בעניין הסבירות והנבצרות. ההצעה אמנם מאפשרת לחיות ולברון פרק זמן ארוך יותר להשלמת כתיבת פסקי הדין שלהן, אך אינה מחייבת אותן לעשות כן.
אי אפשר לחוקק חוק שמחייב שופטים לעכב את מתן פסקי דינם. הדבר מנוגד לעקרון יסוד שלפיו בתי המשפט צריכים לפעול במהירות האפשרית, ולתת פסקי דין מייד כשכתיבתם מסתיימת. חוק שמחייב סחבת, כלומר עיכוב במתן פסקי דין, הוא חוק מטורלל.
אי אפשר לחייב שופטים לעכב את מתן פסקי דינם. הדבר מנוגד לעקרון יסוד שלפיו בתי המשפט צריכים לפעול במהירות האפשרית, ולתת פסקי דין מייד כשכתיבתם מסתיימת. חוק שמחייב סחבת הוא חוק מטורלל
כך או אחרת, הצעת החוק של ש"ס הפכה לאות מתה עוד בטרם נולדה. המחנה הממלכתי וסיעת יש עתיד דחו על הסף את החקיקה (ראש האופוזיציה יאיר לפיד אף כינה אותה "הזויה"), ועל פי הידוע, בבית המשפט העליון נערך להקדים את מועד פרסום פסקי הדין הנפיצים בעניין הסבירות והנבצרות, ולא להמתין ליום האחרון האפשרי על פי חוק – 12 בינואר. ייתכן שההחלטה בעניין הסבירות אף תתפרסם הערב.
לכן, מתבקשת המסקנה שמדובר בסך הכול ב"משחק האשמות" בין הפוליטיקאים לבין בית המשפט: העלאת הצעת החוק הזו ביממה החולפת נועדה לאפשר לקואליציה לטעון שהמחלוקות בציבור שפסקי הדין הללו יגרמו הן אשמתו של העליון, שיכול היה לפעול אחרת אך בחר לתת את פסקי דינו דווקא עכשיו, בעת לחימה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו