ישראלים רבים מודאגים מכך שמדינתם תואשם השבוע ברצח עם מול בית הדין בהאג. המצב בעזה נורא והאשמה חמורה, אבל הקייס רופף, בית הדין רופס, וקיימת אפילו הזדמנות לרווח מסוים.
ההזדמנות היא שישראל לא רק תנצל את האירוע כדי להזכיר לעולם את אשר קרה ב-7 לאוקטובר (מה שבוודאות מתוכנן) אלא גם כדי סוף סוף להציע חזון חיובי (מה שכנראה לא מתוכנן בכלל בגלל קוצר-הרואי והמופקרות הכללית של ממשלתה) – ולנטרל את הטענות שהיא פשוט מבקשת להעניש, לנקום ולהשמיד.
ההזדמנות היא שישראל לא רק תנצל את האירוע כדי להזכיר לעולם את אשר קרה ב-7 לאוקטובר (מה שמתוכנן) אלא גם כדי להציע חזון חיובי (מה שכנראה לא מתוכנן בגלל קוצר-הרואי ומופקרות ממשלתה)
בית המשפט לא ירשיע את ישראל ברצח עם, אבל ייתכן מאוד שהוא יקרא לסיום המלחמה. ישראל יכולה לנסות לוודא שהוא יקרא גם לסילוק חמאס מהשלטון, להחזרת החטופים וליישום החלטות מועצת הביטחון של האו"ם להרחקת חזבאללה מגבול הצפון. זה לא חסר סיכוי, כי להבדיל מהמצב בגדה המערבית, שם אין שום דרך להגן על ההתנחלויות, בגזרות הללו יש לה קייס משובח.
צריך להבין את הנסיבות ואת ההקשר. יש יותר מ"האג" אחת, כפי שגיליתי כאשר עבדתי כעורך הראשי של אי-פי באירופה. זו שרבים נחשפו אליה בחדשות היא בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר, שהוקם כדי לשפוט אנשים כמו סלובודן מילושביץ' על הרצחנות שלהם בניסיון להרחבת גבולות סרביה בשנות ה-90, וזה הצליח.
זה שונה מבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), שהוקם ב-2002 כאשר 120 מדינות אימצו את אמנת רומא ובזאת הסכימו להתמסר לגוף משפטי משותף. מדינות אלו לא כללו את ארצות הברית או ישראל, מסיבות שאפשר לנחש – אבל כן כוללות את רוב אירופה ואפילו לא מעט מדינות שאינן דמוקרטיות.
ה-ICC מינה לתפקיד התובע הראשי הראשון שלו את לואיס מורנו אוקמפו, משפטן ארגנטינאי שנודע ברדיפתו את החונטה ששלטה בארצו בשנות ה-80, והוא התגלה כאקטיביסט שבין היתר הגיש כתב אישום על רצח עם ב-2009 נגד נשיא סודן עומר אל-באשיר.
ביה"ד לא ירשיע את ישראל ברצח עם, אך ייתכן שיקרא לסיום המלחמה. ישראל יכולה לנסות לוודא שיקרא גם לסילוק חמאס מהשלטון, להחזרת החטופים וליישום החלטות מועצת הביטחון של האו"ם להרחקת חזבאללה
מאז אל-באשיר הרבה לבקר במדינות רבות חברות ב-ICC, באפריקה ובאסיה, שפשוט סירבו לעצור אותו. זו זכותן – דבר המשקף את קשיי האכיפה במשפט הבינלאומי. הוא הודח לבסוף ב-2019 וכעת עצור בסודאן ותיאורטית ממתין להסגרה. ה-ICC גם הוציא לאחרונה צווי מעצר נגד ולדימיר פוטין בשל מעלליו באוקראינה.
וכן, האג מארחת גם את בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ). בית משפט זה הוקם בשנת 1945 על ידי האו"ם וכתוצאה מכך, כל החברות בארגון הן במשחק. לכן הוא יידרש בימי חמישי ושישי לטענות של דרום אפריקה שישראל מבצעת רצח עם בעזה. זה נשמע רע, אבל לא כל כך מהר: הנה סיפור קצר על ה-ICJ.
בדצמבר 2022 הטילה אזרבייג'ן סגר על המובלעת נגורנו קרבאך שנמצאת בשטחה אך מאוכלסת בארמנים, וניתקה את פרוזדור לאצ'ין, שהיה המוצא היחיד לעולם של 120,000 התושבים. בפברואר 2023 הורה ה-ICJ לאזרבייג'ן לחדול מיד:
"אזרבייג'ן תבטיח תנועה חופשית רציפה של כל בני האדם, כלי רכב ומטענים לאורך מסדרון לאצ'ין בשני הכיוונים… אזרבייג'ן תחזיר באופן מיידי לחלוטין … אספקת גז טבעי ושירותים ציבוריים אחרים לנגורנו קרבאך".
האם נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב רעד מפחד? לא. הוא התעלם, וביוני הגביר את המצור, מה שגרם לאותו אוקמפו להכריז על "רצח עם באמצעות הרעבה". בספטמבר תקפה אזרבייג'ן, וכל האוכלוסייה המבועתת של המובלעת נסה על נפשה בטיהור אתני מהחמורים. הסגר אולי כבר לא קיים, אבל לא בדרך שהתכוון בית המשפט.
האם נשיא אזרבייג'ן רעד מפחד מהוראת ה-ICJ? הוא התעלם, וביוני הגביר את המצור, מה שגרם לאוקמפו, תובע ראשי לשעבר בהאג, להכריז על "רצח עם באמצעות הרעבה". בספטמבר תקפה אזרבייג'ן, והאוכלוסייה נסה
מדוע אלייב התנהג כך? כי הוא יכול. למרות שה-ICC אינו מוכר על ידי ארה"ב או ישראל, יש לו כמה שיניים. ל-ICJ יש אולי את שתי המדינות הסוררות, אבל הוא חסר שיניים לחלוטין.
מנגנון האכיפה של כל פסיקה של ה-ICJ הוא מועצת הביטחון של האו"ם, שיכולה להפעיל סנקציות כלכליות או אפילו לאשר שימוש בכוח נגד מדינות מורשעות (והיו מקרים שבהם המועצה תמכה במפורש בפסיקות מסוימות). אבל פסיקת ICJ אינה תנאי לפעולה כזו, בכלל. בית המשפט אולי יכול להעניק גושפנקה, אך לרוב אין זה משנה. מה שדרוש לפעולה של מועצת הביטחון הוא רצון פוליטי, ושהצעה תעבור את חמשת החברות הקבועות עם הווטו שלהן.
בדיוק כפי שסביר שארה"ב לא תאפשר לישראל ליפול במועצת הביטחון, כך גם רוסיה עם אזרבייג'ן, איתה חתמה על ברית אסטרטגית ימים לפני הפלישה לאוקראינה ב-2022.
באופן כללי, בלי קשר, רצוי לא למתוח את החבל יתר על המידה עם האמריקאים. זה לא אומר שמועצת הביטחון לא תידרש לישראל. אבל האם סביר שארה"ב באמת תידרש להגן כך על ישראל? האשמה של המתלוננת דרום אפריקה היא רצח עם – ג'נוסייד. אפשר לחשוב שמדינה מובילה ביבשת שאינה זרה לנושא תכיר את החומר. אבל לא כל זה נראה.
באופן כללי, בלי קשר, רצוי לא למתוח את החבל יתר על המידה עם האמריקאים. זה לא אומר שמועצת הביטחון לא תידרש לישראל. אבל האם סביר שארה"ב באמת תידרש להגן כך על ישראל?
שאל אנשים ברחוב, והם יגידו שרצח עם הוא הרג כמות עצומה של אנשים מקבוצה מסוימת. למעלה ממיליון ארמנים לפני מאה שנה בידי הטורקים; 6 מיליון יהודים בידי הנאצים; לפחות חצי מיליון בני שבט הטוטסי על ידי ממשלת רואנדה בשנות ה-90.
מקרים אלה הם אכן ג'נוסייד לפי ההגדרה שמופיעה באמנה הבילאומית על רצח עם, אבל בכלל לא בגלל קנה המידה. האמנה הזו, שאושרה על ידי האסיפה הכללית של האו"ם ב-1948, ושעליה חתומות ישראל וארה"ב אפילו, מחייבת את הרכב 15 השופטים, שמחליטים ברוב רגיל.
היא מגדירה רצח עם כך:
"כל אחד מהמעשים הבאים שבוצעו מתוך כוונה להשמיד, כולה או חלקית, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית, ככזו: (א) הרג חברי הקבוצה; (ב) גרימת חבלה חמורה בגוף או בנפש לחברי הקבוצה; (ג) פגיעה במתכוון בקבוצה תנאי חיים שנועדו להביא להרס הפיזי כולו או מקצתו; (ד) הטלת אמצעים שנועדו למנוע לידות בתוך הקבוצה; (ה) העברת ילדי הקבוצה בכוח לקבוצה אחרת".
הגדרה זו יכולה לחול על הרג של קומץ קטן, ולמעשה לא מצריכה רצח של אפילו אדם בודד. מילת המפתח היא "כוונה" – הכוונה להרוס את הקבוצה כולה או חלקה. לפי הגדרה זו, אין ספק שהטבח שביצע חמאס ב-7 באוקטובר היה רצח עם, בעוד שהתגובה הישראלית הקטלנית הרבה יותר איננה כזו. הסיבה היא שלישראל אין רצון להשמיד את העזתים כולם או חלקם; היא רק רוצה שהחמאס ייעלם (כמו שכנראה רוצים רוב העזתים) ושהחטופים יחזרו.
הגדרת רצח עם יכולה לחול על הרג קומץ ולא מחייבת אפילו רצח אדם בודד. מילת המפתח היא "כוונה" – להרס הקבוצה או חלקה. לפי הגדרה זו, הטבח שביצע חמאס הוא רצח עם, בעוד שהתגובה הישראלית הקטלנית איננה כזו
אם הריגה בקנה מידה גדול זה רצח עם, אז כמעט כל פעולות המלחמה ובוודאי לוחמה העירונית ייחשבו ככאלה. ואז מסתבכים בשאלה מתי בדיוק זה גדול מספיק כדי להפעיל את האישום. אם פעולותיה של ישראל בעזה הן רצח עם, אז כך היה גם לפני כמה שנים במלחמה בהובלת ארה"ב נגד דאע"ש: לפי הערכות נהרגו כ-10,000 אזרחים בעיר מוסול בעיראק בלבד.
מה שמביא אותנו למינוי אהרן ברק כשופט שמייצג את ישראל בהרכב. מדינות מעורבות יכולות למנות כזה, והבחירה של ישראל עשויה להיחשב כפעולה הנבונה ביותר (ואולי היחידה) שבוצעה על ידי ממשלת נתניהו מאז הקמתה.
ראשית, מכיוון שבעוד ששופטים רבים ב-ICJ הם בעצם שלוחות של ממשלותיהם, מה שמעניק לכל העסק גוון פוליטי לא מועיל, ברק שונה. הוא מושמץ על ידי בנימין נתניהו ואנשיו במשך שנים ולא ייחשב בשום אופן כבובה.
שנית, כי ברק יודע משהו על רצח עם, והוא מגיע עם סיפור אישי שאולי ידרבן את חבריו בהרכב להוריד למינימום את השטויות. הילד שנולד בשם אריק בריק ב-1936 בליטא, אשר נכבשה על ידי הנאצים כשהיה בן חמש, הוא ניצול של ג'נוסייד אמיתי, לפי כל הגדרה.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו