דבר מוזר קרה בשבועות האחרונים לביוב של רצועת עזה: הוא נעלם.
"לא יכול להיות שהביוב של יותר משני מיליון אנשים פשוט נעלם כאילו בלעה אותו האדמה", אומר גורם שעוסק בנושא, ומוסיף באירוניה: "אם כי במקרה הזה יכול להיות שבאמת בלעה אותו האדמה, והוא מחלחל למי התהום ומזהם את מעט המים הראויים שעוד נותרו ברצועה".
התהייה מה עלה בגורל הביוב של תושבי הרצועה עולה מעיון בתמונות הלוויין שמתעדות את זרימת הביוב סמוך לחופי עזה וישראל.
בשבועות הראשונים למלחמה, תמונות הלוויין הראו שהתרחיש ממנו חששו בישראל מתממש: קריסת רשת החשמל ברצועה והשבתת מכוני טיהור השפכים גרמה לכך שהביוב הגולמי הוזרם לים, ומשם המשיך עם כיוון הזרימה צפונה, לחופי ישראל.
בשבועות הראשונים למלחמה, קריסת רשת החשמל ברצועה והשבתת מכוני הטיהור גרמה לכך שהביוב הגולמי הוזרם לים, ומשם המשיך עם כיוון הזרימה צפונה, לחופי ישראל
בתמונת הלוויין שמצורפת כאן, מ-28 באוקטובר (שלושה שבועות אחרי פרוץ המלחמה וסמוך לתחילת הכניסה הקרקעית), ניתן לראות בבירור שהביוב מהרצועה מגיע אל חוף זיקים הסמוך לגדר, ממשיך צפונה לעבר חופי אשקלון ומגיע אפילו עד ניצנים ופלמחים.
לעומת זאת, בתמונת לוויין מתחילת ינואר, כשרוב האוכלוסייה מצפון הרצועה כבר התפנתה לעיר האוהלים הענקית ברפיח, כמעט שאין זרימת ביוב לים – לא של עזה, ולא של ישראל. במקום שהמצב ילך ויחמיר, הוא לכאורה דווקא השתפר עם התקדמות המלחמה. איך זה קרה?
בתמונת לוויין מתחילת ינואר, כשרוב האוכלוסייה מצפון הרצועה כבר התפנתה לעיר האוהלים הענקית ברפיח, כמעט שאין זרימת ביוב לים – לא של עזה, ולא של ישראל
כבר ב-2013 התחילו המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות לעקוב אחרי ההזרמות מהרצועה אל הים באמצעות צילומי לוויין. הצילומים נאספים ומנותחים במכון לחקר ימים ואגמים.
"מערכת הניטור הלווייני, הנקראת SISCAL, מספקת מדידות של טמפרטורת המים, עכירות המים וריכוז הכלורופיל", אומר ד"ר דרור צוראל, מרכז מדעי לניטור ומחקר בים במשרד להגנת הסביבה.
"כלורופיל הוא פיגמנט שמיוצר על ידי צמחים ואצות, וניתן להבחין בו בעזרת מצלמת אינפרה-אדום שקיימת בלוויין. מכיוון שהאצות מתרבות כשיש במים הרבה חומר אורגני וחומרי דשן, כמו אלה שיש בצואה, ריכוז גבוה של כלורופיל במים מעיד על פריחה של אצות מיקרוסקופיות וזה סמן מצוין לנוכחות של ביוב".
טרם תחילת המלחמה פעלו ברצועת עזה שישה מתקני טיהור שפכים, שלא היו חפים מתקלות. סידרת תקלות כזו התרחשה בתקופה שבין הקיץ האחרון לחגים, אז הבחינו בישראל שכמויות גדולות של ביוב גולמי זורמות למקורות מים כמו נחל חנון וכמובן לים. במהלך חול המועד סוכות היו חוף הרחצה בזיקים וחלק מחופי אשקלון סגורים בגלל ריכוזים גבוהים במים של חיידקי אי-קולי.
עם פרוץ המלחמה המצב החמיר במהירות. עם ניתוק אספקת החשמל לרצועה, מתקני טיהור השפכים חדלו לתפקד ובישראל התחילו לעקוב באופן יומיומי אחרי צילומי הלוויין וראו בעיניים כלות איך גושי הצואה הענקיים נעים בים צפונה, לעבר חופי ישראל. החשש היה שזה רק ילך ויתדרדר, אבל כאן חל מהפך מפתיע.
"מאז שמוקד הלחימה ורוב האוכלוסייה עברו דרומה, עיקר ההזרמה נצפית דרומית לרפיח", אומר ד"ר צוראל. "בישראל זה כמעט לא מתבטא בריכוזים חריגים של מזהמים. כנראה שבדרך צפונה הזיהום נמהל מספיק מכדי שנראה אותו ליד מתקני ההתפלה או בחופים.
"ביקשנו מחיל הים לעשות דיגום בזיקים אבל זה עוד לא קרה. מתקן ההתפלה באשקלון, שבודק כל הזמן את מי הים שאותם הוא שואב והופך למי שתייה, מדווח כבר יותר מחודש על מי גלם נקיים ואיכותיים מאוד".
"ביקשנו מחיל הים לעשות דיגום בזיקים אבל זה עוד לא קרה. מתקן ההתפלה באשקלון, שבודק כל הזמן את מי הים שאותם הוא שואב והופך למי שתייה, מדווח כבר יותר מחודש על מי גלם נקיים ואיכותיים מאוד"
אדם שעוסק בנושא מציע הסבר מדכדך להיעלמות הביוב. הנס הסביבתי הקטן שקרה לנו, הוא אומר, הוא תוצאה של הקטסטרופה ההומניטרית הקיצונית שמתחוללת בעזה.
"אני מכיר את תמונות הלוויין", אומר האיש, שמעדיף להישאר אנונימי בגלל עבודתו הרגישה על קו התפר בין גורמים ישראלים ופלסטינים, "הסיבה שאין ביוב בים מאוד פשוטה: אין לעזתים מים".
"ישראלי ממוצע משתמש ביותר ממאה ליטר מים ביום", הוא מסביר. "לפני המלחמה, תושב ברצועה השתמש ב-60 ליטר מים ביום. היום כל פלסטיני בעזה מקבל בממוצע 3 ליטר מים ביום. העקורים בעיר האוהלים כמעט לא עושים מקלחות, אין להם בתים לנקות, אין אסלות להדיח, אין מכונת כביסה להפעיל.
"צריך להבין שהשתן והצואה עצמם הם חלק מזערי ממה שזורם בביוב במשק בית ממוצע. רוב המים זורמים מהמקלחת ומהאסלה. היום גם השירותים שיותר ממיליון פליטים ברפיח משתמשים בהם הם שירותים בלי מים, מתקנים ניידים מהסוג שמציבים באירועי ספורט או קונצרטים גדולים.
"על כל מאה אנשים יש מתקן כזה, אנשים עומדים שעות בתור לשירותים. יש ארגונים שמשלמים לאנשים שינקו אותם כדי למנוע מחלות".
"יותר ממיליון פליטים ברפיח משתמשים בשירותים בלי מים – מתקנים ניידים מהסוג שמציבים באירועי ספורט או קונצרטים גדולים. על כל מאה אנשים יש מתקן כזה. אנשים עומדים שעות בתור לשירותים"
ברפיח ממוקם מתקן טיהור השפכים היחיד ברצועת עזה שעדיין עובד, אם כי לא באופן מלא. החשמל מנותק והמתקן פועל על גנרטור בהתאם לאספקת הדלק שמגיעה במסגרת הסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועה. רוב בתי העיר מחוברים אל הגנרטור, אבל חלק מהצנרת נפגעה במלחמה.
"הם חייבים להוציא את הביוב מהעיר, לכן עושים הכול כדי להפעיל את המשאבות שיביאו את הביוב למתקן טיהור השפכים", אומר הגורם, "כשראש המל"ל צחי הנגבי נימק את הכנסת הדלק, הוא הסביר שאם לא ייכנס דלק לא יוכלו להוציא את הביוב ממרכזי הערים וזה יהווה איום גם על החיילים שלנו".
אבל גם את מה שמצטבר בשירותים הניידים צריך לפנות. "כשהשירותים קרובים למתקן טיהור שפכים, מביאים את זה אליו. כשהם קרובים לים, שופכים את התכולה לים. אבל רוב הזמן אין דלק, אנשים מפחדים לנוע יותר מדי, אז בדרך כלל זורקים את זה לאתר הפסולת הכי קרוב.
"פסולת שהיא שילוב של אוכל וביוב היא האיום הגדול ביותר כרגע מבחינת בריאות הציבור בעזה וסכנה של התפרצות מגיפות".
המתאם בין כמות הביוב לרווחת האוכלוסייה מזכיר תמונה דומה גם בתחום הפסולת: מחקרים שדגמו את פחי האשפה הראו שבשכונות עשירות יש הרבה יותר פסולת, בעיקר אריזות, מאשר באזורים שבהם גרה אוכלוסייה ענייה שמסתפקת במזון בסיסי.
במקום שבו יש כסף, יש תרבות צריכה – והיכן שיש תרבות צריכה, יש הרבה פסולת. על אותו משקל, ניתן לומר שלאוכלוסייה בתרבות שפע יש נגישות למים – וכשיש מים, יש ביוב.
במקום שבו יש כסף, יש תרבות צריכה – והיכן שיש תרבות צריכה, יש הרבה פסולת. על אותו משקל, ניתן לומר שלאוכלוסייה בתרבות שפע יש נגישות למים – וכשיש מים, יש ביוב
אז בשורה התחתונה, אין ביוב בים כי אין מים בעזה.
"נכון. ככה זה נראה כשליותר ממיליון אנשים פשוט אין מים. באופן אירוני, הים הנקי הוא ההוכחה כמה המצוקה של המים ברצועת עזה אמיתית".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנולא הבנתי משהו, איך חוסר זרימת מיי ביוב לים זה אסון הומניטרי??? אתם הפכתם להיות אידיוטים וטיפשים במדינה ברמה עולמית נראה לי, ים נקי זה אוכלוסייה שדואגת למקום שהיא חייה בו, אבל לעומת זאת, ים שמלא בזוהמה וביוב וחרא זה ים לא נקי ומקום שלא טוב לחיות בו, אז כל עוד הים נקי אז תשבו בשקט בממשלה ובכנסת והתקשורת, תסתמו את הפיות שלכם ותתחילו לחיות במקום יולר נקי ויותר טוב. זה שאין מים בעזה זה אשפר להאשים את חמאס כי אם לא היו פותחים במלחמה כמו הנבלות שהם אז עד עכשיו היה להם מים והיו שותים ומתקלחים והכל היה להם טוב, אבל!!!!!, כל עזה "ירקה" לישראל בפנים במקום להגיד תודה על כל מה שנתנו להם עד ה 7 באוקטובר, אז עכשיו עזה וכל מי שתומך בה, שבו בשקט אחרת גם אתם תועברו באוטובוסים לעזה ותחיו בחרא!!!
לאבו חיייוואן או מי שלא תהיה, המגיב מטעם חמאס: אילו רצינו לבצע בכם ג'נוסייד לא היה נותר כבר אפילו אחד מכם בחיים. ג'נוסייד זה מה שניסיתם לבצע ב 7.10: רצח כולל ומכוון של כל האוכלוסיה. ג'נוסייד זה מה שניסיתם לבצע בנו בכל מלחמה שהיתה פה אי פעם. ג'נוסייד זה מה שהייתם עושים לנו אילו הייתם מנצחים ולו במלחמה אחת. אבל תמיד הפסדתם, כי אתם אפסים. ותמיד תהיו אפסים. אילו הסכמתם לתכנית החלוקה ב 48 היתה לכם היום המדינה שאתם טוענים שאתם כל כך רוצים. אבל דחיתם אותה למרות שאנחנו הצענו לחיות לצידכם, כי אתם לא רוצים מדינה, אתם רק רוצים להשמיד אותנו בכל מחיר. וכמובן הפסדתם. אילו היינו אכזריים ומלאי שנאה עיוורת כמוכם, לא היו "פליטים" אחרי 48. כולכם הייתם באדמה. אילו הייתם מנצחים, לא הייתם מותירים מאיתנו פליט אחד. ולאף אחד בעולם לא היה אכפת.
אז זכרו את זה תמיד: אתם צריכים להודות לישראל על המוסריות שלה, להודות לישראל עבור כל נשימה שאתם נושמים, על עצם קיומכם. זכרו את זה תמיד. אבל הבעייה כאן היא שיותר משאתם רוצים לחיות – אתם רוצים לרצוח.
איזה כתבה נבזית ,איך אתם מעיזים לקרוא לעצמכם "זמן ישראל".
העזתיים יכלו להימנע מהמלחמה הזאת אם היו מחזירים לנו את החטופים כבר בשבוע הראשון של המלחמה.
אבל הערבים ששיתפו פעולה עם הנאצים (ואני מתעקשת לא לקרוא להם פלסטינים כי מעולם לא היתה מדינת פלסטין )כל הזמן התעקשו ללכת על כל הקופה . ב 48 לא קיבלו את תוכנית החלוקה והפסידו. בששת הימים קמו עלינו והפסידו ,כך גם עכשיו הם עוד יפסידו בגדול .
להזכירכם הם בחרו ללכת ולטבוח אנשים תמימים שוחרי שלום ,
הם בחרו לאנוס, לרצוח ולשרוף נשים זקנים וילדים תמימים שהפריחו להם בלונים עם סוכריות בזמן שהם הפריחו בלוני תבעירה. הם בחרו במלחמה והם מקבלים מלחמה .