הדרך הפשוטה להצלת העיתונות

האקונימיסט לא רוצה להיות חינם (צילום: דן פרי)
דן פרי
האקונימיסט לא רוצה להיות חינם

דמיינו שלאנשים לא ברור שהנאצים פלשו לפולין, שמנדלה נלחם באפרטהייד או ששתיים ועוד שתיים שווה ארבע. תארו לעצמכם שחורשי רעות משכנעים את מחצית האוכלוסייה שכל זה "פייק ניוז". לשם פנינו.

מה מונע את האידיוקרטיה? חינוך? לא ממש – חינוך משפיע בעיקר על ילדים. פוליטיקה? פוליטיקה היא שורש הבעיה. תרבות? תרבות חשובה אך היא לא אמורה לספק עובדות. המדיה החברתית? הבנתם את העניין.

הדבר היחיד שיכול לספק מידע זה עיתונות בת-קיימא ועצמאית הנהנית מקונצנזוס חברתי.

במקום זאת, גאלופ מצא בחודש שעבר שרק 41% מהאמריקאים נותנים אמון במידה כלשהי בתקשורת. סוקרי IPSOS מצאו המונים עם אמון קטן או לא קיים בתקשורת: הממוצע העולמי היה 48%, בבריטניה 45%, במקסיקו 57% ובפולין 65%. המכון הישראלי לדמוקרטיה מצא כי האמון בתקשורת כאן צנח מ-52% בשנת 2009 – ל-28% בשנת 2017.

אפשר לטעון שזה קורה בזמן הגרוע ביותר.

השטנה הבין-מפלגתית באמריקה היא במצב חסר תקדים. זה קשור למפלגות הגדולות שפעם היו מגוונות אבל עכשיו מסודרות לפי ענייני גזע וזה הגיע לשיא עם עלייתו של נשיא המפיץ שקרים כלאחר יד (אתר ה-POLITIFACT הלא-מפלגתי מצא ש-83% מההצהרות של דונלד טראמפ שקריות חלקית או לחלוטין, דבר חסר תקדים), תוקף את שומרי הסף של הדמוקרטיה ומתעלם מנורמות (כמו סטלין ממש, הוא מכנה את התקשורת "אויבי העם").

גרסה לכך קיימת בישראל, ובארצות אחרות נבחרו אוטוקרטים לכל דבר. כל זה קשור למלחמת תרבות גלובלית המתפשטת במהירות וחוצה בין מודרניות למסורת, פתיחות להסתגרות, וחילוניות ודת.

בתקופה של שסע שכזה אנו זקוקים למקורות מידע אמינים ואמונים, שאינם חלק מהסכסוך.

זה קשה. אפשר ללגלג, אבל העיתונאים שייכים בעיקר למשכילים הנוטים לצד אחד. הם לא יכולים בקלות "לייצג" את מי שחושב שההתחממות הגלובלית היא מתיחה (כפי שעושה טראמפ ככל הנראה), שלימוד התורה חשוב יותר מטנקים (כמו שמפלגות דתיות בישראל עושות), וכי "אקדחים לא הורגים אנשים, אנשים הורגים אנשים" (כטענת שדולת הנשק בארה"ב). הם יכולים לנסות, אבל זה לא יצליח.

ויש גורמים נוספים המערערים את האמון:

  • פייק ניוז אמיתי (לא גרסת טראמפ המעוותת): הטכנולוגיה צמצמה את חסמי הכניסה כך שכל שוטה יכול לפרסם "מאמרים" שיגיעו לכל פינה עלי כדור הארץ באין מפריע.
  • כאשר חדשות נצרכות לרוב כקטעי תוכן, כל דבר שטות מבריק יכול לקבל תשומת לב וכבר לא ברור מה רציני.
  • הנושאים הפכו מסובכים מכדי שרוב האנשים שאינם מומחים יכולים להבין אותם. למעשה די ברור שהנאצים פלשו לפולין. כמו כן, צריך להיות ברור שכדור הארץ מתחמם בגלל שינויי אקלים הנגרמים על ידי האדם, אך כדי להשתכנע ולהבין יש לצלוח המון מדע וסיבוכים. כך גם הסחר העולמי, שירותי הבריאות וכיבוש הגדה המערבית.
  • המדיה חברתית מציעה חדשות מתחרות שלא גורמות לכאב ראש, למשל החתול החמוד של השכן. כ-75% מכספי הפרסום שהיו עשויים להגיע לבעלי אתרים הוסטו בעקבות זה למקומות אחרים.
  • קיטוב קיצוני: כאשר לאנשים אכפת יותר לנצח מאשר להבין, לעובדות יש בעיה.

התקשורת מתמודדת עם כל זה תחת עננה שלא מדברים עליה. הרי מה ייעודה? למה מצפים?

  • שתכסה נושאים "חשובים" כדי שאנשים לא יהיו חסרי מושג;
  • שתסביר בבירור כך שלא יעשו שטויות;
  • שתחשוף אמת ותסכל עלילות מרושעות;
  • ושתהיה חופשית מכל השפעה.

מי יממן משימה זו? אם הכסף בא מהממשלה, התקשורת היא בובה. אם ממפלגות פוליטיות, התקשורת מוטה. אם מעסקים אחרים, היא משועבדת לאינטרסים מסחריים. אם מפילנתרופיה, התקשורת נראית חלשה ותלויה.

מה נשאר? התקשורת כעסק, בו המוצר, וזה התוכן, חייב להיות רווחי.

השאלה תמיד הייתה תלויה באוויר: מהן חדשות? האם כתיבת המילים האלה זה חדשות? האם דעת הקורא עליהם זה חדשות? למה לא? אה – אולי בגלל שלא מספיק אנשים מתעניינים! הגדרה מתקבלת על הדעת של חדשות היא אכן מה שאנשים מוצאים כמעניין (או למצער, מבדר).

הגדרה זו הופכת לדומיננטית אם החדשות זה עסק לכל דבר.

ומה אם שטויות זה התוכן הכי מעניין?

למשל, האם אנשים רבים במערב מתעניינים במלחמה ורעב באפריקה?

שאלתי בוס גדול מאוד בארגון החדשות שלי. זה היה לפני כ-15 שנה והתקשורת ממש הדפיסה מזומנים עדיין. אבל הטכנולוגיה החלה למדוד באופן מדויק מה אנשים קוראים באמת. אוי לאותה צרה!

שאלתי את האיש מה לעשות אם לקהל הקוראים שלנו לא היה אכפת מהמלחמה הנוראה בדרפור. מה אם הם רוצים רכילות על סלבריטאים במקום? האם לא נסיט לשם משאבים? אם לא, כי זה מבאס, האם בעלי המניות יסבסדו את היהירות שלנו לקבוע מה חשוב?

"אנו מכסים את החדשות", אמר האיש לאחר זמן, והתעסק במכשיר חדיש המכונה "בלקברי".

אפשר היה לתחמן אז, ולאחוז במקל בשני הקצוות. זה כבר לא אפשרי כיום, כי העסק קרס.

איך הם הדפיסו כסף פעם! מספרים על כתב שהובהל הביתה לאחר שהעיז לטוס ביזנס בדרך לאיזו הפיכה. "אנחנו טסים רק במחלקה הראשונה", אמר לו העורך להפתעתו. "אל תיתן לזה לקרות שוב". זה לא קורה היום; אף אחד אפילו לא מתבדח על זה.

מודעות דרושים נעלמו ורק מתי מעט רוכשים מנויים למוצר המודפס או קונים בדוכנים. פרסום שווה פחות לקורא היום מבעבר, באופן מאכזב. בינתיים פיטרו המוני עיתונאים, וככה זה גם נראה.

עיתונאים מתוגמלים בסדר יחסית כי אין להם ציפיות – אבל התקשורת לא מרשה לעצמה להעסיק אנשי עסקים משובחים במחיר השוק בתחומם. אתה מקבל את מה ששילמת עליו. המנהלים העסקיים בתקשורת עשו כל טעות אפשרית.

בסוף שנות התשעים הם שמו את התכנים באינטרנט בחינם, כי זה חלון הראווה למוצר המודפס. בזאת ייצרו פתולוגיה שקשה לבטל. בשנות האלפיים הם סירבו לשקול דגם iTunes ("מיקרו-תשלומים") מחשש שמעטים ישלמו אונליין. הם ברחו ממנויים דיגיטליים כי זה יפחית את מספר הגולשים ומפרסמים רוצים המונים. הם התמסרו לנביאי הדיגיטל ("המידע רוצה להיות חופשי!") וסמכו על מודלים מתוחכמים ("נעשה כנסים רווחיים!").

כעת, בדקה לחצות ועם הגב לקיר, זו לבסוף השנה שרבים מהם מתכננים לגבות לפחות על חלק מהתכנים בכל מני שיטות. עד כה ניסו זאת בעיקר (אם כי לא רק) עיתוני עילית עם קהל קוראים אמיד נוסח האקונומיסט והוול סטריט ג'ורנל, או מותגים עולמיים גדולים כמו הניו יורק טיימס.

רוב האנשים מבינים שחברות חופשיות ושווקים חופשיים זקוקים למידע אמין. אנו מכורים כעת למידע בחינם. ההתנגדות עשויה להיות חסרת תוחלת; השוק ינצח. האם אנו באמת רוצים להתנגד ולנצח?

קוראים יקרים: אם הגעתם עד כה, אתם צורכים לעומק מוצר חדשות שאינכם משלמים עליו כמו שהייתם משלמים עבור פלאפל. זה נראה תקין? נראה שהשיטה תשרוד?

מידע הוא כמו כל דבר אחר בעולם הזה. יש לו ערך. אם רוצים אותו, שלמו. אחרת, אני חושש, מדובר בהונאה.

נביאי הדיגיטל היו נביאי חורבן וזעם. אפשר גם אחרת. יש דרך פשוטה להציל את העיתונות: שלמו עבורה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
מאמר מעמיק ומנומק, דוגמה לעיתונות פרשנית בלתי תלויה. פרי סובר כמו אדם סמית ב'עושר העמים' כי השוק הוא מכשיר לשכלול והתפתחות אך טיפול בככשלי שוק הוא תנאי לפעולתו המבורכת גם בשוק התקשורת. ... המשך קריאה

מאמר מעמיק ומנומק, דוגמה לעיתונות פרשנית בלתי תלויה. פרי סובר כמו אדם סמית ב'עושר העמים' כי השוק הוא מכשיר לשכלול והתפתחות אך טיפול בככשלי שוק הוא תנאי לפעולתו המבורכת גם בשוק התקשורת. חסרה התבוננות בשינוי פניה של העתונות, ממתינים למאמר הבא…

עוד 958 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // יום ראשון, 20 באוקטובר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

נציגה רשמית של ישראל תשתתף בכנס בבחריין

חשיפה צעד נוסף בהתחממות היחסים בין ישראל ומדינות ערב: מנהלת מחלקה בכירה במשרד החוץ, תייצג מחר את ישראל בסדנה בת יומיים בבירת בחריין ● הסדנה תוקדש לביטחון ימי ואווירי, על רקע ההסלמה האיזורית מול איראן

צעד נוסף בהתחממות היחסים בין ישראל ומדינות ערב: נציגה רשמית של ישראל תשתתף מחר (שני) בכנס ביטחוני בבחריין, כך מסר מקור בבחריין לזמן ישראל. הנציגה, מנהלת מחלקה בכירה במשרד החוץ, אשר שמה נאסר לפרסום מטעמי ביטחון, תייצג את ישראל בסדנה המוקדשת לביטחון ימי ואווירי.

הסדנה, שתימשך יומיים, צפויה להתמקד במאמצי המדינות לסכל את המתקפות המתגברות מצד איראן באזור. הנציגים אמורים לדון באמצעי הגנה לספינות נגד תקיפות איראניות במפרץ הפרסי, אמצעי מניעה להברחת נשק ואמל"ח, וכן הגנה אווירית לתעופה אזרחית.

המפגש, אשר אורגן על ידי בחריין, ארצות הברית ופולין, הינו חלק ממה שמכונה תהליך ורשה, אשר החל בועידת ורשה בבירת פולין בפברואר השנה, בהשתתפות ראש הממשלה בנימין נתניהו. במקור, אמור היה הכנס הראשון להתמקד במאמצים הגלובליים לסיכול האיום האיראני, אולם מאוחר יותר נושא הכנס השתנה באופן מעומעם למאמצים המשותפים להשגת יציבות במזרח התיכון.

משרד החוץ לא הכחיש כי הנציגה תייצג את ישראל במנמה, בירת בחריין, ובתגובה תמציתית לזמן ישראל נמסר: "ישראל משתתפת בהמשך תהליך ורשה".

התמקדות הכנס מחר בהגנה ימית ואווירית מגיעה בעקבות מתיחות גוברת במפרץ הפרסי בין איראן לארצות הברית ובנות בריתה, מאז שהכריז נשיא ארה״ב דונלד טראמפ כי הוא נוטש את הסכם הגרעין עם איראן והחל להפעיל סנקציות כנגד הרפובליקה האיסלאמית. מאז, ספינות במפרץ הותקפו, מל״טים הופלו, ומיכליות נפט נחטפו.

שתי התקפות בשבועות האחרונים על מפעלים של תאגיד הנפט הסעודי הובילו לקיצוץ של 50% בתפוקת הנפט בממלכה וגררו להאשמות מצד וושינגטון ואירופה. בטהראן הכחישו כל קשר להתקפות הללו, למרות שמורדים בתמיכת איראן, הנלחמים בסעודים בתימן, לקחו ארחיות על ההתקפות הללו.

עוד 236 מילים

הספירה לאחור נמשכת: ביום רביעי יסתיים המנדט שניתן לנתניהו להקים ממשלה

השבוע יפוג פרק הזמן שבו יכול יושב ראש הליכוד להציג ממשלה בראשותו, והנשיא ריבלין צפוי להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על בני גנץ ● חיים כץ: אם גנץ יקים ממשלה עם הרשימה המשותפת, ממשלתו תיפול תוך חודש, ובבחירות הליכוד "ייתן בראש" ● ובנט יוצא להגנת נתניהו

08:33 עריכה

נפתלי בנט יצא אתמול להגנתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפוסט שפרסם בחשבון הפייסבוק שלו (עוד על כך – ברשומה שהופיעה ב-7:03 ביומן זה). דבריו זכו לשורה של תגובות ברשת.

08:04 עריכה

בשבוע שעבר דיווחה תמר אלמוג בתאגיד השידור כאן, שלא צפוי להיות מוגש כתב אישום נגד עורך הדין דוד שמרון בפרשת הצוללות. אפשר שדיווח זה הוא שהביא את השר דודי אמסלם להידרש לתיק 3,000.

07:52 עריכה

בסוף השבוע פורסם ב"הארץ" ראיון עם שרת החינוך לשעבר יולי תמיר, שבו מתחה ביקורת על שר החינוך הנוכחי, רפי פרץ. "כשאת רואה אותו במשרד החינוך, מה את מרגישה?", שאלה רוית הכט את תמיר, וזו השיבה: "אני רוצה למות. באמת. אני מיואשת. הוא מפר בברוטליות את ההבנה שהייתה לאורך כל השנים, גם כשהיו שרים דתיים – לא לכפות אחד על השני את אמונתו". אמש הגיב יושב ראש הבית היהודי לדברים.

07:31 עריכה

"הלוואי ויעשה ממשלה עם הערבים. הלוואי. זה יחזיק חודש וידעו כולם את הפנים ונלך לבחירות אחרי חודש – וניתן בראש. והליכודניקים יבינו כי לא יכול להיות, לא יכול להיות… אחמד טיבי בממשלה, ואיך קוראים לו ראש הרשימה המשותפת? אני לא זוכר… עאודה ברשימה, ופאודה ברשימה, וזה לא עובד" – כך אמר חבר הכנסת חיים כץ מהליכוד על בני גנץ בכינוס פוליטי, שנערך בשבוע שעבר ותוכנו פורסם אתמול על ידי עקיבא נוביק בחדשות 13.

07:21 עריכה

הספירה לאחור לקראת פקיעת המנדט שניתן לבנימין נתניהו להרכיב ממשלה – נמשכת: השבוע, ביום רביעי הקרוב, יסתיים פרק הזמן שבו יכול יושב ראש הליכוד להציג ממשלה בראשותו. בתחילה אמנם אמר נתניהו שאין בכוונתו להותיר בידיו את המנדט אם ייווכח שאין בכוחו להקים ממשלה, אך עד כה לא הודיע לנשיא ראובן (רובי) ריבלין כי כשל בניסיונו.

עם תום 28 הימים שעמדו לרשות נתניהו, צפוי הנשיא להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על יושב ראש כחול לבן, בני גנץ. אפשר שקודם לכן ייוועץ ריבלין עם חברי הכנסת. לנתניהו אמנם יש אפשרות לבקש מריבלין ארכה בת 14 יום – דבר שעשה במערכות בחירות קודמות – אולם הסברה הרווחת היא שראש הממשלה יימנע מלעשות כן, הואיל והנשיא צפוי לדחות את הבקשה, כך מעריכים במערכת הפוליטית.

07:03 עריכה

ראש הממשלה בנימין נתניהו אמנם פיטר את נפתלי בנט מממשלתו, פעל כדי להפיץ פרסומים שליליים על אשתו של בנט, גילת, ועל אביו, ג'ים, אבל זה לא מנע מיושב ראש הימין החדש לצאת אמש להגנתו של יושב ראש הליכוד.

חבריי במחנה הימין, שיהיה לכם ברור:אם מערכת המשפט תצליח להפיל את נתניהו בגלל סיגרים וכתבות באתר וואלה, זו תהא מכה…

פורסם על ידי ‏נפתלי בנט – Naftali Bennett‏ ב- יום שבת, 19 באוקטובר 2019

13:42 עריכה

יו"ר מרצ לשעבר זהבה גלאון: "נתניהו מנסה למכור לציבור שעצם האצבע הערבית איננה לגיטימית, ופחד מ–20% מתושבי המדינה הוא ריאליזם".

 

עוד 7 עדכונים

הספר של ברקת מזכיר, שכמו בשנתון 1977, הטובים לא נשארים בצה"ל

בספרו החדש מתאר ניר ברקת את קורותיו – מהצנחנים להיי-טק, לראשות עיריית ירושלים, ועתה לכנסת. הקריאה על אודות שירותו הצבאי מחדדת את ההבנה, שכמו ברקת וחבריו לשנתון 1977, גם עכשיו הטובים כמעט שלא חותמים לשירות קבע ארוך, וחשוב שחלקם לפחות, יוסיפו לשרת בצה"ל.

החודש יצא לאור "רץ למרחקים ארוכים" (הוצאת ידיעות ספרים, 2019), ספרו האוטוביוגרפי של הח"כ הטרי מטעם "הליכוד", ניר ברקת. עיקר הספר מתמקד, כצפוי, בימיו בעולם העסקים ובתקופה שבה שימש כראש עיריית ירושלים, אבל לכל אורכו הוא מדגיש את העובדה שהונע ופעל בהתאם לערכים שספג בשירותו הצבאי הקרבי.

עיקר הספר מתמקד, כצפוי, בימיו בעולם העסקים ובתקופה שבה שימש כראש עיריית ירושלים, אבל לכל אורכו הוא מדגיש את העובדה שהונע ופעל בהתאם לערכים שספג בשירותו הצבאי הקרבי

"את שש שנות שירותי הצבאי עשיתי בצנחנים. נפצעתי ב'מבצע מוביל' בלבנון ונלחמתי שלא יורידו לי פרופיל כדי שאוכל להגשים את משאת חיי ולהיות מ"פ. בשנות השירות הארוכות שלי כלוחם וכקצין, בסדיר ובמילואים, בין הלחימה בלבנון לקסבה של שכם, עוצבה אישיותי. את היכולת להגדיר יעדים ומטרות ולסחוף אחרי אחרים למדתי שם" (עמוד 9), כתב.

הקריאה בפרק על אודות הקריירה הצבאית הקצרה שלו מחדדת אבחנה על מצב הקצונה של צה"ל כיום – הטובים לא נשארים בקבע.

שנתון של כוכבים

הוא התגייס לצנחנים ב-1977. זו היתה שנה מוצלחת במיוחד לחטיבה, אשר הניבה שורת קצינים צעירים ובולטים, שהתחנכו תחת שרביטם של המח"טים אמנון ליפקין-שחק, דורון רובין ויורם יאיר, ולקחו חלק בשורה ארוכה של פשיטות בלבנון (שבאחת מהן כאמור, נפצע), בשלהי שנות השבעים וראשית שנות השמונים.

זה קרה, בין היתר, כתוצאה מכך שסיירת שקד פורקה אז ומתגייסיה, שממילא הוכשרו בבסיס הטירונים החטיבתי, שובצו בפלוגות הטירונים של החטיבה שהפכו גדולות ואיכותיות יותר בזכותם. ברקת, שהיה אחד מהם, עשה את המסלול בגדוד 890. את הדיבידנדים קטפו החטיבה הסדירה וחטיבות המילואים שלה במלחמת לבנון הראשונה.

במקביל אליו ולצידו שירתו אז בחטיבה גם בני גנץ, שבהמשך היה לרמטכ"ל ולראש המפלגה הגדולה בכנסת הנוכחית, גדי שמני, מאיר כליפי ויצחק גרשון, שהיו לאלופים, עו"ד אליעד שרגא, לימים יושב ראש התנועה לאיכות השלטון, אל"מ (מיל') יגאל שרון, שהיה מח"ט חברון, וכן דורון אביטל, מפקד סיירת מטכ"ל וח"כ לשעבר. בן מחזור נוסף, שאינו קצין, הוא הח"כ לשעבר איתן כבל.

כשפרצה מלחמת לבנון ביוני 1982, פיקד ברקת על פלוגת מסלול ב-890, אשר "מצאה את עצמה בלבנון במשך כמעט שנה, תקופה אינטנסיבית עם עסקת הכל־כלול: שיט על הנחֶתת 'בת שבע' של חיל הים ונחיתה בשפך נהר האוואלי, קרב בדאמור, קרבות בהרי השוף, שמירת קו בכביש ביירות־דמשק, קרבות הכניסה לביירות ועוד. נכנסתי ללבנון עם פלוגה צעירה, שהתבגרה שם מהר מאוד" (עמוד 32).

כשפרצה מלחמת לבנון ביוני 1982, פיקד ברקת על פלוגת מסלול ב-890, אשר "מצאה את עצמה בלבנון במשך כמעט שנה, תקופה אינטנסיבית עם עסקת הכל־כלול…"

הפלוגה ומפקדה הצטיינו בלחימה, שכללה קרבות מטווח קצר עם הקומנדו הסורי. ברקת היה מ"פ מעולה, אבל כמו רוב הקצינים המבטיחים מאותו שנתון (כאמור, ארבעה הגיעו בהמשך למטה הכללי), הוא השתחרר זמן קצר לאחר המלחמה.

מאז ועכשיו, הטובים לא נשארים בצבא

במילואים פיקד ברקת על פלוגה בגדוד 7008, בחטיבת הצנחנים 551 במשך שבע שנים. הפלוגה, כתב, "החליפה שבעה מפקדים בשבע שנים; אחד מהם היה עפר שלח, חבר ובן מחזור שלי מהסדיר" (עמוד 42). כששלח פיקד על פלוגת הצנחנים במילואים בלבנון, הכוח שלו עלה על מטען והוא נפצע קשה ואיבד את אחת מעיניו. לאחר קריירה מצליחה בתקשורת הגיע גם הוא כמו ברקת ואחרים מהשנתון לפוליטיקה, כח"כ מטעם "כחול לבן".

במאמר שהיה חלק מניסיון של עמיתו ב"מעריב", יואב לימור, לשרטט את המטה הכללי של 2008, זיהה שלח בעיית משאבי אנוש, שמאז רק החריפה. מכל חבריו למחזור הגיוס בצנחנים ב-1977, רבע מכלל הגיוס של אותה שנה, רק אחד נשאר בצבא (גדי שמני).

"שיטת המשולשים הוותיקה של צה"ל – הטוב משלושת המ"מים יהיה מ"פ, הטוב משלושת המ"פ יהיה מג"ד, וכך הלאה והלאה בסולם – הניחה שכל השלושה אכן רוצים להמשיך הלאה. זה כבר לא עובד ככה…"

"שיטת המשולשים הוותיקה של צה"ל – הטוב משלושת המ"מים יהיה מ"פ, הטוב משלושת המ"פ יהיה מג"ד, וכך הלאה והלאה בסולם – הניחה שכל השלושה אכן רוצים להמשיך הלאה. זה כבר לא עובד ככה. וכשבוחרים אחד מתוך אחד, העובדה שהוא באמת טוב היא כבר מקרה סטטיסטי, שלא קורה בכל מחזור ובכל בחירה", כתב.

שלח טען, בצדק, שהמצב הזה בוודאי טוב מהתקופה שבה כל קצין צנחנים ראה את עצמו כרמטכ"ל בפוטנציה, ושכלל לא בטוח שהחברה הישראלית "צריכה להיות עצובה שניר ברקת, גם הוא בן מחזור, הפך לנשיא בי.אר.אם, העומדת בחוד הטכנולוגי של קצה השפיץ הטכנולוגי, במקום למח"ט הצנחנים".

הדברים חלים כמובן על שאר בוגרי השנתון, אבל את צה"ל "המצב הזה הפך למערכת שרידותית, שבה מספיק לא לעשות טעויות כדי להתקדם. המאבק על הקידום, שפעם כלל טונות צבע, השמצות ועלילות גבורה ושווא, הפך לווריאציה מודרנית על הקלישאה הצבאית, לפיה אם תקשור סג"מ לעץ ותבוא בעוד עשר שנים, תמצא סגן-אלוף".

"המאבק על הקידום […] הפך לווריאציה מודרנית על הקלישאה הצבאית, לפיה אם תקשור סג"מ לעץ ותבוא בעוד עשר שנים, תמצא סגן-אלוף"

שלח כתב את המאמר ב-1998. מאז, המצב השתפר רק בעת עימותים גדולים כמו האינתיפאדה השנייה או לאחר מלחמת לבנון השנייה, כאשר תחושת צורך ושבר גדולים הניעו אנשים להישאר בקבע. בשאר הזמן, ובוודאי עכשיו, כפי שקבע נציב קבילות חיילים הקודם, אלוף (מיל') יצחק בריק, בדו"ח שפרסם "צה"ל נכשל בהשארת הטובים", בוודאי לשירות קבע ארוך טווח.

במילואים, כדברי הקמל"ר לשעבר, תא"ל (מיל') שוקי בן ענת, מורכב דור המ"פים והמג"דים למעשה מ"מי שאשתו מרשה לו". כתוצאה מכך גם מספר הקצינים בקבע שמחזיקים במינוי משנה (מנמ"ש) כמפקדי פלוגות וגדודים במילואים הוא במגמת גדילה מתמדת.

נכון, אלו שמשתחררים כיום מצה"ל נדרשים לחברה הישראלית, שאינה מצויה תחת איום קיומי, עוד יותר משהיו נדרשים בוגרי שנתון 1977. אבל בצבא, בסדיר ובמילואים, ישנו משבר כוח אדם של ממש.

כוחו של הצבא הוא באנשיו, ולא במערכיו הטכנולוגיים. אבל משוואה שתתבסס על תגמולים, שמתורגמים ל"מה יוצא לי מזה", ולא על תחושת משמעות, שייכות וערך – לא תחזיק מים. ואת אלו יש לחזק

כוחו של הצבא הוא באנשיו, ולא במערכיו הטכנולוגיים. אחת הדרכים להשאיר את הטובים בשירות, או לפחות את חלקם, היא מסלולי שירות משולבים שכוללים תחנות במערכי השדה, המודיעין והסייבר (שיבטיחו אפשרויות תעסוקה באזרחות). ישנן כמובן דרכים נוספות, אבל בכל מקרה משוואה שתתבסס על תגמולים, שמתורגמים ל"מה יוצא לי מזה", ולא על תחושת משמעות, שייכות וערך לא תחזיק מים. ואת אלו יש לחזק.

למבצע "חומת מגן" למשל, קבע האלוף (מיל) גיורא איילנד הגיע צה"ל עם ארבעה מפקדי חטיבות חי"ר, "מהטובים שהיו לו אי־פעם". המבצע ההוא הצליח לא מעט בגללם, וכדאי שמינויים לתפקיד לא יהיה בגדר מקרה סטטיסטי.

גל פרל פינקל, מפעיל הבלוג "על הכוונת", בלוג מדיני-ביטחוני על חזון, אסטרטגיה ופרקטיקה, ומתאם תכניות צבא, אסטרטגיה וביטחון סייבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). קודם לכן עבד כאנליסט בחברת מחקרי שוק ומודיעין עסקי. בעבר שירת בצנחנים ועבד במשרד ראש הממשלה. בעל תואר שני בדיפלומטיה וביטחון מטעם אוניברסיטת תל אביב. במחקריו עוסק בצה"ל, מערך המילואים, דוקטרינות ואסטרטגיות צבאיות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 998 מילים
עודכן לפני 15 דקות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

למקרה שפיספסת

הסוודר הירוק שלבשה קריסטינה חיגר בגיל 7 בגטו בפולין קיבל חיים חדשים, לאחר שרופאה חובבת סריגה מארה"ב החליטה לשכפל אותו ● היא איתרה את קריסטינה, כיום בת 84, וקיבלה את ברכתה לייצר ערכות ליצירת הסוודר ● "הסוודר עצמו הוא לא בהכרח משהו שהילדים של היום ירצו ללבוש, סריגתו והצגתו הן דרך להעביר את הסיפור הלאה"

עוד 1,085 מילים
גיא זהר גיא זהר

מלכת השוק האישה שמביאה את שוק הכרמל לאמריקה

שניצל עם שומשום ועמבה, פרגיות באריסה, ענבים צלויים וקוקטייל "בלאדי מרים" צונן ● כך כבש ספר הבישול הישראלי של עדינה סוסמן, עולה חדשה מארצות הברית, את השוק האמריקאי ● "אני חושבת שלהיות אאוטסיידרית בתרבות קולינרית זה יתרון" ● ויש גם מתכון

עוד 1,504 מילים

תגובות אחרונות

משנה מזל המורה לעברית מפתח תקווה שהפכה לדילרית בקזינו

אורלי גרייבס גדלה בפתח תקווה והגיעה לארה"ב בזכות מלגת כדורסל ● אחרי שהייתה מורה לעברית, היא השתלבה בתעשיית ההימורים

עוד 646 מילים

אופרת הרוק של שרונה פיק מנסה לכבוש את ניו יורק

שרונה פיק חברה לאמה, מירית שם-אור, ולבמאי צדי צרפתי כדי להעלות מחזמר צנוע בניו יורק ● אחרי שעברו בשלום את הצגת הבכורה, השלושה כבר נערכים להגדלת ההפקה ● "אנחנו לא רוצים לראות 4-5 ברבורות, אנחנו רוצים לראות 12 מהן. זו פנטזיה, ופנטזיות הן גדולות"

המחזמר "אגם הברבורים: אופרת הרוק", המוצג כעת בניו יורק, הוא התוצרת האחרונה בייצוא התרבותי של ישראל לארצות הברית.

למרות שהמחזמר לא כולל אפילו מילה בעברית, היוצרים שלו הם אייקונים ישראלים, ושני שליש מהצוות – המונה 12 שחקנים צעירים – מגיעים מהארץ.

המחזמר משתמש בבלט הקלסי של צ'ייקובסקי בתור בסיס, לרבות סיפור האהבה בין הנסיך זיגפריד, הפלייבוי המלכותי, לאודט, נסיכת הברבורים.

המופע נפתח עם המוזיקה המוכרת של המלחין הרוסי, אך אז לוקח זווית אחרת, ונוסק למחזמר פופ-רוק סקסי עם שירים חדשים.

הפרויקט החל כרעיון של הכותבת מירית שם-אור ובתה שרונה פיק, שאליהן הצטרף הבמאי צדי צרפתי. שרונה אומרת כי החומרים התאימו לה, משום שאביה, צביקה פיק, "היה נוהג לנגן את היצירה הזו באופן ספציפי כשהייתי ילדה.

"הוא הגיע מרקע קלסי, ומאוד מאוד אהב את זה, כך שהוא רצה שאנחנו נכיר את זה", היא אומרת. "התאהבתי ביצירת המופת הזו, ויצירת המחזמר הזה משלבת את האהבה שלי לפופ-רוק ולמוזיקה קלסית".

צוות השחקנים של "אגם הברבורים: אופרת הרוק" (צילום: לורן חלפאיאן)
צוות השחקנים של "אגם הברבורים: אופרת הרוק" (צילום: לורן חלפאיאן)

פיק ואחותה דניאלה (הנשואה לבמאי הקולנוע קוונטין טרנטינו) היו צמד בתחילת שנות ה-2000, ואחרי שהיה להם להיט ענק, אומרת פיק, היא הפכה ליותר בטוחה ביכולות ההלחנה שלה, והחלה להתייחס לזה יותר ברצינות.

בתור אם לשלושה ילדים קטנים, פיק הפחיתה את המיקוד בשירה והתמקדה במה שהיא קוראת לו "חלום חיי". לאחר שאמה כתבה את עלילת המחזמר והמילים לשירים, "היא וצדי ישבו במשך שעות ליצור את המחזה, ואני עבדתי איתו על השירים. זה מאמץ משותף", אומרת פיק.

צרפתי כבר מכיר את משפחת פיק: בתחילת שנות ה-70, הוא הופיע בגרסה הישראלית של המחזמר "שיער" עם צביקה. "לאחר 18 שנים בתור שחקן, מאז גיל 10, זו הייתה ההופעה האחרונה שלי על הבמה. חווה אלברשטיין ביקשה ממני אז לביים מופע שלה, ולפתע החיים שלי השתנו והפכתי לבמאי", מספר צרפתי.

צרפתי, הידוע בהפקות ענק על הבמה ובטלוויזיה בישראל, צוחק כשהוא אומר ש"אגם הברבורים: אופרת הרוק" הוא "הדבר הקטן ביותר שאי פעם עשיתי.

"אבל כשהייתי בן 13", הוא אומר, "שמעתי מוזיקה של צ'ייקובסקי, רציתי לחבר כוראוגרפיה ל'אגם הברבורים', ואפילו שיחקתי את הנסיך. אז כששרונה ומירית סיפרו לי על כך, אמרתי, בואו נשב יחד. אחרי שבועיים, אמרתי שאני בעניין".

צרפתי רואה במחזמר התאמה מתבקשת של היצירה הקלסית מהמאה ה-19 למאה ה-21. "אגם הברבורים תמיד היה בלט, אבל אף אחד לא כתב אותו בתור מחזה, עם טקסט, עם סיפור. עבדנו כדי לבנות סיפור בין השירים", הוא אומר.

שרונה פיק, משמאל, עם אמה מירית שם-אור, מימין, והבמאי צדי צרפתי, במרכז (צילום: לורן חלפאיאן)
שרונה פיק, משמאל, עם אמה מירית שם-אור, מימין, והבמאי צדי צרפתי, במרכז (צילום: לורן חלפאיאן)

מאפיין מרכזי בנראטיב הוא הנבל, הרוזן פון רוטברט, המגולם על ידי השחקן, הכותב והמפיק הישראלי-אמריקאי, עדן יעקב לוי. זה אתגר מהנה עבור לוי יליד ירושלים, שהגיע לניו יורק לפני קרוב לעשור בגיל 25 כדי ללמוד משחק.

"פון רותבארט הוא אדם מאוד מרושע", אומר לוי. "מגלומן שחושב שהוא מלך העולם, ורוצה לשלוט בכל מי שהוא יכול ומה שהוא יכול. לשחק תפקיד של חזיר שוביניסטי היה קשה, כי אני לא מזדהה עם שום דבר מזה ברמה האישית. למעשה, אני מתנגד לזה. אבל מנקודת מבט של משחק, לשחק דמות שכזו זה כיף".

לוי- אשר בדומה לשחקנים רבים, מחזיק בעבודה צדדית: מורה לעברית בברוקלין – מעריך את הזכות להשתתף כעת במחזמר כחול-לבן. "זה כיף, קומדיה קלה, פארסה, אבל היא גם מתמודדת עם נושאים רציניים כמו סקסיזם", אומר לוי.

פיק, צרפתי ולוי מלאים תקוות בנוגע לעתיד של היצירה האהובה שלהם, אשר מציגה כעת בחלל הקטן יחסית של Chelsea Music Hall מתחת לשוק צ'לסי במנהטן, והיא תעבור למיקום אחר בניו יורק סיטי בנובמבר.

לוי מדמיין את סצנת נשף המסכות הווינאי הנוצץ על במה גדולה יותר, וצרפתי להוט לגרום להצגה לצמוח, צעד אחרי צעד. "אני לא רוצה לראות ארבע או חמש ברבורות", אומר הבמאי, ביחס ללהקת הציפורים המרפרפות על במת המחזה. "אני רוצה לראות 12 מהן. זו אגדה, זו פנטזיה. ופנטזיות הן גדולות".

עוד 555 מילים

אגדת דשא ביציע עם האוהדים הפלסטינים

עם הרבה גשם ואפס שערים, הכדורגל הפלסטיני הביא לראשונה עשרות אלפי אוהדים והרבה גאווה לאצטדיון אל-חוסייני במזרח ירושלים ● אדם רזגון הצליח להשתחל לאירוע המבוקש (הכניסה הייתה בחינם, על בסיס כל הקודם זוכה) ושמע מהאוהדים הנרגשים על המשמעות הפוליטית של האירוע הספורטיבי

עוד 800 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
סִינַי

אהבתנו לסיני חורגת מאהבתנו לכל מקום אחר מחוץ לישראל ● סיני זה המקום היחיד במזרח התיכון שבו ישראלים מרגישים בבית ● סיני זה המקום היחיד בחיינו שלא השתנה ולא משתנה בכלל בעולם שלא מפסיק להשתנות לרגע ● אחרי 15 שנה, אמיר בן-דוד חזר לנואיבה

עוד 1,018 מילים

"מענקי המשפט בישראל": המערכת הפוליטית סופדת לנשיא העליון לשעבר שמגר

ליברמן: הייאוש בבלפור מתגבר, נתניהו יחזיר את המנדט מחרתיים ● איימן עודה לנתניהו: הימין מעדיף עבריין בבלפור על פני ערבים שנבחרו באופן דמוקרטי ● נתניהו: גנץ הולך שבי אחרי לפיד וליברמן, חברי המשותפת תומכים בטרור ● גנץ: הצעת נתניהו לאחדות היא ספין ● הנשיא ריבלין: שמגר היה מעמודי התווך של המשפט הישראלי ● נתניהו שוחח עם מזכיר המדינה פומפאו על נעמה יששכר הכלואה ברוסיה

עוד 21 עדכונים

שאלה של אומץ הדרך של גנץ לאחדות עוברת בממשלת מיעוט

האפשרות שכחול-לבן תקים באופן זמני ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת - במטרה להיפטר מנתניהו - מעסיקה בימים אלה את כל הנוגעים בדבר ● בליכוד דוחים את החזרת המנדט בגלל אפשרות כזו ● בישראל ביתנו ובכחול-לבן מתלבטים ● וברשימה המשותפת מניחים שבסוף כולם ישתפנו ● "אני אהיה מופתע אם זה יקרה, אבל כולנו הופתענו כמה וכמה פעמים בזמן האחרון" ● פרשנות

עוד 816 מילים

אשת חיל המהפך של גברת סמית'

ישכה סמית', סבתא שומרת מצוות בת 68, נולדה בגוף של גבר והייתה אומללה רוב חייה ● אחרי ששינתה את מינה, התחברה מחדש לישראל וליהדות והתפייסה עם חלק מששת ילדיה ● בדרך היא קיבלה לא מעט עזרה מסטארבקס בארה"ב, שעודדה העסקת טרנסג'נדרים כבר בשנות התשעים ● היום יוקרן סרט תיעודי עליה בבכורה בפסטיבל חיפה

עוד 1,249 מילים

הברק יכה שוב "כדור הארץ צועק, משהו פה לא בסדר. כדאי שנקשיב"

מותו של הנער אשר חזות ממכת ברק בחוף זיקים השבוע, לא הפתיע את המומחה לברקים, ד״ר מוסטפה עספור ● כחלק ממשבר האקלים, הוא מספר, מתועדים כיום 250 ברקים בשנייה על פני כדור הארץ - לעומת 100 ברקים בשנייה רק לפני שני עשורים ● "הברקים הם הסיגנלים של כדור הארץ, והם מספרים לנו שהמערכת יוצאת משליטה"

עוד 527 מילים ו-2 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה