עכשיו, כשההתרגשות הגדולה והתגובה הרגשית והספונטנית לפעולת חמאס קצת שככו, וכבר עברו חודשים מאז, אפשר לנסות להבין בראש צלול מה באמת קרה ולאן אנחנו הולכים מכאן.

ראשית, למה חמאס נכנס להרפתקה התאבדותית כזו? יש לכך כמה הסברים אפשריים. הראשון שבהם כבר אובחן מיד אחרי האירוע. חמאס ראה את ההכנות לנורמליזציה עם סעודיה והבין לאן הרוח נושבת. פירוש הדבר שהכנותיו לאורך עשור שנים לעימות עם ישראל היו יורדות לטמיון.

למה חמאס נכנס להרפתקה התאבדותית כזו? יש לכך כמה הסברים אפשריים. הראשון שבהם כבר אובחן מיד אחרי האירוע. חמאס ראה את ההכנות לנורמליזציה עם סעודיה והבין לאן הרוח נושבת

הרי אי אפשר להיאבק במי שהופך להיות בעל ברית של העולם הערבי במאבקו המשותף באיום האיראני, בעוד שחמאס הוא השותף של האיראנים. זה לא מסתדר ולא יביא לחמאס תמיכה ותהילה אצל הערבים (מה שחשוב לו מאוד). לפיכך, זו נראתה לחמאס הזדמנות אחרונה לשחק על הקלף הפלסטיני, בניסיון לשמר מצב של עוינות בין ערבים ויהודים.

כמו כן, למרות שפעולתו נעשתה ללא תיאום עם שותפיו בקואליציה האיראנית, חמאס העריך (נכונה) שתהיה איזו מידה של הצטרפות בדיעבד למהלך שלו. ואז כבר הכל אפשרי, כי יש תמיד פוטנציאל להידרדרות למשהו רחב.

וכדי למקסם את ההסתברות שכך יתרחש, היה חשוב לחמאס שישראל תגיב בצורה קשה נגד פלסטינים – תגובה כזו שאי אפשר יהיה להתעלם ממנה. לכן הוא ביצע את הפעולה באופן האכזרי בו היא נעשתה.

ואכן ישראל הגיבה בתחילה בעוצמה רבה נגד אזרחים פלסטיניים – תוך ימים כבר היו רבבה של הרוגים מהם ונהרסו הרבה מאד בתים, מה שיצר אהדה רחבה להם בעולם הערבי ובעולם בכלל, והרושם השלילי הראשוני מפעולתם נדחק הצידה.

גם תגובתו המלחמתית של חזבאללה לא איחרה לבוא: בצפון נפתח עימות קשה. כך שלאיזה זמן נראה היה שהתרחיש שחמאס שרטט לעצמו מתממש. אבל בחסדי האל מוחות צלולים גברו, ונראה עתה שהסבירות להידרדרות למלחמה כוללת בצפון ירדה מאד (אף שעדיין לא לאפס).

כדי למקסם את ההסתברות להתדרדרות כוללת, היה חשוב לחמאס שישראל תגיב בצורה קשה נגד פלסטינים – תגובה כזו שאי אפשר יהיה להתעלם ממנה. לכן הוא ביצע את הפעולה באופן כה אכזרי

מניע נוסף לפעולת חמאס הייתה ההידרדרות המתמשכת במצב בשטחים, בייחוד מאז שקמה הממשלה האחרונה, עם הדומיננטיות של "מפלגת המתנחלים" בה. היו שם לאחרונה עימותים תכופים בין מתנחלים אגרסיביים וכפריים פלסטיניים, וחמאס רצה להעביר מסר לישראל שלפלסטינים חסרי הכוח שם – יש שותף עם יכולות.

לבסוף, הסבר נוסף לאופן הנמוך במיוחד, מוסרית והתנהגותית, של פעולת חמאס. ההתעללות בנשים שהייתה הפעם היא ללא תקדים בעימותים שהיו בעבר עם פלסטינים, ואף נוגדת את התרבות הערבית של כיבוד נשים וצניעותן.

היה פה פרץ של שנאה עזה ומרירות אין קץ מצד אלה שלא מצליחים לראות בנו שום דבר טוב. חמאס שכנעו עצמם וגם הרבה מקהלם שם (באמצעות מערכת החינוך העזתית שהם שולטים בה), שהציונות היא כל כולה רוע ולא יכולה להיות דרך משותפת טובה ליהודים וערבים.

זהו כשל מחשבתי עמוק, כפי שרבים מהערבים בישראל ואף חלק בשטחים כבר מבינים. יש בפועל פוטנציאל חיובי רב לשיתוף פעולה בין שני העמים השמיים שמאכלסים ביחד את הארץ הזו.

מבחינת ההתבוננות קדימה, חמאס הם לא היחידים בראייתם השלילית כל כך של אלה ממול. גם הגופים הקיצוניים היהודיים בישראל מחזיקים בתפיסה כזו כלפי פלסטינים: רואים בהם אויבי נצח.

לפיכך, האתגר עתה, אם רוצים להמשיך בתהליך ההתקרבות בין יהודים וערבים, הוא לדחוק את הקיצוניים משני הצדדים לשוליים. אצלנו זה אומר הרכבת ממשלה אחרת. אצל הפלסטינים, יכול מאוד להיות שהתקפת חמאס תתברר כמלחמת המאסף של אלה המעוניינים שם לבלום תהליך התקרבות ונורמליזציה בין יהודים וערבים.

אם רוצים התקרבות בין יהודים וערבים, יש לדחוק את הקיצוניים משני הצדדים לשוליים. אצלנו זה אומר הרכבת ממשלה אחרת. אצל הפלסטינים, יתכן שמדובר בקרב מאסף של המעוניינים לבלום תהליך התקרבות

כדי להמשיך בתהליך זה יש הכרח להגיע להסדר בשטחים. הסעודים כבר מתנים במפורש את המשך הנורמליזציה איתם בכך. ארה"ב, בתור פטרון הקבוצה המערבית במזה"ת שנאבקת באיראן, מעוניינת מאוד בכך. היא רוצה לקדם התחברות פנימית של אלה באזור שבקבוצתה: ישראל והארצות הערביות שעימה.

לפיכך ארה"ב לוחצת, והפעם בתקיפות רבה, להגעה להסדר שם, ויש לה את הכלים והמנופים לקדם זאת (בייחוד במצב שנוצר עתה, בו ישראל כבר תלויה בארה"ב מאד). כך שאפשר להעריך שתהיה הפעם התקדמות בנושא זה ולא נראה שישראל תוכל להמשיך לגרור רגליים בו.

יש כל מיני רעיונות קונסטרוקטיביים ביחס לכך, שלא מחייבים את התנתקותם של השטחים מישראל – כמו למשל הקמת פדרציה פנימית של שני מחוזות בישראל, שבאחד מהם, הגדה המערבית לשעבר, תהיה לפלסטינים אוטונומיה לוקלית.

אם כך יקרה, אז בנוסף לכישלון ההרפתקה שלו, חמאס הוא גם לקראת מפלה בעמדתו האידיאולוגית, הבלתי מתפשרת, ביחס להשתלבות ישראל במרחב הערבי סביבה. נראה שגלגלי ההיסטוריה נעים בכיוון זה ואותם אי אפשר לעצור.

פרדוקסלית, חמאס אף אולי האיץ תהליך זה. האופי הנמוך של הפעולה, שכללה רציחה סדיסטית של אנשים זקנים וילדים והתעללות מינית בנשים, הכתים אותו בעיני פלסטינים וערבים רבים ופסלה את מעמדו כגורם רציני.

בנוסף לכישלון ההרפתקה שלו, חמאס לקראת מפלה בעמדתו האידיאולוגית, הבלתי מתפשרת, ביחס להשתלבות ישראל במרחב הערבי סביבה. פרדוקסלית, חמאס אולי אף האיץ את התהליך

יש גם אבחנה כללית מעניינת בהקשר זה: נקודות שפל הן סימפטומטיות, היסטורית, לנקודות מפנה. כך למשל היה בהיסטוריה המאוחרת של אירופה. המלחמה הנוראה והשפלה מכל קודמותיה, מלחמת העולם השנייה, סימנה את המעבר ממלחמות אין קץ באירופה, לאורך מאות בשנים, לשלום אמיתי בה. הקמת האיחוד האירופי הייתה החותמת הסופית לכך.

כך גם כאן: זה היה אולי הסיבוב האחרון בעימות היהודי-פלסטיני/ערבי בן 100 השנה ואנחנו בפתחו של עידן חדש. הקיום של אויב משותף, איראן, גם מסייע לכך.

מעניין לשים לב שבשני המקרים לעיל, זה אצלנו וזה שהיה באירופה, זו ארה"ב שמילאה תפקיד מכריע בשינוי ההיסטורי.

מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.