בתקשורת, ובחיים בכלל, יש נטייה להגזים. "אנחנו כבר גמורים", "המדינה גמורה", "הגענו לשיא השפל", "נפלנו לתהום", "הכל אבוד" וכדומה. ביטויים כאלה משמיעים אנשי המחנה הדמוקרטי כבר תקופה ארוכה, וההיסטוריה תקבע, לדעתי, שלא בהגזמה – אלא בהלימה מוחלטת עם המציאות. עם זאת, כמובן שיש מקרים מתאימים יותר ופחות.

היום, לדעתי, הגענו לשיא השפל, אבל לא רק שיא השפל של המדינה, אלא גם שיא השפל האנושי.

רוני ניימן, דודה של רותם ניימן ז"ל שנרצחה במסיבת הנובה ב-7.10, הגיע לכנסת לבקש מאנשי הקואליציה להתפטר. יוזמה אזרחית יפה, מרשימה, אמיתית, שאם היינו נמצאים במדינה נורמלית לא היה בה צורך כי חברי הקואליציה היו מסתתרים בבית שלהם מחמת הבושה.

דוד של רותם ניימן ז"ל שנרצחה במסיבת הנובה ב-7.10, הגיע לכנסת לבקש מאנשי הקואליציה להתפטר. יוזמה אזרחית שבמדינה נורמלית הייתה מיותרת, כי חברי הקואליציה היו מסתתרים בבתיהם מבושה

אחד האנשים שניימן "הגיש" להם מכתב פיטורין היה יו"ר הכנסת לשעבר יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת חוץ וביטחון. אדלשטיין נתפס, לא בטוח שבצדק, כגורם נעים, מגשר, ישר וערכי בקואליציה.

זה אולי קל כשלצידך נמצאים טיפוסים כמו לירון סון הר מלך, צבי סוכות, איתמר בן גביר ושלמה קרעי. אבל האמת היא שאדלשטיין הוא אולי נעים הליכות מבחוץ, אבל כנראה רקוב מבפנים. רקוב לא פחות מאנשי עוצמה יהודית או מרוב חברי הכנסת הכושלים של הליכוד.

בתגובה ליוזמה היפה, המרגשת, העצובה כל כך של בן המשפחה השכולה, במסגרת מחאת "בחירות עכשיו", אמר לו אדלשטיין, כשהוא חולף על פניו בבוז מבלי לעצור: "תעוף לי מהעיניים".

"עוף לי מהעיניים": כך הגיב ח"כ יולי אדלשטיין @YuliEdelstein לרוני ניימן, דודה של רותם ניימן ז"ל שנרצחה בנובה, שמסר לו "מכתב פיטורים".

האיש היה אסיר ציון. הוא אמור להיות פטריוט, ובטח שלא להיות שותף להפקרת חטופים ופגיעה בבטחון ישראל.
איך אפשר להסביר את הניתוק הזה?

(©: @kann_news) pic.twitter.com/8MD9ozenSU

— Nava Rozolyo נאווה רוזוליו (@rozolyo) March 20, 2024

לאחר מכן הוציאה דוברות הליכוד הודעה שחבר הכנסת האומלל "הותקף" על ידי אזרח בכנסת ולכן הוצמדה לו אבטחה. על רותם ניימן ז"ל, שנרצחה בנובה, איש לא בא לשמור, איש לא הגן.

על חבר כנסת רקוב, שותף בקואליציה מזעזעת, שלא נשקפה סכנה לשערה משערות ראשו המטופח, יוצב מעתה שומר. שומר שיוכל להפריד בינו לבין האנשים המעצבנים האלה – האזרחים. ובפרט האזרחים השכולים. הם הרי הכי מעצבנים.

מאבטח הוצמד בכנסת ליו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ יולי אדלשטיין לאחר שהותקף בכנסת על ידי מפגין נגד הממשלה. https://t.co/Vjvd2JaN5m

— חזקי ברוך (@HezkeiB) March 20, 2024

קשה לחשוב על שפל אנושי נמוך יותר. יחס מבזה, מזלזל, לא אכפתי, מאדם שנמצא עשרות שנים בפוליטיקה, רוב השנים בשלטון, ונושא באחריות ברורה, גם אם חלקית, לאירועים שקרו ב-7.10.

דוברות הליכוד הודעה שהח"כ "הותקף" ע"י אזרח בכנסת ולכן הוצמדה לו אבטחה. על רותם ניימן ז"ל שנרצחה בנובה, איש לא הגן. על ח"כ שלא נשקפה סכנה לשערה משערות ראשו המטופח, יוצב מעתה שומר

במקום לחבק את הדוד השכול, ליפול על כתפיו בבכי, להגיד לו שהוא משתתף בצערו, בחר אדלשטיין לעבור על פני האיש בזלזול, בתחושה של עליונות שאפשרית אולי רק במדינה טוטליטרית בה יש אנשים שווים יותר, למשל בממשלה, ואנשים ששווים הרבה פחות.

אבל שיא השפל האנושי אליו הגיע יולי אדלשטיין, הוא כלום לעומת שיא השפל שהגענו אליו כמדינה. לא קיימת מדינה אחת בעולם, כולל ישראל עד ימי בנימין נתניהו האיומים, בה אדם שהתנהג ככה למשפחה שכולה היה ממשיך דקה אחת בתפקידו.

במדינה נורמלית, למשל ישראל עד לאחרונה, היה ראש הממשלה מעביר מיידית את חבר הכנסת מתפקידו. במפלגה רצינית ובעלת ערכים קשיחים יותר מהליכוד, היו דורשים מחבר הכנסת להחזיר את המנדט. עד 20:00 בערב, שעת הפריים טיים, היה חבר הכנסת כבר מארגן מסיבת עיתונאים, מתנצל בדמעות על מה שיגדיר כהחלקה וטעות בשיקול הדעת, מכה על חטא ומודיע על התפטרותו על מנת להצטנן בצד ולשפר את דרכיו.

ובישראל 2024? ישראל של נתניהו? לאיש לא אכפת. ראש הממשלה לא מתעניין, מה אכפת לו. התקשורת אולי תקדיש לפרשה המזעזעת כמה דקות וחבר הכנסת ימשיך בתפקידו וימשיך גם להתכסות באצטלת האדם הנעים והמגשר, מי שאולי יכול להיות מועמד לראשות ממשלה אם פעם יפנה הנוכחי את כסאו.

וזה האסון האמיתי. קהו חושינו, לא אכפת לנו כבר. 7 באוקטובר עבר מבלי שאיש בדרג המדיני לקח אחריות. דו"ח אסון מירון עבר ואיש בדרג המדיני לא לקח אחריות. יום אחרי יום מתגלים חברי ממשלה סורחים, מתבטאים בצורה מביכה ומסיתה, נוסעים בנסיעות מיותרות לחו"ל, תוקפים אזרחים באלימות מילולית או סתם לא עושים את תפקידם בצורה נאותה. זה לא מעניין אף אחד.

המבוגר האחראי נתניהו דואג רק לעצמו, נשיא המדינה עסוק בסוגייה החשובה של השיר לאירוויזיון, והתקשורת מעדיפה לראיין כלומניקים כמו טלי גוטליב, שיתנו להם כותרת, מאשר באמת להוביל קו דורש ובלתי מתפשר מול הממשלה האיומה.

רה"מ דואג רק לעצמו, נשיא המדינה עסוק בסוגייה החשובה של השיר לאירוויזיון, והתקשורת מעדיפה לראיין כלומניקים כמו טלי גוטליב, שיספקו כותרת, מאשר להוביל קו דורש ובלתי מתפשר מול הממשלה

פשעים, טעויות, תקלות, יכולים לקרות גם במדינה הכי מתוקנת, גם בארגון הטוב ביותר. השאלה הגדולה היא איך מטפלים בהם. ישראל של היום לא מטפלת במקרים כאלה. היא פשוט ממשיכה הלאה, כאילו כלום לא קרה.

בדרך אנחנו מתנערים מהערכים שלנו, מהמוסר ומשאריות הכבוד שיש לנו לנבחרי הציבור שלנו. את התוצאות כולנו רואים. כל עוד אנשים כמו אדלשטיין נמצאים בשלטון, טוב יותר לא יהיה פה, להיפך. רק התהום, שבכל פעם נדמה שכבר הגענו אליה, תרד עוד כמה מטרים לעומקים שלא שיערנו.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, חבר הקואליציה לביטחון אזורי. לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.