חוויה מוזרה אורבת למי שמבקש להתחקות ברשת אחר עדותו של משה שמיר, שכתב בספרו "חיי עם ישמעאל" כי להיט ריקודי העם "הורה רפיח" (המוכר יותר למבוגרים בינינו כ"זמר זמר לך / זמר לך מכורתי מכורתי"), נוצר על ידי לוחמי חירות ישראלים, שנעצרו בשבת השחורה ב-1946 על ידי הבריטים, ונכלאו במחנה מעצר ברפיח.

כשאתה כותב בגוגל "הורה רפיח", נוחת על ראשך מבול עכור של ידיעות חדשותיות מדכדכות, שמתארות איך ראש הממשלה בנימין נתניהו "הורה" לצה"ל להיערך לכיבוש רפיח.

כשאתה כותב בגוגל "הורה רפיח", נוחת על ראשך מבול עכור של ידיעות חדשותיות מדכדכות, שמתארות איך ראש הממשלה "הורה" לצה"ל להיערך לכיבוש רפיח

מנוע החיפוש החרוץ מזכיר שכבר בתשעה בפברואר, נתניהו פרסם הצהרה לפיה הוא "הורה" לצה"ל ולמערכת הביטחון להיערך ל"פעילות עצומה" ברפיח, על מנת למוטט את ארבעת גדודי חמאס המתבצרים בעיר.

גוגל גם מזכיר, שההצהרה ההיא "עוררה הדים רבים בעולם" ושהתוכנית שנתניהו "הורה" לגבש (ושמאוחר יותר התברר שהיא כבר הוכנה שבועות לפני כן), אמורה להתמודד גם עם השאלה איך לפנות מרפיח 1.4 מיליון אזרחים פלסטינים, שנדחפו על ידי ישראל למצוא מקלט בעיר הכי דרומית ברצועה.

מחנה של עקורים פלסטיניים ברפיח, 28 בפברואר 2024 (צילום: AFP)

משם ואילך ממטיר גוגל עוד ועוד הוראות של ראש הממשלה שנוגעות לרפיח, ועוד ועוד הנחיות בנוגע לעוד ועוד תוכניות פעולה שנתניהו אישר, עד העימות השבוע על רפיח עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן – עימות שאותו סיכם ראש הממשלה בשורות הבאות, שיש להן קצב פנימי וחריזה שמזמינים לחן:

היו פעמים שהסכמנו עם ידידינו
והיו פעמים שלא הסכמנו איתם
בסופו של דבר, תמיד עשינו מה שחיוני לביטחוננו
וכך נעשה גם הפעם.

אלו מאיתנו שבורכו בזיכרון חזק, אולי יזכרו שממש לא מזמן, בשבעה באוקטובר, התברר למרבה הפלצות שלא בדיוק עשינו כל מה שחיוני לביטחוננו. ושאין להוציא מכלל אפשרות שלנתניהו – בהיותו ראש הממשלה כמעט בכל 15 השנים האחרונות – יש בכל זאת חלק כלשהו בפגיעה המסוימת בביטחון, ש"פקדה אותנו" בשבעה באוקטובר.

אין להוציא מכלל אפשרות שלנתניהו – ראש הממשלה כמעט בכל 15 השנים האחרונות – יש בכל זאת חלק כלשהו בפגיעה המסוימת בביטחון, ש"פקדה אותנו" בשבעה באוקטובר

עניינים כבדי משקל אלה – מידת אחריותו של ראש הממשלה, הנחיותיו והוראותיו, מעשיו ומחדליו, והקשר בין אלה לבין מה שעובר עלינו – כבר נטחנו עד דק. לכן נניח להם הפעם. כי הנה שוב עומדות רגלינו בשערי רפיח, והזמר העברי לדורותיו מבקש להזכיר לנו שכבר היינו כאן לא פעם. ואפילו כתבנו על כך להיטים.

חיילי צה"ל יוצאים מרפיח ב-1957 (צילום: נדב מן, ביתמונה. מאוסף אדגר הירשביין, הספרייה הלאומית)

זו הסיבה שניסיתי להתחקות אחרי הסיפור הישן על "הורה רפיח". אבל בסופה של הבדיקה התברר, שמשה שמיר כנראה התבלבל בינו לבין שיר אחר – שנקרא "דבקה רפיח". שיר שהיה להיט עצום, עם עשרות ביצועים – שתכף נתייחס אל אחד המעניינים שבהם – ונחשב לריקוד העם הישראלי הראשון, לא פחות.

כאן מגיע עוד טוויסט בעלילה המסחררת, שיהיו לה טוויסטים נוספים בהמשך.

על פי עדותה של המוזיקולוגית בתיה באייר, בין עצורי השבת השחורה ב-1946, היה גם איש "הפועל תל אביב" (כן!) בשם משה פרסר, שבורך באוזן קשובה למנגינות טובות. העצורים הישראלים הרבים במחנה רפיח חיפשו דרכים להעביר את הזמן, ובין היתר ייסדו שם גם קבוצת מחול.

משה פרסר חד האוזן קלט מהבדואים בסביבה מנגינה יפה, שמצאה חן בעיניו. הוא לימד את חבריו שהיו עצורים איתו ברפיח, והם הפכו את המנגינה לריקוד סוחף, שעזר להם לשמור על המורל בחודשי המעצר.

משה פרסר חד האוזן קלט מהבדואים בסביבה מנגינה יפה, שמצאה חן בעיניו. הוא לימד את חבריו שהיו עצורים איתו ברפיח, והם הפכו את המנגינה לריקוד סוחף, שעזר להם לשמור על המורל בחודשי המעצר

ציור שצייר בצלאל צ'מבליסט, חבר תל יוסף, בבית המעצר ברפיח אחרי "השבת השחורה" ב-1946 (צילום: נדב מן, ביתמונה. מאוסף ארכיון בית שטורמן, הספרייה הלאומית)

כששוחררו העצורים וחזרו לתל אביב, פרסר סיפר על השיר לעמנואל זמיר – המוזיקאי חובב שירי הרועים, שנחשב לאבי השירה בציבור בישראל – וזמיר התלהב וחיבר למנגינה שפרסר הביא מרפיח את המילים:

לִי יוֹמִי וְלִי לֵילִי
וּבָקְרִי לִי
תְּמוֹלִי לִי
וְעַרְבִּי לִי

רַד הַיּוֹם לִפְאַת הַיָּם
וְהַלַּיְלָה –
לַיְלָה –
כְּבָר פָּרַשׂ אַדֶּרֶת אֹפֶל
לִי.

עַד אוֹר
עַד אוֹר,
עַד אוֹר תֵּאוֹר לִי שֶׁמֶשׁ,
שֶׁמֶשׁ לִי תֵּאוֹר.

בום! להיט נולד. עם קרדיט "לחן עממי", למלחין הבדואי האלמוני הנשכח מאזור רפיח. קשה להעריך כמה תמלוגים הוא הפסיד לאורך השנים.

ל"דבקה רפיח" היו מאז שנות הארבעים עשרות ביצועים בעברית. היפה שבהם, לטעמי, הוא של יהודית רביץ, אסף אמדורסקי וישראל גוריון עם ההרכב המעולה "רבע לאפריקה", במסגרת פרויקט "שרים דודאים". אל תדלגו על האזנה לו.

אבל אני מבקש להתעכב דווקא על ביצוע אחר, של מוזיקאים פחות מפורסמים. הוא הוקלט לפני שנה על ידי הרכב נגנים וזמרים מההתנחלויות בשם "דאפה", שזה בערבית "הגדה". על שם הגדה המערבית.

ההרכב כולל מוזיקאים בני הדור השני והשלישי בהתנחלויות. הוא הוקם לפני שנתיים בעקבות יוזמת תרבות של העיתון "מקור ראשון" שנקראה "תקוע לייב" – אירוע שעל פי תחיה גודינר, מנהלת מרכז האמנות בתקוע, נועד לכנס את "כל נגני המוזיקה הערבית בתקוע ובמזרח גוש עציון" ולהעניק להם חסות, שמאז גם זכתה להכרה ולתקציב ציבורי.

יצא ככה ש"כל נגני המוזיקה הערבית" מאזור תקוע שכונסו היו במקרה יהודים, אבל זו בטח תהיה קטנוניות מצדי להיטפל דווקא לזה עכשיו, כשאנחנו באמצע מלחמה, ולפנינו עוד דבקה מדברית סביב המדורה (שאפילו תתועד על ידי רחפן, כפי שתוכלו לראות בקליפ המצורף).

יצא ככה ש"כל נגני המוזיקה הערבית" מאזור תקוע שכונסו היו במקרה יהודים, אבל זו בטח תהיה קטנוניות מצדי להיטפל דווקא לזה עכשיו, כשאנחנו באמצע מלחמה, ולפנינו עוד דבקה מדברית סביב המדורה

"דבקה רפיח" של "דאפה" לא נכנס לצמרת הביצועים של השיר, לפחות לטעמי. ולא בגלל שיקולים פוליטיים, חלילה. אני לא יואב קיש של הדבקות. רק עניין של טעם ושל אוזן. אבל זו באמת הערה שולית. הרבה יותר מעניין לקרוא מה חברי ההרכב מספרים על החיבור לשיר הזה.

אחד מחברי "דאפה", חנני זית, שגדל בחברון, מספר שהוא למד ערבית כדי שיוכל להתעמת עם שכניו הערבים בשפה שלהם, ואז גילה שהמוזיקה הערבית בעצם מחזקת את החיבור שלו אל הארץ, אם כי לא מהמקום ההיפי ההזוי של השמאלנים.

"אין לנו חלום אוטופי להביא שלום למזרח התיכון עם המוזיקה" הוא הסביר, "אנחנו מרגישים עוד שבט. כמו שיש שבטים בדואיים, חברונים ושכמים. אנחנו שבט היהודים, שבט חזק שצריך להתהלך בראש מורם".

"אין לנו חלום אוטופי להביא שלום למזרח התיכון עם המוזיקה" הוא הסביר, "אנחנו מרגישים עוד שבט. כמו שיש שבטים בדואיים, חברונים ושכמים. אנחנו שבט היהודים, שבט חזק שצריך להתהלך בראש מורם"

נסכם, אם כך, את מה שנאסף עד כה: איש הפועל תל אביב העתיק ממוזיקאי בדואי אלמוני מנגינה סוחפת, שהפכה לריקוד העם הישראלי הראשון וללהיט רב-דורי, עד שאומצה על ידי להקת מתנחלים, ששואפת להשתלב במרחב ולהיות כמו עוד אחד מהשבטים המקומיים, רק עם ראש זקוף יותר, וכל זה כשהצבא הישראלי שוב חונה בשערי רפיח, ומחכה שראש הממשלה יורה לגדוד השריון לפרוץ.

מה שמוביל אותנו ללהיט רפיח גדול אחר – השיר "קרב רפיח" – שכתב יורם טהר-לב ואריק לביא שר בקולו המחשמל, שאי אפשר לטעות בו:

באנו שחורים כפיח
באנו קרועים אבל
אנו אחרי רפיח
כמו שרצית טל

מול האויב הגחנו
מי שנפל נפל
על הנופלים פסחנו
רצנו קדימה, טל

טל הוא האלוף ישראל טל. המלחמה היא ששת הימים. ורפיח היא רפיח. אבל עוד לפני שב-5 ביוני גדוד השריון פרץ, הייתה תקופת המתנה מעיקה.

יורם טהר-לב, שעבד עם הלהקות הצבאיות, גויס ונשלח ללוות את אוגדת טל, שחיכתה להוראה לפרוץ לרפיח. במטה האוגדה, ליד באר שבע, הוא פגש אמנים רבים שהגיעו למקום כדי להרים את המורל לחיילים המבואסים. ביניהם היו אריק לביא, אורי זוהר ושייקה אופיר.

בוקר אחד, כשטהר-לב יצא מהאוהל שלו לצחצח שיניים, התנפל עליו אורי זוהר שהגיח מאחורי אחת הגבעות ("שם עשה כל אחד את צרכיו בחיק הטבע", כתב לימים טהר-לב בזיכרונותיו). לאורי זוהר עלה על הבוקר רעיון מלהיב: לחבר שיר להרמת מורל החיילים לפי המנגינה של "חפש אותי" – שיר של נעמי שמר שהיה אז להיט שהושר בפי כל.

לאורי זוהר עלה על הבוקר רעיון מלהיב: לחבר שיר להרמת מורל החיילים לפי המנגינה של "חפש אותי" – שיר של נעמי שמר שהיה אז להיט שהושר בפי כל

וכך, עוד לפני ארוחת הבוקר, יורם טהר-לב ואורי זוהר חיברו על גבי מסטינג הפוך, את השיר "נכניס לכם" – שיר ש"קרב רפיח" (אותו יכתוב טהר-לב רק מאוחר יותר, אחרי שרפיח תיכבש על ידי אוגדת טל) נראה מעודן ופיוטי לידו:

נכניס לכם כמו בעזה ובמתלה וכמו בשארם א-שיח'
נכניס לכם כמו בארבעים ושמונה ובחמישים ושש.

נכניס לכם עד שהכובע השחור שוב יעשה לכם שחור
נכניס לכם מלפנים חזק ואם תסתובבו – גם מאחור.

נכניס לכם בדרך הקנה קצת ציונות, פשוט כי בא הזמן
נכניס לכם גם באבי-אביכם! כאן זה השריון, פה לא תימן!

נכניס לכם ואם שכחתם כבר, נזכיר לכם, הנה אנו חוזרים,
נכניס לכם למעלה ובאמצע, ובסוף גם בין המצרים!

נכניס לכם את הפטון, הצנטוריון, נכניס אתכם לתוך הכיס
נכניס לכם ואם זה לא יספיק, תגידו, אז נוציא ושוב נכניס.

נכניס לכם גם באוויר ועל הקרקע ונדפוק גם את הצי
נכניס לכם עד שיכאב ותצעקו, אבל הפעם – לא נוציא!

אורי זוהר, אריק לביא ושייקה אופיר מופיעים בפני חיילי צה"ל במלחמת ששת הימים, 1967 (צילום: ארכיון שושיק שני ואריק לביא, הספרייה הלאומית)

"למרות שהשיר היה וולגרי מעט לטעמי", כותב טהר-לב בזיכרונותיו באנדרסטייטמנט ראוי להערכה, "עוד באותו אחר צוהריים החל צוות הבידור להשמיע אותו בפני חיילים. יום לאחר מכן הוא הודפס על דפים וחולק לכל היחידות. ותוך שבוע הוא פשט על פני כל צה"ל.

"חבר סיפר לי שהוא קיבל את השיר בקצה השני של הארץ, מודפס על ידי קצין החינוך של פיקוד צפון יומיים לפני שעלו על רמת הגולן. לשמחתי – השיר הזה נעלם כשם שהופיע: חזק, מהר ובאופן אלגנטי".

"חבר סיפר לי שהוא קיבל את השיר בקצה השני של הארץ, מודפס על ידי קצין החינוך של פיקוד צפון יומיים לפני שעלו על רמת הגולן. לשמחתי – השיר הזה נעלם כשם שהופיע: חזק, מהר ובאופן אלגנטי"

אני מזכיר את זה רגע לפני הפעולה שאולי תהיה ואולי תידחה ברפיח – למקרה שעד כה חשבתם בטעות ש"חרבו דרבו", הופעות של חנן בן-ארי, שירת "שיישרף לכם הכפר", או סרטוני טיק-טוק של חיילים מוכיחים את ירידת הדורות מימי הזוהר טהור הלב של ארץ ישראל הישנה והטובה.