ב-7 באוקטובר התעוררנו לסיוט בלתי נתפס. חשבנו שרק בני אדם מהסוג האכזרי ביותר מסוגלים לעשות דברים כאלו: לחטוף מבוגרים, נשים וילדים מביתם, להרוג, לאנוס ולענות משפחות שלמות שלא איימו על איש. הדעת אינה מצליחה לתפוס כיצד מתנהגים בני אדם כך.

כאשר אנו חושבים על אלימות בקרב בעלי חיים אנו מניחים שמתקיים מאבק זמני בין פרטים, לרוב על שימוש בטריטוריה, מזון או הזכות לרבייה. ובדרך כלל זהו אכן המצב. כמו אצל בני אדם – אלימות בדרך כלל קשורה לגורמים המצוינים לעיל. אך שלא כמו אצל בני אדם, אנו מניחים שבעלי חיים מתמקדים בתקיפתם רק בפרטים אותם הם עוינים ספציפית. אם זכר מתחרה עומד בדרכו של זכר אחר – נניח שהזכר התוקף ירצה להרחיק את השני ולזכות בשלל.

שלא כמו אצל בני אדם, אנו מניחים שבעלי חיים מתמקדים בתקיפתם רק בפרטים אותם הם עוינים ספציפית. אם זכר מתחרה עומד בדרכו של זכר אחר – נניח שהזכר התוקף ירצה להרחיק את השני ולזכות בשלל

בסרטון שלפנינו נראית קבוצת בבונים זהובים. לבבון הזכר השליט שם קיימים מתחרים. בסרטון רואים בבון מתחרה שחוטף נקבה ומנסה לבעול אותה, ובסוף הסרטון נראית חטיפה של תינוק מתוך הקבוצה המרכזית – צאצא של הבבון השליט. החטיפה קרתה כאשר האם לא השגיחה והזכר השליט לא היה קרוב מספיק כדי להגן על ילדו.

https://www.youtube.com/watch?v=tnCbbAz6EaY

כל זה נשמע לנו מוכר מדי למרבה הצער. קבוצה שכנה המתחרה על טריטוריה, משאבים וזכויות – בוחרת לחטוף פרטים חסרי הגנה מתוך אוכלוסייה בעלת הנהגה, כאשר מי שאמור להגן עליה כשל במשימתו.

אבל למה בעצם? למה בחר ארגון הטרור חמאס לחטוף אנשים חסרי הגנה?
ארגון טרור כשמו כן הוא – מנסה להטיל אימה. פגיעה בחסרי הגנה מראה את חולשתם של המנהיגים והצבא.

כך גם הבבון המתחרה במנהיג חטף ובעל את אחת הנקבות ואחר כך חטף את התינוק חסר הישע והרג אותו. הוא לא היה צריך לפגוע במנהיג כדי להחליש אותו – הוא הראה את חולשתו דרך פגיעה בחסרי הישע שבאחריות המנהיג.

הבבון המתחרה במנהיג חטף ובעל את אחת הנקבות ואז חטף את התינוק חסר הישע והרג אותו. הוא לא היה צריך לפגוע במנהיג כדי להחליש אותו – הוא הראה את חולשתו דרך פגיעה בחסרי הישע שבאחריות המנהיג

כדי להבין את המנגנון הזה שמאפשר את ההחלפה בין מי שרוצים לפגוע בו ומי שפוגעים בו באמת – נעזר בזמרת מצרית אדירה משנות השישים בשם אום כולתום ששרה לאהובה – "אינתה עומרי" – אתה חיי.

בשיר היא מונה במשך קרוב לשעה וחצי, המלוות בנגינה מופלאה, את כל הדרכים שבהם האהוב שלה שקול לחייה שלה. משמעות ההקבלה היא כמובן שאובדן אהבתו יהיה שקול במשמעותו לאובדן חייה. כך שמבחינה נפשית, כאשר היא מזהה אותו עם חייה, היא משליכה את ערך החיים שלה מבחינתה על האהוב שלה- כעת הוא נושא את אותו הערך.

https://youtu.be/-RtOEtg5K4U?si=XFG11URDw1PULjfE

הפעולה הנפשית הזו – השלכה – היא אחת הפעולות הנפוצות ביותר בנפש ומשמשת בעיקר כמנגנון הגנה. חלקים בנפשו של האדם אשר קשה לו להכיר בהם – הוא עשוי להשליך אותם על האחר ולזהות אותו איתם.

כך אותו תוקפן משליך את נחיתותו מול השליט על חסרי הישע והוא חוטף אותם ומענה אותם. בכך הוא מנסה להתגבר על חולשתו שלו. ואילו מי שנותרו מאחור – אלו שמהם נלקחו אותם חסרי הגנה – כבולים באהבתם ודאגתם ליקיריהם. ההשלכה שדרכה הם מזהים את אהוביהם החטופים – כמאמר השיר "אינתה עומרי" – היא כמזדהים: אתם חיינו, וכאשר מענים אתכם מענים אותנו. זאת מתוך ההבנה הפסיכואנליטית, לפיה אהבה לאחר היא קודם כל אהבה לעצמך.

התוקפן משליך את נחיתותו מול השליט על חסרי הישע והוא חוטף ומענה אותם. בכך הוא מנסה להתגבר על חולשתו שלו. והנותרים מאחור, שמהם נלקחו אותם חסרי הגנה – כבולים באהבתם ודאגתם ליקיריהם

בכתבה פה בזמן ישראל הצביעה עידית בר, מומחית לענייני המזרח התיכון והאסלאם, על הקשר בין כינוי היהודים צאצאי הקופים והחזירים – הקלות שבה מתאפשר לטבוח בהם בשל דה-הומניזציה זו. זוהי דוגמה טובה להשלכה של תחושת חולשה על האחר וביטולו, על מנת לנצח את השדים שבפנים. דוגמה טובה נוספת תהיה לצייר את יחיא סנוואר כעכברוש מנהרות שיש להדבירו.

רפי לוי הוא עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט בקליניקה פרטית ובמערך בריאות הנפש ומרצה במסגרות שונות. בעל רקע והשכלה ביולוגית ורפואית ומתעניין בדמיון בין בני אדם לבעלי חיים, משורשי אבולוציה ועד לקליניקה של היום. מעבר לכך הוא בעל משפחה מקסימה, טבח מוסמך, נגר חובב ופעיל לזכויות עובדים סוציאליים.