שוב דווח לאחרונה שבנימין נתניהו סירב לעמדה המתהווה של הצבא, לפיה רצוי להפסיק את המלחמה גם אם חמאס עדיין בשלטון בעזה. "לא יקרה" – כך דווח שנתניהו פסק, הנחה והורה. אבל לפני כחודש הנשיא ג'ו ביידן אמר בנאום דרמטי שישראל מציעה בדיוק את זה. מוזר – גם אם ביידן באמת לא חריף כשהיה.

שמא ביידן שכח משהו? או שנתניהו משקר? הבחירה בין שתי האפשרויות קשה. אבל איך שלא יהיה, השאלה המרכזית בישראל כיום היא אכן האם ממשלתה מוכנה לסיים את המלחמה בעזה, תוך השארת חמאס (המוכה) בשלטון, תמורת כל החטופים וסיום התקפות חזבאללה.

השאלה המרכזית בישראל כיום היא אכן האם ממשלתה מוכנה לסיים את המלחמה בעזה, תוך השארת חמאס (המוכה) בשלטון, תמורת כל החטופים וסיום התקפות חזבאללה

העובדה שביידן ונתניהו אומרים דבר והיפוכו – תוך כדי שראש הממשלה לא מכחיש את דברי ביידן מפורשות – מריחה מטריקים ושטיקים. מדהים שהמערכת בכלל סובלת את זה. פסיביות כזו נראית כמו סימפטום של מחלה סופנית.

חוסר הבהירות מספק לחמאס תירוץ סביר, ושם את הארגון השטני הזה במצב יותר אמין מזה של ישראל.

נתניהו מהתל בכולם, אבל הסאבטקסט די ברור: אין דעתו נוחה מהעסקה שביידן טוען שישראל הציעה לחמאס – בין אם הסיבה לפליק-פלאק קשורה לשרים הקיצונים, לבנו הגולה במיאמי, או סתם לנוכלות אינסופית.

עסקה כזו, אם חמאס היה מקבל אותה, הייתה מאפשרת החזרת כל 116 החטופים הנותרים, סיום אפשרי לכמעט תשעה חודשי הפגזות על צפון ישראל על ידי חזבאללה, שגרמו ל-80000 מפונים, ולהפקת לקחים (באיחור משווע) מביזיון ה-7 באוקטובר. ייתכן שהנקודה האחרונה היא שגורמת להתחמקות מהעסקה.

האם עסקה חלקית היא חלופה בת קיימא? במשך זמן רב, אנשים רבים, כולל אני, העריכו שזו העסקה היחידה האפשרית – כי נראה היה שחמאס לעולם לא ישחרר את כל החטופים (הוא זקוק לפוליסת ביטוח חיים כלשהי) וישראל לא תשאיר את חמאס בשלטון. כרגע, על רקע הדיווחים האחרונים, נראה שהאפשרות נמצאת  שוב על הפרק: זה "השלב הראשון" המדובר. אבל זה לא תחזיר את כל החטופים.

לאחר כל כך הרבה זמן ומריחה כה ברורה של לחימה ללא תכלית, נראה שהמצב הוא כזה: חמאס, מוכה ככל שיהיה, אינו מושמד, ואם ישראל תצא מעזה, הארגון יישאר לעת עתה אחראי על מה שנותר מהרצועה. בסופו של דבר, אם ישראל רוצה את כל החטופים, זה יהיה המחיר. החמאס יציג את זה  (בפרספטקטיבה פסיכית) כניצחון.

לאחר זמן כה רב, ומריחה כה ברורה של לחימה ללא תכלית, נראה שהמצב הוא כזה: חמאס, מוכה ככל שיהיה, אינו מושמד, ואם ישראל תצא מעזה, הארגון יישאר לעת עתה אחראי על מה שנותר מהרצועה

אפשר לקוות שהאוכלוסייה תבוא חשבון עם חמאס על החורבן שנגרם, ואפשר לקוות שיורתעו הפעם (כמו חזבאללה לכמה שנים אחרי מלחמת 2006 ההרסנית ללבנון), ואפשר באמת לראות בזה פשוט כישלון לישראל – אבל זה מה שיש.

אכן, נתניהו עצמו הבטיח שגרסה של התרחיש הזה תהיה התוצאה בכך שסירב בעקשנות ממש מטריפה לאפשר לאלטרנטיבה לחמאס להיווצר – כלומר לחזרה לעזה של הרשות הפלסטינית. סביר שחשש ממרד של מפלגות הימין הקיצוני, המעדיפות כיבוש ישראלי וחידוש התיישבות יהודית ברצועה, ושבכוחן להפילו.

הייתכן שנתניהו מתעלם ממה שטוב לישראל? ייתכן, ייתכן.

למרות רצונו המסתמן של נתניהו להמשיך להקיז דם ברצועה, המשך המלחמה מתברר כפשוט יקר מדי עבור ישראל, במיוחד כאשר לוקחים בחשבון סכנת התלקחות בצפון, שעשויה להתפתח לסכסוך אזורי ואפילו עולמי.

לקינוח, ישראל עומדת בפני חרם עולתי לא פורמלי; כנסים שהשתתפתי בהם לאחרונה, בלונדון ובירוון, הבהירו לי היטב שבקרוב החרמות יהיו פורמליים ביותר. עוד שנה-שנתיים של ממשלת הבלהות – וזה ודאי.

לקינוח, ישראל עומדת בפני חרם עולמי לא פורמלי; כנסים שהשתתפתי בהם לאחרונה, בלונדון ובירוון, הבהירו לי שבקרוב החרמות יהיו פורמליים ביותר. עוד שנה-שנתיים של ממשלת הבלהות, וזה ודאי

לא יהיה "ניצחון מוחלט": ישראל לא יכולה לפעול בלי מעצורים נגד חמאס מבלי להרוג את החטופים המוחזקים כמעט בוודאות סביב מנהיג חמאס בעזה, יחיא סנוואר.

מאידך גיסא, אילו ישראל הייתה זורמת עם עסקת ביידן (שכביכול היא עצמה הציעה) – אם חמאס ימשיך בתוקפנותו המלחמה תוכל להתחדש במצב נוח יותר לישראל.

הנסיגה של נתניהו מהעסקה היא כמובן גם סטירה נוספת בפניו של ביידן, שממילא מדמם. נתניהו מעדיף בבירור את דונלד טראמפ בגלל ההנחה שהוא לא ילחץ על אף אחד בעניינים הומניטריים או זכויות הפלסטינים, ותמיד יתרצה תמורת איזושהי חנופה.

נתניהו, בשקריו ותמרוניו, מעניק לבעל בריתו תחמושת כדי לגרום לביידן להיראות מגוחך. נכון לרגע זה ההימור נראה סביר ביותר – למי שמצפצף על ערך החיים. אם הדמוקרטים יחליפו את ביידן במועמד אחר, זה ייראה אולי אחרת.

בהתחשב בכך שביידן מכנה את עצמו ציוני, הפך לנשיא ארה"ב הראשון שביקר בישראל בזמן מלחמה, שלח לישראל נשק קריטי ומספק לה מטרייה דיפלומטית עולמית רב-גונית, קשה לעלות על הדעת רמה כזו של כפיות טובה בהיסטוריה המודרנית כולה.

הגיע הזמן שהציבור יתעקש לקבל מנתניהו תשובות ברורות. פדיון שבויים הוא ערך יהודי נעלה. לחטופים הזמן אוזל. וישראל עצמה צוללת למצולות תחת שלטון החושך והתעתועים.

בהתחשב בכך שביידן מכנה עצמו ציוני, הפך לנשיא ארה"ב הראשון שביקר בישראל במלחמה, שלח לישראל נשק קריטי ומספק לה מטרייה דיפלומטית עולמית, קשה לעלות על הדעת רמה כזו של כפיות טובה

קשה לחשוב על טעות קשה יותר בבחירות דמוקרטיות כלשהן ממה שקרה כאן בנובמבר 2022.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com