תופי הקרב, המאותתים על אפשרות להסלמה נרחבת בחזית הלבנונית, הגבירו את הדהודיהם בימים האחרונים. ברקע הדברים עומדים מספר היבטים עיקריים:

1

המבוי הסתום במגעים המדיניים בין ישראל וחזבאללה (בתיווך אמריקאי ואחר) פירושו: שני הצדדים אינם מוכנים לסגת מעמדותיהם ביחס למלחמה בעזה – חזבאללה דבק בזיקה אליה, בעוד שישראל מבקשת לנתקה.

המבוי הסתום במגעים המדיניים בין ישראל וחזבאללה פירושו: שני הצדדים אינם מוכנים לסגת מעמדותיהם ביחס למלחמה בעזה – חזבאללה דבק בזיקה אליה, בעוד שישראל מבקשת לנתקה

2

הרושם הגובר, לפיו מלחמה נרחבת בלבנון משרתת את בנימין נתניהו וממשלתו, מן הזווית הפוליטית בעיקר. אולם, גם לנוכח התמיכה הרחבה שהוא עשוי לקבל מן הציבור עקב העובדה ש"חזבאללה התחיל בירי", וכי "אין מנוס מלהכות אותו מכה ניצחת". תורמת לכך גם ההבנה שהתמרון ברצועת עזה מיצה את עצמו.

3

התסבוכת הפוליטית שנוצרה סביב הבחירות בארה"ב (ובצרפת) עשויה לשרת את ישראל. פרשנים לבנונים לא מעטים גורסים, שנתניהו עשוי להניח, וכנראה בצדק, ששני המועמדים, ג'ו ביידן ודונלד טראמפ, לא יוכלו להרשות לעצמם להצטייר כמי שאינם תומכים בישראל, ועל-כן חודשי הקיץ הקרובים מתאימים מאד למלחמה בלבנון.

4

חשוב לציין, שבחזבאללה טורחים להבהיר, כי אין להם ענין להרחיב את הלחימה, אולם כמובן יגיבו בעוצמה אם לבנון תותקף. ברוח זו יש לפרש את דבריו של סגן מזכ"ל הארגון לפיהם ארגונו יפסיק את האש מייד עם נצירת האש בעזה, עוד טרם הסכם, או הבנות, מדיניים כלשהם.

*  *  *

בנסיבות הללו, חשוב להרחיב את המבט לעבר זירות קרובות נוספות, שיידרשו להחליט כיצד תנהגנה אם אכן המלחמה בצפון תתרחב לכדי מלחמה כוללת.

בנסיבות הקיימות, חשוב להרחיב את המבט לעבר זירות קרובות נוספות, שיידרשו להחליט כיצד תנהגנה אם אכן המלחמה בצפון תתרחב לכדי מלחמה כוללת

איראן

טהראן מאותתת כי איננה מעוניינת בעימות רחב. אולם תעמוד לצידן של בנות בריתה אם יותקפו. אך היא לא מבהירה כיצד תעשה זאת. סביר, שהאיראנים מרגישים בנוח במצב הנוכחי, בו הוכיחו את יכולתם להפעיל ולשמר את הלחץ הצבאי על ישראל, ואף מעבר לו, וזאת מבלי להיגרר לעימות נרחב יותר. כך גם ביחס לחתירתם ליכולת גרעינית צבאית.

ארה"ב

וושינגטון פעלה מתחילת המלחמה למנוע הסלמה בחזיתות נוספות, ובדגש על לבנון. בשבועות האחרונים נשמעים משם קולות פחות אופטימיים, אולם ברור שבמהלך ביקורו של יואב גלנט בארה"ב, חודדו המסרים וההבנות שנועדו למנוע התדרדרות נרחבת יותר.

בעינה עומדת השאלה כיצד תשפענה הבחירות הקרבות והולכות, ובמיוחד לאחר העימות בין שני המועמדים, על מרחב התמרון שלה, ובעיקר אולי האופן בו השחקנים באזור יפרשו את מהלכיה וכובד משקלה.

סוריה

בחודשים האחרונים עסוקים פרשנים לא מעטים בניסיון להעריך לאן מועדות פניו של בשאר אסד, לאחר החיבוק לו זכה מן העולם הערבי, וחזרתו לחיק הקולקטיבי שלו, הפסגה הערבית.

נמנים סימנים לא מעטים בדבר ניסיונות סוריים להשתחרר מעט מן החיבוק האיראני. היעדרותו של הנשיא אסד מהלווייתו של הנשיא האיראני אבראהים ראיסי התקבלה בהרמת גבות מובנת, אף כי אסד ביקר לאחריה בטהראן.

פרשנים מנסים להעריך לאן מועדות פניו של אסד, לאחר החיבוק לו זכה מהעולם הערבי וחזרתו לחיק הקולקטיבי שלו, הפסגה הערבית. יש לא מעט סימנים לניסיונות סוריים להשתחרר מעט מן החיבוק האיראני

בעינה עומדת, מכל מקום, התהייה כיצד הוא ינהג אם אכן תתלקח מלחמה נרחבת בין ישראל וחזבאללה. הרושם הברור הינו כי אסד איננו רוצה להיגרר למעורבות נרחבת יותר מצידו. הוא נמנע מכך סביב המלחמה בעזה, אולם הלחצים עליו למעורבות כזו, ובעיקר מטהראן וחזבאללה, לעשות כן במקרה של עימות נרחב יותר, שממוקד בזירה הלבנונית, יהיו כבדים יותר. האם הנשיא הסורי יעמוד בכך? שאלה (מאוד) טובה, שאין עליה תשובה מבוססת כעת.

רוסיה

במוסקבה מחככים ידיהם בסיפוק לנוכח מצוקתו של הנשיא הצרפתי עמנואל מקרון, והתחזקותו של הימין הקיצוני בצרפת ובאירופה בכלל. כך גם, כמובן, סביב העימות הכושל של הנשיא ביידן, והסקרים המחמיאים לטראמפ.

על פני הדברים, אין לרוסיה עניין בהסלמה נרחבת יותר, ולבטח כזו שעשויה לחזק עוד יותר את מעמדה של איראן באזור. אם כך הדבר, יש לצפות שתלחץ על אסד, ותגבה אותו, להימנע ממעורבות במלחמה, אם תפרוץ. בעינה עומדת גם כאן התהייה אם תצליח בכך.

מצרים

קהיר מוסיפה להיות פעילה בניסיון להשיג הפסקת אש בעזה. סיומה הצפוי של הפעולה ברפיח יקל עליה אולי, אם כי זה תלוי במידה שיושגו הבנות משביעות רצון עם ישראל סביב ציר פילדלפי.

המצב הכלכלי הרעוע, בנוסף לזה של משק האנרגיה שלה, מגבירים את תלותה בגז הטבעי מישראל. על-פי הערכות שונות, כ-15 אחוז מהגז לצריכה מקומית במצרים מגיע מישראל, אולם רק 10 אחוז ממנו מופנה אכן לשוק המקומי, וכל השאר לייצוא לאירופה, לנוכח מטבע החוץ החיוני לה נואשות.

המצב הכלכלי הרעוע במצרים, בנוסף לזה של משק האנרגיה שלה, מגבירים את תלותה בגז הטבעי מישראל. לפי הערכות, כ-15 אחוז מהגז לצריכה מקומית במצרים מגיע מישראל, אך רק 10 אחוז ממנו מופנה לשוק המקומי

מלחמה נרחבת בצפון פירושה, קרוב לוודאי, השבתה של שדות הגז כריש ולוויתן, ובסבירות גבוהה גם של תמר. ההשלכות על מצרים יהיו קשות, ולמעשה גם על ירדן.

לבנון

מדינת לבנון כולה איננה מעוניינת במלחמה נרחבת. בכירים רבים, בתפקיד ולשעבר, אינם חוששים למתוח ביקורת חריפה על חזבאללה כמי שגרר את לבנון למצב הנוכחי. אולם, גם הם מבינים שהמפתחות אינם בידיהם, אלא בדאחיה בביירות ובבירות נוספות, באזור ומחוצה לו.

מעניינים במיוחד היו דבריו של סגן מזכ"ל הליגה הערבית, חוסאם זכי, דיפלומט מצרי בכיר, בעת ביקורו בביירות בימים האחרונים, כאילו אין לליגה הערבית מנגנון שיכול להגדיר גורם כלשהו כ"ארגון טרור", ואם-כן, במשתמע, חזבאללה לא נמצא ב"מעמד" זה.

התגובות הזועמות בביירות לא איחרו לבוא, כך למשל רה"מ לשעבר פואד סיניורה, שמתח ביקורת חריפה על "מתנת החינם" המוענקת לחזבאללה. זכי חש להבהיר, וכך גם מזכ"ל הליגה, שר-החוץ המצרי לשעבר אחמד אבו אלע'יט, כי דבריו של זכי לא הובנו כהלכה וכדומה.

לבנון כולה אינה מעוניינת במלחמה נרחבת. בכירים ולשעברים רבים אינם חוששים למתוח ביקורת חריפה על חזבאללה כמי שגרר את לבנון למצב הנוכחי. אך גם הם מבינים שהמפתחות אינם בידיהם

ניתן לשער, שאכן מדובר בפליטת פה, או בדברים שהוצאו מהקשרם, אולם האם יתכן שמדובר בכל זאת באיתות מצרי שנועד לחזבאללה (ואיראן) כדי לעודד אותם להימנע מהסלמה, ואולי גם לתרום להפסקת אש?

לא ברור, אולם התקשורת הלבנונית הספיקה כבר לדווח על לחצים מכיוון סעודיה על קהיר, מטה הליגה הערבית, לסגת מן הדברים הללו.

מה ביחס לישראל?

ובכן, בבליל הדיווחים וההדלפות, המכוונות אם לאו, התחושה הינה שבירושלים נוטים יותר לעבר הרחבת המלחמה בצפון, לבטח עם מיצוי התמרון הצבאי בעזה. השיקול הפוליטי, ניתן להניח, עומד במקום מרכזי.

כאמור, יש לצפות כי דעת הקהל, וחלקים נרחבים מן המערכת הפוליטית, יעניקו רוח גבית למהלך מעין זה, כפי שתמיד קורה בתחילתה של מלחמה (והרבה פחות במהלכה ובמיוחד לאחריה).

חשוב להזכיר, שבעינה עומדת, ותעמוד ביתר שאת, שאלת "היום שאחרי": בהנחה סבירה שחזבאללה לא ייעלם, אף אם ייפגע קשות, וכך גם מדינת לבנון, הרי ההסדר המדיני שירחיק את לוחמי הארגון מן הגבול יהא דומה ל-1701 או אפילו למתווה שהשליח האמריקאי עמוס הוכשטיין מקדם בחודשים האחרונים.

בבליל הדיווחים וההדלפות, המכוונות אם לאו, התחושה הינה שבירושלים נוטים יותר לעבר הרחבת המלחמה בצפון, לבטח עם מיצוי התמרון הצבאי בעזה. השיקול הפוליטי, ניתן להניח, עומד במקום מרכזי

במילים אחרות: "היום שאחרי" בלבנון כרוך ב"יום שאחרי" בעזה, ואלו מתחברים לחשיבה מדינית-אסטרטגית, שנעדרת לחלוטין בישראל מאז ה-8 באוקטובר.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/