לאחר 54 דקות הסתיימה ההצגה הגדולה אליה התכונן האיש שעומד בראש ממשלת ישראל במשך שבועות, עם תיקונים בעשרים וארבע השעות שלפני.

מראש ממשלה חבוט, מובס ומושפל בארצו, הוא עלה אל הבמה המחבקת ביותר בארצות הברית – במת שני בתי הקונגרס האמריקאי.

וכן, גם הם יודעים לתת שואו.

נתניהו עם האינטונציה העולה והיורדת, הניסוחים הפשוטים והברורים, המחניפים ומלטפים, והקהל – במחיאות כפיים קצובות ובעמידה, כפי שנהוג לעשות שם בנאומים של ראשי מדינות.

רק הכיסאות הריקים באולם של חברי הקונגרס מהמפלגה הדמוקרטית היו השתקפות של המציאות בהצגה המבוימת לפרטי פרטים, בוושינגטון.

מרה"מ חבוט, מובס ומושפל בארצו, הוא עלה אל הבמה המחבקת ביותר בארה"ב – במת שני בתי הקונגרס האמריקאי, וכן, גם הם יודעים לתת שואו. רק הכיסאות הריקים של חברי הקונגרס הדמוקרטים שיקפו את המציאות

ואל תתבלבלו. מחיאות הכפיים היו לפצועים, למשפחות החטופים, לחיילים הגיבורים, וליחסי ישראל ארצות הברית. לקשר הגורדי ביניהם. את הקשר הזה הוא ניסה בנאומו לסחוט עד הסוף: "אם לא תהיו אתנו הם יגיעו גם אליכם",
"ישראל נלחמת מול איראן את המלחמה שלכם", "תנו לנו את הכלים ואנחנו נעשה את העבודה" – ציטט את וינסטון צ'רצ'יל ממלחמת העולם השנייה.

הוא ניסה ליצור חיבור בין מדינות מנצחות – הניצחון שלנו יהיה גם הניצחון שלכם. הטרור של איראן ניצב מול ארצות הברית, ישראל והידידים הערבים שלנו, הוסיף, ו"כדי לנצח, על ישראל וארצות הברית לעמוד יחד".

"בית הדין מנסה לכבול את ידיה של ישראל", טען, ואם אלו ייכבלו – ארצות הברית תהיה הבאה בתור. "לעולם לא ישימו אזיקים על ידינו – תמיד נגן על עצמנו", סיכם, ובנימה פטרונית הוסיף: "אנחנו לא מגנים רק על עצמנו, אנחנו מגנים גם עליכם".

והחטופים ומשפחותיהם? "פגשתי אותם שוב אתמול והבטחתי להם, הבטחתי שאני לא אנוח ולא אשקוט עד שכל יקיריהם יחזרו הביתה, כולם", אמר בטון בוטח, עמוק ומשרה ביטחון. כאילו זו לא סוגיה שבה חמאס קובע את הכללים. כמה, מי, איך ומתי.

איזו גניבת דעת מתנשאת להבטיח שיחזרו כולם הביתה בשלום, כשהוא, באותן שעות בדיוק, מורה למשלחת למו"מ לא לצאת להמשך השיחות. כשהוא יודע שבכל יום אנחנו עלולים להמשיך ולאבד עוד אחד ועוד אחד. שממש באותן שעות מחולצות לישראל עוד גופות חטופים ויובאו לקבורה בימים הקרובים.

וכמו בנאומיו הקודמים, הוא יישם את תורת הנאום הנשענת על מסרים פשוטים וחזרה עליהם, תוך פנייה לרגש. לילאן ויילדר, האישה שאימנה את נתניהו להופיע מול קהל, סיכמה זאת בשבעה צעדים: הכר את קולך (הפיזיולוגי), הבנה את מחשבותיך כדי להשיג תגובה, צור דיאלוג, השתמש ביצירתיות, למד לשכנע, התמקד בהשגת מטרתך, ודבר מתוך שכנוע עמוק.

כללים אלה באו לידי ביטוי בשימוש שעשה בחיילים הגיבורים. באלו שהקריבו את חייהם. בנועה ארגמני ששבה מהשבי, "כשרעייתי" עומדת לצידה ומלטפת את זרועה, עוטה חליפה כתומה כמזדהה עם שערם הג'ינג'י של תינוקות משפחת ביבס שנחטפה.

אל תתבלבלו. מחיאות הכפיים היו לשורדים, לפצועים, למשפחות החטופים, לחיילים הגיבורים, וליחסי ישראל ארצות הברית. לקשר הגורדי ביניהן. את הקשר הזה הוא ניסה בנאומו לסחוט עד הסוף

אבל שלא כמו בסיפור סינדרלה, הקסם של נתניהו לא נמשך עד חצות, הקסם פג כמעט מייד עם צאתו מהאולם. חזר להיות בדיוק כמו שהיה רגע לפניו, עם נחיתת המטוס המלכותי כנף ציון בוושינגטון, שם לא חיכה לו איש בעל תפקיד משמעותי.

האמריקאים יודעים לשחק אותה לפי כללי הפרוטוקול. כשתם הנאום הם חוזרים לענייניהם, ועכשיו יש להם בחירות להתכונן אליהם. ועוד לפני שנתניהו ישוב למציאות הנוראה שלנו, הוא יישאר לסוף שבוע בארה"ב לחגוג עם רעייתו יום הולדת לבנו בן ה-33 שמתגורר במיאמי, כשהוא שולח חזרה בטיסות מסחריות רגילות את משפחות החטופים.

כי במקרה שלו, עם כל הצער שבדבר, המנוצלים עשו את שלהם, המנוצלים יכולים ללכת.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.