הנה הסבר סביר למה שקורה. ראש הממשלה בנימין נתניהו הבין מהר מאוד שה-7 באוקטובר הוא לא אירוע שממשלה בדמוקרטיה פרלמנטרית אמורה לשרוד, ומאז מנסה להנדס אסון גדול עוד יותר.

*  *  *

הכישלון בשבת השחורה הרי היה מוחלט: כישלון הקונספציה של מימון חמאס על חשבון הכוחות המתונים, התעלמות ממודיעין, נטישת הגבול, כישלון להגיב בזמן סביר, מניין נרצחים וקורבנות שלא ייאמן. יתרה מכך, האסון הגיע לאחר שהתעלם אישית מהפצרות ראשי מערכת הביטחון שניסו לשכנעו כי הניסיון להחריב את הדמוקרטיה הישראלית יוצר שסע שקורץ לגנב (ולאנס ולרוצח). הסקרים הראו שרוב מוחץ רוצה שיעוף ושהאופוזיציה תנצח בבחירות חדשות.

הכישלון בשבת השחורה היה מוחלט: התעלמות ממודיעין, נטישת הגבול, כישלון להגיב בזמן סביר, מניין קורבנות שלא ייאמן ועוד. הסקרים הראו שרוב מוחץ רוצה שיעוף ושהאופוזיציה תנצח בבחירות חדשות

בשלב הזה נתניהו הכריז מלחמה עם שתי מטרות פופולריות: מיטוט חמאס והחזרת החטופים. היה מי שחישב ומצא שהמטרות סותרות והיה מי שהציע פתרונות אחרים – אבל הכל היה נראה ספקולטיבי, ולחמאס הגיע עונש גדול, וכך צעדו הישראלים לקרב.

וכאן הגיע התרגיל הראשון: הטיעון של נתניהו שהתחשבנויות על ה-7 באוקטובר – חקירה, בדיקה או דיון, ובוודאי השלכות פוליטיות – חייבות להמתין לסוף המלחמה. בוודאי, זה הגיוני! אנשים רבים קנו את זה. כך נוצר, מעשה כישוף, תמריץ ברור להאריך את המלחמה.

זו לא רק שאלה של יצירת טווח זמן נאה בין ה-7 באוקטובר להתחשבנות הנ"ל – או אפילו עניין פשוט של גרירת העניינים עד לבחירות הבאות המתוכננות ב-2026. יש גם תמריץ נוסף: להנדס משבר כה גדול, עד שה-7 באוקטובר איכשהו יחוויר לעומתו, ויאפשר להסיט את הדיון, לבלבל את הבריות ולהשכיח את האשמה.

אפשר לחשוב שהסלמה שכזו תהיה כרוכה בעוד ועוד אסונות שרק יוסיפו לכתב האישום נגד הממשלה – אבל זו תהיה חשיבה ברמה של דמקה.

על שולחן השחמט של נתניהו יש חישוב מורכב יותר. פשוט אי אפשר לנצח בוויכוח על ה-7 באוקטובר; אפשר אולי להשחיר את הצבא ולפזר קצת אשמה לכיוון שרים לשעבר מהאופוזיציה, אבל אי אפשר באמת לנצח. מול אסון אחר אולי כן אפשר לנצח – במיוחד אם הוא כל כך כביר שניתן יהיה לשכנע מספיק ישראלים שהעולם כולו נגדם ועימות אלים הוא בלתי נמנע והפעלת כוח ועוד היא התגובה הראויה.

זו לא גרירת זמן עד להתחשבנות או לבחירות ב-2026. יש גם תמריץ נוסף: להנדס משבר כה גדול, עד שה-7 באוקטובר איכשהו יחוויר לעומתו, ויאפשר להסיט את הדיון, לבלבל את הבריות ולהשכיח את האשמה

ישראל ספגה מכות אינספור מאז נכנסו הטנקים לעזה. יותר מ-400 חיילים נוספים נהרגו ורבים נוספים נפגעו, וכלכלתה סובלת כאשר עשרות אלפים נקראים לחודשי שירות מילואים ארוכים מנשוא. חיילים משתחררים משירות קבע ומייד חוטפים הארכת שירות של תשעה חודשים, והחרון עולה כפורח מול החרדים, שברובם הגדול ממשיך להשתמט בעקשנות בל תיאמן.

מעמדה הבינלאומי של המדינה בצניחה חופשית; בית הדין הבינלאומי לצדק קבע שהיא אולי אשמה ברצח עם בעזה ושהכיבוש בגדה המערבית אינו חוקי; בית הדין הפלילי הבינלאומי שוקל את בקשת התובע שלו למתן צווי מעצר נגד נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט; מתעצמת הדינמיקה שמובילה לחרמות ולאמברגו נשק; הנידוי מתקרב בהדרגה לרמה של רוסיה, תוך ש"ציונות" הופכת למילה גסה בקמפוסים. מנטליות של מצור נהיית מנת חלקינו.

ובעוד שרבים מאשימים את נתניהו, זה כבר לא שלושה רבעים מהאנשים שרואים את הדברים בצורה כל כך ברורה; רבים אכן נוטים לשים בצד את ההאשמות בזמן מלחמה. אפשר לעבוד עם המצב הזה, אם המטרה היחידה שלך היא היצמדות לכיסא. אפשר באמת לשרוד את זה פוליטית, גם אם אלפי אחרים – והחטופים של ישראל עצמה – לא ישרדו בחיים עצמם.

במבט דרך פריזמה כזו, נהיה יותר ברור מדוע המלחמה נמשכת. למרות ההרס האדיר, חמאס ממשיך להחזיק במחצית מבני הערובה ועדיין מסוגל לשלוט בכל אזור שצה"ל מפנה. למרדף האינסופי המתיש הזה של חתול ועכבר, לצד ההרוגים ושאר הנזק הנורא, יש יתרון פנטסטי: זמן פוליטי שנקנה.

במשך כשלושה חודשים מוקדם יותר השנה, נאמר שישראל רוצה להיכנס לרפיח, המעוז האחרון כביכול של חמאס. גורמים ישראליים הדליפו שארצות הברית מונעת זאת; פקידים אמריקאים אמרו שהם בסך הכל מבקשים מעבר בטוח לאוכלוסייה. בסופו של דבר ישראל סיפקה מעבר בטוח ונכנסה, בחצי לב וללא הועיל. לא השתנה הרבה – אבל יותר זמן נקנה.

חמאס ממשיך להחזיק במחצית מבני הערובה ועדיין מסוגל לשלוט בכל אזור שצה"ל מפנה. למרדף האינסופי המתיש הזה של חתול ועכבר, לצד ההרוגים ושאר הנזק הנורא, יש יתרון פנטסטי: זמן פוליטי שנקנה

כעת, לקראת הדיון בדוחא ביום חמישי, יש שוב על השולחן עסקת חטופים מורכבת, ששלושת שלביה בעצם מסתכמים בקבלה עקרונית של דרישת חמאס לנסיגה ישראלית וסוף המלחמה בתמורת לחלק מהחטופים.

הנשיא ג'ו ביידן אמר ב-31 במאי שישראל היא זו שהציעה את המתווה, אך נתניהו דוחה אותו כעת, ומוסיף בקשות, שלדברי גורמים ישראלים במשא ומתן מכוונות לחבל בסיכוי של כל העניין. על פי דיווחים אמינים, נתניהו נזף בצוות המשא ומתן שלו – אלוף בדימוס וראשי השב"כ והמוסד – שהם לא יודעים להתמקח. הכוונה האמיתית: הם לא מנסים לקנות עוד זמן.

למעשה, חמאס נותר בעמדה חזקה בשל סירובו של נתניהו עצמו לאפשר לרשות הפלסטינית לחזור לעזה, בגיבוי ישראל, ארה"ב ומדינות האזור. זה הפתרון היחיד שעשוי לעבוד – דחייתו היא פשוט עוד קניית זמן, הן לטובת נתניהו והן לטובת חמאס. ואין הדבר מפתיע: נתניהו פועל לחיזוק החמאס כבר שנים, מתוך הערכה (נכונה) שהדבר יחליש את הפלסטינים המתונים ויקל על מלאכת הדיפת הדיון על פתרון שתי המדינות.

ביידן הציע לישראל תוכנית יציאה מהברוך, הכוללת גם סיוע עולמי מאסיבי לפלסטינים, שלום לישראל עם סעודיה וברית אסטרטגית מערבית-ערבית-ישראלית נגד איראן. המחיר כולל לפחות מס שפתיים בכיוון של  שתי מדינות.

דיווחים מהימנים מאוד בשבוע שעבר טענו שנתניהו, שמתעלם מההצעה כבר חצי שנה, החליט לדחות את הדיון עד לאחר הבחירות בארה"ב. ממשלה ישראלית רציונלית, פטריוטית, הייתה עטה על המתווה כמוצאת שלל רב. אבל עבור נתניהו, דחייתו קונה עוד זמן.

ביידן הציע לישראל תוכנית יציאה מהברוך, הכוללת סיוע עולמי לפלסטינים, שלום לישראל עם סעודיה, וברית אסטרטגית עם ארצות ערב והמערב נגד איראן. אך עבור נתניהו, דחיית המתווה קונה זמן

כעת אסמאעיל הנייה חוסל בזמן שביקר בטהרן, מה שמבטיח פעולת תגמול מצד מארחיו האובססיביים לכבודם. מיליוני ישראלים מקווים שהתגובה תהיה מתונה כדי לא לעורר מלחמה אזורית רחבה יותר. אבל אם מה שרוצים זה שנתניהו יקנה עוד יותר זמן באמצעות סיבוכים גדלים והולכים, כאוס מעמיק ותכנית פירמידה של הימורים מטורפים – ובכן, אולי עדיף מכה איראנית קשה.

משקיף מרחוק עשוי להסיק שמנהיג שנוהג כך הוא בוגד, אבל אי אפשר להכחיש את כישורי נתניהו לשרוד כנגד סיכויים גבוהים. מפתה לראות בנרטיב קניית הזמן מעין תיאוריית קונספירציה. עדיף שזה לא יהיה נכון – שיהיה מדובר בכישלון טקטי ואסטרטגי רגיל, מחפיר ומעציב, אבל לא שטני לחלוטין. אם מכירים את נתניהו, קשה להתעלם מהאפשרות השנייה. לזאת רמז ביידן באומרו לראש הממשלה התחמן: "תפסיק לבלשט אותי".

כמובן, שבצד השני ניצבים כוחות שאין בכלל דיון על שטניותם: הרפובליקה האסלאמית מחרחרת המלחמה, החזבאללה שכבש את לבנון, והג'יהדיסטים הפלסטינים שמוכנים להקריב את כל עמם. כאשר אלו הם האויבים, זה מרגיש מוזר להתעסק בנתניהו ותחמוניו. על זה הוא בונה – על הסתירה בנרטיבים.

התמודדות עם שני נרטיבים סותרים מכונה דיסוננס קוגניטיבי. מצב זה שימושי עבור סוכני כאוס. זה מעורר מתח, בלבול, פילוגים, חוסר החלטיות והונאה עצמית, ופותח את הדלת לרווחה למניפולציות. בחברה, קונפליקטים נרטיביים בלתי פתורים יכולים להוביל לקיטוב מוגבר – ההקשר הקלאסי להופעתו ושימורו של שלטון עריץ. של מין חצי רודן.

מפתה לראות בתזת קניית הזמן תיאוריית קונספירציה. עדיף שזה לא יהיה נכון – שיהיה מדובר בכישלון טקטי ואסטרטגי רגיל, מחפיר ומעציב, אך לא שטני לחלוטין. אבל אולי לכך רמז ביידן באומרו: "תפסיק לבלשט אותי"

זה ההקשר שבו נתניהו יכול לשגשג. זה גם ברכה עצומה לחמאס, לאיראן ולשאר אויביה של ישראל. ההבנה כיצד כל האינטרסים של השחקנים הללו מתלכדים באופן מזעזע הוא המפתח לנטרול הפצצה שטמנו.

הכל היה די ברור כבר בנובמבר 2022, לאחר הקמפיין הכושל והשאנן של ממשלת השינוי. ביום שלאחר הבחירות, כאשר כוחות ההרס זכו ל-64 מנדטים (בעזרת מירב מיכאלי ובל"ד), אמרתי בכאן 11 ש"הדבר הזה הולך להתפוצץ לכולם בפנים" וחזיתי "אסון רבתי בכל התחומים". אוי למילים שכך צודקות.

לטעויות קשות יש מחיר.  על הטעות המחרידה שלה אז, ישראל משלמת מחיר של שיא העונה. כעת, כדי להציל משהו מההריסות, נדרש מאמץ גדול.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com