מדינת ישראל מצויה זה שנה במלחמה קשה על גבולותיה, על הרבה מעבר להם בעומקי המזרח התיכון, ומשמעותי יותר – בעומק שטחה הריבוני.

איך נקלענו למצב הזה? ובכן, כלום לא מקרי. לא "כפסע"; לא "ניצחון מוחלט"; לא אפיזודת "החלפתו" לכאורה של יואב גלנט בגדעון סער; לא "ממשלת אחדות עכשיו"; לא הגילוי בדבר "מעבר בטוח", ההצעה ל"עסקה חדשה" כוללת להחזרת החטופים ולסיום המלחמה עם חמאס; ולא הכרזת בנימין נתניהו לאחרונה, שהגדירה פתאום את החזרת תושבי הצפון לביתם כעוד מטרת מלחמה.

איך נקלענו למצב הזה? ובכן, כלום לא מקרי. לא "כפסע"; לא "ניצחון מוחלט"; לא אפיזודת "החלפתו" לכאורה של גלנט בסער; לא "ממשלת אחדות עכשיו"; לא "מעבר בטוח" או "עסקה חדשה" וכן הלאה

אז מה כן? הכל תוכנית-אב של אמן-רשע נרקיסיסטי, המנווטת ומנוהגת על ידי צוותו באופן גאוני, משלבת אסטרטגיה מדינית ואופרציה צבאית כלפי חוץ, והונאה פוליטית וציבורית כלפי פנים.

והתוצאה: מלחמת-התשה קבועה באין ספור זירות, פעם פה ופעם שם, הכל כאסטרטגיה מועדפת, כמציאות מתמשכת שאינה פוסקת לרגע. אש, שאת גובה להבותיה יקבע אדם אחד, בדיוק כפי שירצה.

מה ניתן לעשות כדי להיחלץ ממלכודת אימים זו? נדרשת פעולה בארבעה מעגלים:

1. "עמידה איתנה" של היועצת המשפטית, פרקליט המדינה, וכמובן-שופטי בית המשפט העליון. אנא, המשיכו להחזיק בלפיד השפיות.
2. "רגל עמוקה בקרקע" של שר הביטחון יואב גלנט, הרמטכ"ל הרצי הלוי, וראש השב"כ רונן בר. בבקשה, אל לכם לזוז, אפילו מילימטר, מתחום אחריותכם.
3. אסור שתיפול רוחנו, רוח הציבור: מעטפת עשרות אלפי המפגינים סביב הקריה בת"א, ובכל רחבי הארץ, חייבת להישמר, ולגדול.
4. זו קריאה המופנית אליכם, הורי החיילים הסדירים הצעירים, והורי המועמדים לשרות ביטחון, העומדים בפני גיוס לצה"ל: הבה נזכור – נכון לכתיבת שורות אלה, מאז השבעה באוקטובר 2023 נפלו 715 חיילי צה"ל. 4460 נפצעו בגופם. כמעט עשרת אלפים חיילים נפגעו בנפשם (וכל זאת, מבלי להתייחס לנפגעים האזרחים – נרצחים, פצועים ושבויים, ש-101 מהם עדיין נמקים במחילות עזה). ולצער כל, הנומרטור אינו קופא ועובד כל יום.

זו מלחמת-התשה קבועה באין ספור זירות, כאסטרטגיה מועדפת, כמציאות מתמשכת שאינה פוסקת לרגע. אש, שאת גובה להבותיה יקבע אדם אחד כרצונו. מה ניתן לעשות כדי להיחלץ ממלכודת אימים זו?

נביט סביב: המאבק באיו"ש נורא, אך שורשיו בחטא הקדמון של הכיבוש, ואסון השבעה באוקטובר רק הזניק וליבה אותו. לאודיסאה הזו לא נראה כל סוף. העימות בצפון נוהל ומנוהל באופן שגוי מהיסוד (הימנעות ממתקפה מקדימה מלאה כבר ב-11 באוקטובר 2023; וגלישה לדפוס התשה בלתי פוסקת, שרק ליבינו ומלבים אותה, שעה שניתן היה למנוע או לצמצם זאת). אך כעת, מה שצריך להיעשות שם, אין ברירה, חובה על המדינה וצה"ל לעשותו. זאת כדי לקדם את החזרת תושבי הגליל לביתם בבטחה, ולשקמו.

אבל, אליבא ד'כל איש ביטחון שראשו על כתפיו, או סתם כל אדם נבון, העימות בדרום מיצה עצמו. המשך נוכחות צה"ל בשטח הרצועה אינה מוצדקת, וחוץ מלשמש ברווזים במטווח, אין לכוחות צה"ל מה לחפש שם. חבל על כל קורבן, כל הרוג וכל פצוע.

המלחמה המוצדקת אחרי השבעה באוקטובר לביעור חמאס הפכה למלחמת ברירה מיותרת, החורגת מגבולות אותו הסכם בלתי כתוב שבין ההורים המוסרים את היקר להם מכל, בנותיהם ובניהם, להגנת מדינה, היינו – רק לצרכי מלחמת אין-ברירה.

לא צריך יותר מהצהרותיהם של שר הביטחון והרמטכ"ל בנושא, כדי להבין שהגבול בין השניים נחצה מזמן. אין תוחלת להימצאותנו שם, לבד משיגיונות ומאוויים פרסונליים של העומד בראשנו, והזיות משיחיסטיות של קמצוץ קיקיוני, הכופה עצמו על הרוב.

המלחמה המוצדקת אחרי ה-7/10 לביעור חמאס הפכה למלחמת ברירה מיותרת, החורגת מגבולות ההסכם הבלתי כתוב בין ההורים, המוסרים את היקר להם מכל להגנת מדינה, לצרכי מלחמת אין-ברירה

הורים יקרים, מטעמים ברורים, לא אוכל לפנות ישירות לבנותיכם ובניכם. אך הבה נדבר אנו בגילוי לב מלא – מדוע שילדיכם יתפלשו בסחלה של הרצועה, שעה שבנו של נתניהו חוגג בחו"ל?

מדוע שיאכלו חרא, כשבנימין נתניהו עושה הכל ושוקד על יצירת נוסחה פוליטית, שתאפשר לחרדים להמשיך להתחמק מגיוס? מדוע שהם ישבו לבטח ב"אהלה של תורה", וצעיריכם יסכנו את נפשם, ועוד לריק?

האם אתם רוצים שילדיכם יכנסו חלילה לסטטיסטיקה הנוראית הנזכרת? ברור שלא! אז איפה אתם? למה האפתיה והקיפאון? מדוע מה שהיה טוב ל"ארבע אמהות", התנועה הצנועה שהביאה ליציאת צה"ל מלבנון, אחרי 18 שנות הקזת דם, אינו מתאים לכם?

היכן יוזמת ארבעים אלף או לפחות ארבעת אלפים אימהות ואבות? על מה מתאים לכם להילחם יותר מאשר על עתיד וחיי יקיריכם? אסור שהמצב הנוכחי ימשך – אנא, אזרו עוז ואומץ, ועשו מעשה, כיד הדמיון והיצירתיות של כל אחת ואחד מכם.

עצוב, אך הטירוף כבר נורמל, ודבר לא יפריע השבוע לנתניהו לעלות עם שרה רעייתו, לבושים היטב ומחויכים, על כבש "כנף ציון". הם ינפנפו בידיהם לשלום, יכנסו לסוויטה המלכותית בקדמת המטוס, ויפליגו בדרכם לעוד שבוע עינוגים סתמי על חשבוננו בניו-יורק.

הורים יקרים, מטעמים ברורים, לא אוכל לפנות ישירות לבנותיכם ובניכם. אך הבה נדבר אנו בגילוי לב מלא – מדוע שילדיכם יתפלשו בסחלה של הרצועה, שעה שבנו של נתניהו חוגג בחו"ל וצעירים חרדים חומקים מגיוס?

נבלע גם את מנת המררה הזו, מי כבר זוכר מה מספרה – אך אם לא נתעורר, ואם לא יחול שינוי דרמטי במתרחש, נתרסק כולנו אל קרקע התהום. ואז, אפילו לא ניתן יהיה להתנחם בבניינה המחודש של ציון.

ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.