לוב עברה עשור של מלחמת אזרחים, הפלת משטר ופילוג מדיני שהביא לשפיכות דמים בלתי פוסקת. האם בלוב כבר מתגעגעים ליציבות הממושכת של ימי הדיקטטור מועמר קדאפי? מדוע הוא נחשב לקריקטורה בנוף של המנהיגים הערביים?

*  *  *

רובנו כבר שכחנו מקדאפי שסיפק לנו אמרות מוזרות, משעשעות או הזויות למדי. איך אפשר לשכוח את הצעתו בליגה הערבית להקים מדינה משותפת ישראלית-פלסטינית תחת השם "ישראטין"? את הטענה העיקשת כי ויליאם שייקספיר היה מוסלמי שנקרא שיח' זובייר, את ההצעה להקים מחדש אחרי אלף שנה את הח'ליפות הפאטמית בצפון אפריקה, בה יחיו בשלום סונים ושיעים? ועוד.

רובנו כבר שכחנו מקדאפי שסיפק אמרות הזויות, כמו הצעתו בליגה הערבית להקים מדינה משותפת ישראלית-פלסטינית בשם "ישראטין", או טענתו העיקשת ששייקספיר היה מוסלמי בשם שיח' זובייר

בוועידות הליגה הערבית היה קדאפי מספק בד"כ כותרות מביכות, בשל התבטאויות פרובוקטיביות וציניות על חדלונו של הגוף שאמור לאחד את העולם הערבי ולהעניק לו עוצמה. לא פעם עישן בפסגות הליגה ופיזר את העשן בפניהם של מנהיגים שישבו לידו וגם כינה את עצמו "מלך מלכי אפריקה". באו"ם נאם בשנת 2009 שעה ורבע כאשר הוקצו לו עשר דקות.

מספר עובדות נוספות הפכו אותו לקריקטורה בנוף של מנהיגי העולם הערבי, בהן הגלימות הצבעוניות שלבש והכובעים בסגנון אפריקאי אותם עטה על ראשו, האוהל שהיה נודד עמו במסעותיו הדיפלומטיים ושומרות הראש שלו – "הנזירות המהפכניות".

אין להתבלבל, קדאפי אמנם היה מושא ללעג אך לא היה אדם מצחיק כלל. הוא היה דיקטטור אכזר, תומך טרור, ששדד את קופת המדינה והואשם באונס של שומרות הראש.

בשבוע שעבר, ב-21 באוקטובר, הקדיש ערוץ אל-ערביה הסעודי מאמר לזכרו של הדיקטטור שחוסל בלינץ' ע"י בני עמו באותו היום לפני 13 שנה.

מעמר אל-קד'אפי נולד ב-1942 למשפחה ענייה ליד העיר סרת שבצפון לוב. הוא למד באוניברסיטת בנגאזי, אך לא סיים את התואר והצטרף לצבא. בשנות ה-50 וה-60, כאשר הוכשר לקצונה באקדמיה הצבאית בבנגאזי, הושפע עמוקות מהמנהיג המצרי גמאל עבד א-נאצר. בדומה לחבורות קצינים במצרים, בעיראק ובסוריה באותה התקופה, ארגן הפיכה צבאית ב-1 בספטמבר 1969 והדיח את המלך אדריס א-סנוסי.

אין להתבלבל, קדאפי אמנם היה מושא ללעג בנוף מנהיגי העולם הערבי, אך לא היה אדם מצחיק כלל. הוא היה דיקטטור אכזר, תומך טרור, ששדד את קופת המדינה והואשם באונס של שומרות הראש

המנהיג הצעיר זכה לפופולריות רבה בלוב בעקבות צעדים קיצוניים שנקט. הוא סילק מהמדינה את הכוחות הזרים, אמריקאים ובריטים, שהיו מוצבים מאז מלחמת העולם השנייה. הוא גם גירש את היהודים המעטים שנותרו במדינה אחרי הפרעות של שנות ה-40 וה-50. גם נתינים זרים גורשו, בהם איטלקים רבים.

בשנות ה-70 הלאים את הנפט והביע בפומבי את התנגדותו להסכם השלום בין ישראל למצרים. הוא פרסם את "הספר הירוק", בו ניסח את האידיאולוגיה המוזרה שלו, לפיה ישולבו הסוציאליזם ודת האסלאם, ועדות עממיות ואיגודי עובדים אמורים לנהל את המדינה, והשריעה מהווה בסיס למערכת המשפטית.

בפועל ניהל קדאפי את הכל כמלך לכל דבר. קדאפי ניסה לחקות את עבד א-נאצר ולהיות מנהיג פן-ערבי, רעיון עליו ויתר במהלך כהונתו. הוא ניצל את העושר של ארצו בנפט על מנת לקדם את הכלכלה ולחזק את הצבא, אך גם לתמוך בקבוצות טרור ברחבי העולם. בשנות ה-80 ערכה ארה"ב לראשונה הפצצות אוויריות על לוב, מעין בשורה לבאות.

ב-1999 חל שינוי אצל קדאפי והוא החליט ללכת בדרך שונה, כדי לסיים את הבידוד המדיני ממנו סבלה ארצו. הוא מסר לבריטניה את הטרוריסטים שהואשמו בפיצוץ המטוס מעל לוקרבי 11 שנה קודם, וב-2003 שילם פיצויים למשפחות הנפגעים. קדאפי שילם פיצויים לצרפת ולגרמניה גם עבור פיגועים של מחבלים שחסו בלוב. השינוי השתלם וב-2003 הסיר האו"ם את הסנקציות שהיו על לוב.

בניגוד לעיראק, איראן וסוריה, הסכים קדאפי לוותר על ייצור נשק להשמדה המונית, כימי וגרעיני. יותר ויותר מדינות במערב החלו לבנות קשרים כלכליים עם לוב, במיוחד בתחום הנפט.

ב-2003 האו"ם הסיר את הסנקציות על לוב. בניגוד לעיראק, איראן וסוריה, הסכים קדאפי לוותר על ייצור נשק להשמדה המונית, כימי וגרעיני. מדינות במערב החלו לבנות קשרים כלכליים עם לוב, במיוחד בתחום הנפט

דווקא כאשר נראה כי לוב פונה לכיוון חיובי, פרץ "האביב הערבי" בפברואר 2011. המוני הלובים שלא נהנו מהעושר הכלכלי של המדינה, הביעו את זעמם על יוקר המחייה ותנאי החיים. בהשפעת המהומות במדינות השכנות, תוניסיה ממערב ומצרים ממזרח, קראו המפגינים להפיל את המשטר ולהפוך את לוב לדמוקרטיה.

קדאפי לא היסס להשתמש בדיכוי אלים של ההפגנות, תוך הפעלת צבאו נגד העם. הוא טען כי מאחורי ההפגנות עומד ארגון אל-קאעדה המשתמש בעבריינים, סוחרי סמים ובוגדים.

למרות העריקות המסיביות של מדינאים ואנשי צבא במשטרו, הצליח קדאפי לשמור על השליטה בבירה טריפולי. אלא שנאט"ו התערב והפציץ את כוחותיו מספר פעמים בחודש מאי אותה שנה, בטענה כי האו"ם מגן על אזרחי לוב. ההפצצות החלישו את צבא קדאפי, ובחודש אוגוסט השתלטו המורדים על הבירה. באוקטובר נתפס קדאפי בעיר מולדתו סרת ונרצח בלינץ' אכזרי.

אחרי מותו שקעה לוב במלחמה עקובה מדם. המדינה התפצלה למזרח, בו שלטו אסלאמיסטים שנתמכו ע"י טורקיה, ולמזרח תחת הגנרל חליפה חפתר, גנרל צבאי שנתמך ע"י מצרים ומדינות המפרץ (מלבד קטאר). רק באוקטובר 2020 הצדדים הגיעו להפסקת אש בתיווך האו"ם. הפסקת האש מחזיקה עדיין מעמד, אך בפועל מתנהלות שתי ממשלות במקביל, האחת בטריפולי והשנייה בבנגאזי.

קדאפי היה רחוק מלהיות אדם חיובי, אך הפלתו מעלה שאלות מטרידות לגבי התוצאות של התערבות בינלאומית במזרח התיכון. נבואתו של קדאפי התממשה ונפילתו חיזקה את אחיזתם של אל-קאעדה ודאעש ביבשת אפריקה. הדיקטטורה התחלפה באנרכיה, לא בדמוקרטיה.

ובכלל, האם הפלת דיקטטורים במזרח התיכון מביאה לעתיד טוב יותר לאזור? הפלת סדאם חוסיין העלתה לשלטון ממשלות פרו-איראניות בבגדד, והפלת עלי עבדאללה סאלח בתימן אפשרה את השתלטות החות'ים על צפון המדינה.

הפלת קדאפי מעלה שאלות מטרידות לגבי התערבות בינל' במזה"ת. נבואתו התממשה ונפילתו חיזקה את אחיזת אל-קאעדה ודאעש ביבשת אפריקה. הדיקטטורה התחלפה באנרכיה, לא בדמוקרטיה

ומה היה קורה אילו היה נופל משטרו של בשאר אסד? האם המורדים בסוריה לא הייתה מקימים אמירות אסלאמית שהייתה מוקד לג'יהאד עולמי סמוך לגבולנו? חומר למחשבה.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q