השבעה באוקטובר תפס אותנו לגמרי לא מוכנים: מבחינה צבאית, פוליטית וחברתית. תוך שעות ספורות התעשת הצבא, אך לדרג הפוליטי לקח מספר חודשים להתעשת. מי שהבין מייד שהוא נקרא לדגל היה העם: אזרחים ואנשי צבא לשעבר שמיהרו למקומות שהותקפו, חתרו למגע עם האויב וניסו להציל ככל יכולתם צעירים בפסטיבל נובה ומשפחות בעוטף עזה ובערים שהותקפו.

שעות לאחר מכן ולאחר שיצאנו מההלם של "איך זה קרה?" התגייסו חלקים רבים ב"להקה" של העם לעזור בכל מה שאפשר. תרומות של בגדים, צעצועים, רהיטים וכל מה שנזקקו לו המפונים הרבים כדי להקים בתים ארעיים במקום חדש. עזרה מתמשכת הייתה בקטיף בדרום ובצפון המותקפים כדי לעזור להציל את היבול, התגייסות למען החיילים בארוחות, מקלחות בשטח, עזרה בשיקום העסק אחרי המילואים, עזרה לנשים שנשארו בבית ועוד. כל זאת בהתנדבות מלאה ותוך תחושת שליחות חזקה של שמירה על העם. אנו, א.נשי בריאות הנפש טיפלנו בעשרות אלפי פניות של אנשים, נשים, ילדים ובני נוער שהיו במצוקה.

שעות לאחר ההלם של "איך זה קרה?" התגייסו חלקים רבים ב"להקה" של העם לעזור בכל מה שאפשר. אנו, א.נשי בריאות הנפש טיפלנו בעשרות אלפי פניות של אנשים, נשים, ילדים ובני נוער שהיו במצוקה

משמעות המושג "להקה אנושית" היא שקיים חיבור בין א.נשים. הסיבות להיווצרותה הלהקה רבות: היא יכולה להיווצר כדי לממש רעיון או משאלה משותפים, כמו בקיבוצים, כמו בהקמת חברת הייטק או קבוצת שמירה על היישוב שבו אנו גרים. ממש כמו בלהקות של בעלי חיים, גם בלהקה אנושית קיימים בעלי תפקידים כמו למשל מנהיג או מנהיגת העדר, השומרים והמגינים, המטפלים בדור הצעיר.

מדוע חשובה לנו הלהקה האנושית שאנו חיים בה?

האדם הוא יצור חלש כשהוא נמצא לבד. אין לנו יכולת התגוננות כמו לבעלי חיים, ולשם קיום אנו זקוקים זה לזו. במשך שנות הקיום האנושי התאגדנו בקבוצות כדי להשיג מזון ולשמור על הקיום.

כמו בלהקות בעלי חיים, התינוקות והילדים נשמרו על ידי כל חברי הלהקה. תחילה בלהקות של משפחה, לאחר מכן של שבטים, ומאוחר יותר התאגדנו ללהקות גדולות יותר ויותר של עם או של דת.

מדי פעם אנו מקימים להקה אנושית לצורך עניין מסוים וכורתים ברית הגנה עם בני עמים אחרים, כמו עם ארצות הברית במלחמת חרבות ברזל, או עם מדינות אחרות הסמוכות אלינו במהלך מתקפת האיראנים.

זיגמונד פרויד, הפסיכואנליטיקאי היהודי שפעל באוסטריה עד מלחמת העולם השנייה ואז ברח לאנגליה מאיום הנאצים, עסק בספריו בקונפליקט שבתוך כל אדם החי בחברה, בלהקה אנושית. בספרו  Civilizations and its Discontents (פרויד, 1930) טען שקיים מתח תמידי בין הרצון של האדם לממש את עצמו, את החשקים ואת הפוטנציאל שלו – לבין העובדה שהוא חי בקבוצה שבה גם אחרים רוצים לממש את החשקים והפוטנציאל שלהם.

מדי פעם אנו מקימים להקה אנושית לצורך עניין מסוים וכורתים ברית הגנה עם בני עמים אחרים, כמו עם ארצות הברית במלחמת חרבות ברזל, או עם מדינות אחרות הסמוכות אלינו במהלך מתקפת האיראנים

קיימים מצבים שבהם על האדם להצניע את המימוש האישי למען מימוש קבוצתי. זאת על מנת לקבל את הגנת הלהקה וגם את האפשרויות שהיא מציעה להתפתחות. צעיר בן 17 הרוצה לחיות חיים טובים ומלאים צריך להיעזר בסביבה כדי להצליח בכך. אם ירצה ללמוד, עליו להסכים לקבל את העקרונות והחוקים של אוניברסיטה או מכללה. אם ירצה לפתוח עסק, עליו לעשות זאת לפי חוקי המדינה, ואז אולי יוכל לקבל גם עזרה כלכלית ותמיכה מקצועית.

השייכות ללהקה אנושית מעניקה את האפשרות להרגיש ביטחון וגם לדעת שמישהו "רואה אותי". דונלד ויניקוט, פסיכואנליטיקאי שחי ופעל באנגליה בשנים 1971-1896, הבין כי כבר כתינוקות אנו זקוקים למישהו אחר הנמצא בסמוך על מנת שיראה את הדברים שאנו צריכים כדי לשרוד. קיום אנושי הוא לא רק אוכל והגנה, אלא גם קשר רגשי עם מי שסביבנו. זהו צורך בסיסי והוא זה שמאפשר את הקשר בין אנשים, קשר המעניק ביטחון.

כל הלהקות האנושיות נותנות מענה מסוים לצורך הזה של קשר רגשי. להקות של הרשתות החברתיות במיוחד. אינסטגרם, טוויטר או X, פייסבוק, ו-ווטסאפ, עונות על הצורך בנראות. הן מאפשרת לנו להרגיש שאנחנו חלק מקבוצה גדולה של אנשים ושיש לנו קשרים וחברים בכל העולם שמקשיבים לנו. גם כאן עלינו לשמור על חוקי הלהקה הווירטואלית: לא להיות אלימים, לא לעסוק בשיימינג, לשמור על שיח תקין ולכבד את חוקי וכללי ההשתתפות ברשת החברתית.

הגברת הלכידות בעת מצוקה היא חלק מעוצמת הלהקה בכלל ושל עם ישראל בפרט. היא מאפשרת הגברת חוסן אישי וחוסן של הלהקה כולה, ויכולת להתמודד עם איומים.

בשבעה באוקטובר נמחקו ההבדלים בתוך להקת עם ישראל. כולנו, כל חלקי העם, התגייסנו למען שמירה מפני איום קיומי. בבסיס ההתגייסות הייתה טראומה אישית ולאומית. הטראומה הביאה לעלייה בלכידות וכן לידיעה שאנו מוקפים אויבים הרוצים להשמידנו.

כל הלהקות האנושיות נותנות מענה מסוים לצורך בקשר רגשי. הגברת הלכידות בעת מצוקה היא חלק מעוצמת הלהקה בכלל ושל עם ישראל בפרט. היא מאפשרת הגברת חוסן אישי ושל הלהקה ויכולת להתמודד עם איומים

מה שעוד הביא ללכידותנו הגבוהה באותה תקופה היא תרבות החברה היהודית-ישראלית. בישראל, משפחה וקשר איתה לאורך השנים היא אחד העקרונות החזקים שלפיהם אנו חיים, וחיינו מנוהלים במידה רבה בעזרת קשרים עם משפחה וחברים. קשר כזה לא נראה באירופה או בארצות הברית, ובזכותו כולנו מרגישים אחים, חברים למסע הקשה של הקמת מדינה שבה נהיה בטוחים.

עם ישראל עם מיוחד הוא. שורשינו נמשכים 4,000 שנה אחורה אל התהוות העם בימי משה. אז נכתבו חוקי וכללי המוסר שלנו והדאגה ההדדית. בעשרת הדיברות, בסיס החוקים וההתנהלות של עם ישראל, ניתנת חשיבות ליחסים שבין האדם לחברו. בהמשך נכתבו חוקים וכללים כדי להבהיר ולקבוע כי עלינו לדאוג לבני עמנו. במשך שנים ישבנו בגלות וקמנו ממנה לתקומה בארץ ישראל, ארץ אבותינו.

זכותנו לחיים עצמאיים בארץ אינה רק זכות אבות. ב-76 שנות קיומה של המדינה כבשנו אותה – לא רק בדם, גם בעבודה קשה. תחילה פיזית ולאחר מכן בעשייה כלכלית מפוארת, בבניית ערים וישובים רבים ופיתוח החקלאות, וגם בעשייה תרבותית מרשימה, ובזכות הידע וההמצאות שלנו, שלא לדבר על תחומים מצליחים כמו הייטק ורפואה. מה שמאפשר, בין דברים אחרים, את היכולת לבנות מדינה לתפארת בזמן כל כך קצר – הוא תחושת הלכידות, ההרגשה ש"זו הארץ שלנו" ונעשה הכול כדי להגן עליה ולגדל בה בביטחון את ילדינו.

בשנה האחרונה אנו חווים טראומה קולקטיבית. בלהקה האנושית שלנו התגברה התחושה כי נבחרי העם, מי שאמורים להיות "ההורים" שלנו, להגן עלינו ולהשיט בביטחון את ספינת העם, לא מצליחים לתת מענה שיאפשר קיום בטוח. כאשר "ההורים" לא נותנים מענה עלינו להתחבר ל"אחים" שלנו ולעזור זה לזה, ואת זה עם ישראל עושה בגדול וזהו סוד העוצמה שלנו.

בשנה האחרונה אנו חווים טראומה קולקטיבית. בלהקה האנושית שלנו התגברה התחושה כי נבחרי העם, שאמורים להיות "ההורים" שלנו, להגן עלינו ולהשיט בביטחון את ספינת העם, לא מצליחים לאפשר קיום בטוח

חשוב מאוד לדבר על דור הצעירים והצעירות שבהם זלזלנו בשנים האחרונות. טענו שהם עסוקים בעצמם, אגוצנטריים, נהנתנים וניזונים מפייק ניוז שמופץ ברשתות החברתיות. ואז באה המלחמה וטפחה על פנינו. אנו רואים דור מדהים שעסוק בנתינה, בהקרבה עצמית, לא חס על עצמו למען ביטחון העם כולו והמשך קיום של המדינה. דור של צעירים וצעירות שמכירים בכך כי כעת התור שלהם כאחד הדורות השומרים על העם.

המדינה היא חלק מאיתנו ואנו חלק ממנה. חשבנו שכבר סיימנו עם המלחמות אבל הן התפרצו אלינו שוב. חשבנו שחלפה האנטישמיות ושאנו יכולים לחיות בשלום בכל ארצות העולם, אבל היא פורצת שוב ומזכירה לנו שאין לנו ארץ אחרת שבה נוכל להיות בטוחים. ביטחון הוא כמובן צבא חזק, אבל לא רק הוא. עלינו לחזק את הכלכלה, המדע, הרפואה וההייטק כדי להגיע ליציבות כלכלית.

עם זאת אסור לנו לשכוח את השורשים שלנו הנטועים בעם ישראל – על חוקיו ועל המוסר ההדדי שלו. אלה יתנו לנו את הכוח ולא פחות מזה את המשמעות לעשייתנו כאן בארץ. זהו חוסנו של עם ישראל בארצו, וזו הדרך היחידה לקיים כאן חברה ומדינה שתשמור על קיומנו האישי ותאפשר התפתחות חברתית ואישית.

נטע ענבר סבן היא פסיכולוגית קלינית ומטפלת משפחתית וזוגית. מחברת הספרים "נשבר לי הלב, תעזרו לי - טיפול פסיכולוגי בילדים ובנוער" (גלילי הוצאה לאור), "מחול התודעה והנפש - מבט פסיכולוגי על תהליכי התפתחות אישית וחברתית" (גלילי הוצאה לאור) ו"פסיפס אנושי - מבט פסיכולוגי על הגוונים המרכיבים את עם ישראל" (צמרת הוצאה לאור).