ילדים ובני.ות נוער שפונו מיישובי הצפון מדברים על תחושה של כאוס, הם נותקו ממקורות התמיכה ומערכות חברתיות השתבשו. העתיד לא ברור והם נאלצים לעבור מקומות מגורים על פי החלטות ממשלה, שלא מתחשבות בצורך להמשכיות ולבניית מנגנון יציב. אז מה ניתן לעשות כדי להתמודד עם התפרקות מנגנוני הגנה אישיים, משפחתיים וקהילתיים של בני הנוער שפונו מהיישובים המפונים בצפון?

*  *  *

בני ובנות הנוער המפונים מיישובי הצפון עברו הרס עמוק של התשתית הקיומית הבסיסית: תשתית החוסן הנפשי, תשתית החוסן המשפחתי, החוסן של מערכת תמיכה קהילתית וזה של מערכת חינוך יציבה.

ילדים ובני.ות נוער מדברים על תחושה של כאוס. קהילות שפונו התפרקו, הם נותקו ממקורות התמיכה ומערכות חברתיות השתבשו. תחושתם היא שאין מישהו שיכול להחזיק ולהכיל את הכאוס הפנימי והחיצוני.

ילדים ובני.ות נוער מדברים על תחושת כאוס. קהילות שפונו התפרקו, נותקו ממקורות התמיכה, ומערכות חברתיות השתבשו. תחושתם היא שאין דרך להחזיק ולהכיל את הכאוס הפנימי והחיצוני

העתיד לא ברור, ושוב ושוב הם נאלצים לעבור מקומות מגורים על פי החלטות ממשלה שלא מתחשבות בצורך להמשכיות ולבניית מנגנון יציב, ברור וידוע מראש.

ההורים מנסים להתמודד עם המצב הכאוטי ולא תמיד מצליחים. במקרים רבים הם לא מסוגלים להמשיך ולמלא את תפקידם כהורים, המסגרת המשפחתית מתפרקת, ובני ובנות הנוער מבולבלים באין מסגרת חינוכית וחברתית קבועה. חלקם נכנסים למצבי חרדה ודיכאון, חלקם פונים לאלכוהול ולסמים, מתרבים מקרי האלימות המילולית, הפיזית והמינית.

על פי מרכז המידע והמחקר של הכנסת, במחקר על מצבם של הילדים ובני הנוער המפונים והמתפנים שפורסם ב-19.3.2024 – 36,600 ילדים ובני נוער היו מפונים וחלק גדול מהם לא חזר לבתיהם עד היום.

הם סובלים משינויים חברתיים וסביבתיים, לעיתים מקושי של ההורים לספק את התמיכה לה הם זקוקים, משעות לימודים חלקיות ומהיעדר סדר יום קבוע. רבים מהם נעדרים מלימודים סדירים ומסתגרים בבית. חלקם סובלים מדיכאון וחרדות, התנהגויות בסיכון כגון שוטטות, שימוש באלכוהול ובסמים ומאלימות.

במאמר שפורסם בשבעה באוקטובר 2024 ב"כלכליסט", הובא מידע לפיו קיימת נשירה מסיבית מבתי הספר של המפונים בצפון, ומי שנשאר בלימודים סובל מירידה בתפקוד ובהישגים הלימודיים.

במאמר מובאים דבריה של טלי ארז, מנכ"לית עלם, עמותה לנוער בסיכון. מדבריה עולה כי שליש מבני הנוער הנמצאים בקשר עם העמותה אינם מגיעים בצורה סדירה לבית הספר, עד למצב של היעלמות של שבועות, זאת בהשוואה לאחוז אחד של נשירה בכלל בתי הספר לפני תחילת המלחמה.

36,600 ילדים ובני נוער היו מפונים ורבים מהם לא חזרו לבתיהם עדיין. רבים מהם מסתגרים בבית. חלקם סובלים מדיכאון וחרדות, התנהגויות בסיכון כמו שוטטות, אלימות, ושימוש באלכוהול ובסמים

כפי שהגוף דואג להגן על עצמו מכאב או פציעה, כך גם הנפש מגנה על עצמה מאירועים טראומטיים שלא ניתן להכיל אותם. הנפש האנושית בנויה כך, שכאשר אנו עוברים אירוע מעורר מצוקה: חרדה, פחד, עצב, מתח ולחץ, יופעלו מנגנוני הגנה נפשיים כדי לשפר את ההתמודדות וכדי שלא נסבול מתופעות ארוכות טווח של מצוקה. במקרים רבים יועבר האירוע מעורר המצוקה לרובד הלא-מודע ונתעלם ממנו.

תוצר של המצב עלול להיות סומטיזציה ופגיעה עצמית. גוף ונפש מחוברים וטראומות יכולות להתבטא גם בצורת מחלות, סימפטומים גופניים או בצורה של פגיעה עצמית: שריטות וכוויות סיגריות מכוונות, גניבות חוזרות, שתיית מופרזת של אלכוהול ונהיגה, שימוש בסמים.

חלק מהניסיון לתיקון של שבירת החוסן האישי נעשה בעזרת התמסרות למסכים, במקרים רבים התמכרות אליהם. זה נותן תחושת שייכות ללהקה האנושית שממנה נותקתי – השכנים, התלמידים בבית הספר, תנועת נוער וחוגים. המסכים מאפשרים תחושת שייכות גם ללהקות נרחבות יותר, על פי נושאים ספציפיים כמו הערצה לידוען רשת או חבורת cosplay – חבורת משחקים ומתחפשים לצורך כך ברשתות.

בין התופעות מעוררות המצוקה שחווים הילדים ובני הנוער המפונים אפשר למנות:

1

עמעום ההיררכיה ההורית – ישנם ילדים.ות ומתבגרים.ות שהוריהם נרצחו, נחטפו או נהרגו במלחמה, ובנוסף לאבל הכבד על מות ההורים, התפרקות המשפחה והבית – יש גם את התחושה כי הם חסרי הגנה, בודדים בעולם. כל אחד מגיב בדרכו וחלק מהם נכנסים למצב דיכאוני או שפונים לאלימות, לסמים ולאלכוהול.

2

פירוק מערכת התמיכה הקהילתית – מערכת תמיכה מורכבת לא רק מהורים, אלא גם ממי שנמצא סביבי במהלך החיים. הדבר נכון עוד יותר לגבי בני ובנות נוער בשנים בהן משקל העניין וההזדהות עוברים מההורים ומהמשפחה אל חברים. ההימצאות של חברים וחברות במהלך החיים היומיומי מעניק תחושת רצף החיים ומכאן ביטחון קיומי.

גוף ונפש מחוברים וטראומות יכולות להתבטא גם בצורת מחלות, סימפטומים גופניים או בצורה של פגיעה עצמית: שריטות וכוויות סיגריות מכוונות, גניבות חוזרות, שתיית אלכוהול מופרזת ונהיגה, שימוש בסמים

3

שיבוש מערכת התמיכה הבית-ספרית – לבית הספר תפקיד חשוב בשמירה על הילדים והנוער. המורות רואות את בני הנוער לעתים יותר מהוריהם וקשובות למה שהם עוברים. הן הראשונות לראות ירידה בלימודים, בעיות בריכוז או קשיי למידה, בעיות חברתיות. לעתים המורים הם הראשונים לפגוש מצבי דיכאון ופגיעה עצמית אצל הנוער. שכבת מגן זו נעלמת כאשר בית הספר אינו מקום יציב ומשתנה מספר פעמים בשנה. המורות לא מכירות את התלמידים ואין יחסי אמון.

מה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב?

כאשר מתרחש אירוע קיצון כמו במלחמת חרבות ברזל, מתרסקת תחושת הרציפות של העצמי ושל הקהילה. אז מתנפצות תפיסות עולם בסיסיות, שעד לאירוע הטראומטי שימשו כמנגנוני הסתגלות: תפיסת העולם כהגיוני ובעל משמעות פנימית, תפיסת הסביבה והאדם כמיטיבים ותפיסת העצמי כמוסרי והגון.

מנגנוני ההסתגלות הבריאים מנסים להחזיר במגוון דרכים את האיזון הנפשי למי שניצל מהאירוע הטראומטי. חלק מהדרכים תהיינה הרסניות, ועלינו לעזור לנער.ה במציאת דרכי הסתגלות חדשות וטובות למצבם.

בימים אלה של תחילת חזרה לצפון ולמסגרות החיים, נחוצות חשיבה מעמיקה ותשומת לב מיוחדת לתהליך החזרה. יש לתת מערכות תמיכה להורים כדי שיוכלו לחזור לתפקיד הבסיסי והטבעי שלהם – להנהיג את המשפחה. יש לאפשר להם ביטחון כלכלי ושל מגורים לאורך זמן, כזה שיאפשר התהוות מערכת קהילתית תומכת.

בנוסף יש לאפשר לכל ילד או בן נוער, הזקוק ורוצה בכך, לקבל טיפול נפשי ארוך טווח ככל שנדרש. המענה הניתן כיום מוגבל בזמן, ועובדה היא שאין תחום זמן ברור וידוע המספיק לעיבוד טראומה קשה כל כך.

ברובד החברתי צריך לעשות התערבויות קבוצתיות לגיבוש קהילות תומכות בקרב בני הנוער, להגדיר מחדש את הערכים וההתנהגויות המותרות ואלה האסורות ולאפשר פעילות משותפת שתיתן משמעות ומקום לאכפתיות.

מנגנוני ההסתגלות הבריאים מנסים, במגוון דרכים, להחזיר את האיזון הנפשי למי שניצל מהאירוע הטראומטי. חלק מהדרכים תהיינה הרסניות, ועלינו לעזור לנער.ה במציאת דרכי הסתגלות חדשות וטובות למצבם

יש לחזק את מערכת החינוך ולתת למורות ולמורים אמצעים חינוכיים לאבחון והתערבות ראשונית בטראומה, להציע להם כלים לאבחון מצבים נפשיים וחברתיים חריגים ולעגן את שרשרת הטיפול במצבים כאלה. יש לתת להם סדנאות העונות גם על צרכיהם הנפשיים, בעקבות טראומה ראשונית או משנית שעברו ושהם עוברים.

נטע ענבר סבן היא פסיכולוגית קלינית ומטפלת משפחתית וזוגית. מחברת הספרים "נשבר לי הלב, תעזרו לי - טיפול פסיכולוגי בילדים ובנוער" (גלילי הוצאה לאור), "מחול התודעה והנפש - מבט פסיכולוגי על תהליכי התפתחות אישית וחברתית" (גלילי הוצאה לאור) ו"פסיפס אנושי - מבט פסיכולוגי על הגוונים המרכיבים את עם ישראל" (צמרת הוצאה לאור).