שלום לכם,

האם זכרתם בצאתכם מהבית לקחת אתכם הבוקר את תעודת הנאמנות?

לא תעודת נאמנות למדינה. מי שעומד בראש הממשלה שלנו הבהיר לנו בימים אלה כי יש לדאוג לנאמנות אליו.

לצורך ההמחשה, הוא הציג את התנהלותו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. שעשה לדבריו שלושה דברים: הקיף את עצמו באנשים שנאמנים לו באופן אישי, פיטר את כל מי שלא נאמן לו, ומחסל עכשיו את "הדיפ סטייט".

בניטו מוסוליני אמר: "האמת היא כי אנשים עייפים מן החירות", וגם "ההמון אינו צריך לדעת, עליו להאמין". זה לוקח אותנו לדבריו של המנהיג שלנו, ששאל את האנשים שהגישו את מועמדותם לתפקידים הבכירים ביותר במדינה: "האם תהיה נאמן לי"?

מוסוליני אמר: "האמת היא כי אנשים עייפים מן החירות" ו"ההמון אינו צריך לדעת, עליו להאמין". ואילו המנהיג שלנו שאל את האנשים שהגישו מועמדות לתפקידים הבכירים ביותר במדינה: "האם תהיה נאמן לי"?

לדוגמה, מאיר דגן ז"ל, שעמד בראש המוסד, סיפר באחד מהראיונות שנתן: "נתניהו שאל אותי, 'למה אתה לא מרצה אותי, אתה הלוא כפוף אליי'. עניתי לו שאני כפוף לו אבל נאמן למדינה".

וזכורים הסיפורים על ראיונות שקיים נתניהו עם בכירים, גם במערכות הביטחון, כשלפתע יצא את החדר "ורעייתי" נכנסה במקומו, וכמו שתיאר זאת ניר חפץ, היא המשיכה את הראיונות וקבעה לא מעט במי ימונה למה.

גם מי שהיה יועצו המדיני של נתניהו, עוזי ארד, אמר לא אחת: "נתניהו אמר לי: 'כדי לשלוט בישראל אתה צריך ששלושה אנשים יהיו שלך – ראש השב"כ, ראש אגף החקירות במשטרה ונציב מס הכנסה'". בקדנציה הזו, נראה שנתניהו ביקש משליחו במשרד המשפטים לכלול גם את נשיא בית המשפט העליון באנשים הללו אבל הוא נכשל במשימתו.

בימים אלה, כשמדינה שלמה בדיכאון עמוק על רקע המצב הביטחוני, החטופים המעונים והאבל – מה שמעניין את האיש שנבחר לעמוד בראש המדינה זה איך להגיע למצב שרק נאמנים לו יתמנו לתפקידים משמעותיים. כמו כל דיקטטור בהתהוות הוא מקיף עצמו ביס-מנים, שלא מעזים לומר מילה הסותרת את עמדתו.

השלכות של מצב זה ניכרות גם בהחלטות הביטחוניות שהתקבלו בימים הרי גורל אלה. אם המינויים בממשלה נעשים שלא על פי כישורים, ומי שמתמנה הם אנשים בינוניים מינוס, שאין להם ידע מינימלי בביטחון (כמו במינויים של דוד אמסלם או במינוי של גילה גמליאל לשרה לענייני מודיעין), כל ההשתלמויות, הקורסים ומערכי ההסברה שיקבלו מהדרג הצבאי לא יכשירו אותם לחשיבה קוהרנטית שתהווה תשובה הולמת לאתגרים המורכבים. הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט נוהג לומר זאת לא אחת בדאגה עמוקה.

בימים אלה, כשמדינה שלמה בדיכאון עמוק על רקע המצב הביטחוני, החטופים המעונים והאבל – מה שמעניין את האיש שנבחר לעמוד בראש המדינה זה איך להגיע למצב שרק נאמנים לו יתמנו לתפקידים משמעותיים

בואו נבדוק מי הם חברי הקבינט המצומצם, לבד משר הביטחון, שיכולים באמת לנתח לעומק מידע שמתקבל.

מה קורה בישיבות הקבינט, למשל? נזכיר שבקבינט הביטחוני חברים ראש ממשלת ישראל העומד בראשו, והחברים בה דרך קבע – שר החוץ, שר הביטחון, השר לביטחון לאומי, שר האוצר, שר המשפטים, ושרים שראש הממשלה מצרף.

האם לאיתמר בן גביר, שהיה שר לביטחון לאומי למרות שהצבא סירב לקבלו לשורותיו אפילו כחייל – היה ידע מקיף מספיק כדי להשתתף בפורום הזה? עכשיו ממלא מקומו הוא חיים כץ. או האם לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' יש את הידע הדרוש כדי להשתתף ולקבל החלטות שאינן נובעות מאמונה עיוורת בהפיכתה של ישראל למדינת הלכה? האם אורית סטרוק, הלוחמת הבלתי נלאית בצבא השם ודודי אמסלם, מפצח הגרעינים האולטימטיבי, ניחנו בכישורים הדרושים להיות משקיפים בקבינט המלחמה?

אולי זו הסיבה שהממשלה מקבלת בדרך כלל את עמדות הצבא. אין מי שיעלה הצעות ויוזמות עם מעוף, או יעלה אלטרנטיבה לרעיונותיו של זה שעומד בראש הממשלה וצריך לתמרן בין כס הנאשמים בבית המשפט ומשברים קואליציוניים מזדמנים, לבין מסעות תענוגות בוושינגטון.

איפה הימים בהם חברי הקבינט היו אנשים בשיעור הקומה של דן מרידור, בני בגין, עוזי לנדאו, בוגי יעלון, שמעון פרס או משה ארנס? טוב נסחפתי. ומעבר לכך, לא יתכן שראש ממשלה יציג את השב"כ ואת צה"ל כאויבים, כחזית נוספת במלחמה הרב-חזיתית שהוא מנהל. למעשה, השעה הקשה הזו שאנו נמצאים בה – קשה בהרבה ממה שחשבנו.

ראש השב"כ לשעבר יורם כהן, אמר לאחרונה בראיון שנתן לרוני קובן:

"נתניהו ראש ממשלה מוטרף, עושה דברים שאפילו דיקטטורים לא עושים".

האם בן גביר, שהיה שר לביטחון לאומי למרות שלא התקבל לצבא – היה בעל ידע מספיק כדי להשתתף בפורום הזה? האם סמוטריץ' יכול לקבל החלטות שאינן נובעות מאמונה עיוורת בהפיכת ישראל למדינת הלכה?

אם בימי מפא"י העליזים היה מי שאמר שרק הפנקס האדום של חברות במפלגה הוא סמל סטטוס שמאפשר קבלת עבודה – עכשיו נחצו כל הגבולות. האם בעתיד תונפק תעודת נאמנות למנהיג העליון לכל אחד מאתנו?

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.