החודש, ב-15 בפברואר, נערכו שני אירועים חשובים במדינה: באחד, מכבי תל אביב גברה על הפועל ירושלים 87:72. בשני, פורסם מדד אמון הציבור במוסדות השלטון של המכון הישראלי לדמוקרטיה – ולפיו האמון בבית המשפט עליון גובר ב-39.5% על האמון בכנסת – אשר רק 16% מהציבור עדיין נותן בה אמון.

באירוע הראשון, מכבי תל אביב זכתה בגביע המדינה, באופן ברור ומובהק לכל. נשיא המדינה התכבד להעניק להם את הגביע. באירוע השני, הכנסת, שנמצאה מוקצית מחמת מיאוס על רוב עצום בציבור, וזכתה באמון הנמוך יותר מפי 2 ממערכת המשפט, לא רק שלא מכבדת את ההפסד הצורב שלה ומחזירה את המנדט לעם, או לפחות פועלת להקמת ועדת חקירה ממלכתית, אלא פועלת בעיוורון מוחלט, ויוצאת למסע נקמני ומוטרף להחרבת בית המשפט העליון, מערכת המשפט ולהחרמת הנשיא הנבחר, יצחק עמית.

הכנסת, שהאמון הציבורי בה נמוך בהרבה מהאמון במערכת המשפט, לא רק שלא מכבדת את הפסדה הצורב ומחזירה את המנדט לעם, אלא אף יוצאת למסע נקם במערכת המשפט

בכל מדינה וחברה תקינה, היה ברור לכל שמדובר במחזה אבסורד. איך ייתכן שמי שהגיע למקום הלפני אחרון בליגת אמון הציבור (מקום 7, כאשר רק המפלגות זכו למיקום נמוך ממנו), תוקף באופן ברוטלי, בשקרים וסילופים, את בית המשפט העליון, שהגיע למקום 4, עם יותר מכמות כפולה של קולות ממנו?

החרמות של שלושת הבכירים את טקס השבעת נשיא בית המשפט העליון, והחרמת שיתוף הפעולה עמו כראש הרשות השופטת – היו מובילים לפיטורי שר המשפטים לאלתר במדינה מתוקנת. בממשלה הנוכחית, שר המשפטים הנוכחי וזה שבעבר, רוקמים מזימת השתלטות של הממשלה והכנסת על מערכת המשפט.

שיא הציניות הוא בבחירה לכנות את הצעת החוק החדשה לשינוי הרכב הוועדה לבחירת השופטים, שנועדה להשתלטות הקואליציה על מערכת המשפט – "הצעת פשרה".

ההצעה הזו מתיישבת כמו כפפה עם המשטר האנטי-דמוקרטי שכבר פועל פה. ראשית, במבנה הקיים של מערכת הפרדת הרשויות בישראל ובמרבית העולם, הוועדה למינוי שופטים כוללת רוב של אנשי מקצוע, תוך ייצוג גם לפוליטיקאים. הוועדה בישראל, מאז קום המדינה ואף לפני כן, מונה תשעה חברים – חמישה מהם בתוקף תפקידם המקצועי (שלושה שופטים ושני עורכי דין) ,וארבעה מהמערכת הפוליטית (שני שרים ושני חברי כנסת). ואולם, השינוי הראשון המוצע בהרכב הוועדה, שמציע להחליף "רק" שניים מחבריה המקצועיים (עורכי הדין) באנשי משפט שייבחרו על-ידי הקואליציה והאופוזיציה, מטה את הכף לטובת הפוליטיקאים.

במילים אחרות, מבקשים לתת לרוב בוועדה, הנבחר בבחירות – עליונות על פני עקרון הפרדת הרשויות בישראל, ומאפשרים להכפיף את הוועדה למינוי שופטים לפוליטיקאים – דבר שבהכרח יביא לעריצות של הרוב. די בכשל הזה כדי לפסול את הקונספציה ואת הצעת ה"פשרה" המפוקפקת כולה.

זה שיא הציניות לכנות את הצעת החוק החדשה לשינוי הרכב הוועדה לבחירת השופטים "הצעת פשרה". זו הצעה שתכפיף את הוועדה בפני הפוליטיקאים ותאפשר השתלטות של הקואליציה על מערכת המשפט

שנית, בהצעה להוציא כליל את עורכי הדין מהוועדה למינוי שופטים, קיים ביטוי להשתלטות הפוליטית שהממשלה מנסה לבצע גם על החברה האזרחית. מחקרים רבים לאורך השנים הוכיחו את התרומה וההשפעה הרבה של הארגונים הבלתי-ממשלתיים על תמהיל הממשל האיכותי בחברה דמוקרטית.

התנפלותה הברוטלית של הממשלה נגד עוצמת עורכי הדין, היא היבט מובהק של יעד השליטה עליהם. עורכי דין מייצגים אותנו, האזרחים, מול מערכות המשפט. כמובן ש"לא כולם צדיקים", אך רובם הגדול עושה מלאכתו נאמנה, בקיא ברזי הנעשה בהיכלי הצדק, ומכבד את עבודת השופטים. עזות המצח להפוך גם את עורכי הדין ממשרתי ציבור לאויבי העם, היא חלק מהתכנית להפיץ שקרים ולזרוע כאוס מצד הקואליציה.

שלישית, הנסיגה מהתיקון המוצלח של 2008, המוצעת אף היא במסגרת ה"פשרה" – דורשת לבטל את הצורך ברוב של שבעה שופטים בבחירת שופט לעליון. הצעת החוק הנוכחית מהווה אפשרות נוספת לכך שששת נציגי הפוליטיקאים בוועדה יוכלו להכריע לגבי כל נבחר לעליון.

מכל הסיבות האלה, ומפני שכבר היום אפשר לראות בכל סקר את אי-האמון הגורף שמביע הציבור בממשלה ובכנסת הנוכחית, יש להדוף את הצעת החוק על הסף, ולמנוע את הניסיונות לקידום המהפכה המשטרית של ממשלת החורבן. העובדה שאנשים ראויים כמו השר לשעבר יזהר שי פורסים את חסותה עליה, רק מטרידה עוד יותר ומדגישה את עומק חוסר האונים וליקוי המאורות בו לוקה גם האופוזיציה.

בנוסף לנימוקים לגופם, גם סדרי העדיפויות של הממשלה הזאת אבסורדיים. הפקרת והזנחת החטופים, הימשכות המלחמה ממלחמת מגן הכרחית למלחמה פוליטית של הישרדות שלטונית, הרס הכלכלה, ביזת תקציבים למגזרי השלטון, פעולות שיקום איטיות ובירוקרטיה איומה כלפי נפגעי הטבח בדרום והפליטים מהגליל והצפון, פעילות לקידום חוק השתמטות גורף ועוד. בנוסף, השתלטות ברוטלית על מערכות המשפט, התקשורת, החינוך, התרבות, הדירקטוריונים, ויד הכוח, הכבוד והכסף עוד נטויה.

ואם לא די בכל אלה ליצירת החורבן המשטרי – עולה עתה החשד לשיתוף פעולה לכאורה, של אנשים מסביבת ראש הממשלה עם קטאר. בנימין נתניהו כבר נחשד בהפקרת ביטחון המדינה (בפרשת הצוללות, הנבדקת עתה בוועדת חקירה) ופרשת מילוי כיסי חמאס בהון עתק מקטאר, שהלך לבניית מנהרות האימה וחימוש תנועת הטרור.

יש להדוף את הצעת החוק על הסף ולמנוע את הניסיונות לקידום המהפכה המשטרית של ממשלת החורבן. העובדה שאנשים ראויים כמו השר לשעבר יזהר שי פורסים את חסותה עליה, רק מטרידה עוד יותר

לכן לא רק שיש להדוף את ההשתלטות הברוטלית של הממשלה על בחירת השופטים ומערכת המשפט, וניסיונה לגרום להשמדת הערך שלהם – אלא שהממשלה מוכרחה להשלים את השבת כל החטופים, וללכת מיד לבחירות. כל דבר פחות מזה, הוא פרס למחריבי המדינה, ועליו כולנו נשלם את המחיר.

ד״ר ענת מאור היא חברת כנסת לשעבר, חברת קיבוץ נגבה.