הכי קל והכי פשוט לכל אדם זה להיות חלק מהעדר. זה מבטיח הגנה, חום, תמיכה חברתית ותחושת לכידות. אין צורך להתלבט, לחשוב, להתאמץ ולקבל החלטות. יש מנהיג אותו העדר מקבל בהכנעה, הולך אחריו כסומא באפלה ונותן גב לכל גחמה ושגעון שלו. לחברי העדר ברור כי בלעדי המנהיג הם אפסים ויכולת הקיום שלהם בעדר מוטלת בספק.

לצד המנהיג יש חבורה קטנה של חנפנים, אומרי הן אשר כל ישותם נתונה למנהיג. הם מוכנים לעשות הכל כדי לרצות אותו – לשקר, לרמות, לגנוב סוסים, להכפיש – ובקיצור להיות אסקופה נדרסת לכל גחמותיו. הם יודעים שכך הם יזכו באיזה פירור של טובת הנאה אישית – מינוי לשר, חברות בוועדות, שיתוף בהתייעצויות, ג'וב למקורב או לבן משפחה, תקציב מכספי הציבור, ולעתים גם איזה מילה טובה או טפיחה על השכם שמטעינה את המצברים שלהם.

לצד מנהיג העדר יש חבורה קטנה של חנפנים, אומרי הן אשר כל ישותם נתונה למנהיג. הם מוכנים לעשות הכל כדי לרצות אותו – לשקר, לרמות, לגנוב סוסים, להכפיש – ובקיצור להיות אסקופה נדרסת לכל גחמותיו

הקיצוניים הם אלה שמובילים את חבורת החנפנים, וכל יתר העדר נגרר וממתין למוצא פיהם או למוצא פיו של המנהיג באמצעותם. חברי העדר יודעים כי אם יחרגו מהשורה ויגידו או יעשו משהו שלא ימצא חן בעיני המנהיג או חבורת החנפנים שלו (שנקראים גם בייס), אזי דינם נחרץ והם יסולקו מהעדר בבושת פנים או יזכו לחרם חברתי.

לעתים הם גם יעשו פעולות עצמאיות מתוך ידיעה או מחשבה מה ימצא חן בעיני המנהיג או סביבתו הקרובה. גם אשת המנהיג וילדיו הם מושא לחנופה חסרת גבולות. הם זוכים לדברי שבח חסרי כיסוי  על אנושיותם, חמלתם ותרומתם הבלתי נלאית לחלשים ולמסכנים בחברה. כאשר מאן דהיא מעזה ברוב חוצפתה לבקר את אשת המנהיג הם מגוננים באמירה כמו: "את לא מגיעה לקרסוליים שלה".

חלק מהעדר הם אנשים משכילים, חכמים בעלי ניסיון ניהולי רב ויודעים לנתח היטב מצב ולקבל החלטות. בעברם הציבורי הם היו בעלי יושרה, ממלכתיות, נחישות, אמונה בצדקת הדרך, מסירות אין קץ לעבודה ולמטרה, ושמרו על ערך של חברות אמיתית עם חברים איתם נלחמו כתף אל כתף. והכי חשוב – כל פעילותם הייתה למען הציבור הכללי, ולא למען אדם זה או אחר או אינטרס אישי כלשהו.

אבל מייד עם כניסתם לתוך המסגרת הפוליטית של העדר הם מפנימים את כללי המשחק, משנים את פרצופם ומתקרנפים. הם מוכנים לבלוע כל צפרדע ולהתעלם מביקורת שנשמעת כלפיהם – העיקר למצוא חן בעיני הבייס ולא להרגיז את המנהיג. בבת אחת כל הערכים הממלכתיים נעלמים והאינטרס היחיד שנותר הוא השרידות הפוליטית. הם זורמים עם המנהיג, גחמותיו ושחיתותו האישית, מתוך ידיעה כי אחרת הם יאבדו את מעמדם ואת הכיבודים הנובעים ממנו – כסף, כוח וכבוד.

בבת אחת כל הערכים הממלכתיים נעלמים והאינטרס היחיד שנותר הוא השרידות הפוליטית. הם זורמים עם המנהיג, גחמותיו ושחיתותו, אחרת יאבדו את מעמדם והכיבודים הנובעים ממנו – כסף, כוח וכבוד

וכך, הם סותמים את פיהם לנוכח עוולות הרפורמה המשפטית שהורסת את הדמוקרטיה, מרימים את ידם למען חוקים והחלטות עקומות שספק רב אם הם מאמינים בהם, ומוכנים לתת יד לפיטורים שרירותיים של ראש שב"כ ושל יועצת משפטית לממשלה או כל דרג ממשלתי שמפריע למנהיג לשלוט באופן מוחלט. כך הם מוכנים להכפיש ולהשמיץ את האופוזיציה, המערכת המשפטית, את התקשורת וכל מי שלא בא להם טוב בעיניים.

הכוח הפוליטי שלהם הוא באמצעות הרמת אצבע במליאת הכנסת, בישיבות הממשלה, בוועדות שרים, במרכז המפלגה ועוד. אבל ניכר שהאצבע הזו פועלת באופן טכני לגמרי כמו בובה על חוט, והיא שפוטה של הקיצוניים שעומדים מאחורי המנהיג ללא עוררין – כל הערכים האחרים נשכחו ואינם רלוונטיים. ובקיצור, הם מתיישרים עם הרוע, השחיתות והנבזות שהורסים כל חלקה טובה.

מי שיוצא מהשורה, מעז להביע ספקות או להשמיע ביקורת – דינו נחרץ. הוא מוחרם, נמחק מהעדר או מועף לשוליים. הוא חוטף קללות והשמצות פרועות ושקריות, הוא ממודר מכל פעילות משותפת, וסיכוייו לקבל לגיטימציה כלשהי שואפים לאפס.

אם יבקש לחזור בו הוא יצטרך לעבור מסכת ייסורים של השפלות ולהידרש לתקופת מבחן כדי להוכיח את נאמנותו. כדי להוכיח שהוא ראוי להיות חלק מהעדר, הוא נדרש לא פעם להיות יותר קיצוני מהקיצוניים ביותר. גם אז ספק אם יתקבל חזרה לעדר באופן מלא ותמיד יתייחסו אליו בחשדנות כי הוא כבר הוכיח את אופיו הבוגדני.

מנהיג העדר מנצל כמובן את שליטתו המוחלטת בעדר לצורך קבלת טובות הנאה אישיות עבורו ועבור בני משפחתו ומקורביו, וניתן לאפיין אותו כבעל "תסביך אלוהים" המוגדר בוויקיפדיה כך:

"בעל אמונה בלתי מעורערת המאופיינת ברגשות מנופחים ועקביים של יכולת אישית יוצאת דופן, פריווילגיה, וחסינות מפני טעויות. הוא עשוי לסרב להודות באפשרות שהוא טעה או שנכשל, גם לנוכח ראיות שלא ניתן להפריך, בעיות בלתי הפיכות או משימות קשות ובלתי אפשריות. הוא דוגמטי ביותר בהשקפותיו, ומדבר על דעותיו האישיות כאילו היו נכונות ללא עוררין. הוא עשוי לזלזל במוסכמות ודרישות החברה, ועשוי לבקש התחשבות או הרשאות מיוחדות".

כוחם הפוליטי הוא בהרמת אצבע במליאת הכנסת, בישיבות הממשלה, בוועדות שרים, במרכז המפלגה ועוד. אך ניכר שאצבע זו פועלת באופן טכני, כבובה על חוט, והיא שפוטה של הקיצוניים שעומדים מאחורי המנהיג

וכאשר אדם כזה זוכה לתמיכה רחבה ועקבית של העדר אזי ברור לחלוטין שהוא ישתמש בכוחו כדי לסלק מהדרך כל מי שעשוי להפריע לו לשלוט ללא מצרים ולערער על מעמדו. כל הקבלה למתרחש בהקשר זה במדינת ישראל היא על דעת הקורא.

חיים מנור הוא יליד 1947, תושב כפר סבא, גימלאי של מערכת הביטחון בתפקיד בכיר, תואר שני במנהל עסקים ותואר שני נוסף במדעי המדינה.