"איכה ישבה בדד"

במילים אלו, המלאות תדהמה, נפתחת מגילת איכה, אותה אנו קוראים אחת לשנה, בליל ט' באב. השאלה הזו היא מסוג השאלות הפותחות ב"איך": איך זה ייתכן? איך ייראה העתיד שלי? איך אתמודד עם מה שקורה?

שאלות המתחילות ב"איך" אינן מבקשות רק להבין – הן מבטאות לעיתים דווקא את חוסר היכולת להבין. את תחושת האובדן והבלבול, את שלב ההלם שבו התודעה קופאת. אלו תגובות אופייניות ונורמליות לגמרי לשלב הראשון של טראומה, אישית או קולקטיבית.

שאלות המתחילות ב"איך" אינן מבקשות רק להבין – הן מבטאות לעיתים דווקא את חוסר היכולת להבין. את תחושת האובדן והבלבול, ההלם בו התודעה קופאת. תגובות אופייניות ונורמליות לגמרי לשלב הראשון של טראומה

זהו שלב בו המציאות מתערערת, הסדרים הישנים נשברים, ואנשים נותרים רק עם שאלות. זהו שלב של עיבוד ראשוני, של גישוש באפלה.

אך כשהשלב הזה מתמשך יותר מדי, הוא גובה מחיר כבד. שאלות קיומיות שלא מקבלות מענה, קשיים נפשיים שאינם מטופלים – כל אלה עלולים להוביל לתחושת אובדן, ריקנות ומשבר זהות. כמו בימי החורבן, כאשר השאלות נערמות, גם האחריות על החלק שלנו בחורבן מטשטשים. החיים אמנם נמשכים, אך בפנים הולך ומעמיקה דרך ללא מוצא.

כאן נכנסת לתמונה השאלה האחרת: "אַיֶּכָּה?" שאלה שמבקשת לעצור את הבריחה ומזמינה אותנו אחת לשנה להביט פנימה. מגילת איכה לא עוסקת בכאב לבדו, אלא נוגעת ישירות בשאלת האחריות. שאלה אקטואלית מתמיד שנוגעת בעצבים החשופים שלנו כחברה ישראלית שעדיין דואבת את פצעי השבעה באוקטובר. איפה היית כשזה קרה? ואיפה אתה עכשיו?

עוד מהמפגש הראשון בתנ"ך עם שאלה דומה מתרחש בסיפור גן עדן, לאחר חטא האדם הראשון. אז שואל אלוהים:

"וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם, וַיֹּאמֶר לוֹ: אַיֶּכָּה" (בראשית ג', ט').

גם שם, עולמו של האדם התערער, והוא בורח. אינו מסוגל להתמודד. דווקא אז נשאלת השאלה: "אַיֶּכָּה?". זו אינה שאלה טכנית-גאוגרפית, אלא קיומית: איפה אתה? היכן אתה עומד ביחס לעצמך, לעולם, לאחריות שלך?

שאלות קיומיות שלא מקבלות מענה, קשיים נפשיים שאינם מטופלים – עלולים להוביל לתחושת אובדן, ריקנות ומשבר זהות. כמו בימי החורבן, כאשר השאלות נערמות גם האחריות על החלק שלנו בחורבן מטשטשים

אלוהים מזהה את משבר הזהות של האדם, את האובדן והניכור שהוא חש בעולם שהשתנה עליו בפתאומיות. הוא מזמין את האדם להפסיק להימלט, באמצעות הכוונה ושאילה פנימית, להתחיל לשוב אל עצמו.

גם חז"ל במדרש הזוהר מזהים קשר עמוק בין שתי השאלות – בין ה"אֵיכָה" של מגילת הקינה לבין ה"אַיֶּכָּה" של ספר בראשית: כשאנחנו מפסיקים לשאול "איפה אני", כשאנחנו מוותרים על בדיקת המצפון, על אחריות, על תיקון – אנחנו מועדים שוב ל"אֵיכָה": לבד, חורבן, שבר.

שבועות רבים אנו מתכוננים לט' באב, עוטים על גופינו מנהגי אבלות. מתכנסים בתוך עצמנו ועוסקים בשאלת האחריות למען תיקון אישי וחברתי. אבל אל לנו לאבד את התקווה. אל לנו לשכוח כי בכל משבר טמונה הזדמנות. גם בתוך החורבן יש הזדמנות לחשבון נפש.

איך עושים את הצעד הראשון? מניחים את המראה מול הפנים ומביטים בה, שואלים שאלות מול דף נייר כאשר היד רושמת. עבורי הצבת מראה בזמן אמת היא לא משימה פשוטה, אך מתגמלת.

אלו מספר שאלות טובות שכדאי לך להתחיל בט' באב:

1. האם אנחנו נוכחים מספיק? אכפתיים?
2. האם אנו מתמסרים לחיים משותפים – או נסגרים?
3. איפה המקום שלי לקחת אחריות? אחריות אישית, או אחריות בתוך החברה הישראלית?

גם חז"ל מזהים קשר עמוק בין ה"אֵיכָה" במגילת הקינה ל"אַיֶּכָּה" בבראשית: כשאנו מפסיקים לשאול "איפה אני", כשמוותרים על בדיקת המצפון, על אחריות, על תיקון – מועדים שוב ל"אֵיכָה": לבד, חורבן, שבר

השאלות אינן קלישאה – הן תנאי לשיקום אמיתי:

אֵי-כָּה נבנה מחדש?

אֵי-כָּה נאהב שוב, נקשיב, נחלום?

אֵי-כָּה ניצור ערבות הדדית שאינה סיסמה אלא בחירה?

הרבה מירה רגב, מנהלת את תחום התוכן והתרבות בתנועה הרפורמית, עורכת טקסי חיים, מלווה רגשית ורוחנית ומורה לספרות הקבלית