בקהילת החוקרים הישראלית של מדע המדינה החליטו להפסיק לשתוק!

אחרי התקיפה האלימה שהתרחשה אתמול בהפגנה מול מעון ראש הממשלה, תקיפה שבה שבר חסיד נתניהו את אפו של ד"ר מיכאל מוריס רייך,  החליטו בחוגים למדע המדינה לצאת חוצץ נגד הסחרור הפוליטי המתדרדר לאלימות, להצביע על החשוד בפלילים מבלפור כסיבה מרכזית להתדרדרות לבחירות נוספות, ולהגיד דברים נחרצים על חוסר הלגיטימיות של המשך כהונתו.

אחרי התקיפה האלימה שהתרחשה אמש בהפגנה מול מעון רה"מ, בה שבר חסיד נתניהו את אפו של ד"ר מיכאל מוריס רייך,  החליטו בחוגים למדע המדינה לצאת חוצץ נגד הסחרור הפוליטי המתדרדר לאלימות

בכנס חירום של ראשי חוגים ואנשי סגל בכירים מכל המוסדות האקדמיים, שהתקיים במוצאי שבת, הוחלט שאין די בעצומות ובראיונות יזומים בתקשורת, הוחלט להשבית את הלימודים ולהצטרף באופן מאורגן למאהל המחאה שהקים יורם יובל.

אל תעצרו את נשימתכם.  זה לא קרה.

בקהילת מדעני המדינה, כמו בקהילות מומחים אקדמיות נוספות, ממשיכים לשתוק – לפחות באופן קיבוצי, בשם קודים אתיים מדוקדקים. מי צריך את "אם תרצו"? מי צריך את בנט, את פרץ, או את אסא כשר כשיש א-פוליטיות אימננטית, וחומרה אקדמית אוביקטיבית וכבדת ראש, שלא פוסעת יד ביד עם מעורבות פוליטית ועם התבטאות נורמטיבית מאורגנת. גם לא במצב חירום.

בכנס חירום של בכירי המוסדות האקדמיים הוחלט שאין די בעצומות ובראיונות בתקשורת וכי יש להשבית את הלימודים ולהצטרף באופן מאורגן למאהל המחאה שהקים יורם יובל. אל תעצרו את נשימתכם. זה לא קרה

הם ימשיכו להסביר לכם שישראל היא חלק ממגמה עולמית של נסיגת דמוקרטיות, שבנימין נתניהו הוא דוגמה מצויינת למנהיג פופוליסטי, שהשליטה בסדר היום הפוליטי עוברת שינויים עם החלשות המודל העסקי הישן של התקשורת, שמשטר הולך ומשטר בא מתוך דינמיקות שאפשר/אי אפשר לנבא.

נגמר שלטון החוק? אין יותר תקשורת עצמאית שמעצבת את סדר היום?  פייק ניוז? באד ניוז? בלוז-ניוז? קורסת הדמוקרטיה? נדבר על זה. איזו מחשבה מכוננת את הדמוקרטיה הקורסת שלנו? המסורת הליברלית, או המסורת הרפובליקנית? האם ישראל של המשך כהונת נתניהו תהפוך לדמוקרטיה אלקטורלית, אבל לא ליברלית, ואולי לא מהותית? יתכן. יש ראיות ממקומות אחרים. הונגריה, נניח.

נגמר שלטון החוק? אין יותר תקשורת עצמאית שמעצבת את סדר היום? פייק ניוז? באד ניוז? בלוז-ניוז? קורסת הדמוקרטיה? יתכן, בואו נדבר על זה

הם ימשיכו לקבל גרנטים, כי התהליכים המואצים בישראל מרתקים. הם יערכו מחקרים פוזיטיביים, השוואתיים, ניסויים N  גדול, n קטן. הם ינתחו טקסטים פוליטיים עם אלגוריתם חד כאיזמל, כי הכלים החדשים של מדעי החברה מרשימים בדיוקם האנאליטי.

הם ימשיכו ללמד סטודנטים על שיטות מחקר ועל  סוגי משטרים. על השתתפות פוליטית (בשלטון אוטוריטרי ההשתתפות הפוליטית היא דומיננטית. ידעתם?). תהליכים תחת מיקרוסקופ.

ככל שהשלטון יאפשר.

נגה איתן היא דוברת ובימאית, לומדת לתואר שני מחקרי במחשבה פוליטית באוניברסיטה העברית.

עם ההתקדמות בגיל הפרופורציות משתנות. ככל שאני מתבגרת ומוסיפה שנים זה נהייה יותר קשה ובלתי נסבל לשמוע את גילאי הלוחמים הנופלים. הם הולמים שוב ושוב בראש. באכזריות, בלי רחמים: בן 19, בן 20, בן 21. בצעירותי לא הייתי מודעת כמו עכשיו לגודל ההחמצה. לא ממש תפסתי שחייהם נגדעו ממש בהתחלה.

המילה "בהתחלה" חזרה שוב ושוב ברשימות ושירים, שפרסמה אחות שכולה אשר אחיה נפל בגיל 21 במלחמת ששת הימים. הכרתי את האחות המוכשרת, רותי אבני מקיבוץ כפר בלום. היא כתבה על אחיה ברוך בעיתונות הקיבוצית והייתה חוזרת ותוהה: זה בלתי נתפס ובלתי אפשרי. איך זה שחיים צעירים נגדעים כל כך בהתחלה?

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

שנת הלימודים נפתחה בימים של מתח וחרדה. המלחמה חשפה את בועת הענק של חיינו – הפיל שבחדר שהמעטנו בסכנות הטמונות בו במהלך הזמן, כמו אומה המדחיקה את הבשורה.

ואולם, מערכת החינוך הפסיקה לעסוק בשאלות הגדולות, ומחנכים ברחו לזוטות ולאזורי הנוחות מפחד העיסוק בתפוח אדמה לוהט בעל גוון פוליטי. המערכת נמנעה ככל יכולתה מלגרום לתלמידים לחשוב על השלכות הסכסוך והבעיות הקיומיות שהוא מציב לעתיד הדור הבא.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.