בימים בהם החופש והעצמאות האקדמית מאוימים מתמיד, ותקציבי מחקר מקוצצים בברוטליות, בוחר יובל אלבשן להצטרף לעונת הצייד.

כדי לבסס את טענתו ש"האקדמיה הישראלית היא מרחב לא בטוח למי שאוחז בתפיסת עולם ציונית" (ynet), נתלה אלבשן בפרשה אקטואלית וחריגה, ההתבטאויות מקוממות של פרופ' שלהוב קיבורקיאן מהאוניברסיטה העברית; כדי לסמן "תופעה", הוא מעלה מאוב סיפור ישן על ההתנכלות לכאורה של מרצה מהאוניברסיטה העברית לסטודנטית במדי צה"ל – סיפור שלא היה.

נגה איתן היא דוברת ובימאית, לומדת לתואר שני מחקרי במחשבה פוליטית באוניברסיטה העברית.

בקהילת החוקרים הישראלית של מדע המדינה החליטו להפסיק לשתוק!

אחרי התקיפה האלימה שהתרחשה אתמול בהפגנה מול מעון ראש הממשלה, תקיפה שבה שבר חסיד נתניהו את אפו של ד"ר מיכאל מוריס רייך,  החליטו בחוגים למדע המדינה לצאת חוצץ נגד הסחרור הפוליטי המתדרדר לאלימות, להצביע על החשוד בפלילים מבלפור כסיבה מרכזית להתדרדרות לבחירות נוספות, ולהגיד דברים נחרצים על חוסר הלגיטימיות של המשך כהונתו.

אחרי התקיפה האלימה שהתרחשה אמש בהפגנה מול מעון רה"מ, בה שבר חסיד נתניהו את אפו של ד"ר מיכאל מוריס רייך,  החליטו בחוגים למדע המדינה לצאת חוצץ נגד הסחרור הפוליטי המתדרדר לאלימות

בכנס חירום של ראשי חוגים ואנשי סגל בכירים מכל המוסדות האקדמיים, שהתקיים במוצאי שבת, הוחלט שאין די בעצומות ובראיונות יזומים בתקשורת, הוחלט להשבית את הלימודים ולהצטרף באופן מאורגן למאהל המחאה שהקים יורם יובל.

אל תעצרו את נשימתכם.  זה לא קרה.

בקהילת מדעני המדינה, כמו בקהילות מומחים אקדמיות נוספות, ממשיכים לשתוק – לפחות באופן קיבוצי, בשם קודים אתיים מדוקדקים. מי צריך את "אם תרצו"? מי צריך את בנט, את פרץ, או את אסא כשר כשיש א-פוליטיות אימננטית, וחומרה אקדמית אוביקטיבית וכבדת ראש, שלא פוסעת יד ביד עם מעורבות פוליטית ועם התבטאות נורמטיבית מאורגנת. גם לא במצב חירום.

בכנס חירום של בכירי המוסדות האקדמיים הוחלט שאין די בעצומות ובראיונות בתקשורת וכי יש להשבית את הלימודים ולהצטרף באופן מאורגן למאהל המחאה שהקים יורם יובל. אל תעצרו את נשימתכם. זה לא קרה

הם ימשיכו להסביר לכם שישראל היא חלק ממגמה עולמית של נסיגת דמוקרטיות, שבנימין נתניהו הוא דוגמה מצויינת למנהיג פופוליסטי, שהשליטה בסדר היום הפוליטי עוברת שינויים עם החלשות המודל העסקי הישן של התקשורת, שמשטר הולך ומשטר בא מתוך דינמיקות שאפשר/אי אפשר לנבא.

נגמר שלטון החוק? אין יותר תקשורת עצמאית שמעצבת את סדר היום?  פייק ניוז? באד ניוז? בלוז-ניוז? קורסת הדמוקרטיה? נדבר על זה. איזו מחשבה מכוננת את הדמוקרטיה הקורסת שלנו? המסורת הליברלית, או המסורת הרפובליקנית? האם ישראל של המשך כהונת נתניהו תהפוך לדמוקרטיה אלקטורלית, אבל לא ליברלית, ואולי לא מהותית? יתכן. יש ראיות ממקומות אחרים. הונגריה, נניח.

נגמר שלטון החוק? אין יותר תקשורת עצמאית שמעצבת את סדר היום? פייק ניוז? באד ניוז? בלוז-ניוז? קורסת הדמוקרטיה? יתכן, בואו נדבר על זה

הם ימשיכו לקבל גרנטים, כי התהליכים המואצים בישראל מרתקים. הם יערכו מחקרים פוזיטיביים, השוואתיים, ניסויים N  גדול, n קטן. הם ינתחו טקסטים פוליטיים עם אלגוריתם חד כאיזמל, כי הכלים החדשים של מדעי החברה מרשימים בדיוקם האנאליטי.

הם ימשיכו ללמד סטודנטים על שיטות מחקר ועל  סוגי משטרים. על השתתפות פוליטית (בשלטון אוטוריטרי ההשתתפות הפוליטית היא דומיננטית. ידעתם?). תהליכים תחת מיקרוסקופ.

ככל שהשלטון יאפשר.

נגה איתן היא דוברת ובימאית, לומדת לתואר שני מחקרי במחשבה פוליטית באוניברסיטה העברית.

עמוד הפייסבוק של בני ציפר, העורך הוותיק של מוסף הספרות של הארץ, והמעריץ של יאיר, שרה, ובנימין נתניהו – הוא העמוד הכי היברידי ברשת החברתית. בעמוד של ד"ר בני ומיסטר ציפר מתקיים באין מפריע, מוחה, או חוסם, ביוטופ מרתק.

מצד אחד, ציר הזמן של ציפר הוא כוורת ספרותית הומה – סופרים, מתרגמים ומשוררים, נחשבים יותר ונחשבים פחות, שהמשותף להם הוא שכולם מפרסמים במוסף שציפר עורך אצל עמוס שוקן. ומצד שני – אי אפשר להגיד את זה בעדינות רבה יותר, מככבת שם הסתה פרועה, בין היתר כלפי אותה בראנז'ה, באדיבות העורך הוותיק בעצמו.

נגה איתן היא דוברת ובימאית, לומדת לתואר שני מחקרי במחשבה פוליטית באוניברסיטה העברית.

התחזית: מבול. מבול של חוקים פופוליסטיים. כמו הפרה האדומה שתאפשר לעלות להר הבית, כך החוקים שמחוקקת הממשלה יאפשרו את שינוי המשטר. בין החוקים כאלה בעלי פרופיל תקשורתי גבוה, ואחרים בעלי פרופיל נמוך, אבל כולם מבקשים ליצור עובדי ציבור כנועים שיישרו קו עם הפוליטיקאים. איך זה נראה בתחום הארכיאולוגיה יכולנו להתרשם בשבוע האחרון.

1

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".

אל תלכו שולל אחר תמונות "הניצחון" שמגיעות מלבנון מרגע שנחתם הסכם הפסקת האש עם חזבאללה. אל תתנו לדגלים הצהובים של חזבאללה, הנישאים אל על בגאווה, להטעות אתכם.

סיסמאות "הניצחון המוחלט" שמדקלמים בשמחה תומכי חזבאללה ו"ציר ההתנגדות" – המוכתבות להם מפי בכירים בחזבאללה – הם לא יותר ממרמור ותסכול עמוק שחשה היום מרבית האוכלוסייה בלבנון לאור המחיר הכבד ששילמה בעקבות הלחימה.

מור שפירא היא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון MEMRI לחקר תקשורת המזרח התיכון. מומחית לשפה הערבית, התקשורת הערבית והאסלאם. רותמת את הידע שלה בערבית ובתשע שפות נוספות, ואת בקיאותה בתרבות הערבית כדי לתמוך במאמצי צה"ל במלחמה. הופיעה רבות בתקשורת בערוצים כאן 11, דמוקרTV, מכאן 33 (ערבית).

אין שום בעיית איזון בערוצים 11, 12 ו-13. (יש כמובן בעיית איזון חריפה בשידורי ערוץ 14, על כך מיד בהמשך).

מה שקורה בתכנים המשודרים בערוצי השידור בישראל – היחס והטיפול התקשורתי במסרים ובמעשים של הקואליציה הימנית וממשלת ישראל, אינו קשור ל"בעיית איזון". יש מספיק עיתונאים עם השקפה ימנית בתאגיד ובערוצים האחרים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.