1
הדמדומים של עונת הרחצה נראו השנה כמו משחק תופסת מוזר: מדי יום או יומיים הפציע הכריש הלווייתני הענק בחוף אחר. הוא דילג מאשדוד לתל אביב, מבת ים לאשקלון ומשם לנתניה, הרצליה וחוזר חלילה, ו(כמעט) בכל חוף שבו נצפתה צלליתו המצילים מיהרו לכרוז על דבר הסכנה, שלפו את המתרחצים מהמים והעירייה הודיעה רשמית על סגירת החוף. כאילו חסרות כאן סיבות ללחץ, התבהלה עבדה שעות נוספות ונדדה מחוף לחוף בעקבות הדג הגדול בעולם.
בעוד בישראל בני האדם נסו בבהלה מפני הכריש, נראה שברצועת עזה הכריש לא ברח מספיק מהר מבני האדם: אתמול (שישי) גופתו הענקית תועדה כשהיא מוקפת על ידי המונים. לא ברור אם קרה לו משהו והוא נסחף לחוף, או שנלכד בידי דייגים.
בטרם הגיע הסוף הטרגי של מסעו באזור, ד"ר עדי ברש, יו"ר עמותת "כרישים בישראל", ועמיתיה בקהילת חוקרי הכרישים החליטו לקרוא לאורח המפתיע "אופק": "אנחנו לא יודעים אם הוא בן או בת אז בחרנו שם שהולך טוב עם שתי האפשרויות". אופק הוא הכריש הלווייתני הראשון אי פעם שנצפה בחופי ישראל (מצד הים התיכון).
הכריש הלווייתני ניזון מפלנקטון, דגים קטנים וסרטנים זעירים, אין לו עניין ביצורים גדולים עם רגליים וידיים. אלא שבישראל של היום לעובדות כבר אין הרבה משמעות
"אין כריש לווייתני בים התיכון", אומרת ד"ר ברש, "ב־2022 חוקרים טורקים פרסמו מאמר על כריש לווייתני שנצפה בחופים שלהם, אבל עלו הרבה טענות לגבי האמינות של זה. אני דווקא מאמינה שהוא היה שם. התיעוד הוודאי האחרון היה ליד גיברלטר ב־2012. בעיקרון זה מין שחי באזור המשווני והאטלנטי, לא בים התיכון. באף מגדיר הוא לא חלק מהים הזה".
אז מה הוא עושה כאן, ועוד כל כך קרוב לחוף?
"אנחנו לא יודעים. אלה חיות שנודדות מרחקים עצומים. אולי הוא הגיע דרך ים סוף. אולי הגיעו גם בעבר אבל לא היו כל כך הרבה מצלמות. אני קצת דואגת לו, הוא יותר מדי זמן במים הרדודים, אבל אולי זה בגלל שהיה גשם ויש הרבה פלנקטון. יכול להיות שכיף לו כאן כרגע".
כריש לווייתני באזור החוף באשדוד (צילום: עיריית אשדוד)
הכריש הלווייתני הוא כריש לכל דבר, שבשל גודלו החריג ושיטת האכילה שלו המבוססת על סינון מזון מהמים הוסיפו לשמו את ה"לווייתני". הפרטים הגדולים יכולים להגיע לאורך של 12 מטר ומשקל של יותר מ־20 טון. האורח שמתייר בחופי ישראל קטן יותר – כשישה מטרים בלבד. כך או כך, המומחים מאוחדים בדעה שהוא לא טומן שום סכנה לאדם.
הכריש הלווייתני ניזון מפלנקטון, דגים קטנים וסרטנים זעירים, אין לו עניין ביצורים גדולים עם רגליים וידיים. אלא שבישראל של היום לעובדות כבר אין הרבה משמעות. בוודאי שאין בכוחן להוריד את מפלס פאניקת הכרישים שהשתלטה על החופים.
ברש עוקבת בדאגה אחרי המגמה. "אין שום סיבה לסגור חוף בגלל כריש לווייתני או בגלל כריש אחר. כל הכבוד לעיריית הרצליה, היחידה שלא סגרה את החוף כשהכריש הגיע. בכלל אין דבר כזה 'פרוטוקול כריש' שכולל את סגירת החוף. זו המצאה.
"לגבי מה שקרה בחדרה, התרענו וידענו שזה הולך לקרות. אמרנו שבגלל ההתנהגות של האנשים נוצרה קירבה לא סבירה וסיטואציה לא סבירה שבה כרישים אוכלים מהידיים של אנשים ושהכול מותר"
"בכל סתיו יש הרבה כרישים בים וגם עכשיו, אולי השנה יש יותר תצפיות כי כבר יותר מעשור אסור לדוג אותם וכי בעזה לא דגו אותם בזמן המלחמה. יש מאמץ להגן עליהם אז סביר שיהיה שיפור במצבם, אבל כרישים תמיד היו בים ותמיד יהיו.
"מה שהשתנה זה התגובה שלנו. עכשיו כל אחד שרואה כריש נכנס להיסטריה ומייד אחר כך מדווח על זה. במשך שנים המצילים היו רואים כרישים מהסוכה ולא אומרים כלום. הרבה מזה אפשר לשייך לאפטר שוק של האירוע שקרה בחדרה".
ואכן, שורשי ההיסטריה הנוכחית טמונים בטרגדיה שהתרחשה לפני כחצי שנה, כשכריש תקף וקטל את ברק צח שצלל באזור שפך נחל חדרה. לאירוע המזעזע קדמו כמה ימים שבהם הכרישים נטשו במפתיע את בסיסם המוכר למרגלות תחנת הכוח אורות רבין ונדדו לשפך נחל אלכסנדר ולחופים הפופולריים הסמוכים כמו בית ינאי.
רבים מהמתרחצים סברו שחיית מחמד חדשה הגיעה לשכונה, משכו בזנבם של הכרישים, האכילו אותם וניסו ללכוד את הסלפי המושלם. ברש וחבריה בקהילת חובבי הכרישים הזהירו שזה עלול להיגמר רע, אבל באותה נשימה ידעו להגיד ששני סוגי הכריש שמגיעים לחופי ישראל – העפרורי והסנפירתן – לא תוקפים בני אדם.
יכול להיות שהבעיה היא שהכרישים מפתיעים אתכם. אתם לא יודעים מה עושה כאן הכריש הלווייתני, ואנחנו לא יודעים עד היום מה בעצם גרם למתקפה הקטלנית בחדרה. אומרת לעצמה העירייה הממוצעת, אני לא יכולה לקחת סיכון שתתרחש עוד הפתעה כזו.
"להגנתן של העיריות ייאמר שבהתחלה לא ידעו מה זה ולכן לא לקחו את הצ'אנס, ככה זה עיריות. עד שזיהינו את הכריש עבר קצת זמן. אין נוהל לאומי אחיד למקרים כאלה וטוב שכך, זה מסוג הדברים שבירוקרטיות גורמות בהם להגזמה.
"אין ספק שיש דיסוננס בין אנשי המדע שאומרים שהוא אוכל רק פלנקטון לבין העובדה שבכל מקום שבו הוא מופיע העירייה סוגרת את החוף וצורחת בהיסטריה 'אמאל'ה כריש'.
"אין טעם לסגור את החופים כל פעם שמגיע כריש. צריך להכיר בזה שגם הים הוא טבע. ואם זאב תקף ילדה באיזשהו מקום, נסגור את כל הטבע ונהרוג את כל הזאבים?"
"לגבי מה שקרה בחדרה, התרענו וידענו שזה הולך לקרות. אמרנו שבגלל ההתנהגות של האנשים נוצרה קירבה לא סבירה וסיטואציה לא סבירה שבה כרישים אוכלים מהידיים של אנשים ושהכול מותר. ועדיין, העובדה היא שלמעט חדרה מעולם לא היה תיעוד של כריש עפרורי שהורג בן אדם. תמיד היו כרישים במים, אם כרישים היו רוצים לאכול אנשים לא היו נשארים מתרחצים.
"לפני כמה שנים היה טייגר שארק בחופי אילת, ממש במים הרדודים, ישבנו וחשבנו ונשמנו עמוק והחלטנו לא להרוס את עונת הרחצה. וטייגר שארק זה כריש שבנסיבות מסוימות כן עלול לתקוף בני אדם, כמו במקרים שהיו בסיני ובמצרים.
"מה לעשות, הם חיים בים כל הזמן, אין טעם לסגור את החופים כל פעם שמגיע כריש. צריך להכיר בזה שגם הים הוא טבע. ואם זאב תקף ילדה באיזשהו מקום, נסגור את כל הטבע ונהרוג את כל הזאבים? אני מציעה שנירגע".
אם את בים עם בנך בן התשע והמציל מכריז על כריש – את נשארת במים?
"אני חושבת שזה בסדר לעמוד רגע ולהסתכל שהוא לא עליך, אבל זה לא משהו שמטריד אותי. אני באופן אישי כנראה אשחה פנימה… והייתי לוקחת את הילד לצלול עם כרישים. עושים את זה בכל מקום בעולם, זה משהו שמשלמים עליו.
"צללתי עם כרישים בהרבה מקומות ויש פחד מסוים, אני חושבת שזה בריא ובסדר לפחד וגורם לנו להתנהג בכבוד לבעלי החיים. כשאנחנו לא מתייחסים לטבע בכבוד אנחנו מתחילים לסכן את עצמנו".
למוחרת בבוקר קיבלתי מד"ר ברש הודעה: "אגב, שאלתי את בן זוגי והוא אמר שברור שהוא היה נכנס עם הבן שלנו למים".
בשורה התחתונה, המסקנה העצובה היא שהמזרח התיכון עדיין לא בשל לנוכחותו של הדג הגדול בעולם: או שבורחים ממנו באימה, או שחוגגים על גופתו
בשורה התחתונה, המסקנה העצובה היא שהמזרח התיכון עדיין לא בשל לנוכחותו של הדג הגדול בעולם: או שבורחים ממנו באימה, או שחוגגים על גופתו. דו קיום בשלום? אולי בביקור הבא.
2
מכר מהצפון אמר לי לאחרונה שנהיה קצת עצוב לגור ליד הכינרת: "זה כמו לעבור כל יום אצל חבר חולה ולראות אותו שוקע עוד קצת".
הכינרת אכן נסוגה בתקופה הזו בקצב של סנטימטר ביום, והיא כבר שקועה 18 סנטימטרים מתחת לקו האדום התחתון. מי שמתעדים מקרוב את הפרטים הקטנים הם אנשי "חדשות טבריה והסביבה". אושרי וייצמן צילם את העמוד שמודד את מפלס הכינרת וסיכם: "מספיק להסתכל על התמונה ולהבין שאוטוטו עמוד מדידת המפלס יהיה מחוץ למים".
תמונה אחרת מזכירה את המציאות המוכרת מחופי ים המלח: האגם ברח לסוכת המציל. בחוף צמח המרחק בין הסוכה למים עומד כבר על עשרות מטרים, מה שמקשה על עבודת המצילים: הם נאלצים להשקיף על המתרחצים מרחוק, ובמקרה הצורך יצטרכו לתת ספרינט כדי להגיע אל המים.
אושרי וייצמן צילם את העמוד שמודד את מפלס הכינרת וסיכם: "מספיק להסתכל על התמונה ולהבין שאוטוטו עמוד מדידת המפלס יהיה מחוץ למים"
נותר רק לקוות שהחורף יתחיל השנה מוקדם (בינתיים אין לזה סימנים), ויהיה שונה לגמרי מקודמו.
3
בחודשים האחרונים רכשתי מיומנות חדשה: מקלחת עם בקבוקים. בקיץ זה לא נורא, בחורף זה מאוד, אבל מאוד לא נעים. מבחינה סביבתית מדובר בחיסכון משמעותי: כשמתקלחים בבקבוקים אפשר לסגור עניין עם פחות משישייה, סה"כ שבעה–שמונה ליטר. במקלחת ממוצעת זורמים מהברז עשרות ליטרים, מי שמרשה לעצמו ליהנות מתחת לזרם יחצה בקלות את ה־100 ליטר למקלחת.
למרות זאת, מבחינה כלכלית האופציה השנייה הרבה יותר חסכונית: עבור 100 ליטר מי ברז אנחנו משלמים למדינת ישראל 80 אגורות בלבד. עבור שישיית מים "מינרלים" ניפרד מ־10–15 שקלים, כלומר בכל פעם שהתקלחתי עם בקבוקים המקלחת שלי התייקרה פי 15 בקירוב.
את ההרגל החדש נאלצתי לאמץ באדיבות נת"ע, שחופרת את הקו השני של הרכבת הקלה בגוש דן – הירוק – כ־150 מטר מביתי. לקבלן ולצוות העובדים שחופר בפינת הרחוב יש תחביב: מדי כמה ימים הם מנתקים, לרוב בטעות, תשתית כלשהי. יום אחד השופל פוגע ברשת החשמל, למוחרת באינטרנט, ואחר כך בצנרת המים.
בפעם השלישית שהחשמל בכל האזור נותק, ירדתי לעבר החפירה ופגשתי את הצוות המיואש של חברת החשמל שהוזעק כדי לתקן את הנזקים. "או שהם עובדים בלי מפות של התשתיות או שהם לא יודעים לקרוא מפות"
בפעם השלישית שהחשמל בכל האזור נותק, ירדתי לעבר החפירה ופגשתי את הצוות המיואש של חברת החשמל שהוזעק כדי לתקן את הנזקים. "איזה חובבנים", אמר ראש הצוות והחווה בידו לעבר עובדי נת"ע, "או שהם עובדים בלי מפות של התשתיות או שהם לא יודעים לקרוא את המפות".
קל להאשים את העובדים בשטח, אבל הבעיה מתחילה למעלה. נראה שלקודקודי נת"ע לא באמת אכפת משגרת החיים של רבבות תושבים שגרים בסמיכות לאתרי החפירות. אחרי רצף הניתוקים באזור מגוריי, ובגבור הזעקה וזעם התושבים, מישהו בנת"ע נכנס לעובי הקורה וכמות התקלות פחתה. אבל ככל שחולף הזמן המצב חוזר לקדמותו.
בשבוע שעבר הוצמדה הודעה לדלת הבניין לפיה זרם המים יופסק בלילה שבין שלישי לרביעי. התאמנו את לוחות הזמנים של המקלחות וצמצמנו נזקים. הפתק נשאר באותו מקום גם בימים הבאים.
לתומי סברתי שלא טרחו להסיר אותו. את האמת גיליתי בפעם הבאה שנכנסתי למקלחת ולא היה זרם: מישהו מנת"ע הצמיד על הפתק הקודם פתק חדש, זהה לחלוטין, עם תאריך מעודכן לניתוק נוסף. נת"ע שולחת לתושבי האזור כמה מסרונים בשבוע עם הודעות על העבודות הצפויות. רק על הפסקת זרם המים לא טרחו לשלוח הודעה. אז חזרתי לבקבוקים.
הסיסמה שאימצה הרכבת הקלה היא "קשה עכשיו – הקלה אחר כך". המסר – עבודות תשתית הן רע הכרחי, צריך לסבול אותן כדי שאחר כך תהיה לנו רכבת שכולנו נהנה ממנה. זו אמת, אבל רק חצי אמת: כי לא כל הרע הוא הכרחי. עם קצת אכפתיות, תשומת לב לפרטים, ודאגה לאיכות חייהם של התושבים, היה יכול להיות הרבה יותר סביר כבר עכשיו.
כל ילד בישראל יודע שאין קשר בין תאריך היעד המובטח לבין סיום העבודות בפועל. אם בתחילת המלחמה אגרתי שישיות למקרה של תרחיש עלטה, עכשיו אני אוגר אותן לקראת התקלה הבאה של נת"ע
ובאשר לאחר כך – כל ילד בישראל יודע שאין קשר בין תאריך היעד המובטח (שכבר זז קדימה מספר פעמים) לבין סיום העבודות בפועל. אם בתחילת המלחמה אגרתי שישיות למקרה של תרחיש עלטה, עכשיו אני אוגר אותן לקראת התקלה הבאה של נת"ע.
4
איזה מראה קסום: פלג מים מפלח את החול הלבן ונשפך אל הים בחוף מעיין צבי, אחד היפים והשלווים בישראל. אבל רגע, איזה נחל מסתיים כאן? למיטב זכרוני נחל דליה ממוקם כמה מאות מטרים צפונה, האם נולד נחל חדש בישראל?
אז זהו, שלא. מדובר בהזרמה מבריכות הדגים הסמוכות. הכול בהיתר, הכול כשר, והכל קצת מסריח. מסריח במובן הפיזי, יש באוויר ארומה דקה של איכס. אל דאגה, האב והבן שבתמונה לא נכנסו למים, הם רק הביטו בסקרנות. ניסו להבין כמוני במה חטאנו שהנוזלים העכורים של תעשיית גידול הדגים נשפכים לים של כולנו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהברברים הרשעים האלה פירקו את הכריש לויתן בגרזנים חרבות אלות וסכינים .בעל חיים כזה נעים רגוע וידידותי . הם בטח חשבו( עם מוחם המעוות) שהוא מרגל ציוני . בנוסף קטילתו של כריש לוייתן בעזה מול ההתנהגות הישראלית שלנו בחופי אשדוד מבליטים את ההבדל בין העמים ומדגישים את האמת בינינו לבינם .
כעובדה מי שקוטל כך בעל חיים ועוד צוהל משמחה יכול לקטול גם בני אדם . (את זה אנחנו כבר ראינו )