מכל הרפורמות הנחוצות באמת בתחבורה, במשרד האוצר בחרו את המטרה הקלה ביותר. ההצעה להפריט את פעילויות השירות והאחזקה ברכבת ישראל מופיעה בטיוטת חוק ההסדרים ומגיעה בעיתוי נוח ליוזמי המהלך, כשהחברה הממשלתית נתונה במשבר מתמשך: קיפאון במספר הנוסעים, תקלות, עיכובים בפרויקטים גדולים, חלל ניהולי ואף חשד לפלילים.
לפי ההצעה, הפעלת קווי הרכבת ותחזוקתם יועברו לזכיין פרטי בהדרגה בתוך שלוש שנים. חברת הרכבת תישאר אחראית רק להתקשרות עם הזכיינים, לקבוע תוכנית תפעולית ולאשר אותה מול משרד התחבורה, ולפקח על עמידה ביעדים. כדי שזה יקרה, שרי האוצר והתחבורה יצטרכו לאשר את התיקון לחוק בוועדת השרים לחקיקה בתוך חצי שנה.
על הנייר זה נשמע טוב: הרכבת תתמקד בניהול ובפיתוח, וחברות פרטיות יעשו את כל השאר – כך שייווצר ניתוק בין שני התחומים. אלא שניהול ופיתוח הוא בדיוק החולשה של החברה, ולאו דווקא השירות. המנכ"ל האחרון, משה זנה, התפטר לפני שלושה חודשים ברקע המתיחות מול הדירקטוריון בראשות משה שמעוני, בעיקר בשל עיכובים בפרויקט הדגל לחשמול המסילות.
הרכבת התדרדרה למקום האחרון במדד החברות הכפופות למשרד התחבורה ונכשלה גם במוסר התשלומים. זמן קצר לאחר מכן התפטרה סמנכ"לית משאבי האנוש, גיתית רוזן אליצור. הכאוס הגיע לשיאו באותם ימים של שיא עונת הנסיעות באוגוסט, כאשר כמה תחנות הושבתו בעקבות פגיעה בכבלי חשמל בגנות ובמקטע שבין נתניה לחדרה.
כרגע המנכ"ל בפועל הוא אבשלום אלמליח, ובחברה יכולים רק להתגעגע לתקופת המנכ"ל הקודם מיכה מייקסנר. בתוך כך, ועד העובדים של הרכבת נחשב מקורב לשרת התחבורה מירי רגב. יו"ר הוועד ליאב אליהו שוחרר למעצר בית, ולפי החשד הוא לא בחל בהשבתות ובעיצומים כדי לשכנע את ההנהלה להעביר את רוב העובדים לסוכן הביטוח המרכזי בפרשת ההסתדרות.
הלחצים האלה לכאורה גרמו לעיכובים יקרים בפרויקטים, וזה גם חלק מהרקע להתפטרות המנכ"ל והסמנכ"לית. כאמור, השיתוק הזה הוא הזדמנות חלומית להעביר את הרפורמה למי שרוצה בה, אך מחטיא לגמרי את הבעיה העיקרית – ההתנהלות מול הקבלנים. החודש קיימה הנהלת החברה שיחת נזיפה עם מנכ"ל החברה הספרדית שמקימה את קווי החשמול ומתחזקת חלק ניכר מהם.
מנהלת החשמול פורקה לאחר עזיבת המנכ"ל הקודם ומאז הפרויקט שוב תקוע. דוח בקרה מיוחד קבע לאחרונה שסיום הפרויקט יידחה שוב בשל ביצוע קלוקל של הקבלן הספרדי וחוסר ניהול ברכבת עצמה. גם פרויקט המסילה הרביעית התברבר בגלל מחלוקות עם נתיבי ישראל, עד שהרכבת קיבלה בחזרה חלק מהסמכויות למה שאמור להיות פיתוח צוואר הבקבוק הגדול ביותר בישראל.
במקום לטפל בבעיית הניהול עצמה, באוצר מנסים את שיטת מצליח כדי להפריט את אחד המעוזים הכבדים של המגזר הציבורי, עם 5,000 עובדים, ולהמיר את חלקם הגדול בעובדי קבלן
שיטת מצליח
במצבה הנוכחי, הרכבת תתקשה לנהל מכרזים מורכבים עם חברות גדולות תוך שימוש נכון במקלות ובתמריצים. לשם השוואה, ברכבת הקלה המכרזים כוללים גם בניית תשתית וגם מתן שירות, כך שגורם אחד מחזיק את כל הקצוות. החשש הוא שהרכבת תסתבך מול הזכיינים, ושלפנינו עוד כמה שנים של עקומת למידה מפרכת – שתבוא על חשבון הנוסעים.
במקום לטפל בבעיית הניהול עצמה, באוצר מנסים את שיטת מצליח כדי להפריט את אחד המעוזים הכבדים של המגזר הציבורי, עם 5,000 עובדים, ולהמיר את חלקם הגדול בעובדי קבלן. באוצר יודעים שדווקא הרפורמות החיוניות אינן עומדות על הפרק, ותולים את האשמה בחוסר שיתוף פעולה מצד השרה רגב – בעיקר באיחוד הרשויות המטרופוליניות ובמס הגודש שיישומו נדחה.
מצד שני, הפרסומת ברדיו ממשיכה לפמפם את התעמולה שלפיה "מיליון אנשים נהנים מצדק תחבורתי והנחות על בסיס גאוגרפי", בזמן שבפועל מעטים מאוד מימשו את הזכאות להנחות של רגב, והתוכנית הזו גרעה תקציבים יקרים מחיזוק קווי האוטובוסים. מה שנשאר הוא התייקרות של 45% במחירי התחבורה הציבורית בפחות משנתיים, וחלום המטרו ממשיך להתרחק.
מעל כולם מרחף כמובן הכישלון הכואב של יותר מ־400 הרוגים מתחילת השנה. ואם יש לקח אחד שנלמד בעולם, הוא שלא כדאי להפריט את שירות הרכבות החיוני ולבזר את פעילויותיו. בריטניה משלימה בימים אלה הלאמה מחדש של כל הרכבות הפרטיות, לאחר שבשנים האחרונות הנסיעות התייקרו בשיעור חד והשירות הפך לפחות אמין, עם יותר מדי עיכובים וביטולים.
אם מישהו רוצה לדמיין את עתיד הרכבות המופרט, אפשר לחשוב על האוטובוסים: נהגים שמשתכרים מעט מדי, לא תמיד עוצרים בתחנות, ותחנות מרכזיות מוזנחות וישנות
אם מישהו רוצה לדמיין את עתיד הרכבות המופרט, אפשר לחשוב על האוטובוסים: נהגים שמשתכרים מעט מדי, לא תמיד עוצרים בתחנות, פקחים שרבים עם נוסעים ותחנות מרכזיות שחלקן מוזנחות וישנות. נכון, ברכבת ישראל הקליטה הסלולרית מקוטעת ואין Wi-Fi, אבל בסך הכול השירות הוא לא הבעיה.
מוטב לאוצר לשקם את הניהול ברכבת, בדגש על הפיתוח, ולמנות מנכ"ל. אומנם שיקוע המסילה בחיפה ופתיחת חזית הים נדחו עד הודעה חדשה כי רגב סבורה שזה לא ריאלי, אבל יש עוד כמה עניינים דחופים – כמו המסילות הנוספות באיילון ובמישור החוף, רכבת מהירה לבאר שבע ושורה ארוכה של פרויקטים נוספים. הפרטת השירות והתחזוקה היא ניסוי מסוכן שאפשר לוותר עליו.
























































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו