שופטי בג"ץ נמצאים על מסלול מסוכן במסגרת הדיון בעתירות להקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר מלחמת 7 באוקטובר. מסוכן לאינטרס הציבורי, מסוכן לשלטון החוק ומסוכן למקומה של הביקורת השיפוטית בתוך המארג המשטרי בישראל.

וכל זאת בתמורה לרווח קצר מועד: תקוותם של השופטים לחמוק מלשמש מטרה לחיצים מורעלים של ביקורת פוליטית, אם יורו על הקמת ועדת חקירה ממלכתית בטרם הבחירות הקרובות.

במשך שש שעות וחצי דן אתמול (חמישי) הרכב מורחב של שבעה שופטי בג"ץ, בראשות המשנה לנשיא נעם סולברג, בשלוש העתירות בעניין הקמת ועדת חקירה ממלכתית. במהלך הדיון השמיע סולברג את המחשבה הבאה, שיש להניח שנהגתה מראש אף שנשמעה כאילו הרעיון הבליח במוחו זה עתה:

"אנחנו צריכים להיות כנים, כל הנוגעים בדבר. יש מחירים כבדים מאוד לצו שיפוטי בעת הזאת על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. אנחנו ערים ליתרונות, אנחנו חייבים להיות ערים גם לחסרונות.

"יש קשיים רבים, משהגענו עד הלום חודשים ספורים לפני הבחירות, רווח מול הפסד: אנחנו כבר רוצים לראות את ועדת החקירה. אבל אנחנו נמצאים כבר בעונת הבחירות, הבחירות ממש בקרוב יחסית, ואנחנו כל כך רוצים את אמון הציבור בוועדה כזו, כשתקום. האם המועד האידיאלי, משהגענו עד הלום, הוא להשאיר את המלאכה לממשלה שתקום אחרי הבחירות?"

המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נעם סולברג, בדיון בעתירות להקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר אסון השבעה באוקטובר בית המשפט העליון בירושלים, 23 באפריל 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

לרעיון שבמקום הכרעה שיפוטית, שאלת הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית תונח למשפט הציבור במסגרת מערכת הבחירות הקרובה, היו שותפים כמה משופטי ההרכב האחרים. "בבחירות הציבור הוא זה שיאמר את דברו בעניין ועדת החקירה", אמרה השופטת יעל וילנר, "האם זה לא עדיף? ערב בחירות, זה ממש ליישם את משפט הציבור".

הרעיון השיפוטי להותיר את סוגיית הקמת ועדת חקירה ממלכתית ללא הכרעה שיפוטית, בשל הסמיכות לתקופת בחירות, הוא רעיון מסוכן שעלול לגרום נזק רב-שכבתי.

הרעיון השיפוטי להותיר את סוגיית הקמת ועדת חקירה ממלכתית ללא הכרעה שיפוטית, בשל הסמיכות לתקופת בחירות, הוא רעיון מסוכן שעלול לגרום נזק רב-שכבתי

ראשית, הוא מתגמל את עושי העוולה. שכן, העתירות להקמת ועדת החקירה הוגשו כבר לפני כשנתיים ימים. בג"ץ דן בנושאים הללו באיטיות יתרה ומכוונת, על מנת לתת לממשלה כל אפשרות לתקן את דרכיה ללא התערבות שיפוטית.

האיטיות הזו היא גם תוצאה ישירה של גרירת הרגליים הממשלתית. הממשלה הייתה זו שהודיעה לבג"ץ שוב ושוב ש"זו לא העת", ואחר כך, כשזו כבר כן הייתה העת, שהדרך הנכונה לחקור איננה באמצעות ועדת חקירה ממלכתית בהתאם לחוק הקיים, אלא שיש צורך בחקיקת חוק ייעודי שיאפשר הקמת ועדת חקירה פוליטית, במתכונת כזו או אחרת.

האיטיות הזו הביאה אותנו לתקופת הבחירות, וכעת השופטים שוקלים לתגמל את הממשלה על גרירת הרגליים, ולהביא למצב שהמניפולציות הללו ישיגו את מטרתן.

בג"ץ דן בעתירות בעניין העתירות להקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר טבח השבעה באוקטובר, 23 באפריל 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

שנית, ההשערה ששאלת הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית תעמוד במרכז מערכת הבחירות, ותהווה אכן שיקול מרכזי שלפיו הבוחרים יגבשו את החלטתם המושכלת לאיזו מפלגה להצביע, היא השערה חסרת בסיס עיוני או אמפירי. במילים פשוטות, זו הזיה פרועה.

לא זו בלבד שלא בדרך הזו מתגבשים דפוסי ההצבעה בקרב הציבור בישראל, ולא זו בלבד שבמרכז השיח הציבורי עשויות לעמוד שאלות רבות אחרות, בעלות משקל לא נמוך מזו של הקמת ועדת חקירה, אלא שלשופטים גם אין שום דרך מושכלת לנמק את תקוותם זו. התקווה שהבוחרים יחליטו כיצד להצביע על יסוד שאלה זו היא משאלת לב ותו לא.

זוהי גם מחשבה חסרת תוחלת. אנחנו תמיד נמצאים לפני בחירות או מייד אחרי בחירות. הנטייה השיפוטית להשאיר את הדברים לטיפולו של המנגנון הדמוקרטי קיימת תמיד. הבחירות הן תירוץ שאפשר לשלוף אותו בכל עת, כמו קלף המצב הביטחוני השברירי שהממשלה שולפת בלי למצמץ.

בצדק אמרו השופטים לעו"ד מיכאל ראבילו, נציג הממשלה, כי העמדה הממשלתית הנוכחית שהמלחמה לא תמה ולפיכך לא הגיעה עדיין העת להקים ועדת חקירה – מהווה שינוי דרמטי בעמדה שהציגה הממשלה.

מבחינת ראבילו, מלחמת עזה אולי הסתיימה אבל בלבנון הפסקת האש היא שברירית, על איראן מוטב לא להכביר מילים, וממילא הכול קשור בהכול. במצב דברים שכזה, לעולם לא יימצא הזמן לחקור את כשלי הממשלה

מבחינת ראבילו, מלחמת עזה אולי הסתיימה אבל בלבנון הפסקת האש היא שברירית, על איראן מוטב לא להכביר מילים, וממילא הכול קשור בהכול. במצב דברים שכזה, לעולם לא יימצא הזמן לחקור את כשלי הממשלה – וגם את הפטנט הזה היו מי שראו כבר כשישראל נכנסה לעזה באוקטובר 2023.

עו"ד מיכאל ראבילו, נציג הממשלה, בדיון בבג"ץ על העתירות להקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר אסון השבעה באוקטובר. 23 באפריל 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

על אותו משקל, יש לומר כעת לשופטים: כפי שלעולם ניתן למצוא שיקולי ביטחון להסתתר מאחוריהם, כך לעולם ניתן למצוא שיקולים שיובילו את השופטים להשאיר את הנושא להכרעת הבוחר.

האמת הפשוטה היא שהשופטים פשוט מפחדים. הם רואים את מופעי הזעם המאורגנים שיש מי שדואג לייצר באולמות בג"ץ – והדיון אתמול אף הופסק לזמן מה בהנחיית משמר בתי המשפט, תוך שהשופטים פונו לקומת הלשכות המאובטחת, מחשש שמא המון מוסת יפרוץ פנימה לאולם.

התחממות הטמפרטורה בבית המשפט העליון, שסימנים לה מופיעים שוב ושוב בשנה האחרונה, איננה תופעת טבע; היא מעשה ידי אדם. יש מי שדואג שזו האווירה שתקיף את השופטים.

התחממות הטמפרטורה בעליון, שסימנים לה מופיעים שוב ושוב בשנה האחרונה, איננה תופעת טבע; היא מעשה ידי אדם. יש מי שדואג שזו האווירה שתקיף את השופטים

ולכן, בצדק הזכירו נציגי העותרים לשופטים את מה שכל סטודנט למשפטים לומד בשנה הראשונה ללימודיו: יש שיקולים שהם בבחינת שיקולים זרים, שאין לאפשר להם להיכנס בדלת.

אומר סולברג ש"יש מחירים כבדים לצו שיפוטי בעת הזו"? ובכן, מהם המחירים הללו – ביקורת מצד חלקים מסוימים מהציבור על בית המשפט העליון? טענות על "חוסר אמון"? האם כניעה לאיומים פוליטיים מסוג זה תגביר את האמון הציבורי בבית המשפט העליון?

מפגינים המתנגדים להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית בעקבות טבח 7 באוקטובר מנסים לפרוץ לאולם בית המשפט העליון, 23 באפריל 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

לקראת סופו של הדיון אתמול, המסכות כבר הוסרו כמעט לגמרי. נציגיהם של תומכי הממשלה, המעמידים פנים שהם מייצגים את אינטרס "המשפחות השכולות" באשר הן, החלו להטיח בשופטים כי גם חלקם שלהם באסון 7 באוקטובר צריך יהיה להיחקר.

אלא שמתחת לטענות הללו לא הסתתר דבר: השופטים ביקשו לדעת על איזה פסק דין מדובר, שבו התירו כביכול למחבלים להתקרב לגדר ובכך תרמו את חלקם להפקרה. עו"ד זהבה גור, שייצגה את תומכי הממשלה, לא הצליחה לנקוב אפילו בהחלטה שיפוטית אחת.

השופטים ביקשו לדעת על איזה פסק דין מדובר, שבו התירו כביכול למחבלים להתקרב לגדר ובכך תרמו את חלקם להפקרה. עו"ד זהבה גור, שייצגה את תומכי הממשלה, לא הצליחה לנקוב אפילו בהחלטה שיפוטית אחת

קודם לכן, בתחילת הדיון, השופטים פירקו עד היסוד את טענתו של עו"ד ראבילו, נציג הממשלה, שטען כי בשום מצב ובשום פנים אין לבית המשפט סמכות להתערב בשאלת הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית.

שאלת סמכותו של בית המשפט כבר נפתרה, היא איננה עומדת עוד לדיון. נותרה השאלה האם התנהגותה של הממשלה לאורך שנתיים וחצי נגועה באי סבירות קיצונית, נוכח המחדל והאסון חסרי התקדים שאירעו. לשאלה זו יש תשובה פשוטה, והיא מונחת מול עיני השופטים.