1

ורד רוצה להיות שחקנית

ורד איזנקוט לא רוצה בכלל להיות איזנקוט. היא לא מחפשת סימון כבת הרמטכ"ל, ויש לה חלום להיות שחקנית.

היא אוהבת את אבא שלה מאוד, אבל לא מספיק כדי לשקר לו ממיאמי או לפתוח חשבון טוויטר ולהשמיץ את יריביו. ובעיקר, כששואלים אותה בריאיון רחוב "מה הוא יעשה?" היא עונה באופן הכי אותנטי, תמים, נאיבי וישראלי שאפשר לדמיין: "לא הבנתי, מה אני הוא? אין לי מושג מה הוא יעשה".

על התשובה הזאת לבדה, שלא נרקחה בשום מרתף יח"צני של יועצים אסטרטגיים, הייתי מעניק לוורד את פרס "ורד הזהב" – המוענק לילדים של פוליטיקאים שהם רק ילדים של פוליטיקאים.

אם יש משהו שהביביזם הנחיל לציבור עצום, זה הבלבול: הבלבול בין השליט לנתין, הבלבול בין השר למוחה נגדו, הבלבול בין קורבן אמיתי לקורבן מזויף

אבל הסיפור הוא לא ורד, שרוצה להיות שחקנית, מתגעגעת לאחיה גל ואוהבת את אבא שלה, אבל לא מספיק כדי לרדת בשבילו לבוץ ולטנף עבורו. הסיפור הוא מה שהיא הולכת לחטוף בחודשים ובשנים הקרובים.

אני יודע כי צייצתי שגם לוורד מגיע שינוי ושהיא מקסימה. קיבלתי הרבה תגובות של ביביסטים, ואלה התחלקו לשניים: חצי תהו, בבוז, "מה היא רלוונטית". כי פתאום הילדים־של לא רלוונטיים, אתם מבינים? החצי השני כינו אותה בשמות: "פרה", "שמנה", "לפינת הליטוף" וכו'.

הבת של איזנקוט. מקסימה, טבעית, צנועה, לא במיאמי, בלי פוטושופ, רוצה להיות שחקנית, מקווה שיהיה פה טוב יותר. גם לה מגיע. pic.twitter.com/D3LQN9mLKN

— אבנר הופשטיין (@AvnerHofstein) July 5, 2026

לכולנו יש ילדים, בטח גם לביביסטים. לחלקם יש חצ'קונים וחלקם קצת שמנמנים; חלקם עם בעיות קשב וריכוז וחלקם עם חרדה; חלקם קמים בבוקר, מסתכלים במראה ומתים על מה שהם רואים, וחלקם מסתכלים במראה ורוצים למות מרוב בושה. רובם יום ככה, יום הפוך.

למה? כי זאת התקופה, וזה הדור, וזאת האובססיה. אני משוכנע שהביביסטים היו מאוד שמחים שיקראו לילדה שלהם "פרה", אף שלא עשתה לאיש דבר.

אם יש משהו שהביביזם הנחיל לציבור עצום, זה הבלבול: הבלבול בין השליט לנתין, הבלבול בין השר למוחה נגדו, הבלבול בין קורבן אמיתי לקורבן מזויף.

יש הבדל בין מי שמשתתף במשחק הפוליטי לבין מי שמתבונן בו מהצד, וזה הבדל עצום. איזנקוט יכול וצריך לספוג עלבונות וביקורת; הבת שלו לא

יש הבדל בין מי שמשתתף במשחק הפוליטי לבין מי שמתבונן בו מהצד, וזה הבדל עצום. איזנקוט יכול וצריך לספוג עלבונות וביקורת; הבת שלו לא.

יאיר נתניהו הוא חלק מהמשחק הפוליטי על פי בחירתו שלו, ולכן הביקורת נגדו לגיטימית ומתבקשת. לו היה מתעסק בענייניו, כמו הילדים של אולמרט, של איזנקוט או של בנט, היה ראוי להניח לו. כמו לאבנר נתניהו, שכמעט לא מתעסקים בו.

חזרה לוורד: כן, מגיע גם לה שינוי באוקטובר. שלא יהיה אף אחד שעד כדי כך מאוהב במנהיג שלו, עד שיהיה מוכן בשבילו לקרוא לה פרה.

יאיר נתניהו בבית המשפט בתל אביב, 29 בנובמבר 2022 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

2

"האישה־עם־החיוך" רוצה שיראו כמה האח הוא באמת גדול

הריאיון עם בנימין נתניהו ב"פטריוטים" היה מרתק בעיקר כמחקר אנתרופולוגי.

מאחורי כתפו של נתניהו הושבה אישה מטופחת וחייכנית, שנראתה לרגע כמו מתורגמנית לשפת סימנים. היא צחקה כשביבי סיפר שירד במשקל בגלל 7 באוקטובר; היא מחאה כפיים כשביבי הזכיר שהחזיר את החטופים, ולא הזכיר את אלה שמתו; היא חייכה מלוא הטנא והגומא כשאב"ח ליקק לנתניהו; וכשהגיע רגע השיא של "אמרתי שלא יהיה כלום כי אין כלום", שפתיה התרחבו כל כך שנדמה היה שהיא עלולה לחטוף נקע בלסת.

כשביבי אמר "ממשיכים עם תיקוני המשפט", היא פלטה צרחת "ווהו", הרימה ידיים למחיאות כפיים גבוהות כמו במופע רוק. וכמובן, חייכה. וכשנתניהו אמר "חיסלנו את עז א־דין אל־חדאד", היא הנהנה ושפתיה מלמלו "נכון, נכון". היא לא חייכה הפעם, כי חיסול אויב הוא רגע רציני שדורש תגובה רצינית. כשביבי סיפר שאשתו עברה "גיהינום", פניה התעקלו ביגון, ונדמה לרגע שהיא תפרוץ בבכי.

איני יודע דבר על האישה הזאת. ייתכן שהיא חכמה כשד. אבל חשוב להבין שהיא לא לירן־חולצה־אפורה. כלומר, היא לא סתם אדם ברחוב שמתלהב מזה ש"רואים אותו בטלוויזיה"

איני יודע דבר על האישה הזאת. ייתכן שהיא חכמה כשד. אבל חשוב להבין שהיא לא לירן־חולצה־אפורה. כלומר, היא לא סתם אדם ברחוב שמתלהב מזה ש"רואים אותו בטלוויזיה". לירן־חולצה־אפורה היה סטטיסט, ומבחינות מסוימות דמותו הגרוטסקית הפכה קצת לסאטירה על העידן הטלוויזיוני של תקופתו.

הוא נדחף לכל מקום, בלי הבדל דת, גזע, מין או מפלגה. נוכחותו אומנותו. לכן גם לא חייך, לא צחק ולא מחא כפיים. הוא היה עציץ, קישוט מוזר שמרוקן את האוויר מהבלון הטלוויזיוני המנופח והתיאטרלי.

האישה־עם־החיוך מאחורי ראש הממשלה. בנימין נתניהו בריאיון ל"ערוץ 14", 30 ביוני 2026 (צילום: ערוץ 14, עיבוד ע"י בינה מלאכותית)

"האישה־עם־החיוך", למרות המראה המצודד והמוקפד, היא לא ציור אומנותי ברקע. היא חיילת שנשלחה, או שלחה את עצמה בהתנדבות, כדי להמחיש שהמנהיג צודק, חזק ושולט.

נתניהו תמיד היה טוב בקריאת הקהל שלו, ולכן ההלצה בעקבות 7 באוקטובר לא הייתה פליטת פה. היא חלק מהפיצ'ר, כדי ש"האישה־עם־החיוך" תהיה מרוצה ותמחא כפיים. ותשדר לצופים בבית שלא רק שהכול בשליטה – אנחנו באמת באמת מאושרים איתך, ביבי.

3

מוטי רוצה להילחם בשחיתות בלי לאבד את פרנסתו

מתניהו אנגלמן סיים השבוע שבע שנים בתואר המחייב "מבקר המדינה": תקופה שהתחילה בהצהרה על הצורך לתת גם "ביקורת חיובית", המשיכה בהתעלמות כמעט מוחלטת מחקר שחיתות ובהתמקדות בחקר התנהלות צה"ל ב־7 באוקטובר, מה שסייע לממשלה להתנכר לחובתה להקים ועדת חקירה ממלכתית, והסתיימה בשערוריית הבחירה בפרקליטו הפרטי של נתניהו, עו"ד מיכאל ראבילו, כמחליפו בהליך בלתי חוקי בכנסת, שנפסל בבג"ץ.

הטענה שמתניהו הוא אכן כשמו, "מתנה לנתניהו", ראויה לבחינה מעמיקה. אבל מה שבטוח, בתום שבע שנות אנגלמן, המוסד החשוב הזה חלש וכנוע יותר מכפי שהיה תחת כהונת קודמיו

הטענה שמתניהו הוא אכן כשמו, "מתנה לנתניהו", ראויה לבחינה מעמיקה. אבל מה שבטוח, בתום שבע שנות אנגלמן, המוסד החשוב הזה חלש וכנוע יותר מכפי שהיה תחת כהונת קודמיו. על אף אופיים השונה, כולם חלקו זה עם זה מחויבות בלתי מתפשרת למלחמה במנהל לא תקין ובשחיתות ציבורית. אנגלמן פחות. הרבה פחות.

ואם יש סמל לשחיקה בחשיבות שרואה מבקר המדינה במלחמה בשחיתות, שפושה ופורחת בכל פינה תחת שלטון כאוטי, הרי הוא הירידה המסיבית בכוחו של המבקר כגורם שמעניק הגנה לחושפי שחיתויות, בכובעו כ"נציב תלונות הציבור".

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן מבקר בקיבוץ משגב עם שבגבול ישראל–לבנון, במהלך המלחמה המתמשכת עם איראן וחזבאללה, 18 במרץ 2026 (צילום: אייל מרגולין/פלאש90)

חושפי שחיתויות הם לרוב אזרחים פשוטים ואלמונים, עובדי ציבור שנתקלו בשחיתות במסגרת תפקידם, ובמקום לטייח, להשתיק או להתעלם, כמקובל במקומותינו, החליטו להתריע ולהילחם על תיקון העוולות. מאותו רגע חייהם הפכו לגיהינום.

מוטי וקנין הוא אחד מהם. עיריית אשקלון, בראשות תומר גלאם, מתעללת בו לסירוגין כבר לפחות שש שנים. לאחרונה זימנה אותו לשימוע לפני פיטורים. וקנין הוא לא בכיר, לא מנהל ולא ידליק משואה ביום העצמאות. ובכל זאת הוא גיבור: במשך שנים הוא עובר, מתוקף תפקידו כבקר מקלטים, ומתריע על מחדלים, הזנחה ושחיתויות בדיוק בנקודה החלשה ביותר של העיר: המיגון החסר.

ממצאיו זכו לגיבוי מכל גורם אוטונומי אפשרי: משרד הפנים, מבקר העירייה ואפילו מוסד מבקר המדינה עצמו, בביקורת שערך על המיגון ברשויות המקומיות.

למרבה האירוניה, כשפנה לאנגלמן, בתפקידו כנציב תלונות הציבור, בבקשה לקבל הגנה כחושף שחיתויות, הוא נדחה. במכתב התשובה שקיבל השבוע נדחות תלונותיו, אף שלמעשה נמצא שכולן אמת

למרבה האירוניה, כשפנה לאנגלמן, בתפקידו כנציב תלונות הציבור, בבקשה לקבל הגנה כחושף שחיתויות, הוא נדחה. במכתב התשובה שקיבל השבוע נדחות תלונותיו, אף שלמעשה נמצא שכולן אמת. במשרד המבקר פשוט מקבלים בכל הזדמנות את גרסת העירייה, שלפיה הדברים "טופלו", או "היו תוך כדי טיפול", או "היו ידועים קודם", וכל מיני תירוצים שכאלה.

מהרדיפה האובססיבית אחריו, מהפגיעה במשלח ידו, מההשמצות המופרכות נגדו – נציגת מבקר המדינה מתעלמת לגמרי. היא מסתפקת בהפטרת הזדהות עם מצבו הקשה, אבל נמנעת מלהעניק לו את ההגנה שהוא זקוק לה כל כך.

ראש עיריית אשקלון תומר גלאם בוועדת החינוך בכנסת, 3 בינואר 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

לתחושות הללו יש גם גיבוי בנתונים: בעשור האחרון נרשמה ירידה חדה במספר צווי ההגנה מפני פיטורים שניתנו לחושפי שחיתויות. ב־2021, למשל, ניתנו רק שלושה צווים כאלה, לעומת 25 בשנת 2016.

יש להיות שוחר צדק ויש להיות פקיד צדק. פקיד צדק לוקח את כל טענות העירייה, משווה אותן לטענות של וקנין הקטן, ומוצא הנמקות טכניות לשאלה למה סך התלונות של וקנין על התעללות, שקרים, טיוח והתעלמות משחיתות לא "מגיעות לכדי חשיפה", כפי שמגדיר זאת משרד המבקר בהתפלפלות.

פקיד צדק רואה בתפקיד מבקר המדינה מישהו שמעביר ניירת מצד לצד. שוחר צדק רואה במבקר המדינה אדם שמחפש להגן על המוטי וקנין של היום, כדי שלמוטי וקנין הבא יהיו מספיק ביצים לצאת נגד המנהלים שלו

שוחר צדק מסתכל על התמונה הגדולה, על התהליך ועל התוצאה, ומגיע למסקנה שיש כאן אדם שנאבק למען ניקיון ציבורי, למען האזרח הקטן שמחפש מיגון ומגלה שגורמים אינטרסנטיים נעלו את המקלט שלו והפכו אותו למחסן או למזווה.

פקיד צדק רואה בתפקיד מבקר המדינה מישהו שמעביר ניירת מצד לצד. שוחר צדק רואה במבקר המדינה אדם שמחפש להגן על המוטי וקנין של היום, כדי שלמוטי וקנין הבא יהיו מספיק ביצים לצאת נגד המנהלים שלו, החברים שלו וכל החונטה המושחתת שמנסה עכשיו לפטר אותו ולהשאיר אותו בלי פרנסה.