פרשת התצהירים בעניין הליך בחירת מבקר המדינה החדש עשויה להתרחב ולהפוך לחקירה רחבה. אם הבדיקה המקדימה שעליה הורו היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה ופרקליט המדינה עמית איסמן תהפוך לחקירה פלילית מלאה, לא יהיה די בהכרעה איזה מהתצהירים שהוגשו לבג"ץ הוא אמת ואיזה שקר, אלא שיהיה צורך במתן תשובה לשאלה: מי נתן את ההוראה.

לפני חודשיים התכנסה מליאת הכנסת כדי לבחור מבקר מדינה. שני המתמודדים היו: עו"ד מיכאל ראבילו, מקורבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו; והשופט בדימוס יוסף אלרון, שהליכוד תמך בו בתחילת המרוץ – ואז נסוג מתמיכתו.

ההצבעה החשאית התקיימה בשני סבבים. בראשון אלרון זכה ביותר קולות אך לא הגיע ל־61 הקולות הנדרשים; בסבב השני, שבו ראבילו ניצח, היו כמה וכמה חברי כנסת, רובם מהליכוד, שתיעדו את עצמם מכניסים את הפתק "הנכון" למעטפה.

הגשת התצהירים של הח"כים והשרים לבג"ץ הייתה החלטה משונה מצד הליכוד. לא הייתה כל חובה מצדם לעשות זאת. בבג"ץ לא מתקיים הליך מלא של בירור ראיות

במסגרת העתירות שהוגשו לבג"ץ לביטול הבחירה בראבילו (גילוי נאות: הכותב השתתף בייצוגו של אחד העותרים, עו"ד יהודה רסלר) הגיש בא כוחה של סיעת הליכוד, עו"ד אילן בומבך, סדרת תצהירים של חברי כנסת, שהצהירו כולם כאיש אחד, בנוסח אחיד, כי איש לא הנחה אותם לתעד או לפרסם את תוכן הצבעתם בהליך לבחירת מבקר המדינה.

בין מגישי התצהירים: השר שלמה קרעי, מאי גולן, גילה גמליאל וחברי הכנסת חנוך מילביצקי, קטי שטרית ואחרים.

ההצבעה לתפקיד מבקר המדינה: שר התקשורת שלמה קרעי וח"כ חנוך מילביצקי מצלמים את עצמם מאחורי הפרגוד בוחרים בעו"ד מיכאל ראבילו לתפקיד המבקר, 3 ביוני 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90, מהרשתות החברתיות, מונטז')

הגשת התצהירים של הח"כים והשרים לבג"ץ הייתה החלטה משונה מצד הליכוד. לא הייתה כל חובה מצדם לעשות זאת. בבג"ץ לא מתקיים הליך מלא של בירור ראיות. עתירות ותשובות מוגשות בצירוף "תצהיר בג"צי", שהוא מסמך לקוני שבמסגרתו חותם גורם כלשהו כי העובדות הכלולות בכתב הטענות הן נכונות. במערכת הפוליטית נוהגים להחתים עוזר זוטר על תצהירים כאלה.

משום כך, עצם הבחירה של סיעת הליכוד להגיש סדרה של תצהירים כאלה, שמבחינה פורמלית משקלם כמשקל עדות בשבועה בבית משפט – הייתה משמעותית. לכל הפחות, מתעוררת השאלה מי הורה לחבורת הח"כים החותמים להגישם, ומי ניסח אותם עבורם, בלשון כמעט זהה?

או שמא, בדיוק כפי שהבליח במוחם באופן קולקטיבי הרעיון לתעד את עצמם מאחורי הפרגוד בעת ההצבעה, בלא כל תיאום או הנחיה מלמעלה, כך צץ במוחותיהם גם הרעיון לחתום על תצהיר יזום מטעמם. מוחות דגולים, כידוע, חושבים באופן דומה.

סדרת התצהירים הזו לא ממש סייעה לשכנע את השופטים. למעשה – ההפך הוא הנכון. בפסק דינו של בג"ץ שניתן לפני חודש, העתירות התקבלו והבחירה בראבילו בוטלה

סדרת התצהירים הזו לא ממש סייעה לשכנע את השופטים. למעשה – ההפך הוא הנכון. בפסק דינו של בג"ץ שניתן לפני חודש, העתירות התקבלו והבחירה בראבילו בוטלה.

השופט נעם סולברג, שכתב את פסק הדין, חש בנוח לקבוע כי אין מחלוקת על התשתית העובדתית, תוך שהוא מסתמך על התצהירים שצורפו לתשובת הליכוד לעתירות. "מדובר בהפרה ברורה של הוראות החשאיות שבחוק היסוד ובחוק מבקר המדינה", הוא קבע, "עסקינן בפגם היורד לשורש העניין".

המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדיון בבג"ץ בעתירות נגד מינוי עו"ד מיכאל ראבילו למבקר המדינה, 18 ביוני 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

עוד בטרם ניתן פסק הדין, התראיינה ח"כ שרן השכל (שבאותה עת עדיין כיהנה כסגנית שר) ואמרה: "אכן כפו על חברי כנסת לצלם את הצבעתם". השופט סולברג כתב בפסק הדין ש"בהינתן הכרעתי האמורה באשר לחשאיות ההצבעה, איני סבור כי נדרשת הכרעה בשאלה עובדתית זו".

חלפו שבועות אחדים, ועתירה שהגישה ח"כ השכל עצמה לבג"ץ הפכה את ההכרעה בשאלה העובדתית הזו לחיונית. במסגרת עתירה הנוגעת להליכי התפצלותה לסיעה נפרדת מסיעתו של השר גדעון סער, שהיה עד לאחרונה פטרונה הפוליטי, הגישה השכל תצהיר משלה לבג"ץ ובו כתבה, כביכול במטרה להוכיח שסיעת הליכוד כבר מכתיבה את מהלכיה של סיעתו של סער:

"במועד הבחירות למבקר המדינה, לסיעת תקווה חדשה לא הייתה עמדה עצמאית בעניין זה, ולא התקיים דיון בסיעה לצורך גיבוש עמדה עצמאית או קבלת החלטה מטעמה.

בפועל, ההחלטה שהתקבלה על ידי סיעת הליכוד נכפתה על חברי סיעת תקווה חדשה, בין היתר באופן הבא: מועמד הליכוד הוצג כמועמד שבו נדרשו חברי סיעת תקווה חדשה לתמוך, ללא הסתייגות וללא אפשרות להביע עמדה עצמאית.

במסגרת סבב ההצבעה החוזר, נדרשו חברי סיעת תקווה חדשה לתעד את הצבעתם באמצעות צילום וידאו של עצמם ולהציג את התיעוד לראש הממשלה, חבר סיעת הליכוד, כראיה לאופן הצבעתם".

סגנית השר שרן השכל משתתפת בדיון בוועדת החוץ והביטחון בכנסת בירושלים, 9 בדצמבר 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

עצם הגשת תצהיר כזה לבית המשפט משנה מן היסוד את הסיפור. כעת לא מדובר בשתי גרסאות מתנגשות המושמעות בתקשורת, אלא בתצהירים נוגדים שהוגשו לבית המשפט.

קיימת אומנם אפשרות תיאורטית קלושה שאין סתירה ביניהן – למשל אם השכל עצמה קיבלה הנחיה כזאת, אך חברי הכנסת של הליכוד לא – אולם בכל תרחיש ריאלי, מישהו מהצדדים אינו אומר אמת. ובמונחים של המשפט הפלילי – מישהו עבר עבירה של עדות שקר.

זו הסיבה לכך שהיועצת המשפטית ופרקליט המדינה הורו ביום חמישי האחרון על בדיקה מקדימה. יש להניח שנבחר מסלול של בדיקה ולא של חקירה פלילית מיידית, מאחר שטרם התגבשה במלואה זהותם של החשודים.

יש להניח שנבחר מסלול של בדיקה ולא של חקירה פלילית מיידית, מאחר שטרם התגבשה במלואה זהותם של החשודים

אתמול (ראשון) מסרה ח"כ השכל עדות בפרשה זו, ויש להניח שחברי כנסת נוספים יזומנו למסור עדות בימים הקרובים. שתי השאלות המרכזיות שאמורות לעמוד במרכזה של חקירה כזו הן:

(1) האם ניתנה הוראה לחברי הכנסת של הליכוד (או לקואליציה כולה) לתעד את עצמם בעת ההצבעה על בחירת מבקר המדינה ומי נתן אותה?

(2) האם ניתנה הוראה לחברי הכנסת של הליכוד (או לקואליציה כולה) לחתום על תצהירים שיוגשו לבג"ץ במסגרת העתירות נגד הליך בחירת מבקר המדינה, ומי נתן אותה?

עו"ד אילן בומבך, המייצג את ראש הממשלה בנימין נתניהו ומפלגת הליכוד, בדיון בבג"ץ בעתירות נגד מינוי מיכאל ראבילו למבקר המדינה, 18 ביוני 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מערכת המשפט הישראלית אינה נוקטת יד קשה במיוחד בכל הנוגע למתן עדות שקר בבית משפט או בתצהיר. גם כאשר בתי משפט קובעים כי עדים לא אמרו אמת בעדויותיהם, אין סנקציה על עצם מתן עדות השקר (ולכל היותר השופטים מתעלמים מהעדות בעת שהם נותנים פסקי דין, בתחום הפלילי או האזרחי).

חריג לעיקרון הזה אירע בפרשת המינויים הפוליטיים במשרד לאיכות הסביבה, שבמסגרתה הועמד לדין השר לשעבר צחי הנגבי. בשנת 2009 הרשיע בית משפט השלום בירושלים את הנגבי בדעת רוב בעבירת עדות שקר.

עדות השקר נעשתה בתצהיר כוזב שעליו חתם הנגבי ושהוגש ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית בשנת 2003, השופט מישאל חשין. אחד משני השופטים שהיו בדעה שיש להרשיע את הנגבי הוא השופט עודד שחם – כיום אחד משלושת השופטים במשפט תיקי האלפים של נתניהו.

עדות שקר אינה עבירה פעוטה: העונש המרבי עליה הוא שבע שנות מאסר. חבר כנסת שיורשע בעבירה זו, סביר שייקבע כי יש בעבירה שעבר קלון – שירחיק אותו מהמערכת הפוליטית

עדות שקר אינה עבירה פעוטה: העונש המרבי עליה הוא שבע שנות מאסר. חבר כנסת שיורשע בעבירה זו, סביר שייקבע כי יש בעבירה שעבר קלון – שירחיק אותו מהמערכת הפוליטית.

צחי הנגבי, ספטמבר 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

בשולי גזר הדין בעניין הנגבי כתבו השופטים שחם ואריה רומנוב: "בסופו של דבר, חרף כל הנסיבות המקלות, חרף כל הטיעונים המלומדים שהובאו בפנינו, חרף כל מערך השיקולים הרחב שהיינו מוכנים לשקול, בסופו של דבר, נותר השקר. והשקר הוא שקר, ובשקר יש קלון".