בפרשת הפצ"רית, מינץ הפך את השמרנות על ראשה

בדברי ימי בית המשפט העליון חקוקה דעת המיעוט של השופט אדמונד לוי מיוני 2005 בפרשת ההתנתקות. בהרכב של 11 שופטים, ומול כל עשרת חבריו להרכב, כתב לוי דעת מיעוט מהדהדת, שעברה בתחנות ההיסטוריה של היישוב היהודי בארץ ישראל, עד למסקנתו הבלתי נתפסת כי על בג"ץ לבטל לא רק את חוק "פינוי־פיצוי", אלא את תוכנית הנסיגה כולה.

בין שמסכימים עם לוי ובין שלא, דעת המיעוט שלו נחשבת לאחת העמדות האקטיביסטיות ביותר שהובעו בבג"ץ מאז ומעולם, ואולי אף בעולם כולו.

השופט דוד מינץ איננו לוי, אך דעת המיעוט שכתב בפרשת הפצ"רית, במסגרת פסק הדין שניתן אמש (רביעי), עשויה גם היא להיחרת בדברי הימים. אם לא בדברי ימיו של בית המשפט העליון, אז אולי בקריירה השיפוטית של מינץ.

זהו פסק הדין האקטיביסטי ביותר שיצא תחת ידיו של מינץ השמרן, ובו בחר להתכחש לכל העקרונות שהדריכו עד היום את פסיקותיו

זהו פסק הדין האקטיביסטי ביותר שיצא תחת ידיו של מינץ השמרן, ובו בחר להתכחש לכל העקרונות שהדריכו עד היום את פסיקותיו, בדרך לדעת מיעוט שבה טען כי יש לפסול את חוות דעתה של היועצת המשפטית של משרד המשפטים, עו"ד יעל קוטיק.

לשיטתו של מינץ, יש לפסול את פרקליט המדינה, עו"ד עמית איסמן, מלשמש הגורם המפקח על החקירה בפרשת הפצ"רית, ולהתיר לשר המשפטים יריב לוין להעביר את סמכויות הפיקוח על החקירה לגורם אחר. זאת, אף שקוטיק קבעה בחוות הדעת שכתבה בתום החקירה כי איסמן אינו מצוי בניגוד עניינים כלשהו, וכי אין כל מניעה שישמש הגורם המפקח על החקירה.

שופט בית המשפט העליון דוד מינץ (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

כעת, משנדחתה סוף־סוף העתירה בעניין זה בדעת רוב, תוכל הפרקליטות לסיים את הטיפול בפרשה ולהחליט אם להגיש כתבי אישום נגד המעורבים (גילוי נאות: הכותב ייצג את "משמר הדמוקרטיה הישראלית", שצורפה כמשיבה לעתירה זו).

חקירת המשטרה בעניין זה החלה במהלך שנת 2025, ובמסגרתה הודתה הפצ"רית דאז, יפעת תומר־ירושלמי, באחריותה להדלפת סרטון ההתעללות של חיילים בעצור פלסטיני במחנה "שדה תימן". היא הודחה מתפקידה ומצה"ל, ומייד הפכה לחשודה בחקירה שיצרה שבר חסר תקדים בין הפרקליטות הצבאית לבין ראשי הפרקליטות ומשרד המשפטים.

היועצת המשפטית של משרד המשפטים, עו"ד קוטיק, כתבה אז חוות דעת שבה קבעה כי נוכח מעורבותם של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה ושל פרקליט המדינה איסמן בהגשת תשובות לבג"ץ בעתירות קודמות שעסקו בחקירת הדלפת הסרטון, הם מצויים בניגוד עניינים, לפחות בשלב ההוא, עם פתיחת החקירה הפלילית החדשה, ולפיכך מנועים מלפקח עליה.

שר המשפטים לוין הסתמך על חוות הדעת של קוטיק כדי לנסות למנות שני גורמים חיצוניים כממונים על החקירה, אך בשתי עתירות שונות פסל בג"ץ את המינויים שלא עמדו בתנאים

שר המשפטים יריב לוין הסתמך על חוות הדעת של קוטיק כדי לנסות למנות שני גורמים חיצוניים כממונים על החקירה – נציב תלונות הציבור על שופטים אשר קולה, והשופט בדימוס יוסף בן חמו – אך בשתי עתירות שונות פסל בג"ץ את המינויים הללו, שלא עמדו בתנאים הנדרשים.

במסגרת העתירה הנוכחית, שבה ניתן אמש פסק הדין, עתרה עמותת הימין "בחרנו בחיים!" נגד חוות דעתה השנייה של קוטיק, שאומנם קבעה כי בהרב־מיארה עודנה מצויה בניגוד עניינים, אך פרקליט המדינה עצמו שוב אינו מנוע מלפקח על החקירה, וזאת לנוכח הממצאים שהתגלו במהלכה.

שר המשפטים יריב לוין (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

העותרים, שעתירתם שירתה במובהק את האינטרסים של לוין עצמו, דרשו שבית המשפט יוציא צו המופנה כלפי שר המשפטים ויחייב אותו למנות גורם שילווה את החקירה במקום פרקליט המדינה. באופן מביך, שר המשפטים עצמו הצטרף לעמדת העותרים ותמך במתן פסק דין שיופנה כלפיו.

נכון שבשנים האחרונות, בימי הממשלה שהרבתה לפעול באופן בלתי חוקי, התייצבה היועצת המשפטית לממשלה פעם אחר פעם בבית המשפט ותמכה בעמדת העותרים. אך היא מעולם לא צידדה בעותרים בעתירות שהעלו טענות כלפיה, אלא בעתירות שהופנו כלפי גורמים שלטוניים בממשלה ובמשרדי הממשלה.

לוין, בשונה ממנה, דרש מבית המשפט להוציא צו המופנה כלפיו – מה שהסיר את מעטה הערפל מעל השאלה את מי באה העתירה הזו לשרת.

העותרים לא הסתירו את תקוותם שאשמה פלילית, המוטלת לכאורה על הפצ"רית לשעבר ואנשיה בפרקליטות הצבאית, תדבק גם בבהרב־מיארה ובראשי הפרקליטות

העותרים לא הסתירו את תקוותם שאשמה פלילית, המוטלת לכאורה על הפצ"רית לשעבר ואנשיה בפרקליטות הצבאית, תדבק גם בבהרב־מיארה ובראשי הפרקליטות.

באופן חריג, נשיא העליון יצחק עמית נתן ביטוי לדברים הללו בפסק דינו, שבו כתב כי דרישתם להורות למשטרה לבצע פעולות חקירה מסוימות הועלתה נוכח "הגשמת תקוותם של העותרים להעמדה לדין של גורמים מסוימים במערכת אכיפת החוק, וזאת משהעותרים סבורים שהאחריות הפלילית, לכאורה, מוטלת על אנשי היועצת ופרקליט המדינה".

עו"ד יעל קוטיק, היועצת המשפטית של משרד המשפטים (צילום: משרד המשפטים)

עמית, שכתב את דעת הרוב ואליו הצטרף גם השופט חאלד כבוב, הצביע על כך שלשיטת העותרים שר המשפטים מחזיק למעשה את המפתח להשלמת החקירה, מאחר שזו תלויה לשיטתם בעצם מינויו של פרקליט מלווה.

עמדתם זו של העותרים היא אבסורדית ומעניקה דריסת רגל עצומה לגורם פוליטי בעצם ניהולה והכוונתה של חקירה פלילית, בסתירה חזיתית לעקרון העצמאות של רשויות אכיפת הדין הפלילי.

במובן מסוים, פסק הדין הזה הוא מעין "ניסוי כלים" לקראת הדיון בחוק מח"ש – שבו הכנסת ניפצה במתכוון ובאופן מפורש את העיקרון הזה, שלפיו גורם פוליטי לא יוכל להשפיע על אופן ניהולן של חקירות פליליות, אף לא בדרך של השפעה על זהות הגורמים המקבלים את ההחלטות בתיקי חקירה וניהול משפט. במבחן הזה עמדו עמית וכבוב; מינץ, כפי שמתברר, פחות מקפיד על העיקרון היסודי הזה.

מינץ החליט לאמץ את חוות דעתה הראשונה של קוטיק, אך לפסול את חוות דעתה השנייה – אף שזו מבוססת על תשתית עובדתית רחבה בהרבה, ונכתבה בתום חקירת המשטרה

היבט אקטיביסטי נוסף בפעולתו נעוץ בהתעלמות מפסקי דין של בית המשפט העליון שניתנו בעת האחרונה ממש – למשל פסק הדין שבו בוטלה החלטתו של לוין למנות למפקח בפרשת הפצ"רית את השופט בדימוס קולה – ושבהם עמדו השופטים על חשיבותו העילאית של עקרון עצמאות התביעה הפלילית.

מינץ החליט לאמץ את חוות דעתה הראשונה של קוטיק, אך לפסול את חוות דעתה השנייה – אף שזו מבוססת על תשתית עובדתית רחבה בהרבה, ונכתבה בתום חקירת המשטרה; הוא החליט לקרוא את פסק הדין הראשון, בעניין מינוי קולה, כאילו נקבע בו שהמניעות החלה על היועמ"שית ופרקליט המדינה היא נצחית ואינה ניתנת להסרה לעולם – בניגוד למה שנכתב במפורש בפסק הדין.

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה בוועדת החוקה של הכנסת, 30 בספטמבר 2025 (צילום: אורן בן חקון/פלאש90)

הוא אף קובע כי הייתה חובה למנות פרקליט מלווה לחקירה בפרשת הפצ"רית – אף שהדבר מעולם לא נקבע, לא בחקיקה ולא בפסקי הדין הקודמים שעסקו בפרשה.

והעיקר – מינץ מפקיד למעשה בידיו של שר המשפטים את המפתח להסרת המניעות מעל היועצת המשפטית לממשלה ומעל פרקליט המדינה. הוא קובע כי מאחר שהחקירה בפרשה נוהלה ללא פרקליט מלווה, "לא היה מקום להידרש מחדש לשאלת המניעות של בכירי פרקליטות המדינה לעסוק בחקירות", שכן "לא ניתן לומר כי התשתית לקביעת המניעות התעדכנה".

זוהי לא רק תמיכה בפוליטיזציה מלאה של אכיפת החוק הפלילי, זוהי גם קביעה הפוכה לעיקרון שקבעו שופטי בג"ץ בעניין קולה

זוהי לא רק תמיכה בפוליטיזציה מלאה של אכיפת החוק הפלילי, במובן זה ששר המשפטים – שנמנע מלמנות גורם מלווה בהתאם לתנאים שנקבעו בפסק הדין בעניין קולה – שולט למעשה בהמשך המניעות של בהרב־מיארה ואיסמן; זוהי גם קביעה הפוכה לעיקרון שקבעו שופטי בג"ץ בעניין קולה, שבו הדגישו את החשיבות העליונה שבמניעת מתן דריסת רגל לגורם פוליטי בחקירות פליליות.