הפילוסוף ז'אן בודריאר כבר כתב בעבר שמלחמת העולם השלישית החלה מזמן וכבר הספיקה להסתיים. זו היתה המלחמה לה אנחנו קוראים "המלחמה הקרה", ובסופה ניצח הקפיטליזם ושינה את פני העולם.

אנחנו רגילים לחפש תבניות מוכרות, ולכן מוכנים להגדיר את מלחמת העולם השלישית רק ככזו בה מדינות שונות יתקיפו אחת את אזרחיה של השנייה בנשקים קונבנציונאליים ולא קונבנציונאליים (והרי מה שווה הפחד ממלחמת עולם בלי הפחד מנשק גרעיני? זה היה כל כוחה של המלחמה הקרה), אבל פנים רבות למלחמה והנה – היא כבר הספיקה להסתיים הרבה לפני שטראמפ בקע בגאוותה של אירן ושלח מיליוני בני אדם לחשוב על האפשרות לפרוץ מלחמה נוספת.

אנחנו רגילים לחפש תבניות מוכרות, ולכן מוכנים להגדיר את מלחמת העולם השלישית רק ככזו בה מדינות שונות יתקיפו אחת את אזרחי השנייה בנשקים קונבנציונאליים ולא קונבנציונאליים. אבל פנים רבות למלחמה

אחת התערוכות המצוינות שהוצגו במוזיאון החשוב "על התפר" בירושלים היתה התערוכה שענתה לשם "השאלה של הירושימה". בין העבודות שהוצגו בה היתה עבודת וידאו של האמן איסאו השימוטו מיפן, ובעבודה זו היה ניתן לראות, כמו מחול רפאים מעורר חלחלה, את המיקומים והתזמונים השונים של פיצוצים גרעיניים שפוצצו ברחבי העולם על ידי המדינות השונות במרוץ ההתחמשות הגרעיני.

בין מאות הפיצוצים הגרעיניים שהתרחשו בעשרות השנים האחרונות, אולי היה אפשר למצוא את המסר האמיתי – פניה של מלחמת העולם השתנו – והיא מתקיימת עכשיו לא במגע הישיר של הנשק עם בן האדם, אלא דרך מתווך כלשהו – דרך הנזק האקולוגי הנגרם מפיצוצים אלו, דרך מיליארדי ההרוגים, רק שאינם אנושיים, שבוודאי מתו כתוצאה ממהלומות ענק אלו ודרך הפגיעה של האדם בעולם. אז הנה היא – מלחמת עולם אדירת מימדים שאינה מוגבלת רק לנשקים פרימיטיביים כמו פצצות גרעין, בה מדינות שונות גורמות לנזקים אדירים אחת לשנייה דרך האדמה, הים והאוויר.

פניה של מלחמת העולם השתנו – והיא מתקיימת עכשיו לא במגע הישיר של הנשק עם בן האדם, אלא דרך מתווך כלשהו – דרך הנזק האקולוגי הנגרם מפיצוצים אלו, דרך מיליארדי ההרוגים, רק שאינם אנושיים

כמובן שהמדינה הבולטת כרגע בין המדינות התוקפניות היא אוסטרליה, ששריפותיה חונקות את אדמותיה, בעלות של מאות מיליוני הרוגים שאינם אנושיים, כשהעשן של שריפות אדירות מימדים אלו כבר מגיע לניו זילנד וצובע את השמיים המקומיים בכתום. אוסטרליה פועלת בצורה מודעת במלחמת העולם הזו. היא מדורגת במקום האחרון בין עשרות המדינות שהתחייבו לשינוי אקלימי, ונמצאת במקום הראשון בייצוא פחם וגז.

לצד שימוש בנשקים הללו, היא גם פועלת בצורה פשוטה יותר, אבל אגרסיבית באותה המידה, וממש בימים האלו, בעודנו המומים מהשמדתם של כחצי מיליארד יצורים חיים בשטחה, היא פועלת לירי מאסיבי נגד כ-10,000 גמלים, על מנת להגן על מאגרי המים שלה.

התקפות דומות נעשו, כזכור, בדרום אמריקה לפני זמן לא רב, ולמרות שמדובר בנזק נקודתי ביערות הגשם של ברזיל ובוליביה, הרי אנו מבינים כיום כיצד נזק זה הופך להיות גלובלי. כריתת היערות ושריפתם משפיעות על העולם כולו.

אוסטרליה פועלת בצורה מודעת במלחמת העולם הזו. מדורגת במקום האחרון בין המדינות שהתחייבו לשינוי אקלימי, ובמקום הראשון בייצוא פחם וגז. לצד נשקים אלה יש ירי מאסיבי ב-10,000 גמלים, כדי להגן על מאגרי המים שלה

ואנחנו יכולים לראות כיצד בזירה עולים גם שמות של גופים חיצוניים למדינות דרום אמריקה, כמו רשת בורגר קינג וגם הרשת הישראלית שופרסל, שתי רשתות שמואשמות בכך שיש להן חלק בהרס יערות הגשם. אם כבר אנחנו מדברים על ישראל, אז נראה שמדינתנו לא יושבת בשקט במלחמה הכוללת הזו, ומשתמשת גם היא בנשק חדש אך עוצמתי. על פי עמוד הפייסבוק של שומרי הסף, תהליך הנישוב של אסדת הגז פולט מאות טונות של גז מתאן – גז חממה מסוכן שתורם גם הוא להתחממות הגלובלית.

ישנן, כמובן, גם התקפות קשות שנעשות דרך הים והופכות שטחים נרחבים ממנו לאזורים מתים. הדבר נעשה על ידי דיג ועל ידי שפיכת חומרים מזהמים. למעשה – האזור המת הגדול ביותר נמצא מול מפרץ מקסיקו, והאחראית עליו היא חברת בשר אמריקאית. אגב מים – ניתן לקרוא סיפורים על התקפות הרבה יותר נקודתיות, אך חמורות ביותר, כמו הטענות לפיהן חברת קוקה קולה האמריקאית, שהעבירה את מפעליה להודו, מייבשת כפרים שלמים ממים.

ישנן, כמובן, גם התקפות קשות שנעשות דרך הים והופכות שטחים נרחבים ממנו לאזורים מתים. הדבר נעשה על ידי דיג ועל ידי שפיכת חומרים מזהמים. למעשה – האזור המת הגדול ביותר נמצא מול מפרץ מקסיקו

הרשימה ארוכה ומפותלת, וזו אינה מלחמה שפשוט פרצה יום אחד, אלא כזו שנמשכת שנים רבות של הרס וחורבן מהירים וחסרי רחמים. נפט מציף את האדמה ואת הים, גזים רעילים מתפשטים דרך האוויר והאדמה נשרפת או מורעלת.

יש, כמובן, מי שלא יראו במקרים אלו התקפות ישירות בתוך מלחמה עולמית כוללת, שאחראית למותם של מיליארדי יצורים חיים, ביניהם גם בני אדם (וכמה בני אדם עתידים למות בהמשך בגלל אוויר ומים מזוהמים?). להם אספר שמקרים כאלו, שהופכים את הקיום לקשה יותר ויותר, מולידים אחריהם דיכוי ומלחמות, ולא חיבוקים ושלום. אם אתם עדיין מסרבים לראות במילים אלו עדות למלחמה עולמית כוללת שמתקיימת ממש עכשיו, ממש בינינו, אז דעו שאני לא יודע על מה ילחמו במלחמת העולם שאתם מדמיינים לכם, אבל בזו שאחריה ילחמו על מים נקיים ועל אוויר לנשימה.

פעיל למען בעלי חיים, ספרו הראשון - "ראו את החיה" יצא בהוצאת דרור וספרו השני - "חיה ללא תכלית" יצא בהוצאת רסלינג. מורה לאמנות שחי עם זוגתו אורי שביט ושני הכלבים בלה ולארי

״צלצלת למשטרה?״ שואלת הפקידה בלשכת התעסוקה את אלכס, גיבורת סדרת המופת "Maid" שפרצה לחיינו החודש והכניסה אגרוף בבטן התמימה שלנו.

״לא. בשביל מה? כדי להגיד שהוא לא הרביץ לי?״ עונה לה אלכס בפנים דומעות.

״צלצלת למשטרה?״ שואלת הפקידה בלשכת התעסוקה את אלכס, גיבורת סדרת המופת שפרצה לחיינו החודש והכניסה אגרוף בבטן התמימה שלנו. ״לא. בשביל מה? כדי להגיד שהוא לא הרביץ לי?״

״אני יכולה למצוא לך מקום במקלט לנשים מוכות״ ממשיכה הפקידה לנסות. אלכס לא חלקה איתה את כל הפרטים הקטנים של הזוגיות שלה אבל פניה המפוחדות מסגירות מציאות מורכבת.

״אני ממש לא רוצה לקחת מיטה של מישהי שהתעללו בה ׳באמת׳״ מסרבת אלכס בנימוס.

״התעללו באמת? מה זה בעצם אומר״ מתעקשת הפקידה ועושה עם אלכס חסד עצום כשהיא מחדירה לה למודעות שישנן צורות רבות של התעמרות, כאשר מכות פיזיות לאו דוקא מהוות את הקו האדום היחיד.

״נו. את יודעת. נשים שנפגעו באמת מהבעלים שלהן״ מסבירה לה אלכס.

״ואיך נראית התעללות בכאילו?״ שואלת אותה הפקידה, ״הפחדות? איומים? שליטה?״.

אלכס מורידה את העיניים. האסימונים נופלים. מאוחר יותר היא תגלה שבמקלט לנשים מוכות נמצאות כל מיני נשים. לחלקן סימני חניקה על הצוואר, אך אחרות נראות רגילות לחלוטין. נשים נורמטיביות כמוני וכמוך. אלכס תופתע לגלות שהן מנסות לעזוב את הבית בממוצע שבע פעמים לפני שהן עוזבות את בעליהן לתמיד.

לחלקן סימני חניקה על הצוואר, אך אחרות נראות רגילות לחלוטין. נשים נורמטיביות כמוני וכמוך. אלכס תופתע לגלות שהן מנסות לעזוב את הבית בממוצע שבע פעמים לפני שהן עוזבות את בעליהן לתמיד

אלכס מתעוררת באמצע הלילה. נחושה. לוקחת את התיק שהכינה מראש, מרימה את בתה בת השלוש ממיטתה, יוצאת מהבית חרישית, נכנסת בשקט לרכב ומתניעה. שון מתעורר, מגלה שאשתו ובתו עזבו ורץ החוצה לעצור את הרכב בגופו. ללא הצלחה.

כך נפתחת הסדרה הכי בועטת שהיתה פה לאחרונה.

הסצנה הזו מגלמת את סיוטה של כל אישה. המצב בבית כל כך חמור, שאת מחליטה לקום ולעזוב. אין לך תכניות לעתיד, בית או כסף, אבל הצלחות שהתעופפו אחרי ארוחת הערב, החור בקיר מהאגרוף שהונף סנטימטר מהפרצוף שלך, כולם מסמנים לך שרע פה ואת חייבת לברוח. עכשיו. מיד.

ואלכס יוצאת מהבית עם 30 דולר בכיס.

את לא מספרת לחברות או למשפחה הקרובה ואת לבד. הם הרי לא יבינו. לא יאמינו. הוא כזה אבא טוב.

אלכס תספר בהמשך הסדרה לאמה שאינה מעורבת כלל בחייה, כי היתה כלואה בקראוון הזוגי שלהם שנתיים. עם בתם התינוקת. הרחק מעיני החברים והמשפחה. היא תספר לאמה ששון לקח לה את כרטיס האשראי ומידר אותה כלכלית. ואמה תופתע. ותשכנע אותה לחזור לקראוון. ולשון. ולחיים הממוצעים מינוס שלהם.

המצב בבית כ"כ חמור, שאת מחליטה לקום ולעזוב. אין לך תכניות לעתיד, בית או כסף, אבל הצלחות שהתעופפו, החור בקיר מהאגרוף שהונף סנטימטר מהפרצוף שלך, כולם מסמנים לך שרע פה ואת חייבת לברוח

את מרוששת כלכלית, כנראה שעזבת את הלימודים או העבודה, ואין לך מושג כמה כסף יש בחשבון המשותף שלכם. את מתה מפחד שכשתעזבי את הבית לא יהיה לך איפה לישון.

מאוחר יותר אלכס נכנסת לראשונה בחייה לבנק ופותחת חשבון בנק. היא מפקידה בו 6 דולר. זהו החשבון הראשון שהוא שלה. חשבונות הבית וההתנהלות הכלכלית היו בידיו של שון עד כה. זו הפעם הראשונה שהיא צריכה להתמודד לבד עם גידול הילדה המשותפת, עם דיור, מזון וקיום בסיסי. הן ישנות ברכב, ברחוב, במעבורת. ואלכס נמנעת מלבקש עזרה.

עזיבה של בעל שתלטן אינה מובנת מאליה. אין עליך סימני חניקה, שריטות או דימום. את מרגישה שאת הוזה, שהוא יכול להשתפר, שמחר יהיה טוב יותר. את לא מספרת לחברות או למשפחה כי אין מה לספר.

״מה אני אגיד למשטרה״? את חושבת לעצמך. ממש כפי שאלכס חשבה. זו אינה אלימות ״אמיתית״, את חושבת. זה "לא נחשב״.

״יש נשים שאצלן זה חמור יותר. זה על אמת״ את מסבירה לעצמך ומדרגת. אצלי זה ״רק״ איומים.

״כשגיליתי שאני בהריון סיפרתי לו. כשהוא הבין שאני לא הולכת לעשות הפלה הוא התפוצץ. הוא קילל וגידף. אמר שאני זונה. שאני הורסת לו את החיים. ושהוא בחיים לא יסלח לי. והוא לא סלח. ואני מפחדת ממנו מאז״ מספרת אלכס לדניאל, שכנתה במקלט לנשים מוכות.

עזיבה של בעל שתלטן אינה מובנת מאליה. אין עליך סימני חניקה, שריטות או דימום. את מרגישה שאת הוזה, שהוא יכול להשתפר, שמחר יהיה טוב יותר. את לא מספרת לחברות או למשפחה כי אין מה לספר

הפחד מגדיר את ימיך מאותו רגע ואילך ומוביל אותך. פחד ממה? את לא יודעת לשים את האצבע. לפעמים את מכווינה את צעדיך מתוך הפחד הזה. את צופה את צעדיו ותגובתו מראש ונערכת. ונמנעת. ועושה כל מה שצריך כדי למתן את התגובות שלו.

אז למה מערכת החוק לא רואה את אלכס אלא מתאכזרת אליה? מדוע כדי לקבל דיור ציבורי עליה להציג תלוש משכורת? כיצד היא אמורה לעבוד ולטפל בביתה התינוקת בו זמנית? ואיך תעניק לשתיהן קורת גג? ומה תעשה כשבתה חולה אבל עליה להתייצב למשמרת? האדישות הבירוקרטית.

האטימות הפקידותית. והעטיפה המשפטית המיותרת הן הסיבה שנשים רבות נשארות במערכת יחסים רעה ושתלטנית ולא עוזבות. למעשה רובן נשארות. רק כרבע מהנשים שחוות שתלטנות קיצונית שוקלות לעזוב. וגם אז, אך ורק במידה ויש להן עצמאות כלכלית כלשהי.

והסדרה מנכיחה שוב ושוב את כל המכשולים בדרך. אלכס אוספת דולר לדולר, נעזרת בדיור ציבורי, עובדת כעוזרת בית וממרקת שירותים של בתי עשירים וגם של בתים אחרי פינוי. היא אחוזת טירוף לקיים את עצמה ואת בתה בכבוד. להעניק קורת גג, כאשר כל המערכות סביבה קורסות ולא מסייעות אלא מכשילות.

לרוב, אין סביבה תומכת או מעטפת או אפילו רשת הצלה כלשהי. כשאת חווה שתלטנות קיצונית את לבד. לגמרי לבד.

האטימות הפקידותית. והעטיפה המשפטית המיותרת הן הסיבה שנשים רבות נשארות במערכת יחסים רעה ושתלטנית ולא עוזבות. למעשה רובן נשארות. רק כרבע מהנשים שחוות שתלטנות קיצונית שוקלות לעזוב

ולכן הסדרה הזו חשובה. היא בועטת בנו להתעורר מהעיוורון ולנוע באי נוחות לנוכח הקשיים של היומיום בעולם שבו אין מודעות לסוגים שונים של חוויות קשות שנשים חוות בבית. והנשים הללו נמצאות סביבנו. מאחורי החיוך והתדמית של יציבות ובטחון של חברות ושכנות שלנו ישנה מציאות מורכבת וקשה ששקופה לכל מי שמתבונן.

אם לא נתבונן טוב יותר ואם לא נשנה את מערכת המשפט והאכיפה, לא נראה נשים כמו אלכס עד שיהיה מאוחר מדי.

ד״ר אילנה קוורטין היא מחברת הספר "כלואות: שתלטנות קיצונית בזוגיות". היא אקטיביסטית פמיניסטית בתחום בריאות נשים וזכויות נשים בעבודה ובעולם המשפחה. שותפה לחקיקה בתחומים אלה ומתמחה באלימות נטולת היבטים פיזיים כלפי נשים. כיום מתגוררת עם משפחתה בלוס אנג׳לס, שם היא שליחה של הסוכנות היהודית ומנהלת את פעילות הסוכנות באזור מערב ארה״ב. אילנה היא ד״ר למגדר ועורכת דין מומחית לזכויות נשים (צילום: ליפז בראל)

ועדת החוץ והביטחון של הכנסת דנה בישיבות במליאה שלה, אבל בעיקר במסגרת ועדות המשנה, בנושאים ביטחוניים רגישים וסודיים. במשך 31 שנים שבהן סיקרתי את ישיבות הוועדה שמעתי שוב ושוב על המאמצים על האמצעים הננקטים ע״י יו"ר הוועדה והמנהל האדמניסטרטיבי שלה כדי למנוע דליפת מידע סודי לציבור.

ב-31 השנים שבהן סיקרתי את ישיבות וועדת חוץ וביטחון שמעתי שוב ושוב על המאמצים על האמצעים הננקטים ע״י יו"ר הוועדה והמנהל האדמניסטרטיבי שלה כדי למנוע דליפת מידע סודי לציבור

זכור לי למשל, שבשנים שבהן כיהן יצחק שמיר כראש הממשלה הוא התנגד בתוקף לכך שח״כ יוסי שריד ממרצ יהיה חבר בועדות המשנה, כי חשש שלא ישמור על סודות המדינה. לימים היה שריד אחד החברים החשובים גם בוועדות המשנה החשאיות ביותר.

במשך שנים סירבו לאפשר לנציגי המפלגות הערביות להיות חברים בוועדה. כשהתירו לנציג ערבי להשתתף בדיונים הוא נטל חלק רק בישיבות מליאת הוועדה ולא בוועדות המשנה. אף פעם לא ניתן פרסום פומבי לנושאים שנידונו בוועדות המשנה ובעיקר בוועדות המשנה למודיעין ושירותים חשאיים, ובקושי ניתן פרסום לשמות חברי ועדות המשנה.

כשהגיעו לדיוני ועדות המשנה ראשי המוסד והשב״כ ונציגים נוספים שרצו למנוע את חשיפתם לעיתונאים ובעיקר לצלמי העיתונות והטלוויזיה, נהגו להכניס אותם לכנסת ולחדרי ועדת החוץ והביטחון מכניסה צדדית. על חברי הועדה נאסר להכניס טלפונים ניידים לדיונים, ועובדי הוועדה חוייבו לעבור תחקיר ביטחוני ולקבל סיווג ביטחוני.

זכורות לי שנים שבהן כל חברי ועדות המשנה שעסקו בנושאי ביטחון היו קצינים בכירים בצה"ל או בשב"כ ולא הייתה דריסת רגל של אחרים לדיונים הוועדה. לא מעט קצינים בכירים במיל. עמדו בראש הוועדה, ביניהם הרמטכ"לים שאול מופז וגבי אשכנזי, האלוף אורי אור, ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר ואחרים. כשהגעתי לכנסת ב-1990 היו חברי הוועדה שרי הביטחון לשעבר יצחק רבין ועזר ויצמן והרמטכ"לים בדימוס רפאל איתן, חיים בר-לב, מרדכי (מוטה) גור, רחבעם זאבי (גנדי) ויהושע שגיא.

במשך שנים סירבו לאפשר לנציגי המפלגות הערביות להיות חברים בוועדה. כשהתירו לנציג ערבי להשתתף, הוא נטל חלק רק בישיבות מליאת הוועדה ולא בוועדות המשנה, ומעולם לא פורסמו פומבית הנושאים שנידונו בהן

לאור זאת הופתעתי כששמעתי שיו״ר הועדה החדש, ח״כ רם בן ברק (יש עתיד) שהיה סגן ראש המוסד, מעסיק את העוזרת הפרלמנטרית שלו עו"ד ליניר אבו הזאז מבלי שעברה תחקיר ביטחוני, למרות שהשתתפה בקורס של התנועה האסלאמית, אשר שלושה ממרציו הבכירים תמכו בפיגוע התאבדות וכן הואשמו בהסתה או נחקרו על תמיכה בטרור. לאחר שעמית סגל פנה אל בן ברק בעניין זה הוא החליט  להקפיא את פעילותה של העוזרת הפרלמנטרית עד לשובו מחו"ל, והדגיש כי "כיו"ר ועדת החוץ והביטחון אעמיד תמיד את נס ביטחון המדינה לפני כל שיקול אחר".

בעקבות חשיפת הקול היהודי:
רם בן ברק הקפיא את פעילות העוזרת שנפגשה עם שייחים מסיתים

בעקבות החשיפה הקפיא ח"כ רם בן ברק את פעילותה של העוזרת הפרלמנטרית שלו עו"ד ליניר אבו הזאז שנפגשה עם שייחים מסיתים ועברה קורס מדריכים של התנועה האסלאמית

לכתבה בקול היהודי: https://t.co/9SDwKJCTh2 pic.twitter.com/uG89CpBqFb

— הקול היהודי (@hakolhayehudi) October 14, 2021

בהתנהגותו זו הפגין בן ברק חוסר אחריות והעדר רגישות, וחבל שמנכ"ל הועדה או היועצת המשפטית שלה לא העירו על כך לבן ברק שהוא חדש בתפקיד.

בעקבות האירוע הזה קראתי גם דיווחים בתקשורת לפיהם יש גם טעם לפגם בכך שח"כ איתמר בן גביר (הציונות הדתית) משתתף בדיוני ועדת החוץ והביטחון, משום גם עליו אי אפשר לסמוך בשל עמדותיו הקיצוניות.

לאור זאת הופתעתי כששמעתי שיו״ר הועדה החדש, ח״כ רם בן ברק, שהיה סגן ראש המוסד, מעסיק את העוזרת הפרלמנטרית שלו עו"ד ליניר אבו הזאז מבלי שעברה תחקיר ביטחוני והשתתפה בקורס של התנועה האסלאמית

ההבדל הוא שבשל החסינות שממנה נהנים הח"כים אי אפשר לחייב אותם לעבור תחקיר ביטחוני כדי לקבל סיווג ביטחוני. לעומת זאת לגבי אזרחים, יהודים וערבים, קיימת חובה להקפיד על חשיפתם לחומר רגיש.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״40 על 40״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.