העולם אחרי עזה

אנחנו, בארץ, כל כך עסוקים בעצמנו עד שאיננו מבינים כלל באיזה עולם אנחנו חיים. ביקור קצר בבירה אירופאית, לדוגמה לונדון, גורם לכך כבמכת ברק. הוא מלמד עד כמה מלחמת שלוש השנים בעזה והנגזרות שלה ברחבי המזרח התיכון שינו את העולם.

דרך אחת היא להיכנס לכל חנות ספרים ולראות בכמה ספרים מופיע הנושא. "רקוויאם לעזה" הוא כותר של ספר אחד. "ג'נוסייד בעזה" – הוא שם של ספר שני. "פלסטינים חד פעמיים" (או "פלסטינים בני הפקר", תלוי איך מתרגמים את המושג Dispensable) על מלחמות ישראל והג'נוסייד בעזה – הוא שלישי.

ישנו גם קובץ המאמרים הנקרא "פלסטיין בעת ג'נוסייד: אחריות העולם לעזה". והחמישי מבטא את הלכי הרוח באופן טוב יותר – "העולם אחרי עזה".

דרך אחת להבין מה קורה בעולם היום היא להיכנס לכל חנות ספרים בלונדון ולראות בכמה ספרים מופיע הנושא. "רקוויאם לעזה" הוא כותר של ספר אחד. "ג'נוסייד בעזה" – הוא שם של ספר שני

הפוליטיקה היא שדה אחר שבו מובע הרעיון. הנה דוגמה אחת. בשבוע שעבר נערכו בחירות משנה במחוז הולבורן וסנט פנקראס שבלונדון. מנהיג המפלגה ז'אק פולנסקי נכשל בניסיונו להיבחר לפרלמנט כשנוצח על ידי מועמדת הלייבור סגאל עבדי־ואלי, למרות שמעמדה הציבורי הרבה פחות מוכר. מדוע קרה הדבר?

ימים אחדים לפני הבחירות, דנה ועידת המפלגה שהתכנסה בברייטון בהצעה שהביא פולנסקי להצבעה ורוב של 1,022 מול 813 תמכו בהצעתו, המגדירה את הציונות כגזענות ותומכת בהקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית אחת בכל שטחי פלשתינה ההיסטורית, תוך הבטחת שוויון זכויות לכול.

התגובה הייתה שחברי מפלגה רבים זעמו. הקמנו את המפלגה כדי לעסוק בנושאי סביבה וצדק סביבתי, בסוגיות של דיור, איכות חיים, משבר האקלים, אי שוויון כלכלי ונושאים דומים, הם טענו. לא במלחמות במזרח התיכון או בלגיטימיות ואי הלגיטימיות של מדינות שם. גם תומכי מפלגה רבים הגיבו ברוח דומה וכתוצאה מבחירות המשנה קטן מספר התומכים בה. לאחר שהייתה בעלייה בשנים האחרונות והגיעה לתמיכה ציבורית של כ-20 אחוז, הידרדרה במשאלי דעת הקהל האחרונים בערך לשמונה אחוזי תמיכה.

מתקפת התועבה של חמאס ותומכיו, והמלחמה האכזרית שניהלה ממשלת הזדון הישראלית (מלחמה צודקת? מלחמת נקם? פשעי מלחמה? פשע נגד האנושות? רצח עם? טיהור אתני?) ממשיכות להעסיק את דעת הקהל. הן חוזרות ומופיעות במאמרים בכתבי עת, בשבועונים ובירחונים, באתרי מדיה חברתית, באולמות התערוכות, ביצירות קולנוע ומוזיקה – בקיצור, בכל תחומי החיים.

לפני הבחירות דנה ועידת המפלגה בברייטון בהצעת פולנסקי, המגדירה את הציונות כגזענות ותומכת בהקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית אחת בכל שטחי פלשתינה ההיסטורית. רוב של 1,022 מול 813 תמכו בה

מול המלון שבו התגוררנו בסנט מרטין־אין־דה־פילדס, ליד כיכר טרפלגר, הבחנו יום אחד בקבוצת נשים מבוגרות לבושות שחורים המחזיקות שלטים בידיהן. הן עמדו בשקט, בנימוס, עם מבט נעים. רק שלום יביא מזור ליהודים ויפתור את הבעיות של הפלסטינים, נאמר בצורות שונות בשלטים שהחזיקו בידיהן. הן נראו יהודיות אבל לא העזתי לשאול אותן למוצאן. רק חשבתי לעצמי: זה מה שמעסיק נשים מבוגרות בימים אלה יותר מכל דבר אחר?

על הפגנות בכיוון ההפוך, מחאה אנטי-ישראלית ופרו-פלסטינית, אינני מדבר, מכיוון שאלה זוכות אצלנו לכיסוי נרחב, לעיתים מוגזם. אבל גם הן ממחישות את מרכזיות מלחמת שלוש השנים ב"עידן שאחרי עזה". יש הפגנות כלליות, כמו זו שהייתה אשתקד באמסטרדם, שבה השתתפו כ־250 אלף בני אדם, שדרשו מממשלת הולנד להחריף את מדיניותה נגד ישראל. או זו שהייתה באפריל השנה, כשתוך שלושה חודשים נאספו מיליון חתימות בדרישה להשעות את הסכם האסוציאציה בין האיחוד האירופי לישראל.

אבל יש גם ביטויים של קבוצות ספציפיות, כמו לדוגמה שביתות עובדי הנמלים, שהתקיימו ב־6 בפברואר ב-21 נמלים באזור הים התיכון, ובהם בילבאו, גנואה וליבורנו. בין הדרישות שלהם היו מניעת העברת נשק לשימוש בעזה והתנגדות לשימוש בנמלים אזרחיים לצרכים צבאיים.

בענף הספורט בלט המקרה של הוואלטה, מרוץ האופניים הספרדי. באירועי תרבות היו תגובות כמו זו של גופי השידור הציבוריים באירלנד, ספרד, הולנד וסלובניה נגד השתתפות ישראל באירוויזיון. בעולם האקדמי – ב־10 באוקטובר 2026 דיווחה סוכנות הידיעות האיטלקית ANSA על הפגנות למען הפלסטינים ביותר מחמישים ערים, בהשתתפות ארגוני סטודנטים, איגודים מקצועיים ותנועות פוליטיות. בטורינו לבדה דווח על כ־8,000 משתתפים. תופעות דומות התרחשו גם בהרבה מסגרות מקצועיות ואזרחיות אחרות.

כשנלך לקלפיות בשבוע הבא צריך להבין שעזה חרטה שריטה עמוקה בנפש העולם. גם אם תמיכת הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ בראש הממשלה בנימין נתניהו תביא לניצחונו של זה בבחירות, מי שיעלה לשלטון בוושינגטון בעוד שנתיים בין אם דמוקרטי או רפובליקאי, כבר הושפע משריטה זו והוא ישנה את יחסו לישראל.

כשנלך לקלפיות צריך להבין שעזה חרטה שריטה עמוקה בנפש העולם. גם אם תמיכת טראמפ בנתניהו תביא לניצחון נתניהו, מי שיעלה לשלטון בוושינגטון בעוד שנתיים כבר הושפע מהשריטה וישנה את יחסו לישראל

ואצלנו, אפילו אם ינצחו מפלגות האופוזיציה בבחירות, אי אפשר יהיה לחזור לעולם שלפני עזה. הן יזדקקו לזמן רב עד שיצליחו להדהות את הכתם שבו הכתמנו את עצמנו בשנים האחרונות. אבל לפחות ניתן יהיה להתחיל בתהליך. התנאי הראשון המתחייב הוא לשלוח את בנימין נתניהו ובני משפחתו לפלורידה עם כרטיסים בכיוון אחד. שפשוט ייעלמו מחיינו.

יורם פרי הוא פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת UMD בארה"ב. סוציולוג פוליטי, שפרסם עשרות מאמרים ושישה ספרים, בעיקר על יחסי חברה-צבא, צבא-פוליטיקה, תקשורת ודמוקרטיה. רבים מהם זכו בפרסים בינלאומיים בעלי יוקרה, בין השאר ספרו "רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל". בעבר הקים ועמד בראש מכון הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה באוניברסיטת תל-אביב.