הצבעה אסטרטגית

דמיינו שביום רביעי, 28 באוקטובר, נקום בבוקר לידיעה המפתיעה שהרשימה המשותפת היא הסיעה הגדולה ביותר. היא זכתה ב-18 מנדטים, אחד יותר משתי הסיעות אחריה, "ישר" ו"הליכוד".

בתסריט חלופי, אחרי הסכמות בין רבנים אשכנזים וספרדים, הוחלט שכל החרדים מצביעים בעד "דגל התורה", ואין סיעה גדולה ממנה בכנסת.

אחרי שוועדת הבחירות פרסמה את התוצאות הרשמיות, הנשיא התחיל לזמן את הסיעות להתייעצויות. אבל אם תשאלו רבים מהישראלים, אלו למעשה התייעצויות מיותרות. להבנתם, ברור שעל הנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על ראש הסיעה הגדולה ביותר.

דמיינו שאחרי הבחירות נקום לידיעה המפתיעה שהרשימה המשותפת היא הסיעה הגדולה ביותר. או שאחרי הסכמות בין רבנים אשכנזים וספרדים הוחלט שכל החרדים מצביעים ל"דגל התורה", והיא המובילה

ולכן, ולמרות שכמעט איש לא רצה בהם בראשות הממשלה, מי שנקרא להרכיב אותה הוא ח"כ יוסף ג'בארין, ולחלופין – ח"כ יעקב אשר.

מאיפה היא הביאה את התסריט ההזוי הזה, אתם שואלים, ומה היא מעשנת? בדיוק מה שמעשנים כל מי שמשוכנעים שעליהם להצביע עבור גדי איזנקוט כדי שהוא ירכיב את הממשלה הבאה.

הם מתעלמים לא רק מהחוק אלא גם מתקדים שרבים בוודאי זוכרים. בעקבות הבחירות ב-2009 "קדימה" בראשותה של ציפי לבני הייתה הסיעה הגדולה בכנסת. מנדט אחד הפריד בינה ובין הבאה אחריה, "הליכוד" בראשות בנימין נתניהו.

האם הנשיא הטיל על לבני, שהייתה ראשת הסיעה הגדולה, להרכיב ממשלה? התשובה שלילית. זאת כי 65 חברי כנסת המליצו בפני הנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על ראש הסיעה השנייה בגודלה. הנשיא השתכנע שסיכוייו של נתניהו להרכיב ממשלה שתזכה לאמון הכנסת גדולים יותר, והוא זה שקיבל את המנדט.

מה הנשיא יעשה אם שני המועמדים המובילים יזכו כל אחד ל-60 ממליצים – שאלה טובה. אין תקדים, החוק אינו מעניק לאף אחד מהם עדיפות, והוא אף מאפשר להטיל את הרכבת הממשלה על חבר כנסת אחר. אבל אם יהיה תיקו, לא מן הנמנע ששני הצדדים יעשו מאמץ לשכנע חברי כנסת לשנות את תמיכתם, תמורת פיתוי כזה או אחר.

מה הנשיא יעשה אם שני המועמדים המובילים יזכו כל אחד ל-60 ממליצים – שאלה טובה. אין תקדים, החוק אינו מעניק לאף אחד מהם עדיפות, והוא אף מאפשר להטיל את הרכבת הממשלה על חבר כנסת אחר

לכן על הבוחרים לשאול את עצמם – מי מהמועמדים המובילים יותר מנוסה בהבטחות ובפיתויים. וגם, בזהירות המתבקשת ומבלי להטיל דופי באיש, כדאי לשקול באילו מהרשימות בגוש השינוי יש יותר מועמדים שאינם מוכרים דיים, ולכן אין לדעת כיצד ינהגו אם יעמדו בפני לחץ שקשה להתנגד לו.

כמו כן, ראוי להתעניין היכן מוצבים מועמדים שהביעו בעבר תמיכה בעמדות הממשלה המכהנת, למשל בכל הנוגע להפיכה המשטרית או לעתיד השטחים.

אשמח מאוד אם גדי איזנקוט, איש ראוי והגון, יישב בלשכת ראש הממשלה. ברשימה שלו יש אנשים טובים ומנוסים, אשר יוכלו למלא תפקידים מרכזיים ולהשיב את המדינה האבודה שלנו לתלם, לדרך הישר.

ובכל זאת, כבר הסברתי מדוע לא אצביע עבורו אלא עבור הדמוקרטים  – בגלל נושאים מהותיים, וגם בגלל החששות לעיל. להערכתי הם לא חלים על המועמדים במקומות ריאליים ברשימת הדמוקרטים, שמוכרים היטב מעשייתם הקודמת.

אותו היגיון צריך לחול על תומכי יתר הרשימות בגוש השינוי. רוצים שקולו של אביגדור ליברמן יישמע ברמה, שיהיה לו משקל משמעותי בממשלת איזנקוט? תנו לו את קולכם. מעוניינים לשחזר את הישגי ממשלת נפתלי בנט ויאיר לפיד, וסבורים שיש לחזק אותם? הצביעו בעדם. חושבים שאיזנקוט גייס את המועמדים הכי טובים? אין מניעה להכניס אותם לכנסת.

אבל אנא, בבואכם להצביע מתוך רצון להחליף את הממשלה ואת העומד בראשה, הסירו מרשימת השיקולים את החובה לחזק את הרשימה של המועמד המוביל בגוש השינוי.

רוצים שקולו של אחד מראשי רשימות גוש השינוי יתחזק? תצביעו לו. אבל אם ברצונכם להחליף את הממשלה והעומד בראשה, הסירו מרשימת השיקולים את החובה לחזק את הרשימה של המועמד המוביל בגוש

השאלה הרלוונטית היא אך ורק מה הוא הרכב הסיעות שיוכלו ביחד לייצר רוב בכנסת, ולא הגודל של אחת מהן.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.