נסיעה בזמן והצבעה בבחירות

לכל מי שטרם החליטו אם יצאו להצביע מחר, ב-27 באוקטובר: אני רוצה להציע לכל המתלבטים כיוון מחשבה נוסף ולהזמין אותם ואותן למסע בזמן.

דמיינו נוסע בזמן משנת 1900 המגיע לעולמנו המודרני.

אפשר להניח כי כמעט כל דבר בעולם של סוף שנת 2026 ידהים אותו. המטוסים החוצים את האוקיינוס בתוך שעות, הטלפונים שבאמצעותם אנחנו משוחחים עם אנשים מצדו השני של העולם, המחשבים, הרפואה המודרנית ואפילו העובדה שבני אדם נחתו על הירח.

לצד השינויים הטכנולוגיים מרחיקי הלכת ושלל האירועים ההיסטוריים שהתרחשו ב-125 השנים האחרונות, אני סבור כי אחד השינויים הגדולים ביותר שהתחוללו מאז שנת 1900 אינו קשור למדע, לטכנולוגיה או למלחמות. זהו שינוי שאנו נוטים לקבלו כמובן מאליו: העובדה שכל אזרח, גבר או אישה, אקדמאי או בעל השכלה בסיסית, בעל ממון רב או עני מרוד, רשאי להשתתף בקביעת זהותם של האנשים שישלטו בו.

אחד השינויים הגדולים של 125 השנים האחרונות אינו קשור למדע, טכנולוגיה או מלחמות, ונתפס כמובן מאליו: העובדה שכל אזרח, גבר או אישה, משכיל או לא, עשיר או עני, רשאי להשתתף בקביעת זהות שליטיו

עבורנו, הישראלים, מדובר במציאות מובנת מאליה. עבור אדם שהגיע משנת 1900, מדובר במהפכה היסטורית יוצאת דופן. כדי להבין עד כמה גדולה המהפכה הזאת, כדאי לחזור מעט בזמן.

הנשים שנאבקו על הזכות להצביע

זכותן של נשים להצביע בבחירות לא הייתה מובנת מאליה, כידוע. נכון לשנת 1900, רק שני מקומות בעולם הקנו זכות הצבעה לנשים: ניו זילנד ואוסטרליה הדרומית.

המהפכה התפשטה לאט ובהדרגה. לאחר שנים של מאבק ציבורי, עצומות ופעילות של "סופרז'יסטיות", נשים שסירבו לקבל את התפיסה לפיה החלטות המדינה הן עניינם של גברים בלבד, הוענקה בפינלנד זכות הצבעה לנשים בשנת 1906.

בבריטניה, נמשך המאבק שנים רבות וכלל הפגנות, מעצרים ומאסרים. רק בשנת 1918 הוכתר המאבק בהצלחה חלקית ונשים, בנות 30 ומעלה שעמדו בתנאי רכוש מסוימים, יכלו להצביע. עשר שנים נוספות חלפו, ורק בשנת 1928 הושג שוויון מלא בזכות ההצבעה בין נשים לגברים בממלכה המאוחדת.

בצרפת, מולדת המהפכה שהעלתה על נס את רעיונות החירות והשוויון, קיבלו נשים את זכות הבחירה רק בשנת 1944. באיטליה, הוכרה זכותן בשנת 1945, ואילו ביוון בשנת 1952.

בצרפת, מולדת המהפכה שהעלתה על נס את רעיונות החירות והשוויון, קיבלו נשים את זכות הבחירה רק בשנת 1944. באיטליה, הוכרה זכותן של נשים להצביע בשנת 1945, ואילו ביוון בשנת 1952

מפתיע במיוחד סיפורה של שווייץ, אחת הדמוקרטיות הוותיקות באירופה, שבה נדחתה בשנת 1959 הצעה להעניק לנשים זכות בחירה בבחירות הפדרליות. רק בשנת 1971, במשאל עם שבו הורשו להשתתף גברים בלבד, אושרה לבסוף זכותן של הנשים להצביע.

גם חלק מהגברים נאלצו להיאבק על זכות הבחירה

אלא שהמאבק על זכות ההצבעה לא היה מנת חלקן של הנשים בלבד. בשנת 1900, גם במדינות שנחשבו דמוקרטיות, חלק גדול מהאוכלוסייה הגברית לא ענה על קריטריונים של רכוש שנקבעו בחוקי ההצבעה. הם נחשבו עניים מדי כדי להצביע.

בבריטניה, לדוגמה, ערב מלחמת העולם הראשונה, כ-40% מהגברים הבוגרים עדיין לא נהנו מזכות בחירה שהוגבלה, בין השאר, בשל תנאי רכוש ומגורים. רק בשנת 1918 הוענקה הזכות לכל הגברים הבוגרים. יתרה מכך, עד שנת 1948, יכלו חלק מהבוחרים בבריטניה להצביע יותר מפעם אחת בשל זכאות מיוחדת של בוגרי אוניברסיטאות.

ליהודים היה קשה במיוחד

אם נשים וגברים חסרי רכוש נאלצו להיאבק על זכותם להצביע ולהיבחר, עבור יהודי אירופה נוספה לעיתים משוכה נוספת: עצם היותם יהודים. במשך מאות שנים נחשבו היהודים במדינות רבות לתושבים שאינם נהנים משוויון זכויות, ולכן לא תמיד עמדה להם הזכות להשתתף בהכרעות הפוליטיות, גם כאשר עמדו בדרישות הרכוש וההשכלה שנקבעו לאחרים.

בשווייץ, מהדמוקרטיות הוותיקות באירופה, נדחתה בשנת 1959 הצעה להעניק לנשים זכות בחירה בבחירות הפדרליות. רק בשנת 1971, במשאל עם שבו הורשו להשתתף גברים בלבד, אושרה לבסוף זכותן של הנשים להצביע

סיפורו של הבנקאי היהודי, ליונל דה רוטשילד, ממחיש זאת היטב. הוא נבחר לפרלמנט בבריטניה כבר בשנת 1847. אלא שלמרות בחירתו, הוא לא הורשה לתפוס את מקומו בבית הנבחרים משום שסירב להישבע שבועה שכללה הצהרת אמונה נוצרית. רק בשנת 1858, לאחר שנבחר שוב ושוב, שונה החוק והוא הורשה סוף סוף לכהן כחבר פרלמנט.

ברומניה המצב היה קשה אף יותר. חוקת 1866 מנעה ממי שאינם נוצרים לקבל אזרחות רומנית, ולפיכך שללה מרוב היהודים את האפשרות ליהנות מזכויות פוליטיות. גם לאחר שינוי החוק בשנת 1879, קבלת אזרחות חייבה הליך אישי ומורכב, ורק יהודים מעטים הצליחו לעבור אותו. רק בעקבות מלחמת העולם הראשונה נפתח תהליך רחב של הענקת אזרחות ליהודי המדינה, ושוויונם האזרחי עוגן בחוקת 1923.

עבור הנשים היהודיות התווסף למגבלות הללו גם המאבק הכללי על זכות הבחירה לנשים. אפילו במדינות שכבר הכירו בשוויון הזכויות של היהודים, הן עדיין לא הורשו להצביע או להיבחר לפרלמנט כל עוד זכות זו נשללה מנשים בכלל.

ואולם, גם כאשר הושג השוויון, לא תמיד היה מדובר בהישג בלתי הפיך. בגרמניה, שבה קיבלו הנשים זכות בחירה בשנת 1918, נשללו בשנת 1935 זכויותיהם הפוליטיות של היהודים מכוח חוקי נירנברג. גברים ונשים יהודים, שקודם לכן היו רשאים להשתתף בבחירות ואף להתמודד על מקום בפרלמנט, איבדו את זכויותיהם בשל מוצאם.

גם כאשר הושג השוויון, לא תמיד היה מדובר בהישג בלתי הפיך. בגרמניה, שבה קיבלו הנשים זכות בחירה בשנת 1918, נשללו בשנת 1935 זכויותיהם הפוליטיות של היהודים מכוח חוקי נירנברג

רוצו להצביע

נדמה שאם הנוסע בזמן שלנו היה יכול לתת עצה אחת, היא הייתה פשוטה: רוצו להצביע.

אחרי שהיה לומד על המאבקים שניהלו נשים, מיעוטים וגברים חסרי רכוש כדי לזכות בזכות הבחירה, הוא בוודאי היה מתקשה להבין כיצד ייתכן שישנם אנשים שמוותרים עליה מרצונם החופשי.

אפשר, כמובן, להבין את מי שמאוכזב מהפוליטיקה. לא חסרות סיבות לכעוס על נבחרי הציבור, לפקפק בהבטחותיהם ולהרגיש שהקול הבודד שלנו אינו משנה דבר. אלא שזכות הבחירה מעולם לא הייתה מותנית בכך שהמועמדים יהיו מושלמים, או בכך שהתוצאה תהיה לשביעות רצוננו.

ההצבעה גם אינה מבטיחה שנקבל את השלטון שבו אנו מעוניינים. היא מבטיחה לנו משהו חשוב לא פחות: שלאחרים אין זכות בלעדית לקבוע עבורנו מי ישלוט בנו. לכל אחד מאיתנו ניתנת האפשרות להשפיע, גם אם במידה קטנה, על ההחלטות שיקבעו את עתידנו ואת עתיד ילדינו.

ויש עוד לקח חשוב שההיסטוריה מלמדת אותנו. הזכויות שאנחנו נהנים מהן כיום אינן חוק טבע, ואין שום ערובה לכך שיישארו איתנו לנצח. המאה העשרים, שבה הורחבה זכות הבחירה למאות מיליוני בני אדם, הייתה גם המאה שבה משטרים טוטליטריים שללו זכויות פוליטיות מאוכלוסיות שלמות. ההיסטוריה מלמדת שזכויות אפשר להשיג, אבל גם לאבד.

הזכויות שאנו נהנים מהן כיום אינן חוק טבע. זכויות ניתן להשיג אך גם לאבד. המאה ה-20, שבה הורחבה זכות הבחירה למאות מיליונים, הייתה גם המאה שבה משטרים טוטליטריים שללו זכויות פוליטיות מאוכלוסיות שלמות

לכן, כשיגיע יום הבחירות, כדאי לזכור לרגע את אותו נוסע בזמן משנת 1900. עבורנו, הכניסה לקלפי היא פעולה שגרתית שאורכת דקות ספורות. עבורו, היא הייתה מסמלת את אחת המהפכות הגדולות ביותר בהיסטוריה האנושית.

עודד ארבל הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים ותואר שני בהיסטוריה של העת העתיקה. מומחה בכתיבת תוכן משפטי לעורכי דין. עוקב בדאגה אחר התהליכים הגלובליים המתרחשים בימנו, לאור מאורעות שונים שהתרחשו לאורך ההיסטוריה האנושית.