אם הרגשתם לאחרונה דופק מואץ מול הדיווחים באולפנים על הסלמה קרובה מול איראן, אתם לא לבד. הפרשנים שוב משרטטים תרחישים אפוקליפטיים ואי-ודאות, והתחושה ש"עוד רגע זה קורה" חזרה אלינו בפעם המי יודע כמה.
הפעם הדרמה הביטחונית לא התרחשה בחלל ריק, ממש לפני הבחירות היא התנגשה חזק במציאות פוליטית חסרת תקדים במדינתנו, הכוללת קיטוב חברתי חריף שנוצר והעמיק, החל עם המהפכה המשפטית, התעצם לאחר השבעה באוקטובר ונמשך עד ימינו.
לו ראש הממשלה הנוכחי היה יושב באופוזיציה בזמן המחדל הגדול ביותר מאז קום המדינה, הממשלה דאז הייתה נופלת מייד, אם כי בסבירות גבוהה כל הנהגה אחרת שהייתה מובילה את המדינה בזמן אירוע בסדר גודל כזה הייתה לוקחת אחריות ומתפטרת מייד בעצמה.
לו ראש הממשלה הנוכחי היה יושב באופוזיציה בעת המחדל הגדול בתולדותינו, הממשלה הייתה נופלת מייד, אם כי רוב הסיכויים שכל הנהגה אחרת שהייתה מובילה בעת אירוע כזה הייתה לוקחת אחריות ומתפטרת מייד בעצמה
מה שקרה בפועל הוא הפרדוקס הציני מכולם: הממשלה שרדה שלוש שנים שלמות בעיקר בחסות התמשכות הלחימה וההיגררות הזוחלת בזמן, לצד אבסורד של הקצאת משאבים למגזרים שאינם שותפים ללחימה וקריסת מעמדה הבינלאומי של ישראל.
המלחמה הפכה לצידוק המרכזי לשימור השלטון ולכלי היעיל ביותר להדיפת הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית כפי שמוגדרת בחוק.
דווקא עכשיו, כשסוף סוף מגיע רגע ההכרעה בקלפי, בו הציבור יכול להחליט אם לשנות את המציאות, שוב הוצפנו בדיבורים על לחימה יזומה נוספת מול איראן, כולל חזיונות פצצה אטומית על תל אביב, וזאת למרות שכבר נאמר והובטח לנו שניצחנו גם בזירה הזו.
ברגעים כאלה, יש נטייה ליפול שוב למלכודת קטלנית – "פרדוקס הוודאות המדומה": הנטייה להיאחז בשיח הסלמה ובמהלכים כוחניים דווקא כשהמציאות עמומה, מתוך אשליה שצעד אגרסיבי נוסף ישיב את השליטה לידיים.
העיתוי הזה נפיץ והרסני. אם לא מדובר באיום קיומי מיידי או במתקפת פתע איראנית שעמדה לנחות עלינו, מהלך צבאי יזום מצד ישראל בעת הזו היה מתקבל רע מאוד בציבור וגורם להעמקת השסע והפילוג החברתי בצורה חסרת תקדים.
דווקא עכשיו, כשסוף סוף מגיע רגע ההכרעה בקלפי, שוב הוצפנו בדיבורים על לחימה יזומה נוספת מול איראן, כולל חזיונות פצצה אטומית על תל אביב, וזאת למרות שכבר נאמר והובטח לנו שניצחנו גם בזירה הזו
זהו אינו רק המבחן של הממשלה, זהו גם המבחן של התקשורת. עדת המאמינים ותומכי ראש הממשלה מייד יתייצבו מאחוריו ויזעקו ש"אין ברירה". מנגד, כל אלו שאיבדו בו אמון ומצפים ליום הבוחר בתקווה לשינוי יראו בכך את המשכה הישיר של אותה קונספירציה: עוד ניסיון ציני למרוח את הזמן, לדחות את הבחירות בחצי שנה לפחות, ולהתחמק מהכרעה דמוקרטית שבעיניהם ברורה.
התקשורת, מצידה, תחגוג מכול צד של המפה הפוליטית, תלבה את האש באולפנים ותעמיק עוד יותר את השסע והפלגנות בחברה המדממת שלנו תוך כדי שימוש בנרטיבים שחלקם לא מבוססי עובדות אבל תומכי אג'נדה התואמת את ערוץ השידור.
כאן המקום לומר: מנהיגות שניהלה את המדינה בתקופה כה ארוכה ובמלחמה כה מורכבת, ולא מצאה לנכון לקחת אחריות ולהתפטר אחרי האסון שקרה במשמרת שלה, חייבת לפחות ברגע הזה להעמיד בראש סדר העדיפויות את מימוש ההליך הדמוקרטי. זהו למעשה מבחן המנהיגות האחרון שלה שאגב, לא מן הנמנע שראש הממשלה הנוכחי ינצח בו – והפעם בקלפי ובצורה דמוקרטית.
בסופו של דבר, גם בחלוף שלוש שנים, כל זירות הלחימה עדיין פתוחות, מדממות ורלוונטיות ולכן כל ממשלה שתקום כאן ביום שאחרי הבחירות תצטרך להתמודד מול חמאס בעזה, מול מציאות מורכבת והמשך לחימה או הסדרה מול חזבאללה בצפון, ובוודאי מול האיום האיראני שלא הולך לשום מקום, החות'ים, יהודה ושומרון, אובדן המשילות, ביטחון הפנים, מחדלי התחבורה, החינוך, אתגרי הכלכלה ושיפור ההסברה ומעמדה הבינלאומי של ישראל.
מנהיגות שניהלה את המדינה זמן כה ארוך ובמלחמה כה מורכבת, ולא מצאה לנכון לקחת אחריות ולהתפטר אחרי האסון שקרה במשמרתה, חייבת לפחות כעת להעמיד בראש סדר העדיפויות את מימוש ההליך הדמוקרטי
המציאות הביטחונית המורכבת שלנו לא תיעלם מחר. המבחן הלאומי האמיתי כעת של המנהיגות וגם של התקשורת במובנים רבים הוא לא להלחיץ את הציבור וליזום הרפתקאות צבאיות ערב הקלפיות ובטח לא להיגרר לפניקה, להבין ששום דחייה לא תפתור את המורכבות, ולפנות את הבמה לאזרחי ישראל ביום הבוחר כדי שיקבעו את עתידם בהליך בחירות תקין.
אורן לשם הוא סא"ל במיל' בחיל האוויר, מרצה ויועץ בנושאי מנהיגות, קבלת החלטות וניהול בתנאי משבר, מחבר הספר "עשן של אי-ודאות".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו