רק ערביי ישראל יכולים להציל את מדינת היהודים

אחד מידידי, שמעולם לא חשדתי בו בקיצוניות פוליטית, אמר לי לאחרונה שהוא מתלבט בין שתי מפלגות: הדמוקרטים או רע"ם. בעולם הישן הייתי מצפה שההתלבטות שלו תהיה בין ישר! להדמוקרטים. טעיתי. ייתכן שהצבעה לרע"ם כבר אינה טאבו מוחלט בקרב חלק מהמצביעים הפוטנציאליים של הדמוקרטים.

אם התפתחות כזו תתרחב מעבר לאדם אחד, היא עשויה לגרוע מכוחם של הדמוקרטים ולהגדיל את כוחה של רע"ם, ואולי גם את ה"לגיטימיות" שלה כשותפה קואליציונית, בצורה כזו או אחרת.

אלא שהמרכאות מיותרות. המפלגות הערביות הן שותפות לגיטימיות לקואליציה ולממשלה, וחלקן בשותפות צריך להיקבע לפי כוחן: הכוח האלקטורלי, ויכולת המיקוח שתוצאות הבחירות יעניקו להן. יתרה מזו, קואליציה של מפלגות גוש השינוי עם המפלגות הערביות היא הדרך היחידה להקים ממשלה יציבה שתתפקד ארבע שנים, ואולי תחלץ את ישראל מהתהום שאל קרקעיתה היא בדרך להתרסק.

המפלגות הערביות הן שותפות לגיטימיות לקואליציה ולממשלה, וחלקן בשותפות צריך להיקבע לפי כוחן: האלקטורלי והמיקוחי. יתרה מזו, קואליציית גוש השינוי עם המפלגות הערביות היא הדרך היחידה לממשלה יציבה

בעבר סברתי שאחרי עידן בנימין נתניהו ניתן יהיה להקים קואליציה רחבה של מפלגות האופוזיציה והליכוד, ובכך לנטרל את כוחם של החרדים, המאיימים על יכולתה של המדינה להתקיים. קואליציה כזו יכלה לחתוך את המימון הגדול למגזר החרדי ולבטל הטבות שונות ומשונות. יש מי שרואים בה אופציה גם היום, אם הליכוד יפסיד בבחירות. אולם האפשרות הזו אינה קיימת עוד.

בשנים האחרונות היו כל חברי הכנסת של הליכוד שותפים לחבלה יסודית בדמוקרטיה הישראלית ולפגיעה הרסנית במוסדות המשפט, כשתמכו בהפיכה המשטרית. יש להניח שבמשא ומתן קואליציוני אחרי עידן נתניהו הם לא יחזרו בהם מדרישתם ליישם את ההפיכה, ולא יסכימו לבטל את החוקים שבהם תמכו ושאת חלקם הכנסת כבר הספיקה לחוקק. הראשון שבהם משנה את הרכב הוועדה לבחירת שופטים ומעביר את ההכרעה במינוי שופטים לפוליטיקאים.

החוק ייכנס לתוקף עם כינוס הכנסת הבאה. יתכן ששר המשפטים יריב לוין, שקידם את ההפיכה גם כשאמ"ן הזהיר בכתב, במהלך 2023, שהיא שוחקת את ההרתעה של ישראל מול אויביה – ינסה לכנס ועדה חדשה עוד לפני שתושבע ממשלה חדשה, כדי למנות אחדים ממועמדיו לבית המשפט העליון. בנוסף על כך, ממשלת אחדות תהיה מסוכסכת בתוך עצמה ולא תוכל להוביל לפתרונות בתחומי החיים השונים.

החלופה השנייה, קואליציה של גוש השינוי עם המפלגות החרדיות, סותרת את המטרה עצמה. הישרדות ישראל אינה פונקציה של עוצמה צבאית (את תקציב הביטחון יהיה צורך לקצץ במיליארדים), אלא של שינוי יסודי ביחסי הציבור החילוני והמסורתי עם הגוש החרדי לגווניו, ושל ייבוש הציונות המשיחית (שיש המכנים אותה הציונות הדתית), דור ההמשך של הקנאים שהביאו לחורבן בית שני. ממשלה שנשענת על החרדים לא תחייב אותם בגיוס, לא תקצץ את המימון לישיבות ולא תשנה דבר ביחסים האלה. היא תקנה שקט קואליציוני במחיר העתיד.

בעבר סברתי שאחרי עידן נתניהו ניתן יהיה להקים קואליציה רחבה של מפלגות האופוזיציה והליכוד, ובכך לנטרל את כוחם של החרדים ולחתוך את המימון וההטבות למגזרם. האפשרות הזו אינה קיימת עוד

כל הסקרים שנערכו לאחרונה מעידים על שיוויון בין הגושים עם יתרון קל לגוש השינוי. במצב כזה רק קואליציה של גוש השינוי עם המפלגות הערביות תבטיח קואליציה יציבה עם מעל ל-65 מנדטים, בלי הליכוד ובלי החרדים. קואליציה יציבה אחרת אינה בנמצא (גם לא ממשלת אחדות לאומית, שכאמור תהיה מסוכסכת בתוך עצמה).

אם ראשי גוש השינוי (אני נזהר מלכנותם מנהיגים) יתגברו על יצרי ההתאבדות הפוליטית שאוחזים בהם בכל עת שהם שומעים על קואליציה עם "מפלגות ערביות", הם יוכלו להקים ממשלה יעילה שתכהן ארבע שנים, ובה שרים ערבים במשרדים אזרחיים מרכזיים: אחמד טיבי כשר הבריאות, מנסור עבאס כשר הדתות.

ממשלת נפתלי בנט ויאיר לפיד, שנשענה על רע"ם, התפרקה אחרי שנה. אבל היא לא נפלה בגלל רע"ם. עבאס עמד בשותפות גם ברגעים הקשים שלה. הממשלה התפרקה מבפנים, כשחברי כנסת מימינה נטשו אותה תחת לחץ הימין. הלקח אינו שהשותפות עם המפלגות הערביות נכשלה, אלא שממשלה שחלק מחבריה נכנעים לטרור ציבורי לא תשרוד.

המפלגות הערביות יגיעו למו"מ קואליציוני עם דרישות צודקות בחינוך, בפיתוח יישובים, ברווחה, וכל מה שמקובל בציבור היהודי. לא כולן ירצו לשבת בממשלה; הרשימה המשותפת עשויה להעדיף תמיכה מבחוץ, כפי שעשו המפלגות הערביות בממשלת יצחק רבין ב-1992. גם תמיכה כזו מספיקה ליציבות.

הדרישה העיקרית והמיידית של כולן תהיה פעולה מהירה ואפקטיבית נגד הטבח המתחולל בשלוש השנים האחרונות בחברה הערבית. זהו טבח שאפשר, וחובה, למגר, ובמקביל להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק כיצד הוא מתאפשר ומי אחראי לכך שלא נעצר.

אם ראשי גוש השינוי (אני נזהר מלכנותם מנהיגים) יתגברו על יצר ההתאבדות הפוליטית שאוחז בהם בכל עת שהם שומעים על קואליציה עם "מפלגות ערביות", הם יוכלו להקים ממשלה יעילה שתכהן ארבע שנים

ברגע שתקום ממשלה בהובלת גוש השינוי, משימתה הראשונה תהיה ביטול חוקי ההפיכה המשפטית. גם זה לא יקרה מעצמו: ביטול החוקים, כך נדמה, אינו עומד בראש סדר היום של חלק מראשי האופוזיציה. יש להניח שאחדים מהם ישמחו שתינתן בידם הזכות להכריע מי יהיו השופטים בישראל, בדיוק כפי שרוצה שר המשפטים הנוכחי (שמעדיף, כמובן, לבחור את השופטים בעצמו).

לצד זה תצטרך הממשלה לפעול בנחרצות ובמהירות, כל שר בתחומו. כך, למשל, יהיה צורך להדיח מייד את דוד זיני ואת רומן גופמן, ראשי השב"כ והמוסד בהתאמה, שמינה נתניהו אף שאין להם כל התאמה לתפקידיהם מלבד הנאמנות לו.

מנכ"לי המשרדים הממשלתיים מתמנים במשרות אמון, והחלפתם צפויה להיות קלה; אבל גם המינויים של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', ואפילו אלה של אנשי מקצוע, יחייבו בחינה מחודשת. אף מינוי של הממשלה הנוכחית אינו נקי מחשד לשיקולים זרים.

הממשלה תצטרך להורות לצבא לטפל בחומרה בטרור היהודי בשטחים הכבושים, ולנהוג ביד קשה בקצינים שיסרבו לעשות זאת או יחבלו במדיניותה; להורות לצבא ולשב"כ לחקור את מקרי הטרור היהודי ואת חשדות לרצח שביצעו יהודים בשטחים בשנים האחרונות, ולהעמיד את החשודים לדין; לחדש את הוצאת צווי המעצר המנהליים לחשודים יהודים בטרור; ולפרק את פרויקט החוות. רק פעולה החלטית בתחומים האלה תקנה לממשלה אמינות, ורק ביצוע מלא שלה ייצור הרתעה בקרב הימין המשיחי והטרוריסטים היהודים. כל התנהלות אחרת תביא להתפרקות הממשלה בתוך זמן קצר.

בשבועות הראשונים ינסה הימין לארגן פעולות מחאה, ויטען שהמפלגות הערביות מכתיבות את מדיניות הביטחון. אולם פעולה יצירתית, לצד התקדמות לסיום מלחמת שלוש השנים באינספור החזיתות, תאפשר לממשלה לצבור פופולריות. הגורמים המשיחיים ינסו לחבל בכך, אולי אף באמצעות טרור, אבל מדובר בגרעין קיצוני, אנרכיסטי וחסר סדר, שאפשר להתגבר עליו באמצעים המותרים במדינה דמוקרטית.

בנוסף יופעלו לחצים ברוטליים על חברי כנסת מישר! שרבים מהם נדמים כחוליות חלשות כעידית סילמן ועמיחי שיקלי בממשלת השינוי מראשית העשור. גדי איזנקוט יצטרך לשמור עליהם קצר.

הממשלה תצטרך לפעול בנחרצות ובמהירות, כל שר בתחומו. כך, למשל, יהיה צורך להדיח מייד את זיני ואת גופמן, ראשי השב"כ והמוסד שמינה נתניהו אף שאין להם כל התאמה לתפקידיהם מלבד הנאמנות לו

ההתלבטות בין הדמוקרטים לרע"ם אינה סימן לקיצוניות, אלא להבנה שעוד לא חלחלה אל ראשי גוש השינוי: בלי המפלגות הערביות אין ממשלת שינוי, ובלי ממשלת שינוי אין מי שיעצור את הצניחה של המדינה להתרסקות. בפרדוקס היסטורי, רק ערביי ישראל יכולים להציל את מדינת היהודים.

יעקב צלאל הוא עיתונאי