יותר מ־300 אלף עובדים זרים מציפים את המשק

התקשורת לסוגיה עוסקת בשנים האחרונות מעט מאוד, אם בכלל, ביחסי עבודה ובזכויות עובדים. בסערה הגדולה העוברת על ישראל, נושאים מסוג זה נדחקים לשולי השיח הציבורי. אך כארבעה מיליון שכירים ממשיכים להגיע מדי יום למקום עבודתם (או לעבוד מהבית) ותלויים למחייתם בשכר ובתנאים הסוציאליים, במציאות של יוקר מחיה הולך ומאמיר.

בשנה האחרונה הגיעו לישראל עובדים זרים במספרים חסרי תקדים. לפי הערכות, שוהים בארץ כיום כ־250 אלף מהגרי עבודה (רובם מאסיה), וכן כ־30 אלף מבקשי מקלט (רובם מאפריקה) וכ־45 אלף עובדים פלסטינים מהגדה המערבית (רובם בהתנחלויות). כלומר, יותר מ־300 אלף עובדים זרים.

בארגוני זכויות עובדים, כמו "קו לעובד", מדווחים על הידרדרות בתנאי העסקתם של העובדים הזרים. גם בארגונים המייצגים עובדים ישראלים, כמו "ההסתדרות" ו"כוח לעובדים", מודעים להצפת השוק בעובדים זרים ולתנאי העסקתם הקשים, וחוששים שאלה יביאו, בעקיפין, להידרדרות במצבם של העובדים הישראלים.

בפברואר פרסמה ההסתדרות: "העובדים הזרים מתרחבים לענפים שלא הסתמכו בעבר על עובדים זרים". בדוח בנק ישראל נכתב: "הגדלת מספר העובדים הזרים עלולה להחליש את מנגנון עליית השכר של הישראלים"

בפברואר השנה פרסמה ההסתדרות דוח שבו הזהירה: "העובדים הזרים מתרחבים לענפים שלא הסתמכו בעבר על עובדים פלסטינים או זרים […] ההסתדרות מזהירה מדיכוי שכר ופגיעה בהזדמנויות התעסוקה של ישראלים". גם בדוח בנק ישראל לשנת 2025 שפורסם השנה נכתב: "הגדלת מספר העובדים הזרים עלולה להחליש את מנגנון עליית השכר של העובדים הישראלים".

לדברי מנכ"לית ארגון "קו לעובד", עו"ד מיטל רוסו: "מאז שעובדים פלסטינים מהשטחים הורחקו מישראל בעקבות 7 באוקטובר, התחילו להגיע יותר ויותר מהגרי עבודה, בעיקר מאסיה – נפאל, הודו, תאילנד, סרי לנקה ואוזבקיסטן.

"הממשלה עודדה את זה בשורת החלטות על הקלות מופלגות בהבאת מהגרי עבודה דרך סוכנויות כוח אדם בפיקוח רופף.

"בהתחלה מהגרי העבודה החליפו את הפלסטינים, וגם מהגרי עבודה אחרים ומבקשי מקלט שנבהלו וברחו מישראל, בענפים שבאמת נוצר בהם מחסור בעובדים, בעיקר בבניין ובחקלאות. אבל אחר כך מעסיקים תפסו על זה טרמפ, ומאז הגיעו מהגרי עבודה במספר חסר תקדים.

"לפני 7 באוקטובר היו כ־150 אלף מהגרי עבודה, כיום יש יותר מ־250 אלף. הם עובדים גם בענפים שמעולם לא עבדו בהם זרים: תעשייה, מאפיות, מסעדות, סופרמרקטים, תחבורה ומה לא.

"יש תהליך החפצה של הזרים. הממשלה וחלק מהמעסיקים מתייחסים אליהם כאל סחורה. הממשלה הסירה כל רסן של פיקוח והגנה על הזכויות. יש עובדים שמועסקים בתנאים שגובלים בסחר בבני אדם"

"התוצאה היא מגוון גדול של בני אדם ממקומות שונים, שמדברים בכל כך הרבה שפות עד שהם מתקשים לתקשר ביניהם. עובד באתר בנייה אמר לי: 'השפה היחידה שמבינים באתר היא מחוות אנושיות'.

"הכאוס הזה הפך למסוכן במלחמה. יש קושי גדול מאוד לקבל מידע לגבי מיגון, יש עובדים שלא יודעים היכן המרחב המוגן ואיך להגיע אליו, יש מקרים רבים שבהם מונעים מהם ללכת למקלט, או שהעבודה פשוט לא מאפשרת זאת, כי ברגע האזעקה הם על המנוף. התוצאה הייתה הרוגים ופצועים.

"ויש תהליך החפצה של הזרים. הממשלה וחלק מהמעסיקים מתייחסים אליהם כאל סחורה. הממשלה הסירה כל רסן של פיקוח והגנה על הזכויות. יש עובדים שמועסקים בתנאים שגובלים בסחר בבני אדם.

"לדוגמה: עובדת הגיעה לארץ לעבוד במפעל ומצאה את עצמה מנקה את בית המנהל; או עובדים שהפסיקו לקרוא להם לעבודה ואז הם גילו שלא שילמו להם שכר על החודש האחרון 'כי הם לא עבדו'; עובדים שרצו להחליף מעסיק באופן חוקי וגילו שזה בלתי אפשרי בפועל; עובדים שישנים באתרי בנייה ובלולים".

עובדים זרים מגיעים לישראל בשני מסלולים:

• מסלול בילטרלי – במסגרת הסכמים בין ממשלות זרות לישראל.
• מסלול פרטי – באמצעות חברות תיווך והשמה פרטיות.

"מאז שהותר למעסיקים להביא מהגרי עבודה רבים במסלול הפרטי, הסכרים נפרצו. יש עובדים שמשלמים עמלות מטורפות של 20–25 אלף דולר כדי להגיע לישראל"

"תנאי העסקה שגובלים בסחר בבני אדם"

לפי העדויות והנתונים שבידי "קו לעובד", הפיקוח על תנאי ההעסקה במסלול הבילטרלי הדוק יחסית, כיוון שתנאים אלה מעוגנים בהסכמים בין הממשלות, ואילו הפיקוח במסלול הפרטי רופף, ולעתים קיים על הנייר בלבד.

בעבר היו המכסות להבאת עובדים זרים במסלול הפרטי מוגבלות מאוד, אבל בעקבות המלחמה הרחיבה אותן הממשלה במידה רבה.

לדברי רוסו: "מאז שהותר למעסיקים להביא מהגרי עבודה רבים במסלול הפרטי, הסכרים נפרצו. יש עובדים שמשלמים עמלות מטורפות של 20–25 אלף דולר כדי להגיע לישראל. עובדים כאלה אינם יכולים להגן על זכויותיהם הבסיסיות ביותר, ותנאי העסקתם מזכירים את אלה שהיו בארץ לפני עשרות שנים".

ישנם מעסיקים הטוענים כי במסלול הפרטי מגיעים עובדים טובים יותר.
"העובדים שמגיעים במסלול הפרטי מוחלשים גם במונחי המדינות העניות שלהם. תחשוב באיזו מצוקה כלכלית אדם צריך להיות כדי לשלם 25 אלף דולר ולבוא לעבוד במדינה שיש בה מלחמה, ושבכל העולם מדברים נגדה.

"אני ממש לא בטוחה שהעובדים שמגיעים במסלול הפרטי מיומנים יותר מאלה שמגיעים במסלול הבילטרלי. אבל כהכללה, הם בוודאי פחות מודעים לזכויותיהם, נואשים יותר וחוששים לאבד את מקור פרנסתם. כלומר, צייתנים ולא עושים בעיות. מעסיקים נצלנים יכולים לראות בהם 'עובדים טובים יותר'.

"יש ענפים, כמו הסופרמרקטים ואפילו התעשייה, ש'נצבעים' כענפים של זרים. הדבר מקשה על מחפשי עבודה ישראלים להיכנס אליהם, לפחות בתנאים סבירים"

"אז אין פלא שיש העסקה פוגענית. ותחשוב שאני יודעת רק על המעטים שבכלל יודעים על קיומם של ארגונים כמו שלנו, ומעזים להגיע אלינו ולפנות נגד המעסיקים שלהם".

מומחים מזהירים שההעסקה ההמונית של עובדים זרים עלולה להשפיע לרעה על תנאי העסקתם של ישראלים. את מסכימה?
"זה לא מתפקידי לומר זאת, אבל האמת היא שאני מסכימה. מביאים מספרים מטורפים של עובדים מוחלשים, שמועסקים בתנאים מחפירים. ברור שזה מקטין את הביקוש לישראלים ואת הנכונות של מעסיקים לשלם להם. יש ענפים, כמו הסופרמרקטים ואפילו התעשייה, ש'נצבעים' כענפים של זרים. הדבר מקשה על מחפשי עבודה ישראלים להיכנס אליהם, לפחות בתנאים סבירים".

רוסו, שהארגון שלה מסייע גם לעובדים ישראלים, מוסיפה: "אנחנו נתקלים לאחרונה ביותר מקרים של פיטורי ישראלים מוחלשים, בעיקר עובדים שעתיים. מאוד ייתכן שזה קשור להצפה של מהגרי העבודה ולתנאי ההעסקה שלהם.

"באופן כללי, בזמנים קשים העובדים המוחלשים הם הראשונים להיפגע. אנחנו בזמנים קשים, אבל שיעור האבטלה דווקא נמוך, אז כנראה מפטרים ישראלים חלשים משום שיש להם תחליף".

האם המפוטרים הישראלים הם ערבים? האם יש מגמה של הממשלה ושל חלק מהמעסיקים להחליף עובדים אזרחים ערבים בזרים?
"לאו דווקא. יש בשנים האחרונות המון גזענות כלפי אזרחי ישראל הערבים, והיו פיטורים מכוערים של עובדים ערבים, אבל אני לא מזהה מגמה כזאת. יש גם לא מעט עובדים שעתיים יהודים שמפוטרים ושתנאי עבודתם מידרדרים".

"באופן כללי, בזמנים קשים העובדים המוחלשים הם הראשונים להיפגע. אנחנו בזמנים קשים, אבל שיעור האבטלה דווקא נמוך, אז כנראה מפטרים ישראלים חלשים משום שיש להם תחליף"

אם וכאשר תקום בישראל ממשלה חדשה, מה הציפיות שלך ממנה?
"לעצור את המרוץ המופרע להכנסת מהגרי עבודה בלי פיקוח. להחמיר את הפיקוח בענפים שאליהם הם כן צריכים להגיע. להגדיל את תקציבי הפיקוח על התעסוקה והבטיחות בעבודה. ובאופן רחב יותר – להתחיל להתייחס לעובדים, כולל מהגרי עבודה, כאל בני אדם".

ממתי הגיעו לישראל כל כך הרבה עובדים זרים?

לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, לפני הטבח ב־7 באוקטובר 2023 שהו בישראל כ־137 אלף עובדים זרים מרחבי העולם, לצד כ־90 אלף עובדים פלסטינים מהגדה המערבית ומעזה וכ־50 אלף פליטים ומבקשי מקלט, רובם מקרן אפריקה ומאוקראינה.

לאחר הטבח, כל העובדים הפלסטינים גורשו, פרט לכ־4,000 פועלים מהגדה שהורשו לעבוד בהתנחלויות בלבד. גם רבבות עובדים זרים נמלטו מישראל, לאחר שמחבלי חמאס חטפו 33 עובדים מתאילנד ומהפיליפינים ורצחו 57 מהגרי עבודה.

באותה תקופה נוצר מחסור חמור בעובדים, גם בשל היעדרם של העובדים הזרים, וגם משום שמאות אלפי צעירים ישראלים גויסו למילואים, ומאות אלפי ישראלים נוספים (בעיקר הורים) לא יכלו להגיע לעבודתם, ובחלק ממקומות העבודה בערים היהודיות הפסיקו להעסיק אזרחים ערבים.

ענף החקלאות נעזר במתנדבים ישראלים, ואתרי הבנייה הושבתו. היחידים שכמעט לא עזבו היו עובדי הסיעוד הנאמנים, בעיקר מהפיליפינים.

בלחץ המעסיקים, מצאה הממשלה דרך לייבא לישראל עובדים מוחלשים ונואשים: מסלול הגיוס הפרטי

בלחץ המעסיקים, מצאה הממשלה דרך לייבא לישראל עובדים מוחלשים ונואשים: מסלול הגיוס הפרטי. בדצמבר 2023 אישרה הממשלה להביא 10,000 עובדים זרים לענף הבנייה בגיוס פרטי לשלושה חודשים; במרץ 2024 היא הרחיבה את ההיתר ל־20 אלף עובדים.

באפריל 2024 הגיע מספר העובדים הזרים מחו"ל ל־137 אלף – כלומר, בדומה למספרם טרם המלחמה. אולם העובדים הפלסטינים, עובדים ישראלים רבים וחלק ממבקשי המקלט לא חזרו למעגל העבודה, והמעסיקים המשיכו לסבול ממחסור בעובדים. במאי של אותה שנה הורחב המסלול הפרטי לענפים נוספים, לתקופה ארוכה יותר ולהיקפים גדולים יותר.

מספר מהגרי העבודה בישראל (עובדים זרים, לא כולל פלסטינים ומבקשי מקלט): באלפים

Line chart. באלפים. Data table with 5 rows and 2 columns follows.

מספר מהגרי העבודה בישראל (עובדים זרים, לא כולל פלסטינים ומבקשי מקלט)

עד ספטמבר 2023	140
סוף 2023	70
אפריל 2024	140
קיץ 2025	210
קיץ 2026	250

במקביל החליטה הממשלה, ביוזמת ראש הממשלה בנימין נתניהו, להרחיב את מספר ההיתרים הכולל להבאת מהגרי עבודה (במסלול הבילטרלי ובמסלול הפרטי כאחד) מ־160 אלף ל־330 אלף.

ביוני 2024 החליטה ועדת המנכ"לים לעובדים זרים להקצות מכסה של 2,000 עובדים זרים בגיוס פרטי למסעדות; ביולי אושרה, לראשונה, מכסה של 6,400 עובדים זרים לענפי המסחר והשירותים: מוסכים, מסחר סיטונאי, הובלה ושירותים לבניין ולתעשייה, וכן ניקיון ועבודה באולמות אירועים.

בנובמבר פורסם קול קורא להבאת רבבות עובדים זרים לתעשייה, למסחר ולשירותים. במקביל השתפר גם המצב הביטחוני, עם הפסקת האש בצפון ודעיכת הירי מעזה. בדיווחי החדשות בעולם הפסיקו לעסוק ב־7 באוקטובר והתמקדו באסון ההומניטרי בעזה, מה שיצר תחושה שישראל חזרה להיות מקום בטוח.

בתחילת השנה, בעקבות לחץ של איגוד לשכות המסחר ושל רמי לוי, ובמעורבות ישירה של נתניהו, החליטה ועדת המנכ"לים להכניס לראשונה עובדים זרים לרשתות השיווק

עד מרץ 2025 הגיעו לארץ כ־115 אלף עובדים זרים לתעשייה ולמסחר. בקיץ שעבר פורסם כי מספר העובדים הזרים (מהגרי עבודה מחו"ל, לא כולל מבקשי מקלט ופלסטינים) הגיע לכ־210 אלף ("80 אלף יותר מאשר לפני המלחמה"). אך בארגוני המעסיקים עדיין טענו כי חסרים עובדים.

בתחילת השנה הנוכחית, בעקבות לחץ של איגוד לשכות המסחר ושל רמי לוי, ובמעורבות ישירה של נתניהו, החליטה ועדת המנכ"לים להכניס לראשונה עובדים זרים לרשתות השיווק. מי שערך קניות בחודשים האחרונים בסופרמרקטים הגדולים לא יכול היה שלא להיתקל בעובדים זרים, שחלקם אינם דוברי עברית – ואף לא אנגלית – ומתקשים לתקשר עם הלקוחות.

עובדים זרים מועסקים כיום במוסכים, כנהגי משאיות ואפילו כנהגי אוטובוסים. רובם היו ונשארו מאסיה, אך חלקם מגיעים מאפריקה, מאמריקה הלטינית, ממזרח אירופה ואפילו מטורקיה.

במלחמה עם איראן השנה (מבצע "שאגת הארי") נמלטו מישראל, או ביטלו את הגעתם המתוכננת, כ־40 אלף מהגרי עבודה. ואולם כמעט כולם חזרו, ומספרם הכולל המשיך לעלות. באוגוסט דווח ברשות האוכלוסין וההגירה כי מספרם הגיע לכ־250 אלף; כנראה שהמספר בפועל גבוה עוד יותר.

עם הזמן החלו להגיע לרשויות תלונות על העסקה פוגענית. הוועדה המיוחדת לעובדים זרים בכנסת קיימה באביב השנה דיונים, שבהם נשמעו דיווחים קשים על היחס לעובדים הזרים שמגיעים במסלול הפרטי. ארגוני עובדים וגופי מחקר כלכליים החלו להתריע מפני החשש לפגיעה עקיפה בעובדים הישראלים.

לפי שעה, האזהרות מפני פגיעה של העסקת העובדים הזרים בעובדים ישראלים הן עדיין בגדר חששות לעתיד. שיעור האבטלה היה ונותר נמוך בכל השנים מאז מגפת הקורונה, למעט תקופות קצרות בשיאי המלחמה

במקביל התעורר חשש במערך הייעוץ המשפטי שההחלטות על הרחבת המכסות התקבלו באופן בלתי תקין. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, גיל לימון, התריע על כך כבר ב־2024. הנושא עלה גם בדיונים בכנסת, אך ככל הידוע, לא נעשו מהלכים מעשיים לבחינה מחדש של ההחלטות.

העובדים שרדו את המלחמה

לפי שעה, האזהרות מפני פגיעה של העסקת העובדים הזרים בעובדים ישראלים הן עדיין בגדר חששות לעתיד. שיעור האבטלה בישראל היה ונותר נמוך בכל השנים מאז מגפת הקורונה, למעט תקופות קצרות בשיאי המלחמה, ושכר רוב העובדים עודו במגמת עלייה.

לפי דוח האבטלה השנתי של בנק ישראל, שיעור האבטלה הממוצע ב־2022 עמד על כ־3.8%, ושיעור האבטלה הרחבה (הכולל גם מובטלים שאינם זכאים לדמי אבטלה) – על כ־5.3%. היקף האבטלה זינק עם פרוץ המלחמה בעזה, בעיקר בשל הוצאת עובדים לחל"ת, אך צנח בהמשך עקב הביקוש הגבוה לעובדים.

לפי דוח הבנק, ב־2025 הסתכמה האבטלה בכ־3% בלבד, והאבטלה הרחבה נמצאה בשפל של כ־3.8%. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור האבטלה הממוצע מינואר עד ספטמבר השנה עמד על כ־2.9%. שיעור האבטלה הרחבה זינק במרץ השנה לכ־16% בשל המלחמה עם איראן, אך ירד חזרה לכ־3.3% במאי.

שיעור אבטלה מסוג זה מכונה "אבטלה חיכוכית": רוב המובטלים התפטרו או פוטרו מסיבות שגרתיות ונמצאים בין עבודות או בין שלבים בחייהם, או שהם מובטלים באופן כרוני בשל קשיים אישיים.

גם בחברה הערבית בישראל, המתאפיינת תמיד בשיעור אבטלה גבוה מזה שבחברה היהודית, האבטלה כיום נמוכה מהרגיל

יתרה מזו: גם בחברה הערבית בישראל, המתאפיינת תמיד בשיעור אבטלה גבוה מזה שבחברה היהודית, האבטלה כיום נמוכה מהרגיל.

היקף האבטלה ביישובים הערביים זינק לאחר 7 באוקטובר, עקב פיטורי ערבים ובשל חששם להגיע לעבודה: שיעור האבטלה ברהט עלה אז מכ־9% לכ־11%, ובאום אל־פחם – מכ־8% לכ־11%. אך לאחר מכן הוא ירד, עקב פיטורי עובדים פלסטינים מהשטחים והחלפתם באזרחים ישראלים, וכן בעקבות החלפה זמנית של משרתי מילואים יהודים ודרוזים בעובדים מוסלמים ונוצרים.

האבטלה במשק בתקופות שונות: לפי ההגדרה המרחיבה של היקף האבטלה

Line chart. לפי ההגדרה המרחיבה של היקף האבטלה. Data table with 4 rows and 2 columns follows.

האבטלה במשק בתקופות שונות

ממוצע שנתי 2022	5.3%
ממוצע שנתי 2025	3.8%
מרץ 2026	16%
מאי 2026	3%

לפי נתוני שירות התעסוקה, שיעור האבטלה באום אל־פחם עמד ביולי השנה על כ־5.6%, ברהט – על כ־6%, ובנצרת – על כ־4.5% בלבד. כאשר הביקוש לעובדים גבוה, למעסיקים יש אינטרס להעלות את השכר, במיוחד כאשר המחירים עולים והעובדים דורשים העלאות, אם באופן עצמאי ואם באמצעות ועדי העובדים.

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, השכר הממוצע ברוטו לשכירים ישראלים עמד בספטמבר 2023 על כ־13 אלף שקלים; בספטמבר 2024 הוא הגיע לכ־13,500 שקלים; בספטמבר 2025 – לכ־13,980; ובספטמבר השנה – לכ־14,515 שקלים.

ספק אם העלאות השכר פיצו על עליית המחירים. השכר הממוצע ושכר המינימום אומנם עלו יותר ממדד המחירים לצרכן הרשמי, אך מוצרי צריכה בסיסיים ושירותים חיוניים התייקרו בשיעור גבוה הרבה יותר

גם שכר המינימום עלה, במסגרת מנגנון הצמדת שכר המינימום לשכר הממוצע, הקבוע בחוק. בתחילת המלחמה, שכר המינימום למשרה מלאה עמד על 5,572 שקלים; באפריל 2024 הוא עלה ל־5,880 שקלים, באפריל 2025 לכ־6,297 שקלים, ובאפריל השנה הגיע ל־6,443 שקלים.

ספק אם העלאות השכר הללו פיצו על עליית המחירים. השכר הממוצע ושכר המינימום אומנם עלו יותר ממדד המחירים לצרכן הרשמי, אך מוצרי צריכה בסיסיים ושירותים חיוניים – מזון, דלק, תחבורה ציבורית, חינוך, שכר דירה והחזרי משכנתאות – התייקרו בשיעור גבוה הרבה יותר; במקביל, נטל המס על מעמד הביניים עלה והתמיכה בעניים נחלשה.

האבטלה באום אל־פחם בתקופות שונות

Stacked Column chart. Data table with 4 rows and 2 columns follows.

האבטלה באום אל־פחם בתקופות שונות

מרץ 2023	8.9%
דצמבר 2023	11.4%
נובמבר 2025	6.1%
יולי 2026	5.6%

כך או כך, האזהרות מקריסת המשק בשל ההפיכה המשטרית והמלחמה, ומפיטורי עובדים נרחבים עם סיום המילואים ההמוני, לא התממשו עד כה, וכך גם החשש מפגיעה עקיפה בעובדים הישראלים בעקבות הצפת השוק בעובדים זרים.

העבודה המאורגנת שרדה את ההפיכה המשטרית

כמו כן, נראה כי ההפיכה המשטרית, המלחמה והממשלה האנטי־דמוקרטית לא הביאו לריסוק ארגוני העובדים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' התבטא עם מינויו נגד העבודה המאורגנת. התוכנית המקורית של ההפיכה המשטרית כללה הצעות חוק להגבלת זכות השביתה, אך ההצעות הללו לא יצאו לפועל וההצהרות נשכחו.

במהלך המלחמה הצליחו ארגוני העובדים להגן על זכויות העובדים שאותם הם מייצגים, ורשמו הישגים מרשימים ביחס למצב הכללי הקשה

במהלך המלחמה הצליחו ארגוני העובדים להגן על זכויות העובדים שאותם הם מייצגים, ורשמו הישגים מרשימים ביחס למצב הכללי הקשה.

לדברי אדם בלומנברג, מנכ"ל האגף לאיגוד מקצועי וראש אגף כלכלה בהסתדרות הכללית: "עברנו שש שנים מטורפות של קורונה ומלחמה. תקציב המדינה ספג זעזועים ואנחנו עובדים מול ממשלה – איך לומר? – מורכבת. ובכל זאת השגנו הישגים מדהימים לעובדים".

השכר החודשי הממוצע בישראל ברוטו לעובדים ישראלים

Bar chart. Data table with 4 rows and 2 columns follows.

השכר החודשי הממוצע בישראל ברוטו לעובדים ישראלים

ספטמבר 2023	12,900
ספטמבר 2024	13,500
ספטמבר 2025	14,000
ספטמבר 2026	14,500

בלומנברג אינו מתרברב, אלא מתבסס על עובדות. ההסתדרות חתמה בשנה האחרונה על כ־300 הסכמי עבודה קיבוציים לשיפור תנאי העסקתם של עובדים, לשמירה על התנאים הקיימים או למזעור נזקים. מדובר בהיקף דומה לזה של הסכמי העבודה שעליהם חתמה ההסתדרות מדי שנה לפני המלחמה.

אחדים מההסכמים הללו שיפרו באופן דרמטי את מצבם של עובדים מסוימים – בעיקר אלה שנשאו בעול כבד במיוחד במהלך המלחמה.

עם אלה נמנה, בין השאר, ההסכם הענפי לעובדים הסוציאליים שנחתם ב־2023 והורחב ב־2024 כך שיחול גם על עובדים סוציאליים שאינם חברים בהסתדרות. ההסכם כלל מענק של 6,000 שקלים ותוספת שכר של 400 שקלים בחודש לכל עובד, וכן קיצור של שבוע העבודה.

ההסתדרות חתמה בשנה האחרונה על כ־300 הסכמי עבודה קיבוציים לשיפור תנאי העסקתם של עובדים, לשמירה על התנאים הקיימים או למזעור נזקים

נוסף על כך, ב־2025 נחתם הסכם לפסיכולוגים בשירות הציבורי, שכלל תוספות שכר בשיעור ממוצע של כ־40%. כמו כן נחתם הסכם באותה שנה לתוספת שכר ולמענק של אלפי שקלים בשנה לעובדי מקצועות הבריאות.

הסכם נוסף מ־2025 נועד להעלאת שכר המינימום הענפי המחייב ולהסדרת תנאים סוציאליים, דוגמת קרן השתלמות, לכלל עובדי המסעדות הישראלים (כולל אלה שאינם מאוגדים, אם כי לא ברור עד כמה ההסכם מיושם ונאכף).

שכר המינימום בישראל לעובד במשרה מלאה

Column chart. Data table with 4 rows and 2 columns follows.

שכר המינימום בישראל לעובד במשרה מלאה

מאפריל 2023	5,572
מאפריל 2024	5,880
מאפריל 2025	6,247
מאפריל 2026	6,443

כן נחתם הסכם דומה לעובדי ניקיון ישראלים, המעלה את שכר המינימום שלהם בכ־675 שקלים מעל שכר המינימום הכללי, והסכם שנחתם בשבוע שעבר להעלאת שכרם של עובדי השמירה.

נוסף על כך חתמה ההסתדרות עם הממשלה ועם ארגוני המעסיקים על צווי הרחבה (הסכמים בעלי תוקף של חוק) הקשורים למלחמה: צו מפברואר השנה, שהאריך את תקופת ההגנה מפיטורים למשרתי המילואים מחודש לחודשיים לאחר סיום שירותם והעניק ימי היעדרות בתשלום לבני זוגם; וצו מ־2024 המחייב את הממשלה לשלם לעובדים בצפון ובעוטף עזה, דרך המעסיקים, שכר על ימים שבהם נעדרו מעבודתם.

במקביל הרחיבה ההסתדרות במידה ניכרת את ההטבות הצרכניות לחבריה, דוגמת מועדוני הצרכנות "הסופר החברתי" ו"ביחד בשבילך". גורם בהסתדרות אמר כי לפי בדיקות שערך הארגון, הטבות צרכניות המסייעות לעובדים להתמודד עם יוקר המחיה הגואה חשובות להם לפחות כמו תנאי ההעסקה שלהם.

לא ניתן לחלוק על העובדה שבר־דוד הצליח לשמור על רוב זכויותיהם של העובדים שאותם הוא מייצג ושל עובדים נוספים, ואף לשפר את תנאי העסקתם של רבים, בתקופה קשה מאוד

כל זאת נעשה כאשר בראש ההסתדרות עומד ארנון בר־דוד, יו"ר בעל גישה פשרנית הנמנע ככל האפשר מהכרזה על שביתות, שהפכו נדירות. מדיניותו של בר־דוד עוררה ביקורת חריפה מצד מנהיגי עובדים, פעילים חברתיים ופוליטיים ועיתונאים – ובהם גם אני, בסדרת כתבות ביקורתיות באתר זה.

ניתן לחלוק על גישתו של בר־דוד באופן עקרוני, ולתהות אם כוחה והישגיה של ההסתדרות קשורים להתפקדות ההמונית לליכוד של עובדים בוועדים הגדולים, וכן אם גישה לוחמנית יותר הייתה משיגה יותר. אך לא ניתן לחלוק על העובדה שבר־דוד הצליח לשמור על רוב זכויותיהם של העובדים שאותם הוא מייצג ושל עובדים נוספים, ואף לשפר את תנאי העסקתם של רבים, בתקופה קשה מאוד.

לדברי בלומנברג: "הגישה הפרגמטית של ארנון הוכיחה את עצמה. הוא הבין את הצורך להיכנס מתחת לאלונקה ולהתפשר כשלא הייתה ברירה. כשהממשלה רצתה לקצץ בפנסיה של העובדים, הוא הודיע להם שזה לא יקרה, ובמקום זאת הציע את הקיצוץ הכואב של יום הבראה לכל עובד".

הגישה הזאת לא תמיד עובדת מול ממשלות נתניהו. ארגונים שונים התנדבו "להיכנס מתחת לאלונקה", והממשלה ניצלה את הסיוע שהעניקו ללא תמורה ותקפה אותם. מדוע זה עבד אחרת במקרה שלכם?
"אני לא מכחיש – או בכלל מתייחס – למה שאתה אומר באופן כללי. במקרה שלנו, ישבתי בחדרי המשא ומתן עם אנשי האוצר, עם שר האוצר סמוטריץ' ועם ארגוני המעסיקים, וראיתי שמתייחסים אלינו ברצינות, כפרטנר שצריך ללכת לקראתו".

האם הביקוש הרב לעובדים סייע לכם במשא ומתן?
"ברור שכאשר יש ביקוש לעובדים, הרצון לפטר יורד והנכונות להעלות שכר עולה. אולם מול היתרון הזה, התמודדנו עם העובדה שמעסיקים רבים, כולל הממשלה, נמצאים בתקופה קשה והקופה שלהם ריקה".

"ברור שכאשר יש ביקוש לעובדים, הרצון לפטר יורד והנכונות להעלות שכר עולה. אולם מול היתרון הזה, התמודדנו עם העובדה שמעסיקים רבים, כולל הממשלה, נמצאים בתקופה קשה והקופה שלהם ריקה"

"נוסף על כך, בשל המחסור בעובדים, הכניסו מאות אלפי עובדים זרים גם לתחומים שתמיד הועסקו בהם ישראלים. אנחנו בדיונים בנושא עם ועדת המנכ"לים (של משרדי הממשלה, ת"ג) ונלחמים על כך שלא יכניסו יותר, כדי לא לפגוע בביקוש לעובדים ישראלים. זו מגמה מדאיגה".

גם ארגון העובדים הקטן והנמרץ "כוח לעובדים" הצליח לשמור בשנים האחרונות על רבות מזכויות העובדים שאותם הוא מייצג. גישתו של הארגון כמעט הפוכה מזו של ההסתדרות – אך בשורה התחתונה, גם הוא הצליח לשמור על זכויות רבות של העובדים.

לדברי עו"ד אביגיל שחם, מזכ"לית משותפת של "כוח לעובדים": "המלחמה יצרה משבר עצום בשוק העבודה. עובדים רבים נשארו בסבבי הלחימה השונים מול חמאס, חזבאללה ואיראן ללא שכר בכלל, והיינו צריכים להיאבק על הזכות הבסיסית ביותר שלהם, מול ממשלה שמנסה לזמבר את העבודה המאורגנת, ומול ציבור שקשה לו גם ככה ואין לו שום קשב וסבלנות למאבקי עובדים ושביתות".

מדוע נשארו עובדים ללא שכר במהלך המלחמה?
"משום שמתווי הפיצויים לעסקים ולעובדים הם כושלים. גם המתווה שהיה בצפון ובדרום ב'חרבות ברזל' וגם המתווה בשתי המלחמות מול איראן – אינם נותנים תשובה לעובדים שעתיים.

"המעסיק אינו מחויב לשלם לעובדים שעתיים אם הם אינם מגיעים לעבודה; ברוב המקרים הוא אינו מקבל פיצוי אם הוא ממשיך להעסיק אותם או מוציא אותם לחל"ת, והוא גם לא חייב להוציאם לחל"ת. ואם הם אכן נמצאים בחל"ת, זכאותם לדמי אבטלה מוגבלת.

"המלחמה יצרה משבר עצום בשוק העבודה. עובדים רבים נשארו בסבבי הלחימה השונים מול חמאס, חזבאללה ואיראן ללא שכר בכלל, והיינו צריכים להיאבק על הזכות הבסיסית ביותר שלהם"

"מצד שני, יש עובדים שאנחנו מייצגים, כמו מדריכים במוסדות טיפוליים מופרטים ונהגים, שנדרשו לעבוד תחת אש ולא קיבלו על כך כל תוספת. המדריכים – שרובם עובדים שעתיים שאינם משתכרים הרבה יותר משכר המינימום, במוסדות שגם בשגרה סובלים מתת־איוש קיצוני – טחנו שעות נוספות ללא פיצוי".

כיצד התמודדתם עם המצב?
"נאבקנו. היינו ארגון העובדים היחיד שהכריז על סכסוכי עבודה במהלך סבבי הלחימה, למרות הדה־לגיטימציה שיש למהלך כזה. דרשנו מהמעסיקים להמשיך לשלם שכר למי שלא נדרש להתייצב לעבודה, ולשלם תוספות למי שעבד תחת אש, ובסופו של דבר קיבלנו את מה שדרשנו.

"אני לא מרגישה שאלה 'הישגים מדהימים'. עשינו את חובתנו ושמרנו על המינימום של המינימום בתוך ההידרדרות הכללית".

"כוח לעובדים" מייצג נהגי אוטובוסים בחלק ניכר מחברות התחבורה. מיכה וקנין, יו"ר ועד עובדי חברת "סופרבוס" המאוגד ב"כוח לעובדים", מספר: "במהלך מבצעי 'עם כלביא' ו'שאגת הארי', היקף התנועה צנח ב־75%, ולא מעט נהגים ישבו בבית ללא שכר. בהתחלה גם לא היה חל"ת. שאלנו את המעסיקים מה יהיה, ולא קיבלנו תשובות ברורות.

"דרשנו פדיון ימי חופשה – ואחר כך השלמה לשכר מלא – למי שלא נקרא לעבודה, ותוספת סיכון למי שעבד. נאלצנו להכריז על סכסוך עבודה ולהגיע פעמיים לבית הדין לעבודה, אך קיבלנו בסוף הכול".

"זה לא ייאמן שצריך להיאבק כדי שהמעסיקים, משרד התחבורה והמשטרה ימלאו את החובה הבסיסית ביותר שלהם – להבטיח את הביטחון הפיזי של העובדים. אך זו המציאות תחת הממשלה הזאת"

בחודשים האחרונים מנהלים נהגי האוטובוסים מאבק להגנה מפני אלימות של נוסעים. מאז 7 באוקטובר מתרחשים אינספור מקרים שבהם נוסעים יהודים תוקפים נהגים ערבים.

לדברי וקנין: "חבורות של נערים יהודים מתנפלות על נהגים ערבים – מכות, יריקות, שוברים שמשות. לפני כמה שבועות היה לנו נהג שהותקף ואושפז עם שיניים שבורות. זה קורה הרבה בלילות בחופש הגדול או בדרך למשחקי כדורגל ולהופעות.

"פנינו למשרד התחבורה וביקשנו שכל נהג יקבל מין כפתור מצוקה, שיוכל להזעיק את המשטרה. עבר זמן רב עד שקיבלנו מענה, ונאלצנו לפתוח בשביתות".

לאחרונה, בזכות הלחץ של "כוח לעובדים" – ובמקביל של ההסתדרות – החלו המשטרה ומשרד התחבורה בפיילוט להגנה על הנהגים במטרופולינים ירושלים וחיפה, שבמסגרתו הוקם כוח של אופנוענים שאותם מזעיקים הנהגים באמצעות אפליקציה. "הם לא תמיד מגיעים, אך לרוב כן, ודי מהר", מציין וקנין. "לפעמים הם גם מזעיקים את המשטרה. לרוב זה עוזר לעצור את האלימות. אך היא נמשכת".

"הם מועסקים בתנאים מחפירים, וכעת הפתולוגיה הזאת מתרחבת לעוד ועוד ענפים ומדרדרת בהם את סטנדרט ההעסקה. ישנם 60 אלף נהגים שאינם עובדים, והממשלה מייבאת נהגים מטורקיה!"

לדברי שחם: "זה לא ייאמן שצריך להיאבק כדי שהמעסיקים, משרד התחבורה והמשטרה ימלאו את החובה הבסיסית ביותר שלהם – להבטיח את הביטחון הפיזי של העובדים. אך זו המציאות תחת הממשלה הזאת".

שחם מודאגת גם היא מייבוא העובדים הזרים: "המדיניות הזאת קיבלה לגיטימציית שיא במלחמה. הם מועסקים בתנאים מחפירים, וכעת הפתולוגיה הזאת מתרחבת לעוד ועוד ענפים ומדרדרת בהם את סטנדרט ההעסקה. ישנם 60 אלף נהגים שאינם עובדים, והממשלה מייבאת נהגים מטורקיה!"

למה את מצפה מהממשלה הבאה בתחום יחסי העבודה?
"מצפה להשקעה מסיבית בשירותים חברתיים. מצפה שתבין שכדי לשקם את החברה הישראלית מהאסונות שעברה, צריך להשקיע בשירותים חברתיים אוניברסליים".

כלומר, לא רק בשירותים למגזרים מסוימים, אלא לכולם?
"בדיוק. ומצפה ממנה שלא להתייחס בעוינות לעבודה המאורגנת, כמו הממשלה הנוכחית. בהמשך אני מקווה שהכנסת תעביר חוק יסוד שיבטיח את זכות ההתארגנות. אך קודם כול שיתחילו בשיקום הבסיסי של כל מה שנהרס".