תודה על מאמר כל כך חשוב.
ישראל צריכה לפתוח את הדלת לחקירה בינלאומית. מי שבטוח בצדקתו אינו צריך לחשוש מבדיקה חיצונית. בכל חברה דמוקרטית, מי שמואשם בעוולה אינו בוחן את עצמו בלבד. בעולם שאתה, יורם, מתאר בדייקנות כזו, ההסתייגות מחקירה בינלאומית נקראת כהודאה, או לפחות כחשש.
חשוב גם לחשוף את תהליך קבלת ההחלטות. השאלות שאתה מונה (מלחמה צודקת? מלחמת נקם? פשעי מלחמה? רצח עם? טיהור אתני?) אינן ניתנות להכרעה בכותרות. התשובה תלויה בשאלה מי החליט מה, על סמך איזה מידע ובאיזה שלב. רק חשיפת התהליך תאפשר להבחין בין תקלה למדיניות, ובין מעשה של פרט להנחיה מלמעלה.
נדרשת גם כנות מלאה. חקירה שבה צד אחד מסנן ראיות, מגביל גישה או מערים קשיים על עדים אינה מועילה לאיש. התשובות חייבות להיות שלמות, אחרת נקבל עוד חשד במקום בירור.
ולבסוף, עלינו לשאת בתוצאות. אם יתגלו כשלים, רק הכרה בהם תוביל לתיקונם. המדינות שהעולם מכבד הן אלה שמסוגלות להודות בטעויותיהן.
