הכותרת שוברת הלב שפורסמה ערב יום הזיכרון, על כך שחטיבת "חשמונאים" החרדית לא תשתתף בטקסי הזיכרון, כדי "להימנע מחשיפה לתכנים ציוניים" אינה עוד ידיעה, היא חץ בלב הממלכתיות הישראלית.

האירוע מעורר שאלה בוערת לא פחות מהשאלה "על מה נפלו הטובות והטובים שלנו": על מה אנחנו, כחברה, עדיין עומדים?

מיכל רוזין היא ח״כ ויו״ר סיעת מרצ, מנכ״לית מרכזי הסיוע לנפגעות, לשעבר. יו״ר עמותת ׳אזרחים קטנים׳ לחינוך לדמוקרטיה בגיל הרך. יו״ר ועדת המנהיגות של פורום הדירקטוריות, מגשרת ומנחת תהליכי צדק מאחה.

בשבועות האחרונים נדמה כי החשש שהבינה המלאכותית תשבש יותר מדי, מהר מדי – עד כדי השלכות חברתיות עמוקות – חצה רף פסיכולוגי.

פחות ופחות נחשב מיושן לחשוד, שכאשר חלק כה גדול מהפעולות המקצועיות שלנו ניתן לאוטומציה, השוק החופשי לא בהכרח יצליח לייצר מקומות עבודה עבור כל מי שרוצה לעבוד או זקוק להכנסה – כפי שעשה במידה רבה מאז המהפכה התעשייתית.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

מישהו עוד זוכר את ימי הסגרים של הקורונה? מישהו זוכר את הלילות המתוחים של מבצע "שומר חומות"? נדמה שבעשור האחרון, החברה הישראלית חיה בתוך רצף אינסופי של אירועים מטלטלים. עוד לפני שהספקנו לעבד את הבידוד החברתי של המגיפה או את האיום הרקטי של 2021, הגיע ה-7 באוקטובר והמלחמה בעקבותיו שניפצו את כל מה שחשבנו על ביטחון וחוסן.

בעוד מדינת ישראל מתמקדת בשיקום לוחמיה ונפגעי 7.10, ישנה קהילה שלמה של "מסייעים" – נשות מילואים, צוותים רפואיים, צוות חינוך, צוותי חירום והצלה ואנשי טיפול – המנסים שלא לקרוס, וחלקם אף כבר קרסו תחת עול "הטראומה המשותפת". הנתונים מבהירים: ללא מענה דחוף לאלו שמחזיקים את העורף והחזית, החוסן הלאומי שלנו בסכנה.

קרן מיפנו היא מנחת קבוצות בעמותת משיב הרוח - פסיכולוגית רפואית בכירה, בעלת ניסיון רב בליווי קהילות מסייעות ואנשי טיפול.

אל"ם איל קרביץ הוא מנכ"ל עמותת משיב הרוח - לאחר שנים רבות בשירות הצבאי, מצא את עצמו בשבעה באוקטובר לראשונה במלחמה שלא מתוך תפקיד צבאי, הקים יחד עם דניאל חרמון את עמותת משיב הרוח מתוך הבנה שציבור המסייעים יישחק תחת המשבר.