במצב הנוכחי, ובאופן טבעי, כולנו נעים בין הרצון להיות מעודכנים בכל, לבין לא להיות חשופים לכל המידע הקשה. אך מרביתנו מוצאים את עצמנו מחוברים ומחוברות לחדשות, צופים בהן מסביב לשעון.

החדשות כוללות בתוכן ראיונות עם שורדי הטרור, עם משפחות הנעדרים והמשפחות השכולות ועם לוחמים. הנכחת קולם של קורבנות האירועים היא חשובה, אך לצידה ישנו מחיר. יכולה להיות לה השפעה עוצמתית על שלומם הנפשי והפיזי של המרואיינים, של כלל הציבור, וגם של אנשי התקשורת אשר עובדים בלופ אינסופי של שידור ונחשפים למידע, לסרטים, ולמרואיינים.

נועה שי היא עובדת סוציאלית, מטפלת באלימות במשפחה במגזר הציבורי, ובנוסף מטפלת בקליניקה הפרטית. חברה בקבוצת “עו”סות דמוקרטיה”, התארגנות של עובדות ועובדים סוציאליים שפועלת כנגד ההפיכה המשטרית, לחברה דמוקרטית ושוויונית למען כלל תושבי ישראל.

בקבוצות השונות של העבודה הסוציאלית רצה בשבוע שעבר כתבה מעיתון "מקור ראשון". לפי הכתוב רכזי המחלקה היהודית בשב"כ הגיעו לגבעה בה התגוררו נחמן מורדוף והראל מסעוד הי"ד שנרצחו בפיגוע, והתחזו לעובדים סוציאליים.

הם ישבו לשיחות ארוכות עם בני הנוער. שאלו שאלות כלליות ורגשיות לגבי התמודדותם עם האבל. לפי המרואיינים "כמה נערים מהגבעה אפילו דיברו איתם זמן ממושך עד שהשאלות החלו לתפוס אופי ממריד ומסית ואז התחלנו לחשוד. הרמנו טלפונים לכמה תושבים ותיקים שזיהו מיד שמדובר ברכזי המחלקה היהודית בשב"כ".

נועה שי היא עובדת סוציאלית, מטפלת באלימות במשפחה במגזר הציבורי, ובנוסף מטפלת בקליניקה הפרטית. חברה בקבוצת “עו”סות דמוקרטיה”, התארגנות של עובדות ועובדים סוציאליים שפועלת כנגד ההפיכה המשטרית, לחברה דמוקרטית ושוויונית למען כלל תושבי ישראל.

הפרטה מזן חדש עומדת להיכנס למשרד הרווחה. מדובר בשירות מתוקף חוק, בו גברים אלימים שהוצא נגדם צו הגנה יישלחו גם לעובדת סוציאלית שתמליץ על התאמתם לטיפול. החוק מתוקצב ב-6 מיליון שקלים, אבל משום שמשרד האוצר לא מסכים להמירם לתקני עובדי מדינה, משרד הרווחה עומד להפריטם.

איגוד העובדות והעובדים הסוציאלים יצא למאבק נגד המהלך, בגלל הסכנות בהפרטה בכלל, ובגלל שלראשונה ההפרטה נוגעת למתן חוות דעת משפטיות.

נועה שי היא עובדת סוציאלית, מטפלת באלימות במשפחה במגזר הציבורי, ובנוסף מטפלת בקליניקה הפרטית. חברה בקבוצת “עו”סות דמוקרטיה”, התארגנות של עובדות ועובדים סוציאליים שפועלת כנגד ההפיכה המשטרית, לחברה דמוקרטית ושוויונית למען כלל תושבי ישראל.

הממשלה מקצה מיליארד ש"ח לטיפול בביטחון התזונתי. נשמע נפלא, לא? אז למה אנו, העובדות הסוציאליות, לא מרוצות?

אולי כי היה נדמה לנו שהתקציב החדש ישרת את הפונים אלינו וייתן מענה ראוי במקומות שבהם המשאבים חסרים. אך להפתעתנו התקציב יגיע לפרויקט חדש במשרד הפנים, כזה שלא אמון על הנושא ואין לו את הידע המקצועי בתחום. זהו פרויקט נוסף שיוצא החוצה מסל המענים שאנו מציעות, ובנוסף, יחולק לפי קריטריונים שנויים במחלוקת, שישאירו אלפי משפחות ללא מענה.

נועה שי היא עובדת סוציאלית, מטפלת באלימות במשפחה במגזר הציבורי, ובנוסף מטפלת בקליניקה הפרטית. חברה בקבוצת “עו”סות דמוקרטיה”, התארגנות של עובדות ועובדים סוציאליים שפועלת כנגד ההפיכה המשטרית, לחברה דמוקרטית ושוויונית למען כלל תושבי ישראל.

את מקור הנוהג להתאבל על המתים ניתן למצוא בתיעודים המוקדמים ביותר של חיי קהילה. נדמה לנו לעתים כי המוות ושלל המנהגים העוטפים אותו מוחלטים וקבועים, אך כמו כל תופעה חברתית עברו מנהגי הקבורה תהליך של שינוי לאורך ההיסטוריה.

הסמלים המאפיינים את מנהגי הקבורה משתנים בין קהילות, ובסימבוליזם זה ניתן למצוא רמזים לאופן בו מפרשות תרבויות שונות את חוויות החיים והמוות.

מתעניינת מאוד בזירה הפוליטית ומרגישה שיש לה מה לכתוב, בעיקר על האופן שבו היא נדונה בתקשורת.

"מה רבים שאינם כבר בינינו" כתב חיים גורי בשירו "הרעות", שהיה לסמלה האלמותי של מלחמת העצמאות. האמירה הזאת מתחברת כנראה לתחושותיהם של ניצולים מקיבוצי העוטף שהתרסקו.

עשרות אנשים שהיו חלק מנוף חייהם היומיומי נעלמו לפתע ביום אחד שחור. מי שחי אי פעם בקיבוץ והשתייך לקהילה קיבוצית אולי מתקשה במיוחד לדמיין מצב שכזה. יוצאי קיבוץ כמונו גם מתקשים כנראה לתפוס איך אפשר לקום מהאפר ולהתחיל כמעט הכול מהתחלה.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.