כאשדודי, אני מעניק את "חווית התושב" שלי ולא דעה מקצועית. אני אמנם גר ברובע הכי חדיש בעיר, אבל גדלתי עד גיל 16 ברובע הכי ותיק באשדוד – רובע א'. בבניין שלי היה: רצח, קזינו לא חוקי, נרקומנים בכניסה, ועבריינים מוכרים למשטרה. לא בדיוק המקום בו הייתי רוצה לגדל ילדים.

כאשדודי, אני מעניק את "חווית התושב" שלי ולא דעה מקצועית. אני אמנם גר ברובע החדיש בעיר, אבל גדלתי עד גיל 16 ברובע הכי ותיק באשדוד – רובע א'. בבניין שלי היה: רצח, קזינו לא חוקי, נרקומנים בכניסה, ועבריינים מוכרים למשטרה

גיל סולומון הוא עצמאי בן 31. צלם, יועץ פוליטי, יזם, ערכיסט ואקטיביסט. מתעניין בפוליטיקה, ותקשורת.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

לפני שבוע פורסם ריאיון שערכו טובה צימוקי ויובל קרני עם חבר הכנסת שמחה רוטמן במוסף ידיעות אחרונות. מאז כבר הספיקה המציאות להתהפך במהירות והריאיון כמעט נשכח.

עם זאת, אני מקדיש לריאיון עם רוטמן את הפוסט הזה, כדי לבחון כמה מהאמירות שהועלו בו מול העובדות בשטח. במיוחד כעת, כשהעסקה לשחרור החטופים נחתמה רק שבוע לאחר פרסום אותו ריאיון.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.

לעניינים "כבדים" לוקח זמן להתברר לעומק. בייחוד כך כאשר הם גם נמצאים במצב של שינוי מתמשך. בסיפורה של מדינת ישראל יש שני נושאים עם חשיבות מרכזית לעצם קיומה, כאלו שהצלחה בהם לא יכולה להיות ברורה מלכתחילה.

הראשון הוא הצלחת השתלבותה של המדינה החדשה במזרח-התיכון, בו היא ממוקמת (מעבר ובנוסף ליכולת ההישרדות הפיזית שלה במלחמות בתחילת דרכה). אי אפשר להיות "נטע זר" לנצח.

מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.