אחרי כשבועיים של תמרונים פוליטיים ודרמות, אף אחד מחברי הכנסת לא השיג 61 ממליצים, והמנדט ניתן לראש ממשלת המעבר הנצחית. הקצף יצא על הרשימה המשותפת, שהודיעה שלא תמליץ על אף מועמד ונשמעה ביקורת, אם כי במידה פחותה, על גדעון סער ורשימתו, שאף הם נמנעו מלהמליץ על יו"ר "יש עתיד". כבר התרגלנו שבפוליטיקה הישראלית ימנים ויהודים מקבלים הנחה משמעותית.

נציגי המשותפת חזרו והסבירו: דיברנו עם יאיר לפיד, ואנחנו מעוניינים להמליץ עליו. אין פערים קשים כרגע. יש לנו בעיה אחת: העסקה שתעניק לנפתלי בנט, יו"ר 'ימינה', את ראשות הממשלה ברוטציה – ועוד ראשון. זה יותר מדי עבורנו.

 כל מה שנכון למשותפת, נכון באותה מידה גם למרצ ולמפלגת העבודה. מצביעיהן לא הלכו לקלפי כדי למנות ניאו-ליברל בכלכלה ונץ מדיני חובב סיפוחים לראשות הממשלה.

בעצם הדברים אמורים גם ב"יש עתיד"; מדובר במפלגת "מרכז רדיקלי", שעמדותיה הכלכליות עמומות (ומנהיגה בבירור נוטה ימינה), אבל כולנו יודעים איזה אלקטורט יש לה: שמאלי.

"ישראל ביתנו" היא אמנם מפלגת ימין – אבל גם היא הודיעה מראש שהיא תמליץ רק על יו"ר הסיעה. הם התנגדו לרוטציה ולפריטטיות. במצב עניינים כזה, אפשר רק להתפלא למה חמש הסיעות לא הקימו "בלוק טכני" מול הסיעות של נפתלי בנט וגדעון סער.

עכשיו נותר לשאול: על סמך מה נפתלי בנט דרש מלפיד (וממשיך ככל הנראה לדרוש מנתניהו ויחזור לדרוש שוב מלפיד, אם נתניהו ייכשל בהקמת קואליציה ויחזיר את המנדט לנשיא) את הבכורה? על סמך שבעת המנדטים שהשיגה רשימתו בקלפיות? התשובה שלי היא שלא. האיש בעצם דרש את ראשות הממשלה על סמך 23 מנדטים (או יותר) שהיו לו בסקרים, לפני חודשים.

על סמך מה דרש בנט (וכנראה ימשיך לדרוש, אם נתניהו ייכשל בהקמת קואליציה) את הבכורה? על סמך 7 המנדטים שהשיג בקלפיות? לדעתי לא, אלא על סמך 23 מנדטים שהיו לו בסקרים, לפני חודשים

זה מה שנותן לו את הארומה המנהיגותית. גודל דרישותיו של בנט מדמה היגיון של סטארט-אפ: ערך המנייה נקבע לפי השווי העתידי, לפי הרווחים המשוערים של החברה בעתיד הלא-מיידי. אז קודם כל – זה לא עובד ככה בפוליטיקה. סיעות בכנסת מחלקות את התפקידים (בוועדות למשל) לפי חלוקת המנדטים בפועל. כך גם בהרכבת ממשלה: חלוקת התיקים וחשיבותם נשענת לרוב על כוחן היחסי של הסיעות בקואליציה.

מלכתחילה, העליה בסקרים של בנט היתה מעין "סטארט-אפ": התפרצות נגיף הקורונה, ומדיניות הסגרים של הממשלה, הובילו למשבר כלכלי ולאבטלה רשמית של 25% בשיא. נראה היה שהממשלה מתעלמת לחלוטין מהכלכלה, ובעיקר מהמיקרו-כלכלה – מצב חשבון הבנק שלנו, האזרחים הקטנים. האנשים שפקידי האוצר נזכרים בהם לעתים רחוקות, כשהם נושמים את אוויר הפסגות הנשגב של "המשק", וכשהם מתרועעים עם "קברניטי המשק".

באווירה הזאת של חרדה ציבורית מוצדקת לעתיד הכלכלי, בנט עלה על טריק שיווקי מעולה: הוא צעק "כלכלה! כלכלה! פרנסה! מה עשיתם!". הוא הצליח לפזר מין ארומה כללית של מהלך קיינסיאני גדול (התערבות ממשלתית פעילה בשוק לאיזון כשלים) של דאגה לפרנסת האזרחים, מין תחושה אמורפית של "אני אשקיע בכלכלה ולכולם יהיה טוב".

מעמדתו באופוזיציה הוא לא נדרש להוכיח דבר. זה הספיק, והסקרים הכתירו אותו לראש הממשלה הבא. אם להמשיך את המטאפורה ההיי-טקיסטית, העמדות הכלכליות והחברתיות בפועל של בנט וחברי סיעתו (בראשם איילת שקד) לא מופיעות בברושור של החברה; במקרה הטוב, הן קבורות בדו"חות הכספיים, אולי באיזה נספח זניח של התוכנית העסקית.

משהתחיל לפרוש את משנתו הכלכלית, התברר שהבחור נשאר עמוק בניאו-ליברליזם: קיצוצים במגזר הציבורי – דווקא בתקופה בה התברר בצורה כואבת כמה ישראל זקוקה לתוספת גדולה של עובדי רפואה וחינוך.

העליה בסקרים של בנט היתה מעין סטארט-אפ, אבל העמדות הכלכליות והחברתיות שלו בפועל לא מופיעות בברושור של החברה; במקרה הטוב, הן קבורות בדו"חות הכספיים, אולי בנספח זניח בתוכנית העסקית

באותו ראיון ב"פגוש את העיתונות" הוא גם העלה באוב את מיתוס "המובטלים העצלנים שנהנים מדמי אבטלה ולא רוצים לחזור לעבודה". זאת אגדה ניאו-ליברלית וניאו-שמרנית ידועה, עוד מימי מרגרט תאצ'ר ורונלד רייגן. חפשו באינטרנט את אגדת ה-Welfare Queen. איכשהו, הציבור ברובו לא שם לב.

מאז, ה"מניה" של בנט כבר הונפקה. בפועל, התברר שהיא שווה 7 מנדטים ולא 23. באווירת הזיכרון הקצר, כבר שכחנו שב"הנפקה" הקודמת של בנט תחת המותג "הימין החדש", באפריל 2019, הוא נחל כישלון חרוץ. גם העמדתה של איילת שקד בראש מאוחר יותר התבררה כהבטחה שאין לה כיסוי. האווירה והפסיכולוגיה גברו על המציאות.

דמיינו ימני ושמאלני שמקימים יחד ממשלה (גם בלי הליכוד. כן, יש אפשרות כזאת בחוק הישראל – ממשלה בלי מפא"י החדשה). השמאלני יכול לטעון שמגיע לו לפחות 60% מהתיקים ו-60% מקווי המדיניות, על סמך סקרי עומק של עמדות כלכליות, חברתיות, מדיניות ואזרחיות.

הימני יכול לדרוש כ-70% לפי סקרים אחרים, בהם נשאלו המשתתפים "איך אתה מגדיר את עצמך: ימין, ימין-מרכז, מרכז, מרכז-שמאל או שמאל". שימו לב שהכל אמת, אגב; יש סקרים כאלה, אפילו סקרים אמינים ומקצועיים, בניגוד לסקרי הבחירות המפוקפקים.

אבל הם לא יעשו כך. החלוקה והפשרות הפוליטיות על קווי היסוד, תתבצע לפי ספירת המנדטים בפועל, נכון? אז לא בעולמו המופלא של בנט. ביד אחת הוא דורש את המעמד שהעניקו לו הסקרים. ביד השניה – דורש גם חלוקת תיקים ומדיניות "לפי התפלגות העמדות בציבור". היינו, לפי ההתפלגות בין כל 120 חברי הכנסת. או פשוט על פי הטענה: "העם ימני מה אתם מבלבלים לי את המוח עם מספרים".

את החוכמה הזאת הוא למד ממורו ורבו בנימין בן צילה, ומשפע של שופרות בתקשורת המסחרית (וכן בערוצי הנישה הימניים המתיימרים למסחריות אף על פי שהם נסמכים על כספי ציבור, והרייטינג שלהם מגוחך).

באווירת הביביזם של "מותר לרמות", זה כמעט יכול לעבוד – בתנאי שכל השוק משתף פעולה, והרשות לניירות ערך לא מתערבת ואומרת "לא, אסור לך לקבל תשלום לפי 23, יש לך 7". אין לי אשליות: הרשות לניירות ערך אינה נוקשה כל כך במציאות, לצערנו. אבל נומינלית זה העיקרון.

מאז, ה"מניה" של בנט כבר הונפקה. בפועל, התברר שהיא שווה 7 מנדטים ולא 23. באווירת הזיכרון הקצר, כבר שכחנו שב"הנפקה" הקודמת של בנט תחת המותג "הימין החדש", באפריל 2019, הוא נחל כישלון חרוץ

אז כן, טוב עשתה הרשימה המשותפת כשאמרה לבנט "לא". וחבל ששאר הסיעות בגוש לא הצטרפו אליה מייד לחזית אחידה. מי יודע, אולי זה גם היה מקל על גדעון סער לומר לבנט "ידידי, שנינו רצינו להנהיג את הליכוד, זה לא הסתייע. עכשיו מסתמנת קואליציה שיש בה לא מעט שמאל ומרכז. היושר מחייב אותנו להתאים את עצמנו".

נסיים בבדיחה: אם בנט יכול להיות ראש ממשלה, הראשון ברוטציה, על סמך סקרים מדצמבר, אולי מגיעים לי 15 מיליון שקל? פעם חשבתי לקנות טופס הגרלה של הלוטו.

נדב אלגזי עוקב אחרי הימין החדש זה כמה שנים, מאז שהיה קשור לחוגים הניאו-שמרניים או פעל בתוכם, וראה את המהפך המבעית לימין הפופוליסטי החדש. את ניצול הפרצות בחוק ובשיח הפוליטי-תרבותי. שואף להעלות את המודעות בציבור הדמוקרטי הרחב לסכנה, ולחשוף את דרכי הפעולה של החוגים הללו שפעלו לגמרי מתחת לרדאר שנים ארוכות.