אחרי שדוד אמסלם תקף את השמאלנים, את הממשלה, את היועצים המשפטיים ואת כל מי שלא דבק בנתניהו, במילים חריפות ובאיומים הזויים – מה עשה? התנצל? לא ולא. מה פתאום? הוא תקף את אלו ש"מעוותים את דבריי" ("התכוונתי במכלאות ליועצים המשפטיים, לא לכל השמאל", "מכלאות זו מטאפורה"), איים בתביעה, האשים את כולם חוץ מאת עצמו.

אחרי שאמסלם תקף את השמאלנים, את הממשלה ואת היועצים המשפטיים במילים חריפות ובאיומים הזויים – האם התנצל? לא ולא. הוא תקף את אלו ש"מעוותים את דבריי", איים בתביעה והאשים את כולם

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

האם זה מקרי?

לא. בנימין נתניהו ואנשים נוהגים, בעת ובעונה אחת, לתקוף ולהתקרבן, ממש כשיטה. מלאני קליין, הפסיכואנליטיקאית והפסיכותרפיסטית פורצת הדרך וממשיכת דרכו של פרויד, טבעה את המושג:"תוקבנות", הלחם של המילים: תוקפנות וקרבנות. המושג מתאר תוקפנות וקרבנות השזורות זו בזו, באופן בו התוקפן מאשים את הקרבן בתוקפנותו שלו, ומבקש עליה פיצוי.

לצערנו, ההתנהגות הזו מוכרת מאד אצל תוקפים ומתעללים. לא פעם מאשימים גברים מכים את האשה בכך שהכו אותה, בכך שהיא גרמה להם לעשות זאת, ומבקשים ממנה פיצוי ופינוק על זה שגרמה להם להכות, להם – רכי לבב שכמותם.

כך נוהגים גם אנשי ה"רק ביבי" בישראל. נתניהו קיבל את ראשות הממשלה האחרונה רק בזכות בגידת בני גנץ ב-33 המנדטים שבחרו בו. הקולות שקיבל נועדו למטרה אחת: להחליף את נתניהו. זה לא הפריע לנתניהו לחבור אליו ולהיות ראש ממשלה, ואחר כך להפר, כמובן, את ההסכם עמו כדי לא לתת לו רוטציה. והנה, מי הם גדולי התוקפים של בנט, על שלא מילא הבטחתו ל-7 מנדטים? כמובן, נתניהו ואנשיו. לא מתביישים לקרוא לבנט הנוכל הגדול ביותר מקום המדינה, ולהציע עדיין לגנץ לחבור אליהם עכשיו, שוב תוך בגידה בבוחריו. מתבכיינים שגנבו להם שלטון, להם – שגנבו קולות כדי לשלוט.

נתניהו הפך רה"מ בפעם האחרונה רק בזכות בגידת גנץ ב-33 המנדטים שבחרו בו להחליף את נתניהו. זה לא הפריע לנתניהו לחבור אליו. והנה, מי גדולי התוקפים של בנט על אי מילוי הבטחתו ל-7 המנדטים שלו?

נתניהו משסה ומפלג דרך קבע, שולט בתקשורת באופנים רבים, ובוכה שהתקשורת נגדו, שמחרימים את בוחריו, שלוחמים בו. בכל פעם שהוא תוקף בפראות, הוא אינו שוכח להתקרבן במקביל ולהציג עצמו כמסכן ורדוף. אשתו התעמרה בעובדות המעון? הוא והיא התלוננו שרודפים ומבזים אותה. יאיר בנו מנאץ דרך קבע ציבורים ויחידים, ואז מתלונן על היחס אליו.

גם במשפטו של נתניהו נוהגת ההגנה באותה טקטיקה. במהלך עדות ניר חפץ, עד המדינה, התבקש העד לצאת כדי שלא ישמע ויכוח בענין עדותו. בעודו קם לצאת מהאולם, זרק לעברו הפרקליט בועז בן צור הערה צינית: "תוציא אתך את מכשיר ההקלטה שלך".

קמה התובעת ליאת בן ארי והעירה להגנה על התנהגותה, בין היתר על משפט זה. מה עשתה ההגנה? פצחה בתוקבנות קולנית. "אתם סוגרים לנו את הפה" (איך? מתי? הם לא מאפשרים לחפץ להוציא שני משפטים מהפה בלי שיפסיקו אותו), "אתם עיניתם את חפץ שבועות עד שהסכים להיות עד מדינה" (מה קשור תהליך גיוס עד מדינה להתנהגות אליו בשעת המשפט?), "אתם נוהגים שלא כדין".

הסנגורים צעקו בקולות רמים, בניגוד למקובל בבית משפט ותקפו ללא אבחנה. כל זאת במקום להתנצל על תקיפתם הקודמת. התקפה במקום הגנה. נסיון לצייר את נתניהו כקרבן רדיפה אומלל, כדי לנקות אותו מההאשמה בשוחד, מרמה והפרת אמונים.

אבל הם לא הסתפקו גם בכך, אלא דרשו מליאת בן ארי להתנצל. היא לא עשתה זאת, אלא ענתה להם בחזרה: "די להתקרבנות!". אולי לא הכירה את מושג התוקבנות, שמגדיר מצוין את התנהלות צוות ההגנה של נתניהו בבבית המשפט.

הסנגורים צעקו בקולות רמים ותקפו ללא אבחנה, במקום להתנצל על תקיפתם הקודמת. התקפה במקום הגנה. אבל הם לא הסתפקו בכך, אלא דרשו מליאת בן ארי להתנצל. היא ענתה להם בחזרה: "די להתקרבנות!"

המושג מתאר את מנגנון הקרבנות והתוקפנות השזורות זו בזו, באופן בו הקרבן הפנימי יונק כוח והצדקה מהסטטוס שלו כקורבן דרך האשמת התוקפן, ובכך הופך בתורו לתוקפן.

אסתר קופמן, בת 43. מזכירה בבית ספר באזור המרכז, ואם לשבעה ילדים. השתיים הגדולות נשואות והיא כבר סבתא. אוהבת מאד לשחות, בעיקר חתירה, פעם חלמה להיות מדריכת שחיה. כנראה לא יקרה בגלגול הזה. הגדרת הזהות הראשונה שלה, בעיני עצמה, היא 'אשה'. לפני אמא, לפני חרדית. קודם כל אשה.

בתוך שנה, עשור, או אולי דור, עזה תשוקם בתמיכה ובמימון עולמיים. זה יקרה במסגרת שלום ישראלי-פלסטיני אשר עוד מוקדם לדעת מה יהיה טיבו, אבל הבסיס החוקי והבינלאומי שקיים עבורו בהחלטות בית המשפט הבינלאומי לצדק ובהחלטות האו"ם הוא הקמת מדינת פלסטין בגבולות 67 אשר בירתה ירושלים.

אחרי שזה יקרה ונסתכל לאחור על מעשה חורבן עזה בידי מדינת ישראל, מה יהיה מקומו בהיסטוריה? האם הוא יהיה רק עוד פרק במלחמות ישראל? אני חושש שלא. ייתכן שהחרבת עזה בידי ישראל תהיה אירוע מכונן בהיסטוריה של מדינת ישראל, העם היהודי, וגם של היהדות עצמה, כמו כיבוש הארץ על ידי יהושוע, חורבני הבית, הקמת הסנהדרין, השואה, והקמת מדינת ישראל. ואסביר.

אהוד שפירא הוא פרופסור למדעי המחשב וביולוגיה במכון ויצמן, יזם, פעיל פוליטי, ואמן. תרם לפיתוח למידה ממחושבת, שפות תכנות מתקדמות, מחשבים מולקולריים, שחזור עץ שושלת התאים האנושית, ובאחרונה חוקר תשתית חישובית לדמוקרטיה דיגיטלית. ב 1993 הקים את יוביק בע״מ, חברת תוכנת האינטרנט הראשונה בעולם לרשתות חברתיות ומטאוורס, עשר שנים לפני פייסבוק ושלושים שנה לפני מטא. ב 2020 הקים את המפלגה הדמוקרטית. זמר בס-בריטון, הקים והוביל את להקת בא-רוק.

הקבוצות ותתי הקבוצות בעם היהודי הן אינסופיות, וככל שיש יותר נישואי תערובת הן הופכות חסרות חשיבות. אך בפועל, פוליטיקת הזהויות עדיין חוגגת. בתוך כך, הגזענות וההתבדלות מהאחר מתקיימות גם בתוך העדות וקבוצות השיוך עצמן.

50 גוונים ואינסוף מוצאים התקבצו להם בעם היהודי: משחור דרך גוונים של חום, בז', אדמוני, ורוד ועד לבן בלונדיני. יהדות תבל, אשר התקבצה אל מדינת ישראל, לא מפסיקה לחלק ולפצל עצמה כמו אמבה בהתקף של ריסוק גנטי, ובמקביל דורשת ייצוג בממשלה ובעמדות מפתח לטובת האותנטיות וקידום אינטרסים סקטוריאליים. חלק בלתי נפרד מדרישת שוויון ותחושת ערך.

גילה לבני זמיר היא חיפאית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, מנכלי"ת המרכז הישראלי - דרוזי, מייסדת ושותפה בתכנית "האקווריום-הכשרה פוליטית דמוקרטית". הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ועיצוב תקשורת חזותית. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-4.

עסקת החטופים הנוכחית מגיעה לאחר שמוצו כל האמצעים למען שחרור החטופים והחטופות שעדיין בחיים וגופותיהם של אלה שאינם עוד. ההפגנות לא הצליחו למלא את ייעודן. נראה כי בנימין נתניהו ועושי דבריו מתעלמים מהם ומהן ומתבצרים במושבי השרד.

חשוב להזכיר כי מדובר בעיקר באזרחים – נשים וילדים, מבוגרים וחולים, חיילות וצעירים – שנלקחו מביתם בתנאים המזכירים את השואה, ואף יותר, מאחר והפעם הם נחטפו במדינה שהקימו במטרה עליונה שכל יהודי יוכל לחיות בה בביטחון, ''לא עוד…" ידע רדיפה ובטח לא פוגרום.

דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.