כשאזרח מפר חוק, הוא בדרך כלל עובר עבירה פלילית. במצב כזה, המשטרה אמורה להיכנס לפעולה. האזרח נחקר, אולי נעצר, ובהמשך הוא עלול לעמוד בפני כתב אישום. כשהממשלה מפרה חוק לא קוראים לזה עבירה פלילית אלא "הפרת הדין", ואף שוטר לא בא.
שני הגורמים שאמורים לוודא עמידה בהוראות הדין הם היועץ המשפטי לממשלה, ובמידת הצורך בג"ץ. וכשגם הם מחליטים להסיט את מבטם, נוצר מצב של "לית דין ולית דיין" בקרב רשויות השלטון.
שלשום החליטה ממשלת ישראל לאמץ את הצעתו של שר הביטחון בני גנץ ולמנות את השר לשעבר עמיר פרץ לתפקיד יו"ר דירקטוריון התעשייה האווירית. זאת, על אף שמינויו נפסל על ידי ועדת המינויים המכהנת מכוח חוק החברות הממשלתיות.
אתמול בבוקר כבר הגישה התנועה לאיכות השלטון עתירה דחופה לבג"ץ נגד המינוי, לרבות בקשה לצו-ביניים שיקפיא אותו. השופט אלכס שטיין לא התרשם מהבהילות: הוא נתן לממשלה חודש ימים להגיש את תגובתה, וסירב להקפיא את המינוי לעת עתה.
עד כמה צורם המחדל של היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט, ושל שופט בג"ץ אלכס שטיין? האם מדובר אכן בהעלמת עין מ"הפרת הדין" מצד הממשלה, או פשוט במקרה חריג שהכללים האווריריים הנוגעים למינוי דירקטורים לחברות ממשלתיות יכולים להכיל?
הנה מה שכתבה יו"ר ועדת המינויים, השופטת בדימוס בלהה גילאור, לפני חודש ימים לגנץ:
"אין חולק שתרומתו של מר פרץ בעשייתו הציבורית רבת השנים היא מרשימה. אלא שאין די בכך בעת הזו. בהתייחס לפעילות החברה, היקפיה והאתגרים הניצבים בפניה, ניסיונו של מר פרץ אינו מהותי דיו לחברה בעת הזו, על מנת לקבוע כי היא נכנסת בגדר החריג וכי הוא בעל ניסיון משמעותי בתחומי הפעילות של החברה, או בעל כישורים בולטים באופן מיוחד בתחומים הרלוונטיים לכהונתו בחברה כעת".
פרץ, צריך לזכור, מתמנה לתפקיד שלא על בסיס הליך תחרותי ושוויוני – הנעשה כעת באמצעות "נבחרת הדירקטורים" – אלא במסלול העוקף. הדין מאפשר זאת, אך לשם כך נדרשים כישורים מיוחדים הנדרשים באופן מובהק לצורך התפקיד. לא כל ניסיון פוליטי או ציבורי ארוך שנים מכשיר אדם לנהל דירקטוריון חברה עסקית בסדר גודל שכזה.
בתעשייה האווירית מועסקים 14,500 עובדים. היקף ההכנסות של החברה עמד בשנת 2020 על יותר מ-4 מיליארד דולר. יותר מ-70% מהכנסותיה בשנה זו באו משוק התעשיות הביטחוניות והתעופה הבינלאומי, המתאפיין בתחרותיות גבוהה. צבר ההזמנות של החברה עומד על 12.6 מיליארד דולר. החברה מתמודדת גם עם ההשלכות הגלובליות של הקורונה על שוק התעופה, וגם עם הליך הפרטה הכולל גם הנפקה בבורסה.
"למרות פועלו הציבורי של מר פרץ", כתבה גילאור, "חלפו למעלה מ-14 שנה מאז כיהן כשר הביטחון מעט יותר משנה, ואין בכהונתו זו, כמו גם בניסיונו בתחום העבודה כיו"ר הסתדרות העובדים בשנים 1999-2005, כדי להתגבר על החסר בניסיון עסקי משמעותי מוכח".
כל זה באשר לכהונה כדירקטור מן המניין. עם זאת, נוכח פרסומים מהעיתונות על כוונתו של גנץ למנות את פרץ ליו"ר הדירקטוריון, הוועדה בחנה גם את כשירותו לתפקיד הזה. גילאור מציינת כי התואר האקדמי שפרץ מחזיק, תואר ראשון מהאוניברסיטה הפתוחה במדעי החברה והרוח, אינו מצוי בתחום עיסוקה העיקרי של החברה, ולפיכך פרץ אינו עומד בדרישות ההשכלה שבחוק החברות הממשלתיות.
אפשר היה להתגבר על דרישת ההשכלה, אם הוועדה הייתה מוצאת שפרץ כיהן לפחות שש שנים בגופים בעלי היקף פעילות שאינו נופל מזה שבחברה שאליה הוא מיועד. הגוף הרלוונטי היחיד בהקשר זה הוא משרד הביטחון, שתקציבו 60 מיליארד שקל. אך פרץ כיהן בו רק שנה וחודשיים. ההסתדרות אינה עומדת בתנאי הקבוע בחוק – שכן תקציבה הוא 550 מיליון שקל והיא מעסיקה 2,000 עובדים. אך ועדת גילאור הייתה נכונה, משום מה, לראות בניהולה כתנאי מספיק.
לפני כשבועיים כתבה גילאור ליועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, בעקבות השגה שהגיש גנץ על עמדת הוועדה. היא הדגישה את הזיקה הפוליטית החזקה של פרץ לרבים משרי הממשלה, ובראשם לגנץ עצמו, השר האחראי על הבאת מינויו של פרץ לאישור הממשלה.
לפני כשבועיים כתבה גילאור ליועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, בעקבות השגה שהגיש גנץ על עמדת הוועדה. היא הדגישה את הזיקה הפוליטית החזקה של פרץ לרבים משרי הממשלה, ובראשם לגנץ עצמו
בממשלת החילופים הקודמת, כזכור, שימש פרץ שר הכלכלה בתפקידו כיו"ר מפלגת העבודה. ואולם החל מחודש ינואר השנה, עם בחירתה של מרב מיכאלי ליו"ר העבודה, בוטל מינויו של פרץ בממשלה כנציג מפלגת העבודה, והיא המשיך בתפקידו כשר הכלכלה על מכסת השרים של כחול- לבן, מפלגתו של גנץ.
"לאור הזיקה החזקה לשרים המכהנים", כתבה השופטת בדימוס גילאור, "ובהביאה בחשבון גם את הזמן הקצר שחלף מאז פרישתו של מר פרץ מהחיים הפוליטיים, ואת העובדה כי עד לפני מספר חודשים כיהן מר פרץ לצדו של מר גנץ, ואף מטעמו של מר גנץ, השר המבקש כעת למנותו לכהונת דירקטור, קבעה הוועדה כי למועמד יש זיקה פוליטית חזקה".
העיקרון המאפשר לחרוג, במקרים יוצאי דופן, מהעיקרון של מינוי על יסוד הליך תחרותי ושוויוני, נקבע בעבר בחוות דעת מנחה מטעמה של דינה זילבר, ששימשה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בתחום הציבורי-מנהלי. לפי אותה חוות דעת, ניתן למנות מועמד שלא דרך "נבחרת הדירקטורים" רק במקרים שבהם "חיוב השרים להסתמך על המועמדים שנבחרו במסגרת ההליך התחרותי, שעה שביכולתם לפעול למינוי מתאים יותר, אינו פועל לטובת החברה הממשלתית".
האם זה המקרה של עמיר פרץ? ועדת גילאור קבעה חד-משמעית: זה לא המקרה. מינויו של פרץ אינו פועל לטובת התעשייה האווירית. "החלטה שלפיה למר פרץ יש כישורים מיוחדים, בניגוד לעמדת הוועדה – עלולה לרוקן מתוכן את דרישת הכישורים המיוחדים".
מינויו של פרץ אינו פועל לטובת התעשייה האווירית. "החלטה שלפיה למר פרץ יש כישורים מיוחדים, בניגוד לעמדת הוועדה – עלולה לרוקן מתוכן את דרישת הכישורים המיוחדים"
ומה כתב אביחי מנדלבליט לשרי הממשלה לקראת הישיבה השבוע שבה אושר מינויו של פרץ? "התערבות בהחלטתה של הוועדה שמורה למקרים חריגים בלבד", הוא הזהיר בפתח חוות דעתו, "ועליה להתבסס על טעמים כבדי משקל, וזאת לנוכח מעמדה של הוועדה שהיא ועדה ציבורית מקצועית בלתי תלויה, על רקע החשש מפני מינויים פוליטיים בלתי ראויים".
כשמנדלבליט פותח בצורה כזאת את המסמך שכתב, אפשר כבר לצפות מראש את הטוויסט בהמשכו. עמדתו של שר הביטחון, קובע מנדלבליט, אכן "מעוררת קשיים משפטיים" ובאלה יש כדי "להביא לסיכון משפטי לא מבוטל" – והסיכון הוא, בעברית פשוטה, שבג"ץ יתערב בהחלטה ויבטל את המינוי.
עמדתו של שר הביטחון, קובע מנדלבליט, אכן "מעוררת קשיים משפטיים" ובאלה יש כדי "להביא לסיכון משפטי לא מבוטל" – והסיכון הוא, בעברית פשוטה, שבג"ץ יתערב בהחלטה ויבטל את המינוי
ועם זאת, כמקובל אצל היועץ הנוכחי, "אין בקשיים אלה כדי ליצור מניעה משפטית", ופירוש הדבר הוא ש"ניתן להגן מבחינה משפטית על עמדתו של שר הביטחון".
ואכן, היועץ יצטרך להגן בבג"ץ על המינוי, בין היתר נוכח טענות התנועה לאיכות השלטון כי החלטת הממשלה, שעליה היועץ מתגייס להגן, מהווה פגיעה קשה ותקדימית במעמדה של ועדת המינויים ובהחלטותיה; פגיעה בקונספט של נבחרת הדירקטורים וההליך התחרותי והשוויוני שהיא משקפת; עקיפה של כל המנגנונים שהמחוקק קבע במטרה למנוע פוליטיזציה בחברות הממשלתיות; והפגיעה הכללית באינטרס הציבורי.
אחד משני החסמים שאמורים למנוע הפרת דין על ידי הממשלה – קרס במקרה הנוכחי. באין יועץ משפטי המסוגל להתמודד עם התנהגות הפוליטיקאים, נותר בג"ץ, פעם נוספת, מחסום אחרון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו