תלמידים מתאמנים בקרב מגע במסגרת תוכנית ההגנה העצמית של "הלגיון" בעיר ניו יורק (צילום: לוק טרס)
לוק טרס

ברקע העלייה באנטישמיות, תוכנית חדשה בניו יורק מכשירה יהודים בקרב מגע

בצל העלייה במספר פשעי השנאה בניו יורק, ארגון "הלגיון" שם לעצמו מטרה להכשיר כמה שיותר יהודים בקרב מגע, עזרה ראשונה והתמודדות עם אירועי ירי המוני: "אנחנו צריכים להיות מוכנים להגן על עצמנו"

עוד 825 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // שבת, 15 בינואר 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

מוזיאון ראשון בסינגפור מספר את קורות הקהילה היהודית

כ־200 יהודים, רובם יוצאי עיראק, הם כל מה שנשאר מהקהילה היהודית של סינגפור ● מוזיאון חדש וראשון מסוגו מספר לראשונה את סיפור הקהילה בת ה־200 שנה בעיר־מדינה האסיאתית: "רצינו לספר לא רק על היהודים בסינגפור, אלא גם כיצד היהודים הם סינגפורים"

עוד 798 מילים

יורם טהרלב ז"ל - בחזרה לילדות חלוצית

"הכול השתנה ביגור
האנשים שהיו אינם
האנשים שישנם אינם מה שהיו
ורק תמונת הקוצרות של מילה
עדיין תלויה בחדר-השינה
בגן הילדים
שלי"

שורר יורם טהרלב ז"ל בספרונו הקסום "משק יגור, טיוטה". הספר יצא לאור ב-1975. השירים הקצרצרים הכלולים בו מתארים ילדות קיבוצית-חלוצית בשנות השלושים, הארבעים ותחילת החמישים של המאה הקודמת. רבים מהשירים שובבים ואירוניים אך גם שופעי חיבה ואף חמלה. וכל שיר – מועט המחזיק מרובה.

השירים הקצרצרים הכלולים ב"משק יגור, טיוטה" מתארים ילדות קיבוצית-חלוצית בשנות ה-30, ה-40 ותחילת ה-50. רבים מהשירים שובבים ואירוניים אך גם שופעי חיבה וחמלה

בהשראתו של טהרלב חיברתי טור – "בחזרה אל ילדות חלוצית" – שפורסם ב-1975 ב"חותם" (המוסף השבועי של עיתון "על המשמר" המנוח). אותו טור הופיע בהמשך גם ברבעון הבין-קיבוצי "שדמות".

בחזרה אל ילדות חלוצית

היום, שלושים שנה לאחר הילדות הרחוקה בקיבוץ של שנות השלושים והארבעים, בימי הבראשית של הקיבוץ, בתוך העדה החלוצית, הקנאית והפוריטנית – מתחילים להבשיל ולהופיע ביטוייה הספרותיים של הילדות הזאת. זה קורה בסיפוריהם ובשיריהם של ילידי קיבוץ, שגילם הנוכחי סביב ארבעים ויותר (חלקם כיום קיבוצניקים במיל'). יורם טהרלב הוא אחד מהם, ובדומה לו כתב גם יוהאש ביבר, יליד מחניים, בספרו "חדר משפחה".

עדיין אין כאן "גל ספרותי", אך קווי הדמיון בין הספרים מרובים: המספרים אינם מתרפקים על העבר בנוסטלגיה, אבל יש בכתיבתם חיבה וסלחנות. הם גם אינם תוקפים את הקיבוץ. הם פשוט מתארים את הדברים שאירעו בילדותם מנקודת מבטו של המבוגר.

האירוניה מצויה בדברים עצמם:

"מי שבא לחדר-האוכל
במגפיים עם זבל ישר מהרפת
מקבל מהמגישה קציצה נוספת"

כדברי טהרלב, סולם היוקרה הקיבוצי מתחיל בנהג טרקטור, נוטר, גראז'ניק, עגלון, ובתחתית מוצבים גזבר, מזכיר קיבוץ, פקק ו…אני. בעלי צווארונים לבנים דווקא נחשבים כנחותים. זיקתם הפשוטה והישירה אל הטבע של ילדי הקיבוץ הראשונים אינה צריכה להכריז על עצמה. די לספר:

"אני חוזר בגשם בלילה
נעלי עמוסות בוץ
ועל הבוץ גחליליות".

אשר לשמירת הפרטיות:

"בחדר הורי יש דלת מרשת
היא עוצרת זבובים ויתושים
לא מבטים של אנשים".

כדברי טהרלב, סולם היוקרה הקיבוצי מתחיל בנהג טרקטור, נוטר, גראז'ניק, עגלון, ובתחתית מוצבים גזבר, מזכיר קיבוץ, פקק ו…אני. בעלי צווארונים לבנים דווקא נחשבים כנחותים

היום, ממרחק השנים, רואים הילדים שבגרו במשנה חריפות עד כמה דלים, חשופים, חסרי שורשים של בית ושרויים בהוויית תלישות וארעי היו חייהן של קבוצות הצעירים אשר עלו להקים קיבוץ. דומה שרק מי שספג כילד מראות תשתית של הקיבוץ בראשיתו, יכול לתאר את הדברים באותנטיות כמו יוהאש ביבר. הנה הרהוריו של אבי, גיבור ספרו בעת היותו שומר-לילה:

"אדם מהלך בודד בגשם. העולם צלוף וזלוף מים. אין עצים ואין בתים למגן הרוח…מהו כל היישוב? שני תריסרי בתים קטנים. דיר, רפת, אורווה. סככת מכונות פרוצה לרוח ובה טרקטור אחד ועוד מכונית פורד בלויה מזוקן. ישוב חדש מוקם במרכזה של השממה הזאת. ששים איש החליטו לחיות יחד חיים בלי מחיצות…מה זה בדיוק? אף אחד לא יודע…בתים די אין. גרים באוהלים שהרוח עוקרתם ומטילה אל הבוץ. עושים את הרווקים ל"פרימוסים"- דיירים נוספים בחדרי הזוגות הנשואים".

"ב'חדר משפחה' שלו מחפש אדם עוגן ומפלט מעט. לכאורה אנחנו חיים חיי יחד ולמעשה כל אחד לעצמו, לאשתו, לילדיו, לחדרו, שאפילו רק מיטה אחת בו וארגז במקום ארון, בחזקת פינה משלך הוא, שארבעת קירותיו סוגרים עליך מפני עיניים סקרניות של אחרים".

המשוררת עמירה הגני (ילידת עין-החורש וכיום חברת קיבוץ גן-שמואל) כותבת ברשימתה "הבית והחדר" (שהופיעה ברבעון "שדמות") על הדרך הלילית המפחידה מחדר ההורים אל בית-הילדים עם הלינה המשותפת, כאשר "בחושך עצים מתנשבים ואימה". אחר-כך, כשהיא כבר במיטתה:

"תנים מגיעים עד הבית ממש, באור הירח עומדים בחצר וקולם מנסר, מנסר את הלילה, פולח שמיכות, נושכת שפתיים נשבעת דומם להיות נפלאה".

היום, ממרחק השנים, רואים הילדים שבגרו במשנה חריפות עד כמה דלים, חשופים, חסרי שורשים של בית ושרויים בהוויית תלישות וארעי היו חייהן של קבוצות הצעירים אשר עלו להקים קיבוץ

האם מתיאוריהם של ילידי הקיבוץ הראשונים מצטיירת "דמות קיבוץ חיובית"? השאלה כמעט לא רלוונטית. הרי אין הם מנסים להתמודד עם "בעיית הקיבוץ" כפי שעשו בעבר קודמיהם, סופרים מדור המייסדים, אשר ניסיונם הנאיבי להקיף במבט פנורמי וריאליסטי את הוויית הקיבוץ במלואה נידון מראש לכישלון.

לא פלא שבשנים עברו היו קיבוצניקים מתלוננים על שטרם נכתב הספר בהא הידיעה על חיי הקיבוץ והרבו להאשים את חבריהם הסופרים בעיוות המציאות, סילופה או השחרתה ובהמצאת פרטים דמיוניים וכוזבים.

הקיבוץ, בכתוביהם של ראשוני בניו, איננו "הקיבוץ בכלל". הילדות שאליה הם חוזרים בכתיבתם מתרחשת בנוף מסוים ובתקופה מסוימת מאוד שלא ליקקו בה דבש. אצל יורם טהרלב, למשל:

"לילדים החלשים נותנים הוספה
בבוקר חמאה
בצהריים עוף.
והחזקים מקנאים, מציצים לצלחות שלנו,
מבקשים רק את העור,
ולחלשים כבר אין תיאבון
והם נשארים חלשים".

המקום והזמן מסוימים מאוד. אך מי שצמח בקיבוץ של אז יוכל לראות דברי ספרות אלו כמעין ספרי זיכרונות קולקטיביים אבל גם אישיים מאוד.

הנה כתבה בת קיבוץ לביבר, שעם קריאת ספרו: "כול מה שניסיתי לשכוח עלה לפני, חי וכואב". ואילו אחרת מצאה באותו ספר דווקא את מתיקותה של הילדות, את חוויותיה המאושרות מאז. "כאילו סיפרת על ילדותי ביגור", כתבה לבן מחניים שבגליל. כך מוצא כל אחד בספרים את משקעי ילדותו שלו, את המתוק ואת המר.

בת קיבוץ כתבה לביבר: "כול מה שניסיתי לשכוח עלה לפני, חי וכואב". אחרת מצאה בספרו דווקא את מתיקות הילדות. "כאילו סיפרת על ילדותי ביגור", כתבה לבן מחניים

יורם טהרלב נטמן ביגור למרגלות הכרמל, "ההר הירוק תמיד". יגורית בת דורו, רינה משיח-גוטליף, אמרה בהלווייתו: "בכל שיר שהוא כתב זיהיתי את הקיבוץ ואת החיבור לנופי ילדותו".

בית משיר של יורם טהרלב חקוק על סלע (צילום: ויקיפדיה, Kenohosting)
בית משיר של יורם טהרלב חקוק על סלע (צילום: ויקיפדיה, Kenohosting)

לפי ויקיפדיה, פסוקי שיר של טהרלב חקוקים על סלעים במקומות רבים בארצנו. יתכן, אני מנחשת, שהנוכחות הנמשכת בהווה מקילה על יוצר לומר: דייני, כבר עשיתי את שלי. וכך, נעמי שמר אמרה בראיון בהתקרבה לגיל שבעים: "כבר אמרתי מה שיש לי לומר. כבר אין לי אותה אש בבטן. אני יכולה להסתפק בשיר אחד לשנה". "עכשיו אני יכול להזדקן בשקט", אמר המלחין דובי זלצר בסיום ערב מחווה ליצירתו שהוקרן בטלוויזיה.

טהרלב, כידוע, חדל מכתיבת שירים ופזמונים סביב גיל חמישים ופנה לאפיקי יצירה אחרים. הוא עזב את אזור הנוחות שלו כשלזכותו סביב אלף שירים (כ-850 מתוכם הולחנו).

"אם יבש מעין שיריך / אל תיתן שנדע זאת לפניך", נאמר באחד משיריו המאוחרים. טהרלב לא התבזבז ולא איבד את דרכו כמו לא מעטים מה"לשעברים", שחווים טלטלות קשות ונהיים לעתים טרגיים. אולי חשים כמי שנקברו בעודם בחיים. יורם טהרלב השכיל להמציא את עצמו מחדש ופתח, כידוע, בחקר ספרים שעוסקים ביהדות, בחיבור פירושים לספרי מוסר יהודיים וכן גם פרפרזות משלו על פסוקי תנ"ך ועל דברי חכמים. ובעצם, לא הייתה זאת תפנית של מאה שמונים מעלות. החיבור למקורות יהודיים בלט גם בשיריו של טהרלב למרות היותו יוצא קיבוץ חילוני. במקביל הוא התמיד בהופעותיו בערבי שירים משלו וסיפורים.

בשיר שיורם טהרלב חיבר בצעירותו הוא כתב על רבים שקדמו לו ואשר:

"השאירו שביל,
השאירו עץ,
השאירו אבן לרגלי.
ומה אני אשאיר אחרי?
האם אשאיר איזה דבר?".

לפי ויקיפדיה, פסוקי שיר של טהרלב חקוקים על סלעים במקומות רבים בארצנו. יתכן, אני מנחשת, שהנוכחות הנמשכת בהווה מקילה על יוצר לומר: דייני, כבר עשיתי את שלי

התשובה כבר נראית וודאית. טהרלב סיפר בראיון מאוחר שפורסם ב"מעריב":

"יש פרויקט לא ממוסד שנקרא 'שירים מונצחים בנוף'. אלה שירים שחקקו אותם בטבע ובצידי דרכים. איני יודע מי אחראי לרעיון המדהים הזה. גיליתי שיש הרבה שירים שמונצחים כך בלי שאיש שאל אותי. זה מעורר בי שמחה גדולה. כאילו מי שחקק את השירים אמר לי: 'זה יישאר כך הרבה אחריך'".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,084 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
פּוֹלִיגְרָף 116

פעם אחר פעם מתברר, שהבעיה היא אף פעם לא עם הפוליגרף עצמו, אלא תמיד עם מה שעושים איתו

עוד 1,425 מילים

זכויות האדם וזכויות הפרט בזמן מגפה

הרחק מן העין הציבורית, אבל נוכחות בהחלט ברעננה ובתל אביב, ליד בתיהם של שרי הממשלה וראשיה, ממשיכות להתקיים הפגנות מחאה נגד מדיניות הממשלה בכל הנוגע לטיפול במגפת הקורונה. ההפגנות הללו מערבות בתוכן מתנגדי חיסונים יחד עם בני אדם חכמים ונאורים, חלקם מוכרים לי ויקרים לי אישית, המפגינים בעד זכויות הפרט של אזרחים במדינה דמוקרטית.

הרחק מן העין הציבורית, אבל נוכחות בהחלט ברעננה ובתל אביב, ליד בתיהם של שרי הממשלה וראשיה, ממשיכות להתקיים הפגנות מחאה נגד מדיניות הממשלה בכל הנוגע לטיפול במגפת הקורונה

המוחים נגד מדיניות הממשלה יוצאים נגד ההגבלות שהוּשׁתוּ, מכוח התו הירוק והתו הסגול ודומיהם, נגד הבלתי-מחוסנים. הם חווים הגבלה בחופש התנועה, העיסוק והלימוד שלהם, הדרה ממקומות העבודה, הלימוד והמסחר, ורואים בהגבלות הללו כרסום חמור של זכויות הפרט והאזרח ופגיעה בדמוקרטיה.

השׂיח על זכויות אדם ופרט ומיעוט בזמן מגפה טָעון במיוחד. הוא מציב משני עברי התהום בני אדם, שבכול סיטואציה אחרת חשים עצמם כשייכים לאותו מחנה, לצד ההומניסטי של האנושות, לצד הדוגל בחירות, בצדק ובשוויון לכל בני האדם באשר הם.

החציון הזה הוא קודם כול אידיאולוגי. מעברו האחד ניצבים מי שמאמינים, כי בזכויות היסוד של האדם ושל היחיד אין לפגוע בשום מצב, יהא אשר יהא, וכי אין לשום שלטון, בשום זמן ותחת שום נסיבות, לשלול מאזרחיו את חירותם, ובתוכה חירות העיסוק, הלמידה, התנועה והמסחר.

מעברו האחר נמצאים מי שמאמינים, כי דמוקרטיה במהותה אינה מבנה יסוד קולקטיבי המיוסד על חירות אישית מוחלטת, אלא מבנה המתכונן מכוח מסירת מקצת מחירויות היסוד של האדם להנהגה נבחרת, שתפקידה הוא להבטיח את שלום אזרחיה ואת חירותם היחסית.

הוגה הדעות אליאס קנטי, בספרו המונומנטלי "ההמון והכוח", תיאר היטב את ההבדל בין מחלה לבין מגפה. השוני המהותי ביניהן, כך כתב, ואני מצטט אותו מתוך הזיכרון, שכן ספרו אבד לי, הוא שמחלה נהפכת למגפה מכוח התנהגותו של ההמון. בכוחם של בני אדם להכריע האם מחלה כלשהי, שיש לה נתונים טבעיים להיהפך למגפה, אכן תיהפך לכזאת, מכוח הכרעותיהם והתנהגותם.

הוגה הדעות אליאס קנטי, בספרו המונומנטלי "ההמון והכוח", תיאר היטב את ההבדל בין מחלה לבין מגפה. השוני המהותי ביניהן, כך כתב, הוא שמחלה נהפכת למגפה מכוח התנהגותו של ההמון

מגפת הקורונה, שלא כמו מגפות קודמות לה, נפלה על האנושות בעידן הגלובליזציה, הרשתות החברתיות ומתח גובר בין ממשלים טוטליטריים לבין ממשלים דמוקרטיים. הגלובליזציה, שבאה לידי ביטוי במדיניות "השמיים הפתוחים" הקלה על התפשטות המחלה הוויראלית והפיכתה למגפה מכת עולם.

הרשתות החברתיות, בפריצות המוחלטת של התכנים המופצים בהן, הגבירו את החשדנות, העוינות והניכור שחשים אזרחים, בכול רחבי תבל, כלפי ממשלות, תאגידים רפואיים, כלי התקשורת ומדע הרפואה.

המתח בין הממשלים הטוטליטריים לבין הממשלים הדמוקרטיים, וערעור הדמוקרטיות במקומות שונים בעולם, ובהן גם ארה"ב וישראל, החריף את החשדנות, העוינות ואי האמון שחשים אזרחים כלפי מנהיגיהם וממשלותיהם, והוא שעורר את גלי המחאה האדירים נגד ניסיונות הממשלות השונות להתמודד עם המגפה.

היצירתיות האבולוציונית של וירוס הקוביד, יכולתו להשתנות תדיר, בעיקר בקרב קהילות אנושיות עניות, שמערכות החיסון של תושביהן ירודות משל אחיהם במדינות המערב, מאפשרת למגפה הזאת להכות באנושות גל אחרי גל. עובדה זו מחריפה את יסוד אי-הוודאות, שחווה האנושות כולה, ובתוכה כל אדם ואדם.

המגפה והמדע רצים זה לצד זה, בכיוונים מנוגדים. האנושות ממציאה חיסונים ותרופות, מייצרת ומפיצה אותם במהירות שיא, במדינות המפותחות, אך למצער לא במדינות העניות, והממשלים במדינות שונות ברחבי תבל מוצאים עצמם פועלים בתוך יסוד עמוק של אי-ודאות, מטילים על אזרחיהם גזרות חדשות לבקרים, משנים את נהלי הבדיקה, הבידוד והאשפוז, ומבקשים לאזן בצורה לוליינית ממש בין זכויות האדם לבין מידת יכולתן של מערכות הכלכלה והבריאות, החינוך והתעסוקה, הרווחה והביטחון, לעמוד מול ההסתערות של גלי המגפה.

המתח בין הממשלים הטוטליטריים לבין הדמוקרטיים, וערעור הדמוקרטיות במקומות שונים בעולם, ובהן ארה"ב וישראל, החריף את החשדנות והעוינות שחשים אזרחים כלפי מנהיגיהם

אי-הוודאות שרוב ממשלי העולם פועלים בתוכה מחייבת אותם לפעול בנסיבות משתנות תדיר ולשנות את נהליהן ומדיניותן ללא הרף. זה מכניס את האזרחים במקומות שונים בעולם לרמה גבוהה של חרדה, של אי-ודאות ושל תסכול. זה גם משפיע על המצב האישי והנפשי של כול אחד ואחת מאתנו.

בתוך התעוקה המתמדת הזאת, כול אדם מגיב ופועל אחרת. מי שמלכתחילה אישיותו טוטלית ודעותיו וערכיו יצוקים כדוגמות, נסוג למצב של מגננה על ערכיו, על שלמות גופו, על חירותו על גופו, אבל אגב כך שוכח עקרון מהותי ומכריע של הציוויליזציה – ערבות הדדית. ואילו מי שמגלה גמישות נפשית למול אי-הוודאות ואינו חושד בשלטון, במדע או בתאגידי התרופות, מקבל על עצמו את ההגבלות המסוימות והמשתנות הממלאות את חיינו כעת, כדי לשרוד וכדי להגן על זולתו.

הדרך היחידה שבה נוכל לעבור את המגפה הזאת עוברת דרך ערבות הדדית. ראשית, בערבותן של מדינות המערב למדינות אפריקה ושאר המדינות העניות, שחייבים להגיע לחסן את תושביהן באותו מדרג חיסונים כמו במערב. שנית, בחשיפת כל הסכמי הסחר עם חברות התרופות, כדי לרוקן את תיאוריות הקונספירציה ממהותן, ואז בהשתת חיסוני חובה על אוכלוסיית העולם כולה, והגבלת מי שאינם מוכנים להתחסן בהם.

זכותו של אדם לחירות גופו, עיסוקו, תנועתו, לימודו ומסחרו היא מוחלטת, כול עוד אינה פוגעת בזכויות יסוד אלה של זולתו. אך כאשר מיליוני בני אדם בכול ארץ מסרבים להתחסן (מלבד מי שיש להם סיבות רפואיות ודאיות לכך) מתוך אידיאולוגיה, מסרבים לחסן את ילדיהם ועל ידי כך חושפים אותם לתסמונת פימס ולונג קוביד, והופכים אותם לחשופים לחולי ולמוות, הם עלולים להימצא, שלא מתוך כוונת זדון, פוגעים לא רק בעצמם ובילדיהם, אלא במרקם החברתי הכולל.

אי אפשר לקיים מדינה ומערכות חינוך ובריאות, תעסוקה וכלכלה, ביטחון ותשתיות פעילות ומתפקדות, בשעה שמאות אלפי בני אדם נמצאים מאומתים לקורונה, נכנסים לבידוד, נעדרים ממקומות העבודה שלהם וממלאים את בתי החולים וחלילה את בתי העלמין. הדרך היחידה להתגבר על כל אלה ולמנוע התמוטטות של מסגרות שלמות היא בחיסון, שגם אם אינו מונע הידבקות והדבקה, הוא מונע בוודאות חולי קשה וגם מוות, לא רק אצל בני הגיל השלישי, גם אצל ילדים.

הדרך היחידה למנוע התמוטטות של מסגרות שלמות היא בחיסון, שגם אם אינו מונע הידבקות והדבקה, הוא מונע בוודאות חולי קשה וגם מוות, לא רק אצל בני הגיל השלישי, גם אצל ילדים

גל האומיקרון הביא, בשבוע האחרון, להכפלה מדהימה ומדאיגה בתחלואת ילדים ובאשפוזם. הערים בארה"ב שבהן היכה האומיקרון ראשונות מתחילות להראות נסיקה במספר המתים. אל תתנו לילדיכם להפוך לקורבנות האמונות שלכם, או לחששכם מפני קונספירציות חובקות תבל, המושתלות דרך שתלים זעירים באנושות, כדי להפכה לבובות. לא מדובר פה במזימה גלובלית של סין, של ביל גייטס או של חברת פייזר. מדובר במגפה, שכבר הדבירה מיליוני בני אדם, ומאיימת על האנושות.

אילן שיינפלד (1960) הוא סופר ועורך, לשעבר עורך ספרותי ב"על המשמר" ודובר "הקאמרי," כיום עורך ומורה לכתיבה, ואב יחידני גאה לתאומים שנולדו בפונדקאות בהודו. חתן פרס ראש הממשלה לסופרים (1990, 2015), ותושב הגליל המערבי. ממייסדי וחברי המפלגה הדמוקרטית. מרגיש שהדמוקרטיה היא מה שלוקחים לך כשאתה עסוק בגידול ילדים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
טועה לחלוטין בסיפור הנוכחי. החיסון לא מגן מפני הידבקות ולא מונע תחלואה ובידודים המוניים ולכן הלא מתחסנים אולי מסכנים רק את עצמם אבל לא אחרים ולא את התנהלות המערכת. אין הצדקה להמשיך עם ה... המשך קריאה

טועה לחלוטין בסיפור הנוכחי. החיסון לא מגן מפני הידבקות ולא מונע תחלואה ובידודים המוניים ולכן הלא מתחסנים אולי מסכנים רק את עצמם אבל לא אחרים ולא את התנהלות המערכת. אין הצדקה להמשיך עם הלחץ והכפייה עליהם. יש להתנצל בפניהם ובפני כל הציבור על השקר הגדול שהודו בו כבר שהתו הירוק מונע הדבקה כלשהי ושלא מחוסנים מסכנים את הציבור יותר מהשאר. כששקר רודף שקר ומשסים ציבור אחד בשני לצורך תעמולה ומניפולציה למה שנאמין?

עוד 973 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

עודכן אתמול
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

עולם שלישי, 20 דקות מירושלים

הרע: קשה לתפוס ולהכיל את הפער בין התפאורה הנהדרת של הרי השומרון והגאיות המוריקים לבין ההתעללות שחבל הארץ הזה סופג ● הטוב: עדיין מוקדם לחלוץ בקבוק שמפניה, אבל ההשקה של הרכבות החשמליות מתחילה להשליך על רמת זיהום האוויר ● וטיפ לט"ו בשבט: הצבע הטבעי של פפאיה אינו אדום בוהק, למשמשים אין גוון כתום זרחני וקיווי לא אמור להיראות כמו פנס ירוק

עוד 561 מילים

תגובות אחרונות

השופט הכי שמרן עומד מאחורי אחד מפסקי הדין הכי אקטיביסטים

השופט אלכס שטיין הוכיח השבוע כי בניגוד לתווית שהוצמדה לו כשופט שמרן, הוא מסוגל להפיק את אחד מפסקי הדין האקטיביסטיים ביותר שנכתבו בתולדות בג"ץ ● ההיבריס של מנדלבליט נבנה על ידי בג"ץ פעמיים: כשאיפשר את מינויו ליועמ"ש, וכשהעניק לו חסינות במשך שש שנים על כל החלטה שקיבל ● ונתניהו יצטרך לוותר על מיליוני שקלים מהמדינה כדי להימנע מהחלטה בשאלת הקלון ● פרשנות

עוד 1,681 מילים ו-2 תגובות

דיווח: בפרקליטות מעריכים – נתניהו יסכים לעסקת טיעון

מחירי הדירות ממשיכים לזנק: בתוך שנה התייקרות של 10.6% ● שקד: מעריכה שמפברואר 2023 לא נצטרך יותר ויזה לארה"ב ● אלרעי פרייס נגד שרת החינוך: "היא לא מודעת למה שקורה בתוך בתי הספר" ● מנכ"ל משרד הבריאות: "אם נראה שהמספרים יעלו במהירות – ניאלץ להמליץ על סגר" ● גנץ ולפיד הודיעו רשמית: ועדת חקירה לפרשת הצוללות תעלה לאישור הממשלה בראשון

עוד 45 עדכונים

המערכת הפוליטית על סף רעידת אדמה

נתניהו כבר ניסה להגיע לעסקת טיעון עם מנדלבליט לפני שנתיים, בהסדר דומה לזה המתבשל בימים אלו ● מי שדחתה אז את ההסכם על הסף הייתה שרה נתניהו ● מאז, מצבו המשפטי והפוליטי של נתניהו החמיר - והוא מבין שהימים האחרונים של מנדלבליט הם הצ'אנס האחרון להסדר ● בליכוד מחכים במתח להחלטת שרה ומנדלבליט, אבל מתחילים לתכנן את היום שאחרי ● פרשנות

עוד 751 מילים

זה לא המרגלות, זה המידור

כתבי האישום שהוגשו אתמול נגד אזרחיות ישראל שלכאורה גויסו לרגל עבור איראן מעידים על נזק ביטחוני שולי ● אבל הם גם הוכחה לנחישות ולתחכום של איראן באיסוף מידע על ישראל ● והעובדה שהרשת הזו פעלה במשך כמה שנים מעלה סימני שאלה וצריכה להדאיג את מערכת הביטחון ● פרשנות

עוד 578 מילים

אין ועדת חקירה, המשפט זוחל והגוף המטייח אחראי על סודיות הדיונים

מערכות הביטחון והמשפט עושות הכול כדי למסמס את תיק 3000: התאריך לדיון הראשון במשפט, שאמור להתנהל בדלתיים סגורות, אפילו לא נקבע - והמלמ"ב, הגוף שלכאורה טייח תלונות על רכש האמל"ח, אחראי על סודיות הדיונים ● במקביל, המדינה מיהרה לתבוע חמש מרגלות לאיראן – תיק ללא תועלת או בצע־כסף ● איפה זה ואיפה 10 מיליון האירו של מיקי גנור ● פרשנות

עוד 1,537 מילים ו-1 תגובות

המהנדס מייקל קפלן, שהוביל את פרויקט החלל השאפתני להחלפת טלסקופ "האבל", מספר בריאיון מיוחד לזמן ישראל על המטרות של הטלסקופ החדש ג'יימס וב, על העלייה הזמנית לארץ, על רובוטים חלליים – וגם למה SpaceIL נכשלה להנחית גשושית על הירח: "הם היו זקוקים לעזרה אבל היו גאים. המנהלים לא היו מוכנים להקשיב"

עוד 3,547 מילים

דיווחים: המחלוקת היחידה שטרם נפתרה בין נתניהו לבין הפרקליטות - סוגיית הקלון

לפי הפרסומים האחרונים, סוכם שהאישום בשוחד ייגנז, ראש האופוזיציה יורשע במרמה והפרת אמונים, וייגזרו עבודות שירות ● הושלם פירוק גשר דב בהר מירון, שבו נהרגו 45 מתפללים ● תת זן חדש של האומיקרון - שעשוי להיות אלים ממנו - התגלה בישראל ● נציבת בתי הסוהר פרי העידה בפני הוועדה לחקירת הבריחה מכלא גלבוע: קיבלתי ארגון במצב בעייתי ● אלפים הפגינו נגד הממשלה בירושלים

עוד 46 עדכונים

הגיע הזמן לחוקק חוק שיאסור על הסדרי טיעון עם נבחרי ציבור

עסקת טיעון בין מנדלבליט לנתניהו, אם תיחתם, תהיה עסקה שערורייתית ומופקרת ● היא תסב נזק לאינטרס הציבורי הכללי, לשלטון החוק, לעקרון השוויון ולאמון הציבור בטוהר המידות של הממונים על אכיפת החוק ● אין ולא יכולה להיות עסקת טיעון עם נבחר ציבור כלשהו, שניתן יהיה לומר עליה כי היא משרתת את האינטרס הציבורי ● פרשנות

עוד 972 מילים ו-2 תגובות

בעקבות הרחבת חוק הפיקדון: שיטת מצליח של רשתות השיווק

רשתות שיווק גבו דמי פיקדון על בקבוקי משקה משפחתיים, על אף שאלה יוצרו לפני כניסת החוק לתוקף וכספי הפיקדון לא יוחזרו לצרכנים ● האם מדובר ברצף של טעויות נקודתיות או ניסיון לעשות רווח קל תוך הפרת החוק ופגיעה בסביבה?

עוד 785 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה