"כדי להקים אומה דרושים בית קברות ושיעור היסטוריה", אמר פעם הלאומן הצרפתי האנטישמי מוריס בארס.

כל מולדת דורשת נרטיב, מיתולוגיה, סיפור מכונן, רגע אחד שבו קמה המולדת. מדינות חוגגות את שחרורן מעול כובש חיצוני, עריץ מקומי, מהפכה או שחרור. הרגע המכונן הזה מלווה פעמים רבות בתימרות עשן וכידוני רובים.

במקרים רבים מדובר במעשה גבורה, מעטים מול רבים, בני אור מול בני חושך. בני העם בסיפור תמיד יהיו טובים, יפים מוסרים, והרעים, טוב, לכו לראות את טרילוגיית שר הטבעות, ככה נראים הרעים.

כל מולדת דורשת נרטיב, מיתולוגיה, סיפור מכונן, רגע בו קמה המולדת. מדינות חוגגות את שחרורן מעול כובש חיצוני, עריץ מקומי, מהפכה או שחרור. הרגע המכונן הזה מלווה פעמים רבות בתימרות עשן וכידוני רובים

אמיתות הסיפור לא באמת חשובה והדיוק ההיסטורי חשוב עוד פחות, מה שצריך זה סיפור טוב. העובדות משניות. תפקידו של הסיפור לחברה האנושית עתיק כזמן קיומו של האדם, מאז הסיפורים במערה וליד המדורה ועד האינטרנט של היום.

פוטין פלש לאוקראינה בטענה שאין מקום כזה (מלטה יוק), רק שההיסטוריה נוטה לעיתים ללעוג למי שמנסה לעשות בה שימוש לצרכיו, גם כאשר מדובר במנהיגים מגלומניים ורבי עוצמה.

נראה כי אין דרך טובה ומהירה יותר להקים אומה מאשר בסיר לחץ. שילוב של אש המלחמה יחד עם לחץ חיצוני ואויב משותף יהפכו את המרכיבים השונים ליחידה אחת שלמה.

אין כמו אויב חיצוני משותף, על מנת ליצור את ההבדל של "בינינו" ל"בינם". נניח כי אני מקבל לחלוטין את הטענה הרוסית הרשמית, כי האוקראינים אינם נבדלים במאום מן הרוסים, אז עכשיו הם כן. עכשיו ברור לחלוטין מי רוסי ומי אוקראיני. לפעמים כל מה שצריך על מנת להגדיר אותנו, הוא הם. ופוטין בהחלט ייצר את האבחנה בין אנחנו והם.

ואוקראינה כבר מצליחה לייצר מיתוסים ומנהיגים, גם אם הם סיפורי בדים, הם סיפורי מכוננים. וולודימיר זלנסקי הוכתר כבר ע"י מספר עיתונאים כמנהיג העולם החופשי. כמו כל זמר או אמן, ערכו יעלה יותר בתור מת מאשר בתור חי. אם עכשיו הוא גיבור, חיסולו ע"י רוסיה תעלה אותו לדרגת קדוש.

נראה כי אין דרך טובה ומהירה יותר להקים אומה מאשר בסיר לחץ. שילוב של אש המלחמה עם לחץ חיצוני ואויב משותף יהפכו את המרכיבים השונים ליחידה אחת שלמה

בחיל האוויר של כל מדינה אין מטוס מגביה עוף או מזל"ט להיסטוריון וחבל שכך. העולם מביט בהשתאות וזוועה בטורי החיילים הרוסיים הנעים לכיוון קייב עוד טרם תחילת הקרב, כמו להביט בתאונת רכבות בהילוך איטי. עבור שר ההיסטוריה השמות והאנשים אינם חשובים, גם אם קייב תחרב עד היסוד וכל אנשיה יפלו על פי חרב, יתכן כי על ציר ההיסטוריה יהיה מדובר בניצחון מפואר של האוקראינים.

נראה כי את מצב רוחו של פוטין יש לבחון לא על פי התקדמות הצבא הרוסי אלא על פי ההצהרות היוצאות ממוסקבה. הדרישה לכניעה, העלאת הכוננות הגרעינית, ניהול מו"מ להפסקת אש, כל אלו לא מצביעים על קור רוח ואורך רוח. יותר הם מצביעים על קוצר רוח ותסכול.

עכשיו לאוקראינים יש סיפור מכונן. אם רק יצליחו להחזיק מספיק זמן מעמד, אם רק יצליחו למנוע מהרוסים את כיבוש המדינה, הם יהפכו לעם. עם, עם נרטיב משותף, גיבורים ופסלים משל עצמם. פוטין אולי מתכוון להחריב את אוקראינה, אבל יכול להיות שהוא מקים אותה.

How Volodymyr Zelensky defended Ukraine and united the worldhttps://t.co/N3VIbvRTBb

— TIME (@TIME) March 3, 2022

אנליסט 13 שנה, בעיקר של שווקי חו"ל, מאמין שמחקר צריך להיות הוליסטי, ממוקד מעמיק אבל רחב. הכל מעניין ומסקרן אותו, אוהב להבין איך דברים עובדים.

מדינת ישראל נמצאת בשפל העמוק ביותר שידעה. אנו חיים את התקופה החשוכה ביותר מאז הקמתה. הממשלה הנוכחית, שבמשמרתה ארעה המפולת הנוראית ביותר, אינה מרפה מטרפׇּה (המדינה) וממשיכה לטרוף את בשרה (תקציביה ומוסדותיה) להשׂבעת רעבונו של העומד בראשה (לכוח ולהגנה מפני משפטו) ותאוות מפלגות הקואליציה (להשתמטות ולקבלת הכספים הקואליציוניים).

כך נקלענו לפרדוקס ממנו איננו רואים מוצא.

מירון מנור צוקרמן התמחה בביטחון לאומי ובתוך כך שימש בעבר ובמשך שנים כסגן ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן וכמנהל "כנס הרצליה השנתי על מאזן הביטחון והחוסן הלאומי". בתוקף רקעו היה גם עוזר מזכיר "פורום אירופה-ישראל" ופעיל ב"פורום נאטו-ישראל".

מבול הצעות החוק האנטי דמוקרטיות ומהלכים כוחניים של הממשלה מוכיחים כי גם בחודשי המלחמה הקשים ההפיכה המשטרית לא עצרה לרגע. כשהפוליטיזציה של מערכות השלטון חוגגת והדמוקרטיה נמצאת בנסיגה חדה, מדינת ישראל בדרך להפוך לאוטוקרטיה אלקטורלית.

בינואר הקרוב יימלאו שנתיים לתוכנית שהשיק שר המשפטים יריב לוין לרפורמה במערכת המשפט. מאז ועד היום, ניצבת הדמוקרטיה הישראלית בפני האתגר הגדול של חייה: להיות או לחדול.

פרופ' אסנת עקירב היא פרופסורית ישראלית למדע המדינה וראשת החוג לממשל ולחברה אזרחית באקדמית גליל מערבי בנוסף היא ראשת המכון לחקר הגליל במכללה ויועצת נשיא המכללה להוגנות מגדרית. תושבת כפר ורדים המייצגת את המשפחות הצעירות בוועד המנהל של עמותת משתכני הכפר. מתנדבת בעמותת כ"ן - כוח נשים לקידום מנהיגות נשים בישראל. במסגרת פעילותה זו כתבה מחקרים על נשים בפוליטיקה המקומית, ואחד מהם זכה בפרס הצטיינות מהאגודה הישראלית למדע המדינה.

אחד אחרי השני הם צועדים, בתורם יפלו אל הבור, יכוסו ברגבי האדמה המדממת, ולא יצאו משם עוד לעולם. בחורים מלאי חלומות ותוכניות לעתיד, כל כך קצר היה הביקור שלהם על פני האדמה הזו. "הותר לפרסום" ו"הותיר אחריו" המחנק מאיים להגיע, הלב מאיים להתפורר, ואז במפתיע זה חולף. מסתבר שבסוף מתרגלים להכל, גם לזה. נהיינו קהים רגשית.

אני אחות שכולה מגיל 12, ואני רוצה להגיד לכם משהו חשוב. השכול, הוא לא הולך לשום מקום. הוא לא נמוג. ולא מתפוגג ולא נחלש או נעשה יותר קל. הוא רק משנה צורה מפעם לפעם, או משנה אותנו. השכול אויב עקשן ואלים, מחליש ומתיש, את הגוף והנשמה, מבודד חברתית ומשפחתית וגורם למחלות. השכול הוא פרטי, פרטי שלך.

יעל שילר, אחות שכולה של איתן מלמד ז"ל, כוריאוגרפית ורקדנית בעלת סטודיו Ano Luna -המרכז הישראלי לרקדנים בתל אביב (צילום פורטרט: רון קדמי).