"כדי להקים אומה דרושים בית קברות ושיעור היסטוריה", אמר פעם הלאומן הצרפתי האנטישמי מוריס בארס.
כל מולדת דורשת נרטיב, מיתולוגיה, סיפור מכונן, רגע אחד שבו קמה המולדת. מדינות חוגגות את שחרורן מעול כובש חיצוני, עריץ מקומי, מהפכה או שחרור. הרגע המכונן הזה מלווה פעמים רבות בתימרות עשן וכידוני רובים.
במקרים רבים מדובר במעשה גבורה, מעטים מול רבים, בני אור מול בני חושך. בני העם בסיפור תמיד יהיו טובים, יפים מוסרים, והרעים, טוב, לכו לראות את טרילוגיית שר הטבעות, ככה נראים הרעים.
כל מולדת דורשת נרטיב, מיתולוגיה, סיפור מכונן, רגע בו קמה המולדת. מדינות חוגגות את שחרורן מעול כובש חיצוני, עריץ מקומי, מהפכה או שחרור. הרגע המכונן הזה מלווה פעמים רבות בתימרות עשן וכידוני רובים
אמיתות הסיפור לא באמת חשובה והדיוק ההיסטורי חשוב עוד פחות, מה שצריך זה סיפור טוב. העובדות משניות. תפקידו של הסיפור לחברה האנושית עתיק כזמן קיומו של האדם, מאז הסיפורים במערה וליד המדורה ועד האינטרנט של היום.
פוטין פלש לאוקראינה בטענה שאין מקום כזה (מלטה יוק), רק שההיסטוריה נוטה לעיתים ללעוג למי שמנסה לעשות בה שימוש לצרכיו, גם כאשר מדובר במנהיגים מגלומניים ורבי עוצמה.
נראה כי אין דרך טובה ומהירה יותר להקים אומה מאשר בסיר לחץ. שילוב של אש המלחמה יחד עם לחץ חיצוני ואויב משותף יהפכו את המרכיבים השונים ליחידה אחת שלמה.
אין כמו אויב חיצוני משותף, על מנת ליצור את ההבדל של "בינינו" ל"בינם". נניח כי אני מקבל לחלוטין את הטענה הרוסית הרשמית, כי האוקראינים אינם נבדלים במאום מן הרוסים, אז עכשיו הם כן. עכשיו ברור לחלוטין מי רוסי ומי אוקראיני. לפעמים כל מה שצריך על מנת להגדיר אותנו, הוא הם. ופוטין בהחלט ייצר את האבחנה בין אנחנו והם.
ואוקראינה כבר מצליחה לייצר מיתוסים ומנהיגים, גם אם הם סיפורי בדים, הם סיפורי מכוננים. וולודימיר זלנסקי הוכתר כבר ע"י מספר עיתונאים כמנהיג העולם החופשי. כמו כל זמר או אמן, ערכו יעלה יותר בתור מת מאשר בתור חי. אם עכשיו הוא גיבור, חיסולו ע"י רוסיה תעלה אותו לדרגת קדוש.
נראה כי אין דרך טובה ומהירה יותר להקים אומה מאשר בסיר לחץ. שילוב של אש המלחמה עם לחץ חיצוני ואויב משותף יהפכו את המרכיבים השונים ליחידה אחת שלמה
בחיל האוויר של כל מדינה אין מטוס מגביה עוף או מזל"ט להיסטוריון וחבל שכך. העולם מביט בהשתאות וזוועה בטורי החיילים הרוסיים הנעים לכיוון קייב עוד טרם תחילת הקרב, כמו להביט בתאונת רכבות בהילוך איטי. עבור שר ההיסטוריה השמות והאנשים אינם חשובים, גם אם קייב תחרב עד היסוד וכל אנשיה יפלו על פי חרב, יתכן כי על ציר ההיסטוריה יהיה מדובר בניצחון מפואר של האוקראינים.
נראה כי את מצב רוחו של פוטין יש לבחון לא על פי התקדמות הצבא הרוסי אלא על פי ההצהרות היוצאות ממוסקבה. הדרישה לכניעה, העלאת הכוננות הגרעינית, ניהול מו"מ להפסקת אש, כל אלו לא מצביעים על קור רוח ואורך רוח. יותר הם מצביעים על קוצר רוח ותסכול.
עכשיו לאוקראינים יש סיפור מכונן. אם רק יצליחו להחזיק מספיק זמן מעמד, אם רק יצליחו למנוע מהרוסים את כיבוש המדינה, הם יהפכו לעם. עם, עם נרטיב משותף, גיבורים ופסלים משל עצמם. פוטין אולי מתכוון להחריב את אוקראינה, אבל יכול להיות שהוא מקים אותה.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה,
אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו