אם מישהו קיווה בסתר ליבו שמערכת המשפט הישראלית תוכל גם היא, כמו ממשלת ישראל, להימנע מלנקוט עמדה ברורה בנושא הפלישה הרוסית לאוקראינה – ולפחות בסוגיית הפליטים האוקראינים המתדפקים על שערי ישראל – הוא כנראה השלה את עצמו. שלושה שבועות לאחר פרוץ המלחמה באוקראינה, מתחילים גם בתי המשפט הישראלים לעסוק בנושא. בלית ברירה.
רצה הגורל והעתירות הראשונות שהוגשו לבית המשפט לעניינים מנהליים על החלטות שקיבלה רשות האוכלוסין וההגירה לגרש פליטים אוקראינים, הגיעו לשולחנה של השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן מבית המשפט המחוזי בתל אביב.
התוצאה, בתום השבוע הראשון לטיפולה של מערכת המשפט הישראלית בסוגיית הפליטים: השלטון הישראלי, בהובלת שרת הפנים איילת שקד, מקשיח קו; בתי המשפט הישראלים נוקטים קו הומניטרי.
התוצאה, בתום השבוע הראשון לטיפולה של מערכת המשפט הישראלית בסוגיית הפליטים: השלטון הישראלי, בהובלת שרת הפנים איילת שקד, מקשיח קו; בתי המשפט הישראלים נוקטים קו הומניטרי
אגמון-גונן צברה לא מעט יריבים במהלך הקריירה השיפוטית שלה. כשופטת שלום היא התעמתה עם שופטי בית המשפט המחוזי, ובאופן כללי היא נחשבת לעצמאית בדעותיה. עצמאית מדי לדעת כל מיני גורמים, ברשות השופטת וברשות המבצעת.
אגמון-גונן הייתה מועמדת לבית המשפט העליון (בכמה סבבים), לתפקיד פרקליטת המדינה וליועצת המשפטית לממשלה. היא לא נבחרה לאף אחד מהתפקידים הללו, וכנראה גם לא תיבחר. בית המשפט העליון פספס אותה. חבל, היא יכולה הייתה להוסיף מרכיב שהעליון של ימינו סובל ממחסור בו – העדפה במקרים מסוימים של חוכמת הלב על פני טכנאות משפט.
השבוע היא ישבה בתורנות בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, בעתירות של פליטות אוקראיניות נגד רשות האוכלוסין וההגירה, שביקשה לגרש אותן – לא לאוקראינה, מפאת סכנת החיים השוררת שם, אלא למדינות שלישיות. שלושה תיקים, שלוש החלטות – ובכולן החליטה אגמון-גונן להוציא צו זמני שימנע את גירושן של הפליטות.
גל עכור של ביקורת
ההחלטה הראשונה של אגמון-גונן בנושאים האלה ניתנה ביום שני השבוע. לובוב רבנקו, אזרחית אוקראינית, הגיעה לישראל מקייב המופגזת.
רבנקו סיפרה שהסתתרה במשך שמונה ימים במרתף, מאימת ההפצצות, ובהמשך הצליחה בדרך-לא-דרך להגיע לסלובקיה, שם ישנה כמה לילות בסירה בנמל, מאחר שלא הכירה איש. מסלובקיה היא יצרה קשר עם ישראלי שהכירה בעבר, והוא הציע לה להגיע לישראל ולהתגורר אצלו עד לסיום הקרבות.
עם נחיתתה בנתב"ג, רשות האוכלוסין סירבה לאפשר לה להיכנס לישראל ונקבע כי היא תגורש בטיסה חזרה לסלובקיה. אגמון-גונן קבעה כי גם אם כניסתה סורבה בשל העובדה שלפני חמש שנים היא שהתה בישראל שלא כדין, "אין לשלוח מכאן, מהרגע להרגע, את אלו שנמלטו מהתופת. את מי שברחו מאימת המלחמה.
אגמון-גונן קבעה כי גם אם כניסתה סורבה בשל העובדה שלפני חמש שנים היא שהתה בישראל שלא כדין, "אין לשלוח מכאן, מהרגע להרגע, את אלו שנמלטו מהתופת"
"אני סבורה כי לעת הזו יש להמתין ולאפשר למבקשת ולשכמותה להישאר בישראל", כתבה אגמון-גונן, תוך שציטטה בהחלטתה הקצרה גם שיר של המשוררת ויסלבה שימברוסקה – ציטוט שהוביל לגל עכור של ביקורת על השופטת, שכביכול נסמכה בהחלטתה על נימוקים פואטיים במקום נימוקים משפטיים.
למחרת, יום שלישי, הגיעה אל אגמון-גונן עתירה דומה, של האזרחית האוקראינית לוליטה דבוריאהין, ששהתה גם היא בעבר בישראל שלא כדין. רשות האוכולוסין וההגירה הביעה "חשש להשתקעות" שלה בישראל.
"גם אם יש חשש כאמור", קבעה אגמון-גונן בהחלטתה לתת צו ארעי המונע את גירושה, "הרי שלאור זוועות המלחמה והתלאות שעברה אין מקום להחזיר אותה כעת". אין מקום, ממש מילולית.
"גם אם יש חשש כאמור", קבעה אגמון-גונן בהחלטתה, "הרי שלאור זוועות המלחמה והתלאות שעברה אין מקום להחזיר אותה כעת". אין מקום, ממש מילולית
עוד יומיים חלפו. אתמול (חמישי) הגיע אל אגמון-גונן ערעורם של שני אחים, ילד בן 14 וילדה בת 18, שהתגוררו באוקראינה עם סבם וסבתם. אמם מתגוררת בישראל. בית הדין לעררים הדן בנושאי אוכלוסין והגירה דחה את בקשתם להישאר בישראל, מאחר שאמם נמצאת בישראל "על פניו ללא אשרה כדין".
בעת שאגמון-גונן כתבה את החלטתה, היו הילדים בנתב"ג, תוך שהם יושבים על המזוודות שלהם ומסרבים לעלות לטיסה שבה היו אמורים להיות מגורשים. אגמון-גונן עצרה את גירושם לפולין, אך קבעה כי יופקד סך של 40 אלף שקל להבטחת יציאתם מישראל אם יוחלט לדחות בסופו של דבר את ערעורם.
בהחלטה נוספת שניתנה אתמול בשעה 7:30 בבוקר, אסרה אגמון-גונן את גירושה של האזרחית האוקראינית אניה קריטסנה, תושבת חארקיב, שהגיעה לישראל כזכאית חוק השבות אך כניסתה לישראל סורבה מאחר שחסרים לה מסמכים רבים להשלמת הוכחת זכאותה.
קריטסנה סירבה לעלות לטיסת הגירוש ביום חמישי לפנות בוקר והגישה עתירה דחופה. על אף החלטתה של אגמון-גונן משעות הבוקר, הודיעו עורכי דינה ב-13:00 בצהריים כי היא נלקחה לטרמינל לשם גירושה, על אף הצו של בית המשפט.
אגמון-גונן נתנה מיד החלטה נוספת – הדורשת מפרקליטות מחוז תל אביב להגיב עד השעה 16:00, ולוודא כי הצו המונע את גירושה של העותרת ייאכף. אחר הצהריים הודיעו הצדדים כי הגיעו לפשרה שלפיה תתאפשר כניסתה של הפליטה לישראל, בכפוף להפקדת ערבות בסך 15,000 שקל.
ראוי לעצור רגע, ולהבהיר על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על צו ביניים. זהו למעשה סוג של צו מניעה, שמטרתו לא לייתר את הבירור הצפוי בהמשך ההליך המשפטי, ולהפוך את פסק הדין העתידי לתיאורטי. בבג"ץ על הריסת בית, בית המשפט ייטה לתת צו ביניים – שאחרת הבית ייהרס לפני שבית המשפט יפסוק אם מותר להרוס אותו.
כך בדיוק גם בסוגיית גירושם של פליטים. אין מנוס מלתת צו ביניים האוסר על גירושם, מאחר שמדובר בפעולה בלתי הפיכה: אם לא יינתן צו ביניים ובסופו של ההליך יינתן פסק דין המקבל את העתירה, הפליט שעתר לבית המשפט כבר לא יהיה בסביבה.
אין מנוס מלתת צו ביניים האוסר על גירושם, מאחר שמדובר בפעולה בלתי הפיכה: אם לא יינתן צו ביניים ובסופו של ההליך יינתן פסק דין המקבל את העתירה, הפליט שעתר לבית המשפט כבר לא יהיה בסביבה
אגמון-גונן לא נתנה פסקי דין לטובת הפליטים אלא רק עצרה את גירושם עד לבירור העתירות. העליהום המתוזמר עליה לוקה באי-הבנת הנקרא.
השופטים נזכרים בסיבת קיומם
היה מי שטרח השבוע לצאת בהתקפה סדורה על פסיקותיה בעניין הפליטים, כולל מידע פנימי ולפיו ברשות האוכלוסין וההגירה נדהמו מהחלטותיה והטענה שההחלטות להוציא צווים ארעיים למניעת גירושם של הפליטים, סותרות חזיתית את לשון החוק.
באותה הזדמנות היה גם מי שטרח לאוורר מידע פנימי נוסף ולפיו יו"ר ועדת האיתור לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שדנה לפני חודשיים במועמדים לתפקיד היועץ, נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס, נזף באגמון-גונן במהלך הריאיון שנעשה איתה, והביע זעזוע מכך ששופטת כמוה, שאינה מקבלת את מרות הערכאות הבכירות ממנה, מרהיבה עוז להציע את מועמדותה לתפקיד היועמ"שית.
הפרסומים האלה נקלטו בדיוק כפי שהיו אמורים להיקלט – כניסיון להלך אימים על אגמון-גונן, במטרה שזו תיישר קו עם הגישה הישראלית הרשמית, והקשוחה, ביחס לפליטים האוקראינים. העובדה שגם אתמול המשיכה השופטת לתת החלטות בהתאם לקו ההומניטרי שלה בנושא הזה, מלמדת שאגמון-גונן אינה ממצמצת נוכח האיום.
הפרסומים נקלטו בדיוק כפי שהיו אמורים להיקלט – כניסיון להלך אימים על אגמון-גונן, במטרה שזו תיישר קו עם הגישה הרשמית, והקשוחה, ביחס לפליטים האוקראינים
ואם מישהו מעוניין לאתגר את החלטות השופטת המחוזית, הוא מוזמן לערער לבית המשפט העליון. בהצלחה עם זה. יש להניח שהפעם העליון לא יכתוב החלטות שיפוטיות אפולוגטיות המתחילות במילים "עם כל הצער…". להיפך: אלה הם הרגעים שבהם שופטי העליון נזכרים בסיבת קיומם.
![עו"ד תומר ורשה (צילום: משרד](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/03/warsa.jpg "עו"ד תומר ורשה (צילום: משרד")
עובדה: העתירה שהגיש עו"ד תומר ורשה לביטול "מתווה שקד" המגביל את כניסתם של פליטים אוקראינים לישראל, נקבעה לדיון דחוף בפני הרכב בכיר של שופטי העליון – אסתר חיות, עוזי פוגלמן ויצחק עמית – ליום ראשון הקרוב. הדיון הזה ישודר ככל הנראה בשידור חי, למען יראו גם בעולם קול אחר שיוצא מהממסד השלטוני הישראלי, שונה מאוד מקולה של שרת הפנים.
הדיון בבג"ץ הוא לא טקסי במהותו. על הפרק עומדת שאלה שהשופטים יצטרכו להכריע בה ללא דיחוי – והיא שאלת צו הביניים שהתבקש, להקפאת "מתווה שקד".
ללא צו ביניים של בית המשפט, נכון לעכשיו לא מעלים על טיסות לישראל אזרחים אוקראינים שלא מילאו טופס התחייבות או הצהרה על קרבה משפחתית. פירוש הדבר הוא הלכה למעשה סגירת שערי הכניסה לישראל לאזרחים אוקראינים. בפעם המי-יודע-כמה, הכדור נמצא במגרש של העליון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו