ביום שני השבוע התקיים דיון רב משתתפים בלשכת שר התקשורת יועז הנדל. הנושא שעל הפרק: ההשלכות של ערב השידורים יוצא הדופן שנוהל בחמישי שעבר, ליל הפיגוע ברחוב דיזנגוף.
ברקע הדיון ריחפה ביקורת ציבורית חסרת תקדים על התנהגות השדרנים והכתבים בשטח בעת המרדף הלילי אחרי המחבל. האירוע, שהחל כתיעוד שיגרתי של זירת פוסט-פיגוע התגלגל לכדי תוכנית ריאליטי בנוסח "המירוץ למחבל" או "הישרדות דיזנגוף" בשידור חי, כשצוותי הטלויזיה מלווים בקלוז-אפ את אקדחיהם השלופים של כוחות הביטחון בעודם סורקים בית-בית בחיפוש אחר המחבל ורצים ברחובות עם המיקרופונים.
בדרך הם ייצרו תבהלה אדירה, שידרו ספקולציות חסרות משמעות, וחשפו את פרצופיהם וזהותם של אנשי הכוחות המיוחדים, ובכלל זה לוחמי סיירת מטכ"ל שהוקפצו לזירה.
טרור ובידור התערבבו יחד במשדר שכלל גם הרבה מידע חשוב, אבל גם פורנוגרפיה של פיגוע המשרתת בדיוק את מטרותיהם של המפגעים.
כ-5,000 תלונות נשלחו על ידי צופים לרשות השנייה. מכתב חריג של דובר צהל, דוברות שב"כ ודוברות המשטרה הטיל את מירב האחריות לכאוס בשטח באופן ממוקד בתקשורת והביא לחלופת האשמות הדדיות. הודעת לקיחת אחריות חלקית ופתלתלה שודרה באולפן שישי בחדשות 12 והשבוע פורסמה מודעה נחרצת יותר של חדשות 13.
— חדשות 13 (@newsisrael13) April 11, 2022
כל אלה רק העצימו את התחושה הציבורית שבפעם הבאה הדברים צריכים להיראות אחרת.
אם הביקורת הציבורית על תקריבים מחרידים של חלקי גופות חייבו את המצלמות לקחת צעד אחורה בסיקור פיגועי שנות התשעים, הציפייה הפעם היא לכל הפחות לרגולציה עצמית משכנעת יותר של העורכים והמגישים באולפנים, ולקיחת אחריות שתקרין על הצוותים בשטח:
לשמור מרחק מזירה פעילה, להימנע מהידחפות לתוך מרדף חי או משידור תוך ריצת אמוק בתוך קרנבל של אקדחים שלופים, להיזהר מחשיפת זהותם של אנשי כוחות הביטחון, לנסות ולבור את האמת מהשקרים המופצים, להתחשב בקורבנות שנקלעים לזירה ולא מוכנים להתנהלות עם התקשורת, להסתפק בתיאורים כלליים של מצב פצועים ולא לפגוע בפרטיותם ועוד.
גם אלה שחשבו שהביקורת על התקשורת מופרזת, וכי האשם מוטל קודם כל לפתחם של כוחות הביטחון שהתקשו לייצר סדר ומשמעת בתוך אירוע כאוטי – מבינים שהתוצאה באירוע האחרון לא נראית טוב ולא בהכרח משרתת את זכות הציבור לדעת, וכי ערוצי הטלוויזיה מחקים את אווירת הג'ונגל של הרשתות החברתיות במקום שיספקו דוגמה להתנהלות אחרת: אחראית, שקולה ומדויקת יותר.
גם אלה שחשבו שהביקורת על התקשורת מופרזת, וכי האשם מוטל קודם כל לפתחם של כוחות הביטחון – מבינים שהתוצאה באירוע האחרון לא נראית טוב ולא בהכרח משרתת את זכות הציבור לדעת
ד"ר תומר סיימון, המדען הראשי של מיקרוסופט ישראל מחקר ופיתוח, הוא מומחה לתקשורת במצבי חירום ומרצה בחוג לניהול מצבי חירום ואסון באוניברסיטת תל אביב.
סיימון נכח בדיון משותף שקיימו ביום שני השבוע ועדות הפנים והכלכלה של הכנסת, בנוכחות השר הנדל, והוא סבור שכלי התקשורת – ובמיוחד ערוצי הטלויזיה – נוטים באפטר-שוק של האירוע לאמץ את התסמינים הקבועים אשר נגדם הם תמיד יוצאים בבואם לבקר גופים ציבוריים המתמודדים עם ביקורת קשה.
![ד"ר תומר סיימון (צילום: באדיבות המצולם)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/04/Tomer-Simon.jpg "ד"ר תומר סיימון (צילום: באדיבות המצולם)")
"אנחנו רואים בריחה מאורגנת מאחריות, ניסיון להטיל את האשמה על הסיטואציה בשטח, על כוחות הביטחון, על הכאוס, על הנורמות שהכניסו הרשתות החברתיות או על צרכי הציבור", הוא אומר בראיון לזמן ישראל. "אבל המציאות היא שעל כלי התקשורת הממוסדים, הרציניים, יש אחריות הגוברת על זו של הרשתות החברתיות, והציבור מודע לאחריות הזאת ומצפה מהם להתנהגות אחרת.
"באירוע כזה אני בהחלט מצפה מהעיתונאי בשטח שלא יחקה את טיקטוק ולא ירד לרמה של בלוגר שממהר להצטלם בסלפי עם הלוחם שצריך לפרוץ דרך ולטהר את חדר המדרגות. גם כי זאת פורנוגרפיה של אסונות וגם כי זה פוגע ביכולתם של כוחות הביטחון לבצע את תפקידם, וגם כי בסופו של דבר זה שידור מידע שמעורר לחץ מיותר בציבור ולא באמת משרת את זכות הציבור לדעת.
"אני חושב שזה טיפה עצוב לראות חלק מהגורמים מגיבים על האירוע הזה בכך שהוא 'חד-פעמי' – כלומר חריג, חסר תקדים. מה שמפריע לי שהחד-פעמיות הזאת יכולה לשמש להסרת אחריות, כי אם זה קורה רק פעם אחת אז אין מה להתרגש יותר מדי, ולא צריך לשנות משהו באופן ממשי.
"זה טיפה עצוב לראות חלק מהגורמים מגיבים על האירוע הזה בכך שהוא 'חד-פעמי'. מה שמפריע לי שהחד-פעמיות הזאת יכולה לשמש להסרת אחריות, כי אם זה קורה רק פעם אחת אז אין מה להתרגש יותר מדי"
"אלא שהמציאות היא שכך נראות זירות טרור בעידן המודרני וצריך להיערך בהתאם, גם מבחינה תקשורתית".
ללמוד את לקחי ניירובי ובוסטון
בין השנים 2012-2017 חקר ד"ר סיימון את התנהלות התקשורת בזירות טרור מרכזיות כמו זו שהתחוללה בניירובי ב-2013, הפיגוע במרתון בוסטון באותה השנה, משבר בני הערובה בבית הקפה לינדט בסידני ב- 2014, הרצח במגזין שרלי הבדו בפאריז ב-2015, או במשאית התופת בשטוקהולם ב- 2017.
בין מסקנותיו בולטת התובנה כי ללא התנהלות נכונה ואחראית של תקשורת, אירוע טרור יכול להסלים ולהתארך. ובשבוע עבר, הצהיר על סמך מחקריו כי בסיקור הפיגוע בדיזנגוף נחצו כל הקווים של נורמות אתיות בסיקור טרור.
"אנחנו יכולים ללמוד מתקופה של כמה שנים בין 2013 ל-2017 בה הייתה סדרת פיגועים ברחבי ערים מרכזיות בעולם – שהמשותף לכולם היה שמדובר באירועים בהם הטרוריסטים כיוונו את העצמת הטרור לאפקט התקשורתי", הוא מסביר.
"אנחנו יכולים ללמוד מהתקופה שבין 2013 ל-2017, בה הייתה סדרת פיגועים ברחבי ערים מרכזיות בעולם – שהמשותף לכולם היה שמדובר באירועים בהם הטרוריסטים כיוונו את העצמת הטרור לאפקט התקשורתי"
"בכל האירועים האלה, התקשורת פגעה בחוסן החברתי בדרך כזו או אחרת במסגרת פעולות שהיה כדאי להימנע מהן. אבל עם הזמן כלי התקשורת העולמיים השתפרו ואימצו תקנוני אתיקה מעודכנים לאירועים כאלה, מהסוג שאצלנו בישראל עדיין לא קיימים. בהרבה מקומות הפנימו שאירוע מהסוג הזה דורש התנהלות מבוקרת יותר.
"אני התבוננתי לעומק במה שהתרחש בקניה ב-2013, אירוע שמזכיר במידת מה את מה שקרה אצלנו בשבוע שעבר. בספטמבר 2013 קבוצה לא ידועה של מחבלים השתלטה על קניון ווסטגייט בניירובי והתחיל אירוע בלב הבירה שנמשך ארבעה ימים תמימים. וכל אמצעי התקשורת במדינה צבאו על הקניון מכל כיוון.
"יש שם שתי כניסות ומצלמות הטלוויזיה תיעדו בדיוק איפה התמקמקו הצלפים, איפה הציבו את המשטרה, איפה נכנס הצבא הקנייתי וכו'. התוצאה הייתה שכל מי שרצה נחשף לתוכנית פעולה מלאה – כולל נ"צים, צילום מצב בסימטאות הסמוכות, בחצרות, על הגג וכו'.
"אז אירוע טרור הפך להיות חשיפה מודיעינית בשידור חי. וגם שם חיילים מיחידות עילית צולמו בפנים גלויות, ופתאום חברים של חיילים ביחידות סודיות רואים אותם גלויים בפריים טיים. והתוצאה הייתה שהחשיפה הזאת אפשרה לטרוריסטים להיערך טוב יותר והאריכה מאד את התמשכות הטיפול באירוע.
"בניירובי, אירוע טרור הפך להיות חשיפה מודיעינית בשידור חי. וגם שם חיילים מיחידות עילית צולמו בפנים גלויות, ופתאום חברים של חיילים ביחידות סודיות רואים אותם גלויים בפריים טיים"
"אנחנו נוהגים לדבר באירועים כאלה על Justifiable consequence – 'תוצאה הניתנת להצדקה'. וכלי התקשורת פה ושם צריכים לשאול את עצמם האם עוצמת החשיפה ניתנת להצדקה במבחן התוצאה. ברור שאם יש פגיעה ביכולת להילחם בטרור, והחשיפה משרתת את מטרות הטרוריסטים, אז התוצאה ניתנת פחות להצדקה. זאת מערכת איזונים שחשוב להפעיל אותה".
האירוע בסיום המרתון של בוסטון ב-2017 גם הוא התאפיין בטרור במקום המוני, וגם שם היה מצוד מאד ממושך אחרי מחבל, קצת בדומה למה שהתרחש בתל אביב. האם הלקח בבוסטון נלמד?
"בפיגוע בבוסטון אכן היו כמה מרכיבים דומים – מעל מאה אלף רצים, כלי תקשורת מכל העולם מתעדים את קו הסיום, ואז כוחות הביטחון מוזרמים למקום. אבל שם אף שוטר אמריקאי לא היה מוכן שאיש תקשורת ירוץ אחריו בזמן אמת בסימטאות העיר.
"כלי התקשורת שם גילו יותר ריסון. פירסמו סרטונים לאחור, ועדכנו בסיטואציה בזמן אמת, אבל לא היה שם את המרכיב שראינו פה של עיתונאים שמחליטים על דעת עצמם, בלחץ ועידוד האולפנים, לרוץ בהיסטריה אחרי השוטרים שמבצעים מרדף.
"גם בבוסטון היו דיונים סוערים סביב התמונות מהפיגועים, כי כן היה תיעוד של תמונות זוועה ודם. אבל ערוצי הטלויזיה הקפידו לשדר אזהרות מפורשות על תמונות קשות ומראות קשים תוך כדי האירוע כדי שהורים יוכלו לנטר את צפיית הילדים. גם זה חלק ממערך השיקולים של אחריות התקשורת בניהול אירוע כזה.
"גם בבוסטון היו דיונים סוערים סביב התמונות מהפיגועים, כי כן היה תיעוד של תמונות זוועה ודם. אבל ערוצי הטלויזיה הקפידו לשדר אזהרות מפורשות על תמונות קשות ומראות קשים תוך כדי האירוע"
"בשרלי הבדו בפריז אפשר היה להבחין בפער משמעותי בין התנהלות הרשתות לבין התנהלות כלי התקשורת הממוסדים. ברשתות פירסמו סרטונים של המחבלים, ובערוצים צינזרו אותם".
בדיון שהתפתח בימים שאחרי הפיגוע בדיזנגוף, היו לא מעט שגם סינגרו על כלי התקשורת וטענו שתפקידם אינו לנהל את הכוחות בשטח, להגן על זהותם או לנהל את הכאוס. זה תפקידה של המשטרה להחליט לאן מותר לכתבים להיכנס, לסגור את השטח או לדאוג שכוחותיה יגנו על פניהם.
"טוב, בכל הכבוד זאת הסרת אחריות מהעיתונאי. האתיקה מחייבת עיתונאי לא להיכנס לכל מקום שמתאפשר לו. כשהלוחמים במרדף אחרי מחבלים ובמקביל רודפים אחריהם עיתונאים צמאים למידע הם לא יכולים לנהל זירה כפולה. הציפייה שלוחם יסתרק תוך כדי המרדף כדי להיראות טוב למצלמה שמאחוריו היא אבסורדית.
כתבת חדשות 12 לי אברמוביץ' מתלווה לכוחות הביטחון בחיפושים אחר המחבל בבתי מגורים באזור רחוב דיזנגוף בתל אביב, 7 באפריל 2022
"עיתונאי מקצועי ואתי יכול לדעת איפה הגבולות שלו גם בלי שיציבו לו חבל ויגידו לו 'מכאן והלאה אתה לא עובר'. מה גם שבערב השידורים הזה ראינו לא מעט מקרים בהם ביקשו מעיתונאים לזוז הצידה כדי לא להפריע לסריקות, הם זזו ואז חזרו להתקרב".
אולי זו מצוקת העיתונות? העיתונאים מבקשים ממנהלי הזירה להנחות אותם בכללים המותרים?
"לא, כי לא לשם כך נועדו כללים אתיים. יש מושג שנקרא 'אתיקה מצבית' שנועדה בדיוק עבור המצבים הייחודיים האלה, למרווח שבין הסוף החוקי שכל דבר מעבר לו הוא עברייני לבין הרף האתי העליון.
"ההתנהגות הזאת בתווך היא בגדר 'חוקי, אבל מסריח', ועובדה שברחבי העולם כלי תקשורת מרכזיים למדו כיצד להתנהל במצבים כאלה ומפעילים תקנונים של אתיקה מצבית כדי להנחות את העיתונאים המקצועיים כיצד להתנהל בזירה מתפתחת כזאת.
"עובדה שברחבי העולם כלי תקשורת מרכזיים למדו כיצד להתנהל במצבים כאלה ומפעילים תקנונים של אתיקה מצבית כדי להנחות את העיתונאים המקצועיים כיצד להתנהל בזירה מתפתחת כזאת"
"אחד הדברים שעיתונאים מצווים לעשות מבחינה אתית באירוע כזה הוא להפגין חמלה כלפי אנשים הנמצאים במצוקה. ראינו כתבים – אני לא רוצה לנקוט בשמות – שדחפו מקרופונים לאזרחים ולשוטרים זוטרים ותבעו במפגיע תשובות כאן ועכשיו 'כי אני בשידור ורוצה תשובות'. לכאורה אפשר לטעון שזה תפקידו של העיתונאי, לדרוש תשובות. אולם ברור שבסיטואציה הקשה הזאת מדובר במניפולציה עיתונאית.
הכתב הצבאי של חדשות 12 ניר דבורי דורש מאנשי המשטרה תשובות בשידור חי במהלך סיקור הפיגוע ברחוב דיזנגוף בתל אביב, 7 באפריל 2022
"כאשר כתב ביטחוני מנוסה, עם סטטוס של כמעט סלב, מתנפל על קצין זוטר בשטח שלא הוכשר להתמודד עם תקשורת ומתקשה להתמודד עם הלחץ והתעוקה הנפשית של האירוע הוא מפגין העדר חמלה ועושה מעשה פסול. זה בדיוק המקום להפעיל אתיקה מצבית והתחשבות במרחב ובסיטואציה, על אף הדרישה לקבל כמה שיותר מידע בזמן מהיר'".
דני קושמרו, מגיש חדשות 13, הדגיש שהצנזור ישב מאחוריו באולפן במהלך כל השידור, ולא פסל דבר.
"טוב, זה די מדהים שעיתונאי מקצועי נשען על הצנזורה. מדובר במיקור חוץ של האחריות לעברו של הצנזור. כדאי לזכור שהצנזור בכלל אחראי על אירועים של צבא, ניטור של סיקור מלחמתי או מבצעי, ולא אירועים משטרתיים במרכז העיר.
"זה די מדהים שעיתונאי מקצועי נשען על הצנזורה. מדובר במיקור חוץ של האחריות לעברו של הצנזור. כדאי לזכור שהצנזור בכלל אחראי על אירועים של צבא ולא אירועים משטרתיים במרכז העיר"
"אין לצנזור סמכות מעשית להתערב בסיקור של אירוע משטרתי, אבל גם אם כן – איפה האחריות המקצועית שלך כמגיש או כעורך? אתה מוכן שהצנזור יהיה העורך שלך?"
נחום ברנע הפנה אצבע מאשימה למקום אחר: האינטרנט. לדבריו, הגיע הזמן להשית מגבלות וחובות על הרשתות החברתיות שמשמשות "גן עדן לפדופילים, נוכלים, שקרנים ומסיתים", כדבריו, מכיוון שהן האיום הגדול ביותר על עתיד הממשל הדמוקרטי. אתה גם חבר בוועד המנהל של איגוד האינטרנט. האם אסדרה של ג'ונגל הרשתות החברתיות יכולה למנוע הפצה של מידע שיקרי באירוע כזה?
"אני חושב שהגישה של ברנע היא עוד דוגמה לוואטאבאוטיזם הקלאסי של התקשורת הישראלית, שבמקום לעצור רגע ולחשוב איפה האחריות שלה באירוע כזה, היא מפנה אצבעות ואומרת 'אבל מה איתו, ומה איתו, ומה איתם'.
"בוא נזכור שהמדיה החברתית קיימת מאז 2008, כלומר אנחנו מתמודדים איתה באירועי טרור כבר 14-15 שנה. זאת לא תופעה חדשה, וזאת לא שיטה להאשים את חוליי התקשורת בקיומה של רשת חברתית.
"בוא נזכור שהמדיה החברתית קיימת מאז 2008, כלומר אנחנו מתמודדים איתה באירועי טרור כבר 14-15 שנה. זאת לא תופעה חדשה, וזאת לא שיטה להאשים את חוליי התקשורת בקיומה של רשת חברתית"
"מכל הסקרים שבוצעו בעולם עולה שגם דרך האינטרנט וגם דרך הרשתות הציבור צורך קודם כל מידע תקשורתי דרך הערוצים הפעילים. כלומר הציבור מגיע ללינקים של ynet או חדשות 12 דרך הרשת החברתית, ולכן יש לו ציפייה טבעית והגיונית שהערוצים הפעילים האלה אינם מעבירים מידע פרטיזני או מומצא אלא מפעילים שיקול דעת ומעבירים את המידע דרך סינון של אמינות, אחריות וכו'.
"לכן, גם קיומו של האינטרנט לא יכול להפחית מהאחריות של העורכים והכתבים להתנהל בצורה אתית. הציבור מצפה מהם לאמינות, רצינות והתנהגות אתית במנותק משאלת הפלטפורמה שבה משדרים".
אבל עיתונאים אומרים במידה של צדק: תפקיד המשטרה לסמן לנו את הגבולות והיא לא עשתה זאת.
"זה נכון בתיאוריה, אבל עיתונאים לא תמיד מקשיבים גם להנחיות שנותנים להם. מסלקים אותם מהדלת והם נכנסים מהחלון. עכשיו צריך לזכור שבאירוע כזה לא היה צוות עיתונאים אחד מכל ערוץ שאפשר לרכז בנקודת כינוס – זינקו ארבעה-חמישה צוותים ויותר מכל ערוץ. כל מי שהיה באיזור – ובגלל שזה תל אביב, רובם שם ממילא – הגיעו למקום. ואז קשה מאד לרכז ולתדרך.
כתבת ערוץ 13 חן זנדר נענית לבקשת המשטרה לפנות את האזור בפיגוע ברחוב דיזנגוף בתל אביב, 7 באפריל 2022
"ולכן אני אומר, האחריות היא גם של העיתונאים עצמם. אני מבין את הלחץ על כתבים בזירת טרור פעילה לתווך לנו את המציאות. זה לא אומר שהם צריכים לרמוס את כל הכללים האתיים".
"האחריות היא גם של העיתונאים עצמם. אני מבין את הלחץ על כתבים בזירת טרור פעילה לתווך לנו את המציאות. זה לא אומר שהם צריכים לרמוס את כל הכללים האתיים"
טענה נוספת שהושמעה נגעה לפירוט היתר של מצב הפצועים, כולל שידור מחדר הניתוח, באופן שפוגע בפרטיות החולה. אבל זה לא חדש. אני זוכר בשנות התשעים את דודו טופז פותח את תוכניתו היישר בית החולים כשהוא רכון על מיטת פצוע אומלל שנפגע בפיגוע ומבקש ממנו לחזק את העם וכו'. יש פמיליאריות ישראלית מובנית – אנחנו מרגישים שהחיילים של כולנו והפצועים של כולנו. אנחנו רוצים באמת לדעת מה קורה איתם ומכאן נובעת גם המציצנות.
"אתה צודק כמובן לגבי הפמיליאריות, אבל כדאי לזכור שיש בישראל כמה התנהגויות שאיפיינו מדינה של ארבעה מיליון תושבים, ולא השתנו גם עכשיו כשאנחנו מדינה של יותר מעשרה מיליון. צריך לראות איך משלימים את פערי ההתנהגות האלה.
"האתיקה מחייבת להפעיל שיקול דעת גם אם מקבלים חומרים לפרסום מדובר או מהנהלת בית החולים. גם אם גורמים אלה איבדו את הצפון וצילמו פצוע בתוך חדר ניתוח – למה אנחנו חייבים לפרסם את זה? כי הם אישרו? מדובר פה בעבירה מובהקת על חוק זכויות החולה, ולא ירחק היום שנפגע יתבע כלי תקשורת על פרסום כזה.
>>> של הוראות חוק הגנת הפרטיות שעונשה עד 5 שנות מאסר. במיוחד ברגעי משבר, על כל הגורמים לגלות רגישות לפרטיות אלה שנפגעו באירוע חלף חדירה בוטה לפרטיותם למטרת פרסום.
אנו שולחים איחולי החלמה לכל הפצועים ותנחומים למשפחות הנרצחים.— הרשות להגנת הפרטיות (@PrivacyGov) April 8, 2022
"מדובר בחציית רף הפרטיות הרפואית הגבוה ביותר שיש ואין פה שום הצדקה ממשית לפרסום. מה עם הכבוד למשפחות הנפגעים שכרגע ספגו מהלומה? מדוע הציבור צריך לדעת בדיוק איזה צד הלסת של הפצוע התרסקה?
"ואל תשכח שלא מדובר בפגיעה תיאורטית: היות שמספר הנפגעים אינו מאד גדול, לא מאד מסובך להשלים את המידע ולהבין מהר מאד במי מדובר ומה סוג הפגיעה ממנה הוא סובל. זאת התנהגות מאד לא אחראית בעיניי".
"מדובר בחציית רף הפרטיות הגבוה ביותר שיש ואין פה שום הצדקה ממשית לפרסום. מה עם הכבוד למשפחות הנפגעים שכרגע ספגו מהלומה? מדוע הציבור צריך לדעת בדיוק איזה צד הלסת של הפצוע התרסקה?"
כן לאסדרה עצמית, לא לצנזורה
למרות הביקורת הנוקבת, ד"ר סיימון לא סבור שיש מקום לחקיקה בתחום התקשורת, ובמקום זאת ממליץ על אימוץ תקנון אתיקה ספציפי לאירועים מעין אלה, בדומה לכלי תקשורת אחרים בעולם.
דוגמה לתקנון כזה הוא התקנון של ה-Society of Professional Journalists בו מדברים על הדרישה מעיתונאים "לאזן בין צורכי הציבור למידע אל מול פוטנציאל הנזק וחוסר הנוחות שיכול להיגרם לאותו ציבור", על הצורך "להפגין חמלה כלפי אלו שמושפעים מהסיקור העיתונאי ולהשתמש ברגישות מוגברת בבואנו לסקר קטינים, או קורבנות שאינם יכולים להביע הסכמה" ועוד.
גם תקנון האתיקה של DRR Media hub של האו"ם מדבר על "הימנעות מסנסציונליזציה של דיווח ועידוד פאניקה" ודורש "לא להפעיל לחץ על אנשים פצועים או כאלה אשר נמצאים במצוקה להעניק ראיונות" ועוד כללים.
בינתיים, פרסם שלשום (שלישי) ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל מסמך המלצות מעודכן לגורמים המשדרים בישראל (גילוי נאות: הח"מ היה שותף לניסוחן) הקוראות בין היתר להגן על "גיבורים בעל כורחם" הנקלעים לזירת פיגוע, ולהפעיל שיקול דעת קפדני יותר מחדר בקרת השידור בניוד הכתבים ובשמירה על אמיתות הדיווח והאתיקה העיתונאית בסיקור של אירועים מתגלגלים כאלה.
"בסוף אני הייתי רוצה התנהלות בוגרת של כל הגורמים באירוע מורכב כזה", אומר סיימון. "זה נשמע מוזר, אבל אפשר לשתף פעולה בין הרשויות על אף שלכאורה האינטרסים שלהם שונים.
"בבוסטון, למשל, קרה דבר מעניין: האף-בי-איי והמשטרה פנו לציבור דרך אמצעי התקשורת וביקשו ממנו להעביר לידיהם את הסרטונים מהמדיה החברתית כדי שיוכלו בעזרתם לאתר עוד מידע מודיעיני לגבי המחבל המסתתר.
"אז כן, לפעמים יש גם מקום לשיתוף פעולה מסודר בין הגורמים המאפשר לכל צד לעשות את עבודתו באופן תקין. גם באיזור לחץ ומהומה יש דרך להעביר מסרים ולנהל את האירוע בצורה טובה יותר למען הציבור, אבל בשביל שזה יקרה כולם צריכים להירתם בפעם הבאה, גם התקשורת".
"גם באיזור לחץ ומהומה יש דרך להעביר מסרים ולנהל את האירוע בצורה טובה יותר למען הציבור, אבל בשביל שזה יקרה כולם צריכים להירתם בפעם הבאה, גם התקשורת"
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו