הבוקר (ראשון) נפתחת בשארם א-שייח ועידת הפסגה האקלימית של האו"ם. אנו, נציגי התנועה הסביבתית בישראל, נתרום את חלקנו לכך שתצא מוועידה זו בשורה חדשה, אשר תעצים יחידים וקהילות בכל רחבי העולם ותיתן בידם כלים חדשים להתמודד עם המציאות המורכבת.

בראש ובראשונה, משבר האקלים העולמי אינו מבחין בגבולות פוליטיים, בשייכות לאומית, דתית או קהילתית. בה בעת, חומרתו של המשבר מקצינה סכסוכים וקונפליקטים מעמדיים, אתניים ופוליטיים. מצב החירום לא מותיר לנו אפשרות להמתין לסיום הסכסוכים הבינלאומיים באזורנו.

משבר האקלים העולמי אינו מבחין בגבולות פוליטיים, בשייכות לאומית, דתית או קהילתית. מצב החירום לא מותיר לנו אפשרות להמתין לסיום הסכסוכים הבינלאומיים באזורנו

שנית, אל לנו להפנות מבט מהעולם השלישי והקהילות העניות ברחבי העולם. אי אפשר להישאר אדישים לנוכח האסון הפוקד כעת את מזרח אפריקה: סומליה, קניה ואתיופיה, כשחייהם של מיליונים מוטלים על הכף, ללא מים וללא מזון, כתוצאה מבצורת רב שנתית, הרס יבולים, מותן של חיות המשק ושיבושים חמורים באספקת המזון עקב המלחמה באוקראינה.

מאות ואולי כבר אלפים שילמו בחייהם בחודשים האחרונים. אנו, השייכים לצד השבע של האנושות, נדרשים להפגין סולידריות עם הקהילות המוחלשות בעולם, ולהושיט להן סיוע ככל יכולתנו.

ואצלנו, המזרח התיכון הוא אחד המובילים בעולם מבחינת סכנות ההתחממות והשלכותיה. בחודשים האחרונים היינו עדים לשיטפונות קיצוניים בעומאן ובתימן שגרמו להרס רב ולקרבנות בנפש.

לעניות דעתי, מכאן צריכה לצאת קריאה לכל מנהיגי מדינות האזור, ובכללן טורקיה, מדינות ערב השכנות, הגדה המערבית ועזה לעבוד בשיתוף פעולה צמוד, כגון יוזמות של חילופי אנרגיה מתחדשת תמורת מים מותפלים, טיהור שפכים חוצי גבולות והשבת הנחלים למצבם הטבעי, הגנה על החי והצומח בים התיכון ושיתוף פעולה עם ירדן להצלת ים המלח. ישראל היא המדינה החזקה באזורנו, כלכלית וטכנולוגית, והדבר מטיל עליה אחריות מוסרית להובלת שיתופי פעולה אזוריים.

ברמה התכנונית, ממשלת ישראל הורתה כבר ב-2009 למנכ"לי המשרדים הממשלתיים להכין תכנית למאבק בשינויי האקלים. נראה שדבר לא קרה. אותה ממשלה קיבלה ביולי 2018 את החלטה 4079, לטפל במשבר האקלים, בלי לנקוב בלוח זמנים כלשהו. נראה שגם החלטה זו נותרה על הנייר. רק בשבוע שעבר ניתנה ארכה מופרכת של שנה נוספת למשרדי הממשלה להגשת תכניות אופרטיביות. זו הפקרות לשמה.

עלינו לייצר דרישה בלתי פוסקת מהנהגת המדינה, ללא קשר לזהותה המפלגתית, להגביר משמעותית את העשייה ולא לתת לישראל להשתרך הרחק מאחורי מדינות המערב.

עלינו לייצר דרישה בלתי פוסקת מהנהגת המדינה, ללא קשר לזהותה המפלגתית, להגביר משמעותית את העשייה ולא לתת לישראל להשתרך הרחק מאחורי המערב

מנקודת מבטי, כשאנו מדברים על ההתמודדות עם משבר האקלים בישראל אנו מדברים על חברה אחת משותפת. המשבר מכריח אותנו, יהודים וערבים, לשתף פעולה.

כל זאת, על רקע העובדה שהיישובים הערבים שרויים במצוקה קשה בכל פרמטר אפשרי: ההזנחה ברמת התשתיות הפיזיות, המצוקה הסוציואקונומית, האלימות והפשיעה, המחנק התכנוני, מציאות של קיפוח ושל מבוי סתום.

כמו כל סקטור אחר, על החברה הערבית להיות שותפה שווה בהתמודדות עם המשבר ולהשתלב במאמץ לטובת כל אזרחי המדינה. ישנם כבר סימנים ראשוניים המראים כי החברה הערבית נפתחת בהדרגה לשיח זה, בזירה הציבורית ובצעדים פרקטיים הננקטים במקומות שונים בארץ.

ברוח זו, עמותת אל-אמל מובילה כבר שני עשורים עבודה ערבית-יהודית משותפת, שאינה מס שפתיים לרעיון מופשט, אלא כורח המציאות.

הפורומים המשותפים ליהודים וערבים שהקמנו בגליל מטפלים באתגרים מגוונים: ניקוי שמורות טבע, טיפול בשפכים, צמצום שריפת אשפה, הפסקת פליטת חומרים מסרטנים, ניקוי חופים, הקמת מרחבים עירוניים ירוקים ועוד.

הפורומים המשותפים ליהודים וערבים שהקמנו בגליל מטפלים באתגרים מגוונים: ניקוי שמורות טבע, טיפול בשפכים, צמצום שריפת אשפה, הפסקת פליטת חומרים מסרטנים, ניקוי חופים, ועוד

אני יכול לומר בלב שלם שהשותפות מניבה פירות. יש לנו גם כמה דברים אופטימיים לספר בוועידת שארם א-שייח.

עבד נמארנה הוא מנכ"ל עמותת אל-אמל לסביבה ותרבות