"שקט לוחמים עכשיו" עד לניצחון – איננה סיבה לגיטימית לא להרהר על מה שצריך לקרות אחרי חיסול ומיטוט חמאס ואולי גם החזבאללה.

ההפתעה, התדהמה והשוק, שהיה מנת חלקם של אזרחי המדינה בבוקר השבעה באוקטובר, בו במשך 8 שעות תמימות נרצחו, נערפו, נאנסו ועברו התעללות כ-1200 קורבנות ונחטפו כ-240 אזרחים – הוא שיא של כישלון קולוסלי מדיני, מודיעיני ואג"מי. אפילו באושוויץ-בירקנאו, בפקודת היינריך הימלר, הקרמטריום הגיע לשיא של 1.440 גופות שרופות ביממה של 24 שעות, לאחר שנרצחו לפני כן בגז.

התדהמה והשוק, שהיה מנת חלקם של אזרחי המדינה בבוקר ה-7.10, כשבמשך 8 שעות נרצחו, נערפו, נאנסו ועברו התעללות כ-1200 קורבנות ונחטפו כ-240 אזרחים – הוא שיא של כישלון קולוסלי מדיני, מודיעיני ואג"מי

אין ספק ש"ארבעת חכמי התורה", שקיבלו בשעה 04:00 התרעה של "אותות חלשים" על איום המתהווה מעזה, יניחו את המפתחות על השולחן ואיתם "יגולחו" ראשיהם של עשרות קצינים במודיעין, באג"מ ובשב"כ. "הקציר" לא ייעצר רק בצמרת ולא יגיע רק לש.ג. הוא "יעיף" לא מעט רבי סרנים וסגני אלופים.

במקביל, סביר להניח כי בסופו של דבר ימצאו חמש האצבעות להפיל את הממשלה הרעה הזאת והעומד בראשה. לא אתפלא אם שועלי ובוגרי הליכוד גדעון סער וזאב אלקין עובדים על כך מאחורי הקלעים, ו\או שאיתמר בן גביר וחבורתו – משיקולי סקרים אלקטורליים – יפיל בעצמו את הממשלה.

את לקחי מלחמת "יום כיפור" לומדים ומשננים השכם והערב בכל מסלולי הקידום של קצינים בצה"ל, החל מבה"ד 1 וההשתלמויות החייליות, דרך קורסי מ"פים ומג"דים וכלה בפו"מ ובמכללה לביטחון לאומי.

הבעיה היא שלימודים עיוניים, מרחיבי אופקים ככל שיהיו, לגבי לקחי המלחמה – נכנסים אולי למוח, אבל לא דרך נקבוביות העור, כלי הדם ומסדרונות הנפש של הקצינים הללו, שנולדו אחרי המלחמה הארורה הזאת – לא כפי שנצרבו אצל בוגרי מלחמת יום כיפור. מלחמה אשר כל מי שנלחם בה הבין וחש כי הוא נלחם על הבית, כולל אפשרות חורבן הבית השלישי, כפי ששר הביטחון דאז חשש.

הבעיה היא שלימודים עיוניים על לקחי מלחמת יום כיפור נכנסים אולי למוח – אבל לא דרך נקבוביות העור, כלי הדם ומסדרונות הנפש של הקצינים, שנולדו אחרי המלחמה הארורה הזאת

קצינים שכאלה לא מקשרים אינטואיטיבית בין "סימנים חלשים" – לבין "סבירות נמוכה" של מלחמת "יום כיפור", או בין "אימונים על מודל" לקראת פסח וספטמבר 2023 בעזה – לבין "אימונים על מודל" במצרים ובסוריה במאי 1973 שקדמה לפרוץ המלחמה באוקטובר 1973, או בין "אמצעים מיוחדים בתעלה" – לבין "קיר בטון משוכלל וגדר בלתי עבירה ב-2023".

שלא לדבר על השחצנות האינטלקטואלית של "ארבעת החכמים", שאפילו לא חשבו בשעה 04:00 להכניס לתמונה את מפקד האוגדה מול עזה. לכן חלק גדול מהחיילים, שביכולתם היה למנוע לפחות את הפריצה ליישובים האזרחיים, נרצחו במיטותיהם ו\או בתחתוניהם ללא נשק.

לעניות דעתי, את הצבא והשינויים המפליגים שיש לעשות בו ובתקציב הביטחון יכולה לעשות אך ורק ממשלה חדשה בראשות רה"מ חדש, ובארבע השנים הקרובות צריך להוביל את צה"ל רמטכ"ל בוגר מלחמת יום כיפור.

כן, מדובר "בפנסיונרים" בני 75 ומעלה שעדיין חיים בינינו. קצינים אינטיליגנטים, מנוסים מאד ומוצלחים, ששימשו בתפקידי רמטכ"ל, סגן רמטכ"ל, ואלופי פיקוד לשעבר כמו אורי שגיא, עוזי דיין, מתן וילנאי, שאול מופז וגבי אשכנזי – כאלה שמלחמת יום כיפור צרבה את עורם, ליבם ונשמתם.

צריך לגייס את אותם קצינים פנסיונרים שלא יהיו מוכנים לקחת שום סיכון, גם אם הוא נמוך, ויקפיצו את הצבא לכוננות – לפחות חלקית, על כל "סימן חלש" וכל איתות "בסבירות נמוכה".

בזעיר אנפין וברמות נמוכות יותר הדבר קרה במלחמת ההתשה (1967-70), כשקציני מילואים גויסו לקבע קצר כ"נמרים" במוצבי צה"ל לאורך התעלה. הדבר גם קרה ב-2007, כאשר גבי אשכנזי מנכ"ל משרד הביטחון חויל חזרה כרמטכ"ל צה"ל.

הקצינים לא קישרו אינטואיטיבית בין "סימנים חלשים" לבין ה"סבירות נמוכה" של מלחמת יומה"כ, או בין "אימונים על מודל" לקראת פסח ובספט' 2023 בעזה – לבין "אימונים על מודל" במצרים ובסוריה במאי 73'

בארבע שנות הכהונה של רמטכ"ל שכזה עם ממשלה חדשה, הצבא צריך להתחיל לעסוק בשינויים כדלהלן:

1

אי אפשר לדבר על התלכדות הזירות ומלחמות רב-זירתיות מבלי להגדיל את הסד"כ של צה"ל, בעיקר של חילות היבשה המתמרנים. הדבר מחייב לעצור מיידית את תהליך קיצור שירות החובה ולהחזירו ל-3 שנים.

יש לחזור לימים שבהם חיילי המילואים התאמנו "על רטוב" 30 יום בשנה. במקביל יש לנסות ביתר שאת לגייס חלק גדול מבחורי הישיבות. אומרים לנו כי לאור המצב חלה תזוזה מסוימת – יתכן שבדרכי נועם ושכנוע של הרבנים ועושי דברם הפוליטיקאים, ניתן אולי להניע את התהליך.

אם הדבר לא יצלח ותקום כאן ממשלה חילונית ללא החרדים בת 75-80 ח"כים, ניתן יהיה לעשות זאת בעזרת כוח פוליטי, קרי ביטול לחלוטין או קיצוץ מסיבי בתקציבי האברכים והישיבות, כאשר תוצר הלוואי הוא גם לימודי ליבה.

לא ייתכן מצב בו 360,000 משפחות מחסירות כל ערב פעימה בלב כיוון שבניהם מגויסים, כאשר בבני ברק ובשכונות החרדיות בי-ם החיים ממשיכים כהרגלם. שלא לדבר על על לוויות בבני ברק או בי-ם החרדית. הגיע הזמן לחזור להבטחתו של דוד בן גוריון על 400 עילויי תורה, שבמושגי אוכלוסיית ישראל היום שוות ערך ל-4,200 אברכים ולא ל-50,000 "המתים באהלה של תורה".

הגיע הזמן לחזור להבטחתו של דוד בן גוריון על 400 עילויי תורה, שבמושגי אוכלוסיית ישראל היום שוות ערך ל-4,200 אברכים ולא ל-50,000 "המתים באהלה של תורה"

2

יש להגדיל תקציב הביטחון מיידית מ-5.5% מהתמ"ג ל-10% לשנים הקרובות. לא להיבהל מכל רואי השחורות, בעיקר אגף התקציבים וחסידי מילטון פרידמן -הכלכלה הישראלית לא תתמוטט. זה קרה כבר ב-1975 בעקבות מלחמת יום כיפור, כשתקציב הביטחון עלה ל-25% מהתמ"ג.

אם ננווט דרכנו הכלכלית בחכמה ושיקול דעת זהיר, מבלי לקצץ בתקציבים האזרחיים-חברתיים ולא נכנס לתהליך "העשור האבוד" שהחל ב-1975 – נוכל לצאת מהמבוך הכלכלי במהירות. לא כדאי להתרגש מעליית הגרעון מ-60% ל-70% – ישראל היא בין המדינות הבודדות בעולם שעמדו בתקופה ארוכה בשלושת הקריטריונים הכלכליים של אמנת מסטריכט. ולא יקרה שום אסון אם הגרעון ייגדל ל-70%. יש לפחות 180 כלכלות בעולם, בהן של מדינות מפותחות מאוד, המקנאות מאוד בהישגים המקרו-כלכליים של ישראל.

3

חלוקת התקציב הצה"לי צריכה לעבור מהפך מחשבתי עמוק. יש כמובן להמשיך ולהשקיע בתקציבי חיל האוויר, חיל המודיעין, מו"פ צבאי – קרי יותר סייבר, בינה מלאכותית, טילאות, רובוטים וכו', אבל להשקיע הרבה יותר והרבה מאוד בחילות היבשה המתמרנים שהוזנחו יחסית, כולל ציוד ונשק מתוחכם.

בסופו של דבר, עם כל הכבוד לחיל האוויר והמודיעין, היכולים לשנות ולטייב את המערכה המלחמתית – את הניצחון הצבאי על האויב מבססים על BOOTS ON THE GROUND. זה קרה במלחמת ששת הימים, ביום כיפור, במלחמת סרביה-קוסובו. גרמניה נכנעה – לא בליל האימה של ארתור (בומבר) האריס בדרזדן, אלא בכיבוש בונקר היטלר בברלין. ובתקווה שאצלנו זה ייגמר בבונקר של יחיא סנוואר ואולי של חסן נסראללה.

חלוקת התקציב צריכה לעבור מהפך מחשבי עמוק. עם כל הכבוד לחיל האוויר והמודיעין, היכולים לשנות ולטייב את המערכה המלחמתית – את הניצחון הצבאי על האויב מבססים על BOOTS ON THE GROUND

4

לכל בר בי רב ברור היום כי אנו תלויים מדינית, פוליטית וצבאית בארה"ב. בכדי להפחית לפחות את התלות הצבאית המסוכנת ולאור זרמי העומק בחברה האמריקאית, הן הדמוקרטית והן הרפובליקאית, שתוצאתה ארוכת הטווח היא מדיניות של בדלנות ואי-התערבות – עלינו לפחות להגביר את הייצור המקומי האפשרי ואת המלאים בתחום של טילאות, מיירטים, משגרים ופגזים.

נצטרך כמובן בעתיד גם למטוסים אמריקאים וצוללות גרמניות, אבל כמעט את כל היתר ניתן לייצר מקומית ואף לייצא. מה שקרה לנו ב-7.10 היה הערת השכמה בתחום הייצור המקומי, כפי שקרה לנו אחרי מלחמת ששת הימים ואמברגו הנשק של שארל דה גול.

למזלנו ארה"ב הבטיחה לנו סיוע חירום של 10 מיליארד דולר בנוסף לסיוע השנתי. המדינאים שלנו צריכים לבקש מהממשל את ביטול "סעיף אובמה" לפיו ב-2028 לא נוכל יותר להמיר 26% מהסיוע השנתי בדולרים לשקלים ולייצר בארץ.

5

הרמטכ"ל החדש, יחד עם מטהו, צריכים לעניות דעתי לשכנע את הממשלה החדשה כי ישראל זקוקה לפחות לנושאת מטוסים אחת. אם איטליה, ספרד והודו יכולות להרשות לעצמן (אצל הטורקים והאוסטרלים זה בתכנון), גם ישראל יכולה וצריכה להצטרף למועדון האקסלוסיבי הזה.

אכן מדובר בהוצאה של 10-13 מיליארד דולר ולפחות ב-8 שנים של תכנון וייצור (קרי, כל שנה הוצאה של 1.5 מיליארד דולר שתקציב הביטחון יכול לספוג). ואם כבר מדברים על נושאת מטוסים, כדאי מאוד לשקול גם הצטיידות נוספת של מטוסי F-35 מטיפוס B הממריאים אנכית, ודי לחכימא ברמיזא.

הרמטכ"ל החדש, עם מטהו, צריכים לשכנע את הממשלה החדשה כי ישראל זקוקה לפחות לנושאת מטוסים אחת. אם איטליה, ספרד והודו יכולות להרשות לעצמן (אצל הטורקים והאוסטרלים זה בתכנון), גם ישראל יכולה

6

צה"ל צריך להמשיך להיות צבא העם ולא צבא מקצועי. לכן יש לעבור מיידית מדיבורים למעשים, ולתקן אחת לתמיד את משכורותיהם של חיילי הלחימה למשכורת מינימום במשק, ואת משכורות תומכי הלחימה למחצית המינימום. יש לכך חשיבות סמלית כלכלית וחברתית.

במקביל, יש להחזיר במהירות את 5,000 מפוטרי הקבע, רובם רבי סמלים ורס"רים (או לגייס חדשים) אשר ניהלו וטיפלו בעיקר בלוגיסטיקה, בציוד ובמחסני החירום של צה"ל, כדי שלא נגיע שוב למצב בו חסרים אפודי מגן קרמיים וכובעי קסדה תקניים. אגב, רוב הנ"ל פוטרו כ"עיסקה" בין אגף התקציבים לצה"ל, כדי שלא לפגוע בפנסיות הבעייתיות של הקצונה הצה"לית.

7

בניסוח עדין ביותר ומבלי להעליב ולהכתים יתר על המידה, אומר כי מניסיוני כקצין סדיר ובמילואים במשך 30 שנה ובמעקב אחר הקצונה הישראלית ב-30 השנה האחרונות – לא תמיד הטובים, ובעיקר האינטיליגנטים ביותר במחזור גיוסי ובמחזורים קרובים אלי נשארו בצבא הקבע. הטובים ביותר העדיפו את העולם האזרחי כמשפטנים, פרופסורים, מהנדסים, כלכלנים, אנשי עסקים, ובעשורים האחרונים בהייטק ובהון סיכון.

התוצאה אחרי 30 שנות שירות היא, שלא מעט מאלו שנשארו בצבא הקבע והגיעו לדרגת אלוף הם לא בדיוק העפרונות הכי מחודדים בקלמר. אגב תוצאות מלחמת יום הכיפור הושגו ע"י חיילים וקצינים זוטרים שנלחמו כאריות, חלקם, כ-2,800 מהם נפלו, וזה לא קרה בשל מהלכים מזהירים של גנרלים.

בניסוח עדין אומר כי מניסיוני כקצין סדיר ובמילואים במשך 30 שנה ובמעקב אחר הקצונה הישראלית בתקופה זו – לא תמיד הטובים, והאינטיליגנטים ביותר במחזור גיוסי ובמחזורים קרובים אלי נשארו בצבא הקבע

כיום ברור לחלוטין כי ביטחון המדינה הוא הנושא החשוב ביותר. יותר מכלכלה, אקדמיה או עסקים, ולכן אנו זקוקים באמת לקצינים הטובים ביותר בכל מחזור גיוס – כדי שיגיעו לבסוף לצמרת הצבא ואולי לפוליטיקה.

בעולם החומרי של היום לא מספיקה ציונות – יש להבטיח להם מסלול ברור של קידום, כולל לימודים אקדמיים בארץ ובחו"ל (חלק מהדברים מבוצע), עדיפות חד-משמעית וברורה בהשגת דיור, וכן שיפורים משמעותיים בשכר של דרגות סגן עד רב סרן. זאת בניגוד למצב הנוכחי בו צה"ל צ'יפר בשכר ובתנאים נלווים בעיקר את דרגות סגן אלוף עד אלוף.

8

האלוף יצחק בריק צודק – תרבות של אי אמת, "כיסויי תחת" הדדיים, חוסר בתחקירי אמת (למעט אולי בחיל האוויר) – אינן תופעות לגמרי שוליות בצה"ל. במפורש הם לא קורים בכל צה"ל, אבל לא ניתן להתעלם מהם ויש לעקרם משורש.

את זה יכול לעשות רק רמטכ"ל חדש מבחוץ, רצוי בוגר מלחמת יום כיפור, מבלי להתחשב בפוליטיקה הבינאישית והקליקות של גולנצ'יקים, חובשי כומתות אדומות או שחורות ואחרות, המקדמות אחת את השנייה.

מלחמת יום כיפור, ולצערי ה-7.10, כולל התגובות בעולם הערבי וברוב העולם, לימדו אותנו לקח שלא יישכח לדורות. לעניות דעתי המסקנה הצבאית המתבקשת היא כי בעשרות השנים הקרובות נצטרך להחזיק לפחות אוגדה אחת בצפון, אחת במזרח ובצפון מזרח, ושתי חטיבות בדרום. שלא לדבר על מחלקות כוננות צבאיות קבועות ביישובים סמוכי גדר, בנוסף לכיתות כוננות אזרחיות.

האלוף בריק צודק – תרבות של אי אמת, "כיסויי תחת" הדדיים, חוסר בתחקירי אמת (למעט אולי בחיל האוויר) – אינן תופעות שוליות בצה"ל. הם לא קורים בכל צה"ל, אבל לא ניתן להתעלם מהם ויש לעקרם משורש

מדינית, גם אם באחד הימים יפרוץ השלום וחזון "המזה"ת החדש" של שמעון פרס וחסידיו יתגשם – בל נשלה את עצמנו – אנו חותמים שלום עם דיקטטורים ולא עם העמים והאוכלוסיות שלהם, הממשיכים לשנוא אותנו והמייחלים להכחידנו.  כדאי לזכור כי מוחמד מורסי מהאחים המוסלמים נבחר דמוקרטית במצרים והודח, למזלנו, אחר שנה בהפיכה צבאית.

כדאי לא לשכוח את 70% הפלסטינים החיים בירדן, שלא בדיוק אוהבים ומתלהבים ממדיניות המלך הירדני עבדאללה כלפי ישראל. חברים טובים שואלים אותי: "איך אפשר לחיות ככה". תשובתי הפשוטה היא: "כמו שחיינו מאז שהתנועה הציונית השתרשה בא"י ועד היום".

יד אחת אתונה ויד שנייה ספרטה. האחת אוחזת במדע והשנייה במרגמה. האחת במוסיקה והשנייה במסוק קרב, אחת בסייף והשנייה בספרות. אחת בתורה והשנייה בתותח.

האמת שב-140 שנות הציונות וב-75 שנות קיומה של המדינה הצלחנו לא רע לתמרן בשתי הידיים הללו ולא להתבלבל, כפי שקרה לנו ביום כיפור של 1973 ושמחת תורה של 2023.

מרדכי איש שלום הוא בוגר מלחמת יום כיפור והמכללה לביטחון לאומי, לשעבר סמנכ"ל לכלכלה ותכנון במשרד הכלכלה וכלכלן ראשי. כיהן כציר\נספח כלכלי בכחצי תריסר מדינות בצפון אמריקה ואירופה.